סדרי טהרה מא

בקופסא הוא דרבי מטמא משום נדה ור"ח משום כתם הא הניחתו במקום מגולה טהורה דאע"ג דקיי"ל גבי בדקה בעד הבדוק לה דטמאה אפי' הניחתו אח"כ במקום מגולה וכמ"ש סעיף ל"ג מ"מ י"ל דשאני עד שאינו בדוק כיון דאיכא תרי צדדים להקל חדא דאינו בדוק וי"ל דמקמי הכי היה על העד וגם שהיה מונח אח"כ במקום מגולה י"ל דאח"ז בא על העד מש"ה טהורה כי היכי דאמרינן הכא גבי עד שאינו בדוק וטחתו בירכה דטהורה אפי' ביותר מגריס דאע"ג דבעד הבדוק וטחתו בירכה טמאה משום נדה מ"מ מהני טחתו בירכה בעד שאינו בדוק לטהרה לגמרי הכי נמי הייתי אומר דה"ה אם הניחתו במקום מגולה מהני בעד שאינו בדוק לטהרה לזה כתב הרמ"א דלא היא דאם הניחתו במקום שאין דם שכיח טמאה אפילו במקום מגולה דע"כ מיירי בהכי שהניחתו מגולה דאי בקופסא פשיטא הא כבר כתב המחבר א"ו דשמעינן אפילו במקום מגולה וצ"ל לפ"ז הא דנקט הש"ס גבי עד שאינו בדוק והניחתו בקופסא לרבותא דר"ח דאפילו הכי אינו מטמא משום נדה והוא הדין אם הניחתו במקום מגולה טמאה ואינה טהורה. אלא בטחתו בירכה:

(סו) כל שבדקתו בין היא בין חברתה. כן כתב הרשב"א ז"ל והוכיח כן בתה"א הבאתיו לעיל בסעיף כ"ה מהא דג' נשים שלבשו חלוק אחד וכמש"ל לשונו ולאפוקי מדעת התוספות והרמב"ן דס"ל דאפי' היה בדוק לה פ"א כל שהניחתו אח"כ ולא בדקה אותו קודם שבדקה א"ע בו מיקרי אינו בדוק וכ"כ בפרישה וז"ל ונראה דהני רבוותא ס"ל כיש מי שמחמיר בעד שאינו בדוק ונמצא בו כגריס ועוד דאל"כ ק' כיון שבדקתו ומצאתו נקי פ"א אף שהניחתו למה נקל בה יותר מאם נמצא כתם בסדין דמטמאין אם הוא כגריס ועוד אלא וודאי המקיל בכגריס ועוד הוא סובר שפי' עד שאינו בדוק היינו שלא בדקה כלל וכהסכמת הרשב"א שכתב אדעת רבותיו הנ"ל שלא יראה לו עכ"ל וכה"ג כתב בס' כו"פ מיהו מדברי הרמב"ן לא נראה כן שהרי הוא כ"כ דעת התוספות שכל שהניחתו אחר שבדקה אותו פ"א מיקרי עד שאינו בדוק ואפ"ה כתב בהלכותיו וז"ל בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא יראה לי שהיא טהורה לגמרי והראשונים הורו בזה להחמיר והוא שיהיה הכתם כגריס ועוד בין עגול בין משוך וכדבריהם ראוי לנהוג עכ"ל הרי שמצד הדין כתב דטהורה אלא מצד החומרא כתב לנהוג כדברי הראשונים ז"ל וע"כ צ"ל לדעתם דס"ל כמ"ש הרא"ה בס' בד"ה אהא דהק' הרשב"א ז"ל מן ג' נשים שלבשו חלוק אחד וכן מפושטתו ומתכסה בו וכו' דהתם במלבוש שלה כל שהוא בדוק מתחלה והיא לובשתו תדיר הרי היא בחזקת בדוק ואינה דומה למניח מוכין נקיים במקום אחד ועמד זמן שלא נתברר הענינים אם הם בנקיות או לאו וזה ברור עכ"ל ומ"ש התם במלבוש שלה וכו' והיא לובשתו תדיר וכו' צ"ל דלאו דוקא מלבוש שלה אלא ה"ה סדין וכיוצא בו מה שהוא משתמש בו תדיר כיון שהיה בדוק לה פ"א מקרי בחזקת בדוק והם לא אמרו אלא בהניחתו במקום אחד ולא היה דעתה עליה להשתמש ועמד זמן מה שלא נתברר לה ענינים זו מיקרי אינו בדוק ובזה יתיישב מה שהקשיתי לעיל דלמה יהיה עדיף בבדקתו פ"א ואחר כך הניחתו במקום אחד דמקרי עד אינו בדוק לדעתם ובפחות מכגריס ועוד טהורה לכ"ע ומשמע דאין חילוק בין עגול ובין משוך לעולם טהורה ואלו בהניחתו תחת הכר וכסת דודאי שכיח טפי מאכולת מאלו הניחתו בגלוי ואפ"ה מטמאין במשוך י"ל דשאני דבר שדעתו להשתמש בו תדיר הרי הוא בחזקתו כ"ז שאין לנו הוכחה שיצא מחזקתו כגון עגול דרגלים לדבר דלאו מקנוח אתי' משא"כ בההיא דמניח מוכין נקיים שלא היה דעתה עליהן להשתמש בהן וכמ"ש הרא"ה ז"ל ודוחק:

(סז) אא"כ היה בדוק לה קודם שלבשתו. מ"ש בט"ז ס"ק כ"ט כל דבריו אינן אלא דברי תימה ובמח"כ אין להם המשך וקישור כלל ודברים סתורים מיניה וביה ואין רצוני להאריך ולדקדק בדבריו רק מה שנוגע לדינא וגם המנ"י הסכים עמו ולא יצא י"ח ומ"ש בכוונת הב"ח במח"כ כד ניים ושכיב כתב להא מלתא וחלילה לחשוד להגאון הב"ח שיכוין לדברים מוטעים כאלה וכוונות הב"ח פשוטים וברורים דס"ל להטור לדעת הרא"ש לחלק בין בדיקה שע"י עד שאינו בדוק ובין כתם הנמצא דאע"ג דס"ל להרא"ש בעד שאינו בדוק דטמאה מ"מ בכתם הנמצא בחלוק שאינו בדוק טהורה וכ"כ הראב"ד להדיא בס' בעה"נ וכמו שהבאתי לעיל וז"ל אע"ג דבההיא הלכה כר"י בהא הלכה כר' משום דקאי ר"ח בשיטתיה דמטמא לה משום כתם ושקלינן וטרינן בגמרא אליבא דר"ח אלמא הלכתא כוותיה וטעמא דמילתא משום דלא דמי עד לחלוק דאלו חלוק שאינו בדוק לה כתמה טהור אבל עד כיון שבדקה בו ידים מוכיחות נינהו מיהו צריכה כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת שמא נתמעך עליו מ"מ לגבי אשה שעושה צרכיה וכו' קיי"ל כר"י עכ"ל הרי להדיא שיש לחלק בין בדיקת עד לכתם הנמצא דלא כט"ז שכתב שאין לחלק בזה ונעלם ממנו דברים אלו וכבר הוכחתי לעיל שאף הראב"ד ז"ל לא פסק כר' אלא כר"ח כנראה מלשונו וכדמוכח ממ"ש שאין בכתמים משום וסת רק בכתמי עד הבדוק לה שמטמאין בכ"ש וכמש"ל גם הוכחתי דהא דכתב הראב"ד ז"ל לחלק בין בדיקת עד לכתמים הנמצא מיירי בעד בינוני בהא הוא דמחלק דבבדיקת עד טמאה אבל בכתמים הנמצאים אפי' בחלוק בינוני טהורה דא"א לומר דמיירי בעד שהוא בחזקת מלוכלך ואפ"ה בבדיקת עד טמאה דזה אינו דבהא וודאי אפי' על ידי בדיקת עד טהורה דכי היכי דמטהרינן בפחות מגריס ועוד משום דשכיחי מאכולת וכמ"ש הרשב"א וא"כ בעד שחזקתו מלוכלך ודאי דשכיחי טובא שיש בו כתמים מדם וכמש"ל וע"כ הראב"ד מיירי בעד בינוני ואפ"ה כתב לחלק בין עד לחלוק מוכח דבכתם הנמצא בחלוק בינוני דטהורה ומה דקשיא ליה להט"ז מהא דכתב הטור וז"ל אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה אא"כ היה החלוק בדוק לה אבל אם לקחה חלוק מן השוק וכו' שזה הוא חזקתו מלוכלך ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה עכ"ל וכ"ה ברשב"א ומדנקטו אם לקחו חלוק מן השוק כו' שזה הוא חזקתו מלוכלך וכמ"ש הרשב"א בתה"א משמע דוקא בכה"ג הוא דטהורה אבל לא בחלוק בינוני ומכח זה רצה הט"ז והמנ"י להוציא הדברים מפשטן דההוא אינו בדוק דסעיף זה אינו דומה לאינו בדוק שבסעיף ל"ו והן דברים שקשים לשמוע ואין הדעת סובלתן שהלשון בש"ע ישתנה ויתהפך תוך כ"ד פעם יקרא עד בינוני בדוק ופעם יקרא אינו בדוק ועוד שבסעיף ל"ח כתב ומפרש איזה עד בדוק כל שבדקתו וכו' הרי כל שלא בדקתו אע"פ שאינו בחזקת מלוכלך מיקרי אינו בדוק ואהא כתב מיד בסעיף זה אין האשה טמאה משום כתם אא"כ היה בדוק לה וכו' אבל אם אינו בדוק וכו' סתמא כפירושו דכל שלא בדקתה היא או חברתה מיקרי שאינו בדוק כמ"ש בסעיף שלפני זה ואם היה דעת המחבר לומר דהך אינו בדוק שבסעיף זה משתנה בפירושו מהך שלפני זה עכ"פ לא היה לו להשמיט מ"ש הטור כגון אם לקחה חלוק מן השוק שמכח זה הוכיח הט"ז שפירושו משתנה מהא שלפני זה וכן מוכח בתה"ק וז"ל חלוק זה שאמרנו בכ"מ חלוק הבדוק הוא בין שהוא בדוק לה בין שבדקתו חברתה עכ"ל ומ"ש בט"ז דמש"ה כתבו כאן ברישא אא"כ היה בדוק לה ולא כתבו אא"כ בדקו אותו אלא להורות שאף אם לא בדקתו אותו אלא שהיה לו חזקת בדוק כי ההיא דמיקרי בסעיף ל"ו אינו בדוק וכו' עכ"ל לא ירדתי לסוף דעתו שהרי בכל הסעיפים שלפני זה כתבו בזה הלשון אא"כ היה בדוק לה והתם מיירי שבדקה ממש אלא שאין בדברים אלו ממש וגם לפי הבנתו של הט"ז דס"ל דההיא דלקחה חלוק מן השוק הוא גרע מעד בינוני אלא שהוא בחזקת מלוכלך כמו עד המזדמן לה בבת אחת שכן נראה מדברי הרשב"א בתה"א וכמו שהעתיק בט"ז לשונו ס"ק כ"ה א"כ קשיא אהא שכ' הרשב"א שם מיד אח"ז חלוק זה שדברו בו חכמים בכ"מ חלוק הבדוק הוא אבל חלוק שאינו בדוק או שלקחתו חלוק מן השוק וכו' וכ"ה בתה"ק לקחה חלוק מן השוק וכו' תולה להקל שכתמים דרבנן עכ"ל דמאי אריא כתם הנמצא דהא אפי' בדיקה שע"י עד כ' דבכה"ג טהורה וא"ל שכ' כן לפי שבדיקה שע"י העד חשש עכ"פ להחמיר כדעת רבוותא שפסקו להחמיר כנראה מתה"ק שכ' והמחמיר תע"ב לכן כ' דבחלוק כ"ע מודו כמש"ל בשם הראב"ד ז"א דהא דחשש להחמיר היינו בעד בינוני אבל בעד שחזקתו מלוכלך הא כ' בסתה"א דליכא מאן דמטמא אפי' משום כתם והנה בב"י כ' בשם הרשב"א וז"ל חלוק זה שדברו בו חכמים בכ"מ חלוק הבדוק הוא אבל חלוק שאינו בדוק או שלקחתו חלוק מן השוק ואפי' יודעת ממי לקחתו אין חוששין לו משום כתמים שאני אומר כבר היה זה הכתם שהכתמים מדבריהם הולכין להקל עכ"ל וכ"כ בס' עט"ז אפילו יודעת וכו' וא"צ לשואלו וכך כ' הש"ך ס"ק מ' וכ"כ בס' לחח"מ בפ' הרואה כתם סעיף י"ח בשם העט"ז אפי' יודעת ממי לקחתו וכו' ולפ"ז י"ל דהיינו רבותא דבכתם הנמצא א"צ לשואלו אע"ג דיודעת ממי לקחתו משא"כ בנמצא ע"י בדיקה דוקא באינה יודעת ממי לקחתו אך באמת הוא ט"ס בב"י שהרי בתה"א ובתה"ק כ' להדיא ואינה יודעת ממי לקחתו לשאול ממנו וכו' וכן הוא בס' בעה"נ להראב"ד ז"ל וז"ל כגון שמצאה אותן בחלוק שלקחה מן השוק ולבשתו עד שלא בדקה אותה ואינה יודעת ממי לקחתו אע"פ שהכתם כגריס ועוד אינה חוששת לו כלל שלא חששו חכמים לכתמים אא"כ מצאה אותן במקום בדוק כדאי' בגמרא עכ"ל וכן נ"ל שהוא ט"ס בב"י ובמקום ואפי' יודעת צ"ל אינה יודעת והעט"ז והש"ך נמשכו אחר נוסחא מוטע' שהיה לפניהם בב"י וכן נראה דאם אפשר לשואלו ודאי דצריך לשואלו דאין סומכין על חזקה היכא דאפשר לברורי אפי' במילי דרבנן וכדאמרינן במס' פסחים דף ד' גבי בדיקת חמץ דאי איתא במתא צריך לשואלו ולא סמכינן אחזקת בדוק וכן פסקו הפוסקים וכמבואר בש"ע א"ח סי' תל"ז לכן נראה לע"ד דהא דמדמה הרשב"א חלוק שלקחה מן השוק לעד המזדמן לה בבית היינו דוקא באופן שכ' שם בתה"א שלא הקפידו אנקיותא דידי' שאין יודעת אם מישראלית או מעובדת כוכבים אם מישראלית נדה או טהורה ומיירי בחלוק ישן שכבר לבשו אותו אחרים בכה"ג הוא דדמי לעד המזדמן לה בבית אבל בשלקחה חלוק חדש בחזקת נקי ודאי דהוא נידון כעד בינוני ועדיף מיניה תדע דהא כ' הרשב"א דעד בינוני הוא כל שהיא נוטלתו ממקום מוצנע שדרכן של נשים להצניע להכין להם עדים ואין מוליכות אותם בשוק ולא מתעסק בהן בכתמים על הרוב מש"ה מטמא ר' עכ"ל וא"כ ק' מעיקרא מה היתה על העדים האלו טרם שהצניעה אותן אם היו בדוקין לה היינו עד הבדוק ואם בשלא היו בדוקין לה א"כ מה מהני שהצניעה אותן דלמא מעיקרא היו מלוכלכין א"ו צ"ל דלא בדקה אותן טרם שהצניעה אותן אלא כיון שהצניעה אותן להיות לה עדים מסתמא לקחה עדים שמוחזקין לה בנקיים והצניען ועתה לא נודע אם היו בדוקין לה או לאו א"כ ה"נ כשלקחה מן השוק בגד חדש מסתמא נקי הוא אלא דמיקרי אינו בדוק כיון שלא בדקה אותו ואינו ידוע לה אם חברתה בדקה אותו או לאו דבכה"ג ע"י בדיקת עד טמאה משא"כ בכתם הנמצא טהורה מיהו בחלוק שאחר הכביסה נראה דזו היא כמו חלוק הבדוק לה דהא הכתם שהיה בו קודם הכביסה אפשר להכיר אם מקדיר או מגליד א"כ לענין זה מקרי בדוק כאלו בדקה אותו פ"א שהרי אחר הכביסה אין הכתם שבו מגליד א"כ כ"ז שלא ידעינן שיצאה מחזקתו לענין כתם מגליד הרי הוא בחזקתו לענין כתם מגליד שלא נכתם בו כתם מגליד אחר הכביסה וא"כ אם אין בקיאין להבחין בין מגליד למקדיר טמאה וזו דלא כמ"ש בס' כו"פ שכ' לחלק אם היה מוסגר בתיבה אחר הכביסה או שהיה מונח בגלוי במקום מוצנע דזה ליתא דממנ"פ אם הכתם מגליד א"כ כיון שהיה לחלוק זה חזקה שלא היה בו כתם מגליד אחר הכביסה דינו כאלו היה בדוק ואם הכתם מקדיר ודאי דהיה בו קודם הכביסה ואם אינו בקי טמאה משום ספק חסרון ידיעה דמ"ש אם בדקה אותו וראתה שאין בו כתם מגליד או שלא ראתה רק שיודעים בבירור שלא היה בו כתם מגליד א"כ יש לחלוק הזה חזקה שאין בו כתם מגליד וצריך שתדע בודאי שיצא מחזקתו כנלע"ד

נשאלתי מבני מוה' משה נר"ו ע"ד הכינים המוזכרים בש"ע סי' קצ"ח סעיף מ"ח שנמצאו אצל כמה נשים בשערות שבא"מ וכשהן בודקות א"ע נמצאו על העד קרטין קרטין אדומים ושחורים וכשהיא מתחככת עם העד מבחוץ על מקום השערות נמצאו ג"כ קרטין אלו על העד וכפי הנראה הני קרטין מן כינים אלו בא שהם מולידין טיפין וקרטין אלו ולאו דדם שלהם הוא אלא מזיעה יציאת כינים אלו כמו שנמצאו טיפין אלו במקום דשכיחי פרעושי' אם יש לתלות מה שנמצא גם בבדיקת עד הני קרטין או לאו וכבר מוזכר שאלה זו בשו"ת אמ"ו בעל שב יעקב וגם אני כתבתי מזה בסי' קפ"ג מה שיש לפקפק על תשובה הנ"ל

וזה אשר השיב בני הנ"ל עיקר ספק זה מהא דאמרינן במכילתין דף י"ד דא"מ בדוק הוא אצל מאכולת וכבר כ' בסי' הנז' דיש לחלק בין זמן הש"ס לזמנינו גם שהיו רגילין בזמן הש"ס להעביר השערות שבא"מ וכיון דליכא מידי למיסרך לא היה מאכולת שכיח בא"מ מה שא"כ בזמנינו עכ"ד ובלא"ה י"ל דהא אמרינן בדף י"ט איזהו אדום כדם המכה מאי כדם המכ' זעירא אר"ח כדם מאכולת של הראש מיתיבי הרגה מאכולת ה"ז תולה בה מאי לאו דגופה לא דראשה וכ' בחדושי הרמב"ן דהני אמוראי ל"פ וכולה חדא מראה היא אלא מר בקי בהאי חזותא ומר בקי בהאי חזותא וכ' עוד דקו' המק' היא דכיון דבזמנם היו בקיאים במראות דמים וא"כ האי אדום דבעי לתלות במאכולת צ"ל שהוא ממראה טמא וא"כ אי מראה טמא של אדום הוא כמאכולת של ראש א"כ איך מצי לתלות במאכולת של גוף ומשני הש"ס דלא תלינן אלא בשל ראש דלמא איתרמי דהרגה מאכולת של ראש וכיון שכן הא דפריך הש"ס וניחוש דלמא דם מאכולת ע"כ הקו' דלמא אתרמי מאכולת של ראש דהא מאכולת של הגוף לא דמיא ליה ומתני' ע"כ מיירי בידוע שהוא דם טמא דאל"כ אינו מחויב קרבן וע"ז משני דא"מ בדוק הוא לענין מאכולת של ראש אבל מאכולת של הגוף י"ל דמצוי היה גם בזמן הש"ס אלא דא"א לתלות בו מראה אדום דלא דמיא ליה וא"כ בזמנינו שאין אנו בקיאים במראה דמים אלא דמחמרינן מספק שפיר יש לתלות במאכולת המצוין שם

ועפ"ז נלע"ד הא דכ' בש"ע סימן ק"ץ סעיף ו' דעת הרמב"ם ז"ל דכתם שעל בשרה א"צ שיעור וכ' הגה"מ דס"ל דכל הגוף בדוק הוא אצל מאכולת וה"ה כ' הטעם דהא דאמרי' בפ' הרואה כתם דכתם הנמצא על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא ה"ה ספק דם מאכולת נמי בכלל הזה דמספקא מטמאינן על בשרה ולפמ"ש י"ל דוודאי בזמן הש"ס שהיו בקיאין במראות הדמים וא"כ הא דבעינן לטהר מחמת תליא במאכולת ע"כ שהיה מראה טמא ואז א"א לתלות אלא במאכולת של ראש מש"ה שפיר י"ל דעל בשרה לא תלינן לפי שמאכולת של הראש לא שכיחי על הגוף משא"כ בזמנינו י"ל דתלינן בשאר מאכולת הגוף דהא אנן לא בקיאים במראות הדמים ועוד י"ל דהש"ס דקאמר דא"מ בדוק הוא היינו בסתם נשים שאין להם אותו מין כינים במקום השערות אלא דהמקשה סבר דניחוש דלמא אתי משאר הגוף להתם אהא משני דא"מ בדוק הוא מלבא להתם מאכולת שבשאר הגוף משא"כ באותן נשים שמקום השערות שלהן מולידין למין כינים אלו באמת יש לתלות בהן ונראה עוד לפי פי' הרמב"ן ז"ל דפי' א"מ בדוק הוא היינו בפנים לפי שלא בשעת תשמיש א"מ סתום הוא ואינה נכנסת לא"מ ואם נכנסת מתה מאליה ואינה מוציאה דם א"כ משמע דאף בזמן הש"ס לא היה א"מ בדוק אלא מבפנים אבל מבחוץ אינו בדוק וכן משמע מפירש"י שכ' דחוק הוא ואין מאכולת יכול לכנוס שם והתוספת כ' מפני הזוהמא אין המאכולת מקרבת כ"כ יש לדקדק הא אמרינן דף י"ג אגב זוהמא אתי מאכולת

ומיהו לכאורה קשה דאכתי מה משני הש"ס א"מ בדוק הוא הא אכתי איכא למימר שנתלכלך העד מבחוץ ואפשר לומר שבזמנם היו בקיאים ונזהרו לבל יגעו מבחוץ משא"כ האידנא ועכ"פ יצא לנו בנשים דשכיחי גבייהו הני מין כינים אין לומר א"מ בדוק הוא מיהו אכתי יש לפקפק דהא גם המק' דלא אסיק אכתי דא"מ בדוק הוא אפ"ה ניחא ליה בכל בדיקות דעלמא דמטמאינן לה אלא דמקשה אמאי חייב קרבן מספק וא"כ בנ"ד נמי נהי דאין א"מ בדוק אצל נשים יש לטמא מספק הואיל דנמצא ע"י בדיקה ומכ"ש לפי' ר"ח שכ' התוספות דפי' דקושית המקשה וניחוש וכו' לא קאי אלא אנמצא על שלו ולא על שלה אבל בנמצא על שלה יש לחייב אפי' קרבן ולא תלינן במאכולת אפי' אי אין א"מ בדוק משום דשכיחי דם המקור וכה"ג כתב הר"ן והרשב"א בחדושיו

אכן נראה דיש לחלק מכמה גווני חדא דהא וודאי היכא דלא שכיחא מאכולת ולאו היינו רביתייהו בא"מ אלא דאנו באין לחוש דלמא אתי מאכולת להתם מעלמא ונהרגה טפי מסתבר לתלות הדם מהמקור דשכיחי אבל בנדון זה דעיקר רביתייהו דהני מאכולת התם תלינן דמאכולת שכיחא טפי מכ"ש בנ"ד שאין אנו באים לומר שהוא דם מן המאכולת שנהרגה דזה לא שכיחא כ"כ רק שהוא ממה שמפליטין הני מין כינים שהוא שכיח אצל נשים כנראה בחוש ועוד הא כ' בשו"ת עה"ג שאמרו הרופאים שאין טיפין קטנים כאלו באים מן המקור כלל ועכ"פ מלתא דלא שכיחא הוא בודאי יש לתלות במצוי שבא ממין כינים אלו ויש לדמות דין זה למ"ש הט"ז סי' ק"ץ ס"ק כ"ג באשה שרגילה להוציא דם מבית הרעי אך דלכאורה יש לפקפק