סדרי טהרה מב

על דינו של הט"ז דמביא ראיה מהב"י דהלא התם מוכח דלא תלינן אלא בעגול דרגלים לדבר הוא שאינו בא מקנוח אבל לא במשוך ואע"ג שכ' הט"ז שבנדון שלו אין לחלק בין עגול למשוך לפי דאתי ע"י קנוח מ"מ קשה מנ"ל להקל כיון דאין רגלים לדבר מספיקא יש לטמא ותדע דבכתם שבחלוקה מטהרינן בפחות מכגריס ועוד אין חילוק בין עגול ובין משוך דאף משוך אפשר לבוא ע"י מאכולת ובבדקה בעד וטחתו בירכה או בהניחה תחת הכר וכסת לא מטהרינן בפחות מכגריס ועוד אלא בעגול אבל לא במשוך אלמא בבדיקה שע"י עד חמור מכתם הנמצא דלא תלינן אלא היכא דאיכא רגלים לדבר למיתלי הא לא"ה דמספקא מטמאינן וכן הקשה אמ"ו בחדושיו סי' קפ"ג ולכאורה י"ל דוודאי בדם מאכולת לא שכיח שיהיה משוך כ"א עגול לכך ע"י בדיקת עד לא תלינן במאכולת משום דיש רגלים לדבר לאסורא והא דתלי' בכתמים במאכולת אפי' משוך היינו טעמא כיון שאף שממקור הוא הא אינו בא ע"י קנוח ואין דרכו במשוך וע"כ צ"ל שהוא נגד רגילות רק שקרה המקרה שנעשה משוך וכה"ג י"ל אם הוא בא מן המאכולת ומספקא תלינן להקל משא"כ בבדיקת עד שאם הוא מן המקור דרכו במשוך משא"כ ע"י מאכולת לכך לא תלינן משוך במאכולת אבל לעולם י"ל דכל היכא דאיכא למיתלי להיתרא ולאיסורא תלינן להיתר ואם כן בנדון הט"ז שאף ע"י מכה מבית הרעי דרכו לבא משוך מש"ה תלינן אפילו משוך להקל וצ"ל לדעת הט"ז הא דכתב הרשב"א גבי בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה והוא בפחות מכגריס ועוד דטהורה דוקא בעגול אבל לא במשוך ע"ש הא דטחתו בירכה לאו היה קנוח אלא טחתו היינו דיבוק בלא קינוח דאל"כ היה לו לרשב"א לטהר אף במשוך לדעת הט"ז דסבירא ליה דהיכא דרגילות במשוך מעלמא תלינן אפילו במשוך א"ו כמ"ש

והנה לשון הפוסקים אין שוה בדין זה שהטור כתב גבי עד הבדוק לה וז"ל ואם הוא עגול טהורה שודאי אינו מדם קנוח שאם היה מדם קנוח היה משוך עכ"ל וכ"ה בס' תה"ק אם כן משמע דתולין להקל כיון דאיכא רגלים לדבר שאלו היה דם קנוח לא היה עגול הא לא"ה תלינן להקל ולפ"ז יש להקשות על הרב"י דלמה ליה למימר דלכך תולין בפחות מכגריס ועוד במאכולת גבי טחתו בירכה ובהניחתו תחת הכר והכסת כיון דלא ארגשה כלל הל"ל דלכך תולין כיון שהוא עגול רגלים לדבר הוא דממאכולת אתי' דדם קנוח הוא משוך ובלא"ה טעם דידיה הוא תמוה דבהדיא מוקמינן בר"פ הרואה הך מתניתין דעד שהוא נתון תחת הכר והכסת בדארגשה ואפ"ה עגול טהור וכמו שהק' א"א מ"ו בחדושיו וטפי ניחא למימר דמש"ה תלינן הואיל והוא עגול ואפשר לומר דלכך הוצרך לטעמיה גבי טחתו בירכה משום דמשמע מדברי הרשב"א והרמב"ן והטור דאפילו נמצא רק על העד ולא על ירכה אפ"ה תלינן בפחות מגריס ועוד במאכולת בעגול ואם כן נהי דאיכא רגלים לדבר להקל לפי שהוא עגול הא איכא נמי רגלים לדבר דאלו ממאכולת שבירכה הוא היה לו למצוא גם על ירכה וכ"כ הרמב"ן בחידושיו ומה"ט באמת פסק הר"ן בחידושיו דהיכא דנמצא על העד ולא על הירך אפילו עגול ופחות מגריס טמאה ולכך הוצרך הב"י לומר דהכא גבי טחתו בירכה איכא עוד רגלים לדבר להקל דכיון דלא ארגשה כן היה נראה ליישב דברי הב"י אך אין לשונו משמע כן

והר"ן בחדושיו ר"פ הרואה כתם כתב וז"ל אם עגול טהור תלינן במאכולת אפ"ה משוך טמא שכיון שקנחה בו והוא משוך מוכחא מלתא דמגופה אתיא ולא תלינן ומשמע מדבריו דמן הסתם תלינן להקל אלא דבמשוך א"א להקל כיון דאיכא רגלים לדבר להחמיר שהוא משוך ובתה"א לכאורה משמע כהר"ן ואין הכרע כ"כ ולכאורה בהאי דינא דטחתו בירכה להרשב"א והר"ן שסוברים דבעינן דוקא כגריס בעגול והוכיחו זה מדפריך הש"ס וניחוש דלמא דם מאכולת אלמא דאפילו בבדיקות דשיעור וסת חוששין לדם מאכולת וה"ה הכא ולכאורה דבריהם תמוהים דלפירוש רש"י קו' המק' דאמאי מטמא ודאי ניחוש דלמא דם מאכולת הוא ולהוי ספק אם כן מאי ראיה מהא לטהרה לגמרי ואף שהתוספות כתב גם כן דמיירי בכגריס ועוד יש לומר דלא כתבו כן אלא דאם לא היה כגריס ועוד לא היתה טמאה נדה אלא מספק והב"י שכתב שהתוספות סוברים כרשב"א הוא תמוה דאין מתוספות ראיה וכמ"ש ובזה אפשר ליישב דעת רי"ו שכתב שדעת התוספות כהרא"ש והרמב"ן נמי שסובר כהרשב"א בזה לק"מ לפי פירושו בחדושיו יע"ש אבל להרשב"א והר"ן קשיא

וביותר קשי' לפי מה שכתב הרשב"א בחדושיו וכ"כ הר"ן דקו' המק' היא דכיון דאיכא רגלים לדבר שבדקה קודם תשמיש ולא מצאה או כיון שנמצא על העד שלו ולא על העד שלה או על שלה ולא על שלו אבל על שאר בדיקות דמטמאה לה ל"ק ליה אע"ג דלא אסיק אכתי דא"מ בדוק הוא או דחוק הוא ואם כן ק' מנ"ל להקל בטחתו בירכה ולתלות במאכולת בפחות מכגריס ועוד ולפעד"נ דהא יש לדקדק מאי פריך הש"ס וניחוש כו' דלמא מיירי מתני' ביותר מכגריס ועוד ובס' שו"ת שב"י סימן מ"ג הק' ג"כ כן ומה שהשיב לו הגאון מוהרא"ב ז"ל דברים תמוהים הם גם דברי המחבר הנ"ל תמוהים שכתב לתרץ ע"פ שיטת הרמב"ם דס"ל דכתם שעל גופה א"צ שיעור ואם כן מה דתני במתני' טמאין מיירי אפילו בפחות משיעור וטמאים מספק לס"ד וכה"ג איירי לענין קרבן והמק' לא פריך מטמאין דנוכל לפרש טמאין מספק רק קושיתו אקרבן עכ"ד ולא ידעתי מה קאמר דהא בסיפא בלאחר זמן תני טמאין מספק אם כן ע"כ רישא הא דתני טמאין היינו ודאי טמאין אלא ע"כ צ"ל דקו' הש"ס היא דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי מתניתין ביתר מכגריס דוקא כיון דמתניתין סתמא קתני ומ"ש בשב"י דהרי בברייתא בעד הבדוק וטחתו תני נמי סתם ואפ"ה מפרשין דדעת הרשב"א ביותר מכגריס לא ידעתי לאיזה ברייתא נתכוין דהא לקמן אינו אלא מימרא דאמוראים אך לכאורה כיון דאפילו להרשב"א וסיעתו אין תולין במאכולת בטחתו בירכה רק היכא דאיכא רגלים לדבר שהוא עגול אבל משוך לא כיון שאין רגלים לדבר וטמאה נדה אבל בעגול יש רגלים לדבר דדם קנוח הוא משוך ואם כן ק' מאי פריך הש"ס וניחוש דלמא דם מאכולת הוא כיון דהכא מיירי בעד שקנחה בו הוא והיא ואם כן מסתמא בנמצא על העד הוא משוך וא"כ ליכא למיתלי. במאכולת והא דסתם מתניתין משום דסתם דם קנוח הוא משוך

ותו קשה דהכא אפי' אם היה דם מאכולת מ"מ כיון דע"י קנוח אתי על העד מש"ה הוא משוך וכמ"ש הט"ז שהבאתי לעיל וכיון שכן אף אי אין א"מ בדוק או דחוק הוא מ"מ טמאה נדה כמו בטחתו על ירכה דאם משוך טמאה נדה כמ"ש הרשב"א ותו קשה דמאי מקשה הרשב"א והר"ן על שאר בדיקות אמאי מטמאינן לס"ד דמקשה הא סתם בדיקות הוא משוך ומן הדין טמאה כמו בטחתו בירכה לכן נלע"ד דהרשב"א סובר דודאי היכא דליכא רגלים לדבר אין אנו תולין במאכולת ומן הסתם היא טמאה נדה כיון דבדקה בו רק היכא דאיכא רגלים לתלות אז תלינן וא"כ קו' המק' אף על משוך דכיון דבא ע"י קנוח אף דם ממאכולת הוא משוך ניחוש דלמא דם מאכולת הוא וה"נ איכא רגלים לדבר לתלות דנמצא על שלו ולא על שלה או איפכא או כיון שבדקה מקודם ולפ"ז מביא הרשב"א ראיה לגבי טחתו בירכה שאם הוא עגול והוא בפחות מכגריס דתלינן דה"נ איכא רגלים לדבר שהוא עגול ועפ"ז יש ליישב מ"ש הרשב"א בתה"א וז"ל אפי' לפיר"ח כו' מ"מ כך נראין הדברים הואיל וטחתו בירכה שאין לזה הבנה לכאורה ואפשר שכוונתו דנהי דר"ח סובר דעל שלה לעולם טמאה נדה אע"ג דאיכא קצת רגלים לתלות במאכולת וכמש"ל א"כ היכא דטחתו בירכה והוא עגול דלא מהני ולזה כ' דמ"מ כיון דטחתו בירכה והוא עגול יש רגלים לדבר טובא ודמי' לנמצא על שלו ולא על שלה דתלינן אפי' לפיר"ח אי לאו דא"מ בדוק או דחוק הוא ועדיין צ"ע נחזור לעניננו דודאי בנדון דידן ודאי דליכא למיחש דאף אי נימא דלא תלינן בבדיקה שע"י עד במאכולת אלא היכא דאיכא רגלים לזה כגון שהוא עגול ובהני טיפים ליכא למיקם אם הם עגולים או משוך מחמת קטנותם מ"מ עצמות הקרטין והטיפין הן הן רגלים לדבר דלאו ממקור אתיא שהרי אלו נשים רואות תמיד דם ממש בשעת וסתן כשאר נשים ולפי דברי הרופאים הוא מן הנמנע שיבראו טיפים קטנים כאלו מן המקור וכמבואר בתשו' עה"ג ואפי' להחולקים ע"ז שאין לזה ראיה והוא במציאות לפעמים מ"מ כ"ע מודים דלא שכיח שתראה מן המקור כזה וא"כ עכ"פ רגלים לדבר הוא שהרי אף עגול אפשר ע"י קנוח שהרי ביתר מכגריס מטמא אף בעגול משום דלפעמים אפשר ע"י בדיקת עד לבוא עגול אלא כיון דלא שכיחא מיקרי רגלים לדבר הואיל דלא שכיחא שיבא כן מן המקור וגם שכן מוצאת מבחוץ במקום שער ידים מוכיחות שבא מבחוץ וגם בדין של הט"ז י"ל דצדקו דברי הט"ז דאפי' במשוך יש לטהר אע"ג דאין רגלים לדבר לתלות מ"מ תלינן ולא דמי להא דלא תלי' במאכולת אלא בעגול לפי שאין ברי שהיה שם מאכולת באותו פעם ואת"ל שהיה שם מ"מ מאן יימר שנהרגה ע"י הקנוח משא"כ בנדון הט"ז שידוע שיש דם מכה בבירור ועוד מטעם שכ' הט"ז דתולין במכה אף בלא רגלים לדבר וכה"ג כ' מהרשש"ך בשו"ת שב"י דנדון זה נמי כמכה בא"מ הוא ועוד יש לדמות נדון זה לעד שאינו בדוק וכ"כ הגאון מוהר"ג שם בתשובה הנ"ל סי' ל"ו ועוד דיש לדמותו דין דש"י לבדקה וטחתה בירכה דתליא במאכולת אם הוא עגול דאף לדעת הרמב"ם דפליג בטחת' בירכה מ"מ בנתנו תחת הכר והכסת כ"ע ס"ל דתולין במאכולת כיון דשכיח שם מאכולת וה"נ הא שכיחי דהא בנדון זה נמי רגלים לדבר הוא כמש"ל עכ"ד בני שי'

תשובה אלהים יחנך בני ויכוננך עליון ויצילך מכל מחלה וכליון ויסיר ממך כל צרה ותוגיון מעו"ע א"ס ראיתי דבריך והנה טובים ונכוחים מה שהעלית לדינא דיש לתלות הקרטין במין מאכולת שנמצאו סמוך לא"מ בכמה נשים וכמ"ש אמ"ו בס' שב יעקב ועיקר הפקפוק שהיה אפשר לפקפק בהוראה זו הוא מהא דקיי"ל בבדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה או בהניחו תחת הכר והכסת דאפי' בפחות מכגריס ועוד לא תליא במאכולת אלא בעגול ולפי מ"ש הטור והרשב"א בתה"ק משמע דטעמא הוא לפי שאז הוא ידים מוכיחות שלא בא מקנוח דאם מקנוח היה משוך וא"כ בקרטין אלו שמתוך קטנותן א"א להבחין בין עגול ובין משוך לכאורה נראה דיש להחמיר מספק כן העליתי לעיל בסי' קפ"ג בחדושי אמנם בהיות שדבר זה מצוי בין הנשים נתתי אל לבי לעיין עוד בזה ואחר העיון נ"ל שהדין עמך וכח דהיתרא עדיף וכמו שהעיד הגאון מוהרשש"ך בס' הנ"ל שכבר הורו בזה להלכה ולמעשה להתיר לתלות בהני כנים והן אמת דגם רש"י בפ' הרואה כתם פי' ז"ל עגול אין זה דם בדיקה דדרך קינוח להיות משוך עכ"ל ועל משוך לא פירש כלום משמע דעיקר הטעם דתליא בעגול לפי שאז ידים מוכיחות שאין זה דם בדיקה אבל על משוך א"צ לפרש כלום דאע"ג דגם ע"י מאכולת אפשר במשוך מ"מ מספקא מטמאי' לה כיון שהוא ע"י בדיקת עד מחמרי' טפי מכתם הנמצא אך ז"א דאין כאן שום ראיה דודאי לפי מה דמוקמי' התם בסוגי' דמיירי בהרגישה ואנן תלינן לקולא דאימר הרגשת עד הוא א"כ אי לאו דאיכא ידים מוכיחות להקל מה"ת לומר דאף שהרגישה למיתלי בהרגשת עד ולכך פירש"י בעגול יש ידים מוכיחות אבל אם באמת לא הרגישה רק דאנו חוששין לשמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא להא לא חיישינן היכא דאיכא למיתלי במידי אחרינא ואמרי' דמעלמא אתיא וכמש"ל ועוד אכתוב בזה בע"ה בסמוך דאפי' היכא דליכא רגלים לדבר תליא במה דאפשר למיתלי וכן מוכח דהא קיי"ל בבדקה בעד שאינו בדוק דהיינו עד בינוני דאם הוא פחות מכגריס ועוד תליא במאכולת ואין חילוק בין משוך לעגול אלא דלעולם תליא במאכולת ואמאי הא במשוך אין כאן ידים מוכיחות דמעלמא אתי' דנהי דאיכא למימר שמא מעלמא אתי' ע"י קנוח דם מאכולת מ"מ ידים מוכיחות אין כאן דהא איכא נמי למימר דמגופה אתי' א"ו צ"ל דכיון דלא הרגישה וכמ"ש הרשב"א בפ"ה דפלוגת' דר' ור"ח מיירי בלא הרגיש' וכמו שהבאתי בחדושי כמה פעמים לשונו מש"ה תלי' במה דמצינן למיתלי וכמ"ש בב"י סי' ק"ץ ולפ"ז צריכין אנו לומר הא דמטמאי' גבי טחתו בירכה והניחתו תחת הכר והכסת היינו משום דאז יש ידים מוכיחות שהוא מגופה דאלו היה דם מאכולת לא היה משוך וכמ"ש הר"ן. בחדושיו פ' הרואה כתם וכמ"ש גם אתה בזה אבל מספיקא היינו תולין להקל והן הן כדברי הט"ז בסי' ק"ץ ס"ק כ"ג ולפ"ז צ"ל הא דמקילינן בכתם הנמצא בין עגול ובין משוך היינו משום דאפי' אי מגופה אתיא ג"כ אין דרכו במשוך מש"ה תלינן אפי' במשוך דהא ליכא ידים מוכיחות דמגופה אתיא וה"ט דתלינן במכה בין עגול ובין משוך דכיון דליכא משום רגלים לדבר אוקי אשה בחזקת טהרה וכמ"ש הפוסקים והטור והרשב"א שכתבו בעגול שטהור לפי שודאי אינו מדם קנוח שאם היה מדם קנוח היה משוך קושטא דמלתא כתבו שאין דרכו של דם קנוח להיות עגול וכמו שהוכחנו מסוגיא דלעיל דמוקי הא דהניחתו תחת הכר וכסת אפילו בארגשה ואפ"ה עגול טהורה ותלינן הרגשה דידה בטעות וע"כ דאיכא כאן ידים מוכיחות לפי שהוא עגול ואין דם קנוח עגול אבל באמת לא בהא תליא היתרא דאפי' אי היה דרכו של דם קנוח להיות עגול אפ"ה טהורה היכא דלא ארגישה וכמ"ש ובס"פ הרואה כתם דבעי הש"ס להוכיח דרבנן פליגי אר"א ב"צ מהא דתניא כתם ארוך מצטרפין מני אי ר"א ב"צ ל"ל צירוף הא אמר משוך כ"ש אלא לאו רבנן ש"מ פליגי וכו' ודאי דהמקשה היה סבר דלר"א ב"צ דכל דם משוך חזקה מגופה אתיא מש"ה היה ס"ל דהאי ברייתא כרבנן דפליגי אר"א ב"צ אבל למאי דמסיק הש"ס דכי אמר ר"א ב"צ בעד אבל בכתם לא השתא הוא דאסיק דכל שלא ע"י בדיקה אין דרכו במשוך יותר מעגול וכ"נ מפירש"י שם ע"ש ותו דהכא בנ"ד שהוא כעין קרטין וכמעט שאין העין שולט בהן מחמת קטנותן ודאי דעדיף מטיפה שהיא עגול דתלי' דאתי מעלמא לפי שאין דרך דם קנוח לבוא בדרך זה מכ"ש קרטין כאלו דתלינן דמעלמא אתיא דהא לדעת הרופאים אין דרך המקור להפליט טיפין קטנים כאלה ואע"ג שאין דבריהם נכונים בזה וכמ"ש האחרונים מ"מ לא שכיח שיבא מן המקור כזה וטפי איכא למיתלי במן הצדדים וכמ"ש למעלה בסי' קפ"ג והבאתי ראיה מן הב"ח ומדברי הראב"ד וכן כתבתי בדין הקרטין שכ' הט"ז שם בסי' קצ"א יע"ש ולפ"ז אפי' נימא דזה נכלל בחומרא דר"ז אפי' היכא דאיכא לספוקי במן הצדדים היינו דווקא היכא דליכא מכה מבוררת אבל היכא דאיכא מכה מבוררת הא קיי"ל דתולה במכה ודלא כהראב"ד דס"ל דהאידנא אין תולין במכה משום חומרא דר"ז אבל אנן לא קיי"ל הכי דשאני היכא דאיכא דבר לתלות בו משא"כ בחומרא דכ"ז אף לפי פירושו של הראב"ד היינו משום דמיהו ספקא איכא אע"ג דטיפה אחת כחרדל אין דרכה לבא מן המקור מ"מ אין כאן דבר ברור לתלות שבא מן הצדדים משא"כ ביש מכה לפנינו וא"כ ה"ה בנ"ד דאיכא דבר ברור לתלות בהני כינים שהרי כשהיא מתחככת בעד במקום השער למעלה מבית התורפה נמצאו ג"כ הני קרטין וודאי דבר ברור הוא לתלות בהן דהא לא שכיח שיבא מן המקור קרטין קטנים כאלו שהרי אפילו טיפה א' מדינא היה תולה בצדדים וכמ"ש הב"ח הבאתי שם לשונו מכ"ש קרטין כאלו והא דאמרינן במעשה דר"א ב"צ ר"פ המפלת דאפי' כמין שערות ועפר תטיל למים ולא תלינן במן הצדדים י"ל דהתם מיירי בהרגישה שהפילה מן המקור וכ"כ אמ"ו שב"י אלא דשם בתשובה הקשיתי על סברת הב"ח הנ"ל דס"ל דאם ראתה רק טיפה א' כחרדל יש לתלות דמן הצדדים אתיא דא"כ קשה ממתני' דפ' כה"י בנמצא על שלה או על שלו אמאי חייבים בקרבן דהא איכא למיתלי דמן הצדדים אתיא וליכא למימר דמתניתין מיירי בנמצא דם הרבה דליכא למיתלי במן הצדדים דז"א דא"כ מאי מקשה התם וליחוש דלמא דם מאכולת הוא הא איכא לאוקמי בנמצא יתר מכגריס ועוד דלא תלינן במאכולת אלא ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דמתניתין סתמא קתני נמצא על שלה וכו' ומדלא יהיב שיעורא כל שהוא נמצא על שלה או על שלו חייבים בקרבן אפי' פחות משיעור גריס וא"כ ה"ה אפי' טיפה א' כחרדל במשמע ואי ס"ד דיש לתלות במן הצדדים ואמאי חייבים קרבן וכ"כ אמ"ו בס' שב"י דקו' המקשה הוא מסתימת לשון המשנה ומה שחזר ודחה זו חוזר ונראה כמ"ש גם אתה שדבריו תמוהים בזה וכמש"ל בע"ה והגאון מהרא"ב ז"ל כ' שם דאפי' ביותר מכגריס נמי ספיקא הוא דלמא ממאכולת הוא ומש"ה מק' הש"ס שפיר דאפי' מוקמי למתניתין דמיירי ביותר מכגריס אפ"ה יש לספק דלמא ממאכולת הוא ודבריו תמוהים לכאורה אמנם אחר העיון ראיתי שאפשר ליישב דבריו כי היכי דלא לשוויה כטועה ח"ו הגם ששאר דבריו שם עדיין תמוהים מ"מ בזה יש לי קצת ישוב במ"ש דאפי' ביותר מכגריס יש לספק במאכולת לענין זה דלאו בר קרבן הוא דדלמא דם מאכולת הוא דאע"ג דקיי"ל ביותר מגריס לא תלינן במאכולת לפי שאין דם מאכולת יותר מכגריס י"ל כמ"ש הרשב"א בתה"א דף קע"ו ע"א גבי נמצא על בגדיה למעלה מן החגור וז"ל דכל שהוא למעלה מן החגור לעולם טהורה ואפילו אין לה במה לתלות ואומרים שמא נתעסקה בכתמים ולאו אדעתה או שמא מאכולת נרצפה זו אצל זו עד שנעשו יותר מכגריס עכ"ל וכן כתב הראב"ד בספר בעה"נ אלמא דאפילו יותר מכגריס אפשר לתלות במאכולת ואף על גב דלקולא לא תלינן ביותר מכגריס לטהרה ה"ט כמ"ש הלבוש (וכ"כ בס' מעיל צדקה סימן כ' האי טעמא) הביאו בלחח"מ פרק הרואה כתם שחכמים לא