סדרי טהרה מג

רצו להקל כ"כ דא"כ בטל מעיקרא דיני כתמים משא"כ לענין קרבן מק' הש"ס שפיר דליחוש עכ"פ דלא לשוויה ודאי רואה כי היכי דלא ליתי חולין לעזרה ונ"ל להוכיח כן מדברי הרשב"א דס"ל הכא דאיכא לפרש קו' הש"ס וליחוש וכו' אפי' אם מיירי מתניתין ביותר מכגריס ועוד אפ"ה יש לספק במאכולת וז"ל בתה"א גרסינן בפ' כה"י בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ומחר מצאה עליו דם אמר רב טמאה נדה פירש"י ז"ל וכו' ודווקא בשנמצא עליו יותר מגריס ועוד ונפיק לה מדין מאכולת הא פחות מכן כיון דטחתה בירכה תלינן במאכולת ותדע לך מהא דתני במתניתין בנמצא על שלו טמאה וחייבים בקרבן כו' ואקשינן עלה בגמרא וליחוש דלמא דם מאכולת ופרש"י דאפילו בנמצא על שלה פריך ופרקינן א"מ בדוק הוא אצל מאכולת וא"מ דחוק הוא אלמא אי לאו דא"מ בדוק הוא או דחוק הוי תלינן במאכולת ומתניתין וודאי בעד הבדוק הוא דאי בשאינו בדוק חטאת לא מייתי דאינה טמאה משום נדה אלא משום כתם ואי תימא דאתיא כרבי דמטמאה משום נדה וביותר מכגריס אם כן היכי מק' ליחוש דלמא דם מאכולת הוא דהא כיון דאיכא כגריס ועוד נפיק להו מתורת מאכולת דאפילו תמצא לומר דאינו לא בדוק ולא דחוק כל היכא דאיכא יותר מגריס ועוד דנפיק להו מתורת מאכולת מטמא רבי משום נדה דוודאי מגופה אתיא וכדקאמר להו רבי לר"ח א"ו מתניתין בעד הבדוק ופחות מכגריס ועוד דלא נפיק מדין מאכולת ואי לאו דא"מ בדוק הוא או דחוק אצל מאכולת לא מטמאינן משום נדה אפילו לפרושו דר"ח שפירש ההוא דנמצא על שלו פריך אבל בשלה בלא טעמא דדחוק ובדוק טמאה נדה הואיל ושכיחי בה דמים מ"מ כך נראין הדברים הואיל וטחתו בירכה וכו' עכ"ל ודבריו צריכין, ביאור דלכאורה דבריו תמוהים דמ"ש ומתניתין ודאי בעד הבדוק דאי בשאינו בדוק וכו' ק' דהא אפילו אי מתניתין מיירי בעד שאינו בדוק מ"מ מוכח הדין דיש לתלות במאכולת שבגופה אי לאו דא"מ בדוק או דחוק הוא דליכא למימר דהכי מק' וליחוש דלמא דם מאכולת הוא היינו דם מאכולת שהיתה בעד קודם בדיקה כיון שהעד לא היה בדוק אם לזה נתכוין המק' אם כן מאי משני הש"ס ע"ז א"מ בדוק או דחוק מה בכך הא עיקר קו' המק' לא היה רק דליחוש לדם מאכולת שהיתה כבר בעד שאינו בדוק קודם שבדקה א"ע בו א"ו דקו' המק' היה על דם מאכולת שבגופה בשעה שבדקה א"ע בו דליחוש ליה ואהא משני ליה א"מ בדוק או דחוק הוא אלמא אי לאו דא"מ בדוק או דחוק הוא היה אפשר לתלות במאכולת שבגופה א"כ מה"ט בטחתו בירכה תלינן במאכולת שבגופה ומעיקרא מאי קשיא להרשב"א ז"ל ולמה לאריכות זה לדחות דברים אלו מכח פלוגתא דר' ור"ח הא בלא"ה אין התחלה לדברים אלו וע"כ צ"ל דהרשב"א לא בא אלא להוכיח דאף בגופה איכא למיתלי במאכולת ולאפוקי מדעת האומרים דעל גופה לא שכיח מאכולת ומש"ה ס"ל להחולקים על הרשב"א דבטחתו בירכה אפי' בפחות מכגריס טמאה דלא תלינן במאכולת וכמ"ש הש"ך סי' ק"ץ שזו היא הטעם של החולקין על הרשב"א מש"ה מביא הרשב"א ראיה דליתא לסברא זו אלא אף בגופה שכיחא מאכולת כמו על חלוקה מדמק' הש"ס וליחוש דלמא דם מאכולת הוא אף אי נימא דקו' המק' אינה אלא על מאי דתנן במתניתין חייבים בקרבן כפירש"י ותוספות אבל על הא דמטמאינן ליה מספק לא קשיא ליה דכיון שהוא ע"י בדיקה מחמרינן מ"מ אי ס"ד דעל בשרה לא שכיחא מאכולת מאי מק' דלמא מש"ה מייתי קרבן כיון דלא שכיחא מאכולת על גופה לא תלינן כלל במאכולת וחייב אפי' בקרבן דהא כתבו תוס' במכילתין דף ס' ע"ב כיון דרוב פעמים בא הדם מקודם מש"ה חייב בקרבן ע"ש א"כ ה"נ מאי מק' הש"ס א"ו דס"ל למק' דמאכולת מצוי על גופה וספיקא מעליא הוא מש"ה מק' שפיר ומזה יליף הרשב"א גבי טחתו בירכה דבפחות מכגריס ועוד תלינן במאכולת שבגופה כיון דמוכח דשכיחא מאכולת שבגופה ואין לומר דכיון שבדקה בעד חמיר טפי וכמו דהיה ס"ל להמק' לפירש"י ותוספות דזה אינו דע"כ אינו חמור ע"י בדיקה בזה אלא דתלינן אפי' שע"י בדיקות עד דאל"כ קשה מהא דעד הנתון תחת הכר וכסת דתלינן בעגול שמן מאכולת הוא וכה"ג בבדקה בעד שאינו בדוק דתלינן בפחות מכגריס במאכולת לכ"ע אע"ג שבדקה א"ע בעד אפ"ה תלינן להקל במאכולת א"כ ה"נ בטחתה בירכה דתלינן בעגול ואין לומר דא"כ הדרה קו' לדוכתיה מאי ס"ד דמק' דתלינן במאכולת אפי' בא"מ א"כ תיקשי על כל בדיקות דעלמא איך מטמאינן וא"ל משום חומרא הואיל ובדקה א"ע בו א"כ קשי' בהניחתו תחת הכר והכסת או בעד שאינו בדוק וכמ"ש ז"א דהא כתב הרשב"א וז"ל ואפי' לפיר"ח וכו' מ"מ כך נראין הדברים הואיל וטחתו בירכה ע"כ ונראה כוונתו דדוקא היכא דידוע שהדם בא מא"מ אלא דספק הוא אם בא מן המקור או ממאכולת שבא"מ בזה ס"ל לר"ח דתלינן במקור הואיל דשכיח דמים משא"כ בטחתו בירכה דאינו ידוע לן אם נכתם העד בא"מ דלמא כאן הוא דנכתם יש לתלות במאכולת ודמיא להא דאמרינן אין מחזיקין טומאה ממקום למקום ואמרינן כאן נמצא וכאן היה ה"נ בזה כיון דטחתו בירכה י"ל כאן היה הדם על ידי מאכולת וא"כ ל"ק למאי דס"ד דמה דמחמרינן בכתם שנמצא על ידי בדיקה ולא תלינן במאכולת דמ"ש מהניחתו תחת הכר והכסת או בעד שאינו בדוק דתלינן דשאני התם שאינו ידוע אם בא מן א"מ כלל משא"כ בבדקה בעד הבדוק וראתה מיד לאחר הבדיקה דם על העד לא תלינן לטהרה לגמרי במאכולת מש"ה מק' רק לענין קרבן דלא לייתי חולין לעזרה דלמא דם מאכולת הוא כנ"ל בכוונת הרשב"א שאף הוא הבין דכל עיקר קו' המק' וליחוש כו' אלא לענין קרבן דלא כנראה מדברי הב"י בסימן ק"ץ שהבין דהרשב"א מפ' הא דמק' וליחוש וכו' לטהרה לגמרי והוא תמוה דמנ"ל לפרש כן ולהוציא דין מזה וגם הלשון ודלמא לא משמע כן אלא כמ"ש ומעתה הוכרח הרשב"א להוכיח דמתניתין מיירי בעד הבדוק אף לפי הס"ד דמק' משום דלכאורה הייתי אומר דס"ד דמק' דמתניתין מיירי אפי' בעד שאינו בדוק ולפ"ז לא היה מוכרח דין של הרשב"א דעל גופה שכיחא מאכולת אלא הייתי אומר דלמא על גופה לא שכיחא מאכולת והא דמק' וליחוש דלמא דם מאכולת הוא אע"ג דלא שכיחא בגופה מ"מ כיון דאיכא בלא"ה עד שאינו בדוק ואיכא למימר דלמא מעיקרא היה בעד מעלמא וע"י צירוף ספק מאכולת שבגופה אע"ג דלא שכיחא מ"מ בצירוף הספקות יחד משוי' ליה לספק מעליא דהא מה"ט ס"ל להפוסקים בבדקה בעד שאינו בדוק וטחתו בירכה דטהורה לגמרי וכמבואר בש"ע סי' ק"ץ סעיף ל"ז לכן הוכיח הרשב"א דא"א לאוקמי בעד שאינו בדוק דממ"נ במאי מיירי אי בפחות מגריס ועוד הא לכ"ע אינה טמאה נדה ואי בכגריס ועוד וכר' מאי מק' וליחוש דלמא דם מאכולת הוא דהא היכא דאיכא יותר מגריס דנפיק ליה מדין מאכולת מטמא ר' משום נדה דודאי מגופה אתי' ואפי' את"ל דאין א"מ בדוק או דחוק וא"ל דאע"ג דס"ל לרבי ביותר מגריס ועוד לא תלינן במאכולת היינו לפי האמת דמסיק הש"ס דא"מ בדוק הוא או דחוק הוא אבל בהא היא גופא קשיא ליה למק' דאע"ג דס"ל לרבי דלא שכיחא שיהיו נהרגין מאכולות הרבה זא"ז מ"מ כיון דאיכא למימר שהיתה מן מאכולת דמעלמא וטרם שבדקה היה בעד וגם ספק ממאכולת שבגופה יש לתלות אפי' ביותר מגריס ועוד ולומר שנתמעכו הרבה מאכולות זא"ז וכמ"ש הפוסקים בבדקה בעד שאינו בדוק וטחתו בירכה דטהורה לגמרי ז"א דבשלמא התם כיון דאיכא למימר דמעלמא הי' בעד אע"ג דלא שכיחא לפי שהוא עד בינוני ואין דרכו להעבירו אצל כתמים מ"מ בהצטרף דאיכא למימר מדם שבירכה הוטח הוי תרי ספקי להקל משא"כ מאכולת דעלמא דשכיח טובא דמה"ט ס"ל לר' בפחות מגריס ועוד דתלינן וטהורה בבדקה בעד שאינו בדוק ואפ"ה ס"ל ביתר מגריס ועוד אין לתלות במאכולת לפי דלא שכיחא שיהיו נהרגין הרבה מאכולות זא"ז א"כ מה יועיל בהצטרף נמי מאכולת שבגופה לרבי הא בלאו מאכולת שבגופה נמי שכיחא ושכיחא מאכולת דעלמא ואפ"ה ס"ל לרבי דלא תלינן ביתר מגריס ועוד וא"כ מאי מק' הש"ס וליחוש אי מוקמת ליה כרבי א"ו דמיירי בעד הבדוק ואפ"ה מק' וליחוש דלמא דם מאכולת א"כ דברי הרשב"א מוכרחים כנ"ל בכוונת דברי הרשב"א ברור:

נמצא דכל עיקר הוכחות הרשב"א ז"ל אינו אלא מדר' מטמא משום נדה ביתר מגריס ועוד אבל בלא"ה הייתי אומר דקו' המק' היא אפי' ביתר מגריס ועוד ניחוש דלמא דם מאכולת הוא דאע"ג דקיי"ל דלא תלינן ביתר מגריס ועוד לטהר היינו לקולא מ"מ ספקא איכא אפי' ביתר מגריס ועוד דשמא נהרגו הרבה מאכולות יחד אלא דר' לא ס"ל הכי דהא מטמא משום נדה מ"מ י"ל דכ"ז לרבי אבל ר"ח ס"ל דאפי' ביתר מגריס ועוד יש לתלות ולספק במאכולת והכי קאמר ר"ח לר' אי אתה מודה בפחות מגריס ועוד וע"כ דתלינן במאכולת ה"ה ביתר מכגריס ועוד עכ"פ ספקא הוא דשמא נהרגו הרבה יחד ולפ"ז י"ל הא דמק' הש"ס וליחוש דלמא דם מאכולת היינו אפי' אי מתניתין מיירי ביתר מגריס ועוד מ"מ קשיא לר"ח דס"ל דאפי' ביתר מגריס ועוד תלינן במאכולת והש"ס ניחא לאוקמי מתני' אפי' כר"ח ומכ"ש דניחא להפוסקים דס"ל דהלכתא כר"ח מש"ה ניחא ליה להש"ס לאוקמי סתם מתניתין כוותי' ומ"ש הרשב"א ז"ל וז"ל א"ו מתני' בעד הבדוק ובפחות מכגריס היינו אי נימא דס"ל להש"ס דמתניתין אתי' כר' ע"כ דלא מק' הש"ס אלא על פחות מגריס ועוד דאלו בגריס ועוד לא מקשה לר' כלל אבל באמת י"ל דאף המק' ס"ל דאפשר לאוקמי מתניתין ביתר מגריס אלא דקשי' ליה לר"ח וכמ"ש ובאמת ה"מ לשנויי דמתניתין כר' אלא דניחא לתרץ אליבא דכ"ע לפ"ז צדקו דברי הגאון מהרא"ב ז"ל

ועפ"ז ניחא מה דקשיא טובא על פסק הרמב"ם שפסק בפ"ה מהלכות א"ב דדם הנמצא בפרוזדור מן הלול ולחוץ ספקא טמא שמא מן החדר או שמא מן הלול שתת ולא חילק בין נמצא על הקרקע פרוזדור או על גג פרוזדור א"כ ק' בנמצא על שלה או על שלו אמאי חייבים בקרבן הא איכא למימר מן העליה בא והתו' במכילתין הק' קו' זו בדף י"ח ע"א ד"ה כאן שנמצא וכו' מכח זה הוכיחו דאליבא דכ"ע ליכא ספקא בפרוזדור אלא בנמצא על גג פרוזדור כיון דאיכא שינוי לפנינו הא מסתמא אמרינן דמן החדר אתי ע"ש אבל לשיטת הרמב"ם דלא מחלק בזה וס"ל דלעולם ספקא הוא קו' התוס' במ"ע ועיין בסוף ספר שו"ת דרכי נועם בקונטרס מלחמות מצוה ד"ך והנה בחדושי על הגמ' הקשיתי מאי מקשים התוס' בזה הא כתבו תוס' דף י"ד ע"ב ד"ה ודם העליה וכו' דבעליה אינה אלא מין א' משא"כ במקור שיש בו ה' מיני דמים א"כ י"ל שידוע היה לחכמים איזה מין מן ה' מיני דמים שנמצא בעליה וא"כ מתני' דנמצא על שלה וכו' דמחייב חטאת מיירי שנמצא מן הד' מינים אשר לא נמצא כן בעלי' וא"ל דתוס' לא כ"כ אלא בתי' ב' אבל לתי' א' שכתבו התוס' שם אין זה מוכרח וי"ל דגם בעלי' נמצאו הדמים שנמצא במקום מ"מ מנ"ל להתוס' להקשות על פירש"י מהא דנמצא על שלו או על שלה דלמא רש"י ס"ל כן דבעלי' לא נמצא כל המינים אשר נמצא במקור והאי דנמצא על שלה מיירי שנמצא דם שידוע לן שאין אותו מראה דם נמצא בעלי' וכתבתי שם דלא ניחא להו להתוס' לתרץ כן משום דקשי' להו מאי מק' הש"ס ממתני' וליחוש דלמא דם מאכולת היא כו' דלמא מתני' מיירי ביתר מגריס ועוד א"ו דס"ל דליכא לאוקמי בהכי דהא מתני' סתמא קתני דמשמע כל מה שנמצא אפי' כ"ש נמי חייבים בחטאת וכיון שכן ליכא לאוקמי נמי מתני' דמיירי דוקא בנמצא שאר מיני דמים דליכא בעלי' דהא מתני' סתמא קתני דמשמע דבכל מיני מראה דמים טמאים שנמצא על שלה או על שלו חייבים בקרבן ומש"ה מקשי' שפיר כ"כ שם בחדושי

אמנם לפי מ"ש לעיל שאין זה מוכרח דאיכא למימר דהמק' לאו מסתימת המשנה משמע ליה דבכל גווני מיירי מתני' אלא דמקשה דאפילו אי מיירי מתני' בדאיכא גריס ועוד אפ"ה איכא ספקא לר"ח דשמא דם מאכולת הוא לפ"ז לק"מ על רש"י והרמב"ם דיש לתרץ אליביה וכמש"ל מיהו בלא"ה לק"מ על הרמב"ם דע"כ לא כ' בנמצא מן הלול ולחוץ דספקא הוא מטעם דקי"ל דקורבא דאורייתא הוא וגם חזקת טהרה דידה ה"ל נגד רוב שבא מן המקור כפלגא ופלגא ועיין בתוס' די"ז ע"ב ד"ה ואין שורפין וכו' וכ"ז כשנמצא קרוב ללול דהיינו מן הלול ולחוץ אבל מן הסתם תלינן שבא מן המקור מש"ה בנמצא בשעת תשמיש טמאים וחייבים בקרבן:

ומעתה צדקו גם דבריך שכתבת לקיים דברי חז"ל שאמרו א"מ בדוק הוא או דחוק הוא והא עינינו רואות דלאו הכי הוא שמצויין בא"מ בכמה נשים ודברי בעל שב"י דחוקי' וכתבת דה"ק דאותו מין כנים של הראש אין מצויין התם שא"מ בדוק הוא או דחוק הוא להם ושאני הני מין כנים דרביתייהו התם משא"כ בכנים של הראש והדברים ראוין לאמרן אך מה שנראה מדבריך דלא תלינן במאכולת אלא מראה אדום ששנינו במשנה משא"כ שאר ארבע מראות לא תלינן במאכולת וצ"ל לדבריך דאע"ג דאנן קיי"ל דתולין כל מראות דמים טמאים במאכולת חוץ משחור לדעת הראב"ד בס' בעה"נ היינו לדידן דאין אנו בקיאים להבחין בין אדום שבא דומי' לשאר אדום אבל בזמן חכמי הש"ס שהיו בקיאים במראה אדום לא היו תולין במאכולת רק האדום ששנינו במשנה משא"כ שאר מראות דמים לפי ששאר מאכולת שבגוף אין דמה דומה למראות דמים טמאים אבל לא נראה כן מדברי הראב"ד בס' בעה"נ והרשב"א בתה"א אלא דמראה אדום ששנינו במשנה אין לתלות אלא במאכולת שבראש שדומה לו אבל שאר מיני דמים ששנינו במשנה יש לתלות במאכולת שבגוף שדומה לשאר מיני דמים טמאים ועיין בדבריהם במה שכתבו אהא דמק' הש"ס בפ' כה"י אר"ח דאמר אדום דמתני' דומה למאכולת של הראש מיתיבי הרגה מאכולת הרי זו תולה בו מאי לאו דכולה גופא לא של ראש וז"ל משום דס"ד דמתני' תולה כל הכתמים במאכולת ואפי' כתם אדום שבאדומים ומש"ה אקשי אי איתא דאדום אינו דומה למאכולת שבגוף אם הרגה מאכולת שבגוף איך תולה בו אדום שבאדומים שאינו דומה לו עכ"ל מלשון זו שכתבו דס"ד דמק' דתולה כל כתם במאכולת כו' משמע דשאר מיני דמים ניחא דתולה במאכולת שבגוף אלא דק' ליה על אדום שבאדומים ואהא משני ליה דוודאי כל מיני דמים יש לתלות במאכולת אלא דשאר מיני דמים תולה בהרגה מאכולת שבגוף ואדום שבאדומים אינו תולה אלא בהרגה מאכולת שבראש ועם כ"ז דבריך נכונים דלא מק' הש"ס וליחוש וכו' ודלמא מתני' מיירי באדום שבאדומים דלא דומה למאכולת שבגוף וע"כ דמק' הש"ס דלמא ממאכולת הראש בא לשם ואהא משני שפיר דא"מ בדוק או דחוק הוא לענין מאכולת של הראש אבל לענין שאר מאכולת שבגוף י"ל שאינו בדוק או דחוק אלא דמתני' מיירי בנמצא אדום שבאדומים דליכא למיתלי במאכולת שבגוף דלא דמי' ליה וכ"ז ניחא לדברינו דאע"ג דמתני' סתמא קתני לא מיירי בכל גווני מיהו השתא דאתי' להכי י"ל דוודאי מתני' מיירי בכל מיני מראות דמים שנמצאו על שלה או על שלו חייבים בקרבן משום דמאכולת של הראש ושל שאר הגוף א"מ בדוק הוא או דחוק הוא אלא דהני מינים של מאכולת דרביתייהו התם קיי"ל לחז"ל שאין דמם דומה כלל לשום מראה טמאה ומתני' ע"כ מיירי בידוע שהוא מראה טומאה דאל"כ קרבן לא מחייב ומש"ה חייבים בקרבן דהא ליכא למיתלי במין כינים דרביתייהו התם דדמם אינו דומה למראות דמים הטמאין ושאר מאכולות הן שבגוף או של ראש א"מ בדוק הוא או דחוק וכ"ז בימיהם שהיו בקיאים לפלות בין דם לדם אבל לדידן שאין אנו בקיאים במראות הדמים יש לתלות במיני כנים אלו כן היה נראה לומר אלא מה דקשי' ע"ז מה שפסק הרשב"א והש"ע בסי' ק"ץ בבדקה בעד הבדוק לה ונמצא עליו דם אפי' פחות מכגריס ואפי' מאכולת מעוכה בו אפ"ה טמאה והיינו משום דקיי"ל דא"מ בדוק הוא ולדברינו קשה אמאי טמאה לדידן דאין אנו בקיאים במראות הדם יש לטהר במאכולת רצופה בו ויש לתלות שמן המאכולת דרביתייהו התם הוא ומן הש"ס אין ראיה וכמ"ש ומיהו קשיא זו קשה גם למ"ש אמ"ו בעל שב"י שמחלק בין דורות הראשונים שהיו מגלחין מקום השער לזמנינו שפסק הרשב"א והטור והש"ע מתנגד לזה שכ' לדין זה אף בזמנינו

מיהו י"ל דהתם מיירי בסתם נשים שלא נמצאו בהן מין כנים הללו וכיון דליכא למיתלי אלא במאכולת של שאר הגוף וכיון דא"מ בדוק הוא אמרינן דמעלמא נפל אבל בנשים שדרכן בכך שנמצאו מיני כנים הללו ודאי דתלינן אף דאין להבחין בטיפות הללו אם הם עגולים או לאו וכמש"ל מיהו אכתי פש לברורי הא דמוכח מהרשב"א בתה"א דלא הקיל אלא בטחתו בירכה והוא עגול אבל אם ידוע שהדם בא מא"מ לא תלינן במאכולת אפי' אי לאו א"מ בדוק הוא דהא חשש לפי' ר"ח שפי' דקו' המק' וליחוש כו' הוא בנמצא על שלו וכו' הא אלו נמצא על שלה אף למאי דס"ד ולא אסיק אכתי דא"מ בדוק הוא מ"מ חייבים בקרבן כיון דשכיחא דם המקור אלא דהרשב"א כ' שכך נראים הדברים הואיל וטחתו בירכה ר"ל שאינו ידוע שמן א"מ בא הדם ודמיא להא דאמרינן שכל הטמאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן וכמש"ל וכיון דבנ"ד ידוע שהדם בא מא"מ א"כ י"ל דלא תלינן במאכולת

מיהו אחר העיון יש לומר דשאני הכא וכמו שכתבת דהרשב"א לא קאמר אלא דלא תלינן במאכולת מספיקא ולומר שמא מאכולת היה שם וטפי תלינן במקור דשכיחא טפי אבל בנ"ד שהכנים אלו מצוין באותן נשים תמיד ודאי דשכיחי טפי מדם המקור ותלינן אפי' לפי' ר"ח בכנים אלו גם עצמות הקרטין ושינוי צורתן מעידין דלאו ממקור אתיא ודומה למ"ש