סדרי טהרה לט

מיירי בהניחו במקום בינוני שאין משומר לגמרי וגם אינו מקום תורף אלא מקום שנותנין עדיהן לפי שעה ולפיכך נחלקו בדבר אם נדון אותו להחמיר או אם דנין בו כאשפה וכו' עכ' ולפ"ז כשפושטין הכתונת אין מקפידין להניחו במקום בינוני להיות משומר קצת א"כ בודאי דלא מוקמינן ליה אחזקתו חזקת בדוק וגם כשמשליכין אותו בין שאר כלים העומדים לכביסה י"ל דכתונת זה נתלכלך משאר בגדים שאצלה שהיו מלוכלכים וכה"ג כ' הב"י בהא דהשאילה לעובד כוכבים הרואה דתולה בה אף ע"ג שעכשיו לא ראתה תלינן שהיו בגדיה מלוכלכים מראייתה שראתה כבר ומהם נכתם כתונת זה וא"כ כן י"ל בנדון זה ומכ"ש לפי מה שאכתוב לקמן סעיף ל"ט דבכתמים יש להקל טפי מלענין עד שאינו בדוק ע"ש דבכה"ג יש להקל דהא וודאי גרע מעד בינוני ששם רוצים שתעמוד בנקיות משא"כ בכתונת שפושטין מעליהן אין מקפידין עוד על לכלוכו וטנופו כלל ומסיחין דעתן מהן בוודאי יצאו מחזקתן כ"נ לע"ד ועוד נראה דאף אם לא נזרקו בין הכלים המוכנים לכביסה אלא שהיה זמן מה מונח בארץ וכה"ג נמי דינו כעד המזדמן דא"ל שהוא מתלכלך מן הארץ שהיה עליה דם מעיקרא ואם לבשה אח"כ ומצאה בו כתם טהורה וכ"כ מוהר"מ לובלין בתשובה סי' ק"ג אם היה לה ספק אם היה העד בדוק לה קודם שקנחה א"ע בו ונמצא עליו דם פשוט הוא שאין לדמות עד שקנחה בו לכתם הנמצא גם הסברא נותנת שהיה העד בדוק לה מקודם שנעימד אותו בסתם עדים שדרכן להיות בדוקין לכל אשה הבודקת עצמה עכ"ד מוכח מדבריו דדוקא ע"י בדיקה החמיר בספק אם היה בדוק לה אבל בכתם הנמצא וספק אם היה בדוק לה או לאו תלינן להקל ומכ"ש היכא דבדקה א"ע בכל יום דתלינן דמעלמא אתיא וכמש"ל סעיף מ' בשם הרמב"ם דאין האשה טמאה בכתמים אלא עד שעת הבדיקה והכא הרי בדקה א"ע אחר פשיטת החלוק שנמצא בו הכתם כנלע"ד ועיין מש"ל סעיף מ' על תשובת המחבר פמ"א מזה

כתב בשו"ת מעיל צדקה סי' נ"ט אשה אחת שבדקה עצמה תוך ג' ימים של נקייתה בעד שאינו בדוק לה ומצאה עליו כתם פחות מכגריס והוא עגול אם יש לתלות במאכולת דשכיחי או נאמר דע"כ לא הקילו התרומה ומרדכי בכתם פחות מגריס ועוד תוך ג"י אלא במצאה בסדין או בכתונתא שא"א להזהר כמ"ש התה"ד סי' רמ"ט אבל בעד איהי דאפסדה אנפשה והשיב וז"ל מסברא אני אומר שתולה בכינה ולא אמרינן דבעינן שבעה נקיים ברורים אלא בכתם גדול אבל כל מאי דתלינן במאכולת כיון דעכ"פ לא מטמא כתם קטן כזה הנמצא בסדינה וחלוקה ה"נ בבדיקת העד והאריך עוד שם להוכיח סברא זו וכל ראיותיו יש לדחות ע"ש וי"ל דשאני כתם דאינו אלא מדרבנן כיון דלא ארגשה משא"כ בבדיקת עד דא"ל דארגשה וסברה הרגשת עד הוא וכמ"ש במ"ה שהבאתי לעיל בסי' קפ"ג ואע"ג דקיי"ל דאף ע"י בדיקת עד בעינן כגריס ועוד היכא דלא היה בדוק לה וכמבואר בסעיף זה י"ל דוקא היכא דאיכא נמי חזקת טהרה של אשה משא"כ תוך ג' ימים למאי דס"ל להני פוסקים דכ"ז שלא נדע שפסקה מעונה ג' ימים היא בחזקת מעין פתוח וטמאה וטפי איכא למתלי שהוא מגופה אם כן ה"נ אין תולין במאכולת ובע"כ צ"ל דהטעם הוא דמוקמינן להאשה בחזקת טהרה דהא בעד שאינו בדוק אם בדקה א"ע דכ"ע ס"ל דבעינן כגריס ועוד הא פחות מכגריס ועוד טהורה ומשמע מכל הפוסקים דבזה אין לחלק בין משוך לעגול דאפי' משוך טהורה וק' אמאי הא ספיקא דאורייתא הוא דלמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא א"ו הטעם דמוקמינן לאשה בחזקת טהורה מיהו בהא י"ל דלאו משום חזקת טהרה של אשה מטהרים אלא כמ"ש בב"י כאן כיון דלא ארגשה רגלים לדבר דמעלמא אתיא ואע"ג דא"ל דהרגישה וסברה דהרגשת עד הוא מכל מקום לא שכיחא הוא אלא היכא דליכא למיתלי במידי אמרי' ודאי הרגישה וטעתה וסברה דהרגשת עד הוא משום דחזקת דם שבא בהרגשה אבל היכא דאיכא למיתלי דמעלמא אתיא ניחא טפי למיתלי דמעלמא אתיא מלומר שטעתה וכמש"ל בסימן קפ"ג או מטעם ס"ס תלינן דמעלמא אתיא וכמ"ש שם ואם כן ה"נ בעד שאינו בדוק אם בדקה א"ע בו דלכ"ע בעי כגריס ועוד נמי טעמא הואיל ולא הרגישה ואיכא למיתלי במאכולת תלינן ולא מטעם חזקת טהרה דאשה ואף ע"ג דהב"י כתב דדוקא בעגול תלינן אבל לא במשוך היינו דוקא בבדקה בעד הבדוק והניחתו תחת הכר וכסת או שנתעסקה סמוך למקום שהעד שם במיני דמים בהא הוא דלא תלינן אלא בעגול שאינו דרכו להיות משוך כיון דלאו על ידי קנוח אתיא משא"כ בעד שאינו בדוק יש לתלות אפי' במשוך במאכולת דדלמא ע"י קנוח דם מאכולת אתיא ולפ"ז י"ל בנדון שכתב המעיל צדקה תלינן נמי מטעם דלא ארגשה מ"מ אין לנו ראיה להקל דוודאי אין ללמוד כתם שע"י בדיקת עד מכתם הנמצא שלא על ידי בדיקה דאע"ג שהקילו הס"ת והמרדכי בכתם הנמצא שלא ע"י בדיקת עד בפחות מכשיעור אפי' תוך ג' ימים מ"מ ע"י בדיקת עד י"ל דטמאה כיון דליכא חזקת טהרה דאשה כיון שהוא תוך ג' ימים והא דאמרינן בעד שאינו בדוק דבעי כגריס ועוד מיירי בדאיכא חזקת טהרה דאשה

ולכאורה יש להביא ראיה לדברי המעיל צדקה דתלינן במאכולת אפילו ע"י בדיקת עד ואפי' היכא דליכא חזקת טהרה מהא דמק' הש"ס אמתני' דנמצא על שלה כו' וניחוש ודלמא דם מאכולת הוא ולפי הנראה מדברי הרשב"א בתה"א דקו' המק' היא לטהר לגמרי וכן הבין הב"י בדעתו וכמש"ל סימן קפ"ג וא"כ קשה איך אפשר לטהר לגמרי דהא סד"א הוא דלמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא או הרגשת שמש הוא וא"ל דמוקמינן ליה אחזקת טהרה דאשה דהא במסכת שבועות מוקים לה להך מתניתא בסמוך לוסתה והתוספות כתבו במסכת קדושין דף ע"ט דביומא דמשלם לנערה שיתא ליכא חזקת נערה כיון דבאותו יום עבידא להשתנות וא"כ ה"נ כיון שהוא סמוך לוסת אין כאן חזקת טהרה לאשה וא"ל דכ"ז אי וסתות דאורייתא אבל אי וסתות דרבנן לא אמרינן דעביד להשתנות ואיכא חזקת טהרה דז"א דהא ר"ז הוא משני אהאי קו' אותו מקום דחוק הוא וכו' ור"ז ס"ל לקמן די"ו דוסתות דאורייתא וא"כ מסתמא מוקי מתני' נמי דס"ל וסתות דאורייתא ולדידיה ליכא כאן חזקה א"ו דה"ט דתלינן במאכולת כיון דלא ארגשה תלינן במה דמצינו למתלי וא"ל אכתי ק' איך אפשר לומר דה"ט הכא דתלינן כיון דלא ארגשה הא בפ' הרואה כתם מוקמינן להאי מתניתין דארגשה ואימר הרגשת שמש הוא ואם כן כיון דארגשה אמאי נקל לתלות במאכולת י"ל דלאו דוקא מוקמינן התם בארגשה אלא ה"ה דמתני' מיירי בלא ארגשה אלא דאנן אמרינן שארגשה וטעתה וכמ"ש במ"ה שהבאתי לעיל וכמ"ש בשו"ת שב"י ובס' כו"פ רס"י קפ"ג כתב די"ל דכך הפי' בגמרא התם וא"כ המק' הכא נמי ס"ל דמתני' סתמא קתני ומיירי בין דארגישה ובין דלא ארגישה ומש"ה מק' דאם לא הרגישה אמאי לא נתלה במאכולת ויש לדחות זה גם אין דברי רשב"א מוכרחים לפרש כן דס"ל דקו' המק' וליחוש קאי לטהרה לגמרי ועיין מש"ל ולפי מש"ל בסעיף ל"ג דאשה שלקחה קצוות מכתונת שהיא לובשת בו ובדקה א"ע בלי ראות תחלה אם אותו מקום של הכתונת היה נקי מדם מאכולת דמיקרי עד שאינו בדוק דאע"ג שהיה בדוק לה קודם שלבשה מ"מ כיון דשכיחי מאכולת בכתונת שלובשת מיקרי לענין זה אינו בדוק וגרע מאלו היה בדוק ואח"כ היה מונח בגלוי דלא שכיחי מאכולת משא"כ בכתונת שלובשת כ"ז לאחר ג"י אבל תוך ג' ימים של ז' נקיים יש להחמיר מיהו אם הוא עגול י"ל דתלינן לעולם לפי מ"ש הטור דעגול ודאי מן מאכולת הוא וחזקת קנוח הוא משוך וכיון דדין זה דתוך ג' ימים אינו אלא חומרות האחרונים דמדינא כיון שפסקה בטהרה היא בחזקת טהורה עומדת יש לסמוך להקל ע"ז בעגול אבל במשוך אע"ג דבעד שאינו בדוק אין חילוק בין עגול למשוך כמש"ל מ"מ תוך ג' ימים יש להחמיר

עוד ראיתי מלתא דתמי' בשו"ת הנז' סי' כ' וז"ל והיותר נראה לומר דמש"ה פשיט ליה לר"מ דאמר אי אתה מודה שצריך כגריס ועוד דלכאורה לפי מאי דמפ' התוס' שהיה בדוק לה זה ימים אפשר לומר דגם כגריס לא צריך א"ו דפשיט ליה בזה השיעור דצריך עכ"פ משום דכ"ש בפחות מכגריס וודאי לא גזרו רבנן דעל כיוצא בזו לא היתה גזירתם אע"ג דוודאי מגופה אתיא כל שאינו ע"י בדיקה אלא מציאת כתם וכמו שלא גזרו על הכתמים בבגד צבוע וכיוצא בו להכי פשיטא ליה דבעינן כגריס ועוד וגם ר' מודה לו בזו ומשמעות לשון הטור נמי משמע הכי דכ' לא גזרו חכמים על כתם פחות מכגריס עכ"ל ולא ידעתי מה קאמר דהא ה"נ ע"י בדיקה הוא כדאמר בדקה בעד שאינו בדוק וכו' וא"כ אכתי ק' מאי אמר ר"ח אי אתה מודה דלמה פשיט ליה כ"כ דהא כיון דהיה העד בדוק לה לפני ימים ואח"כ היה מונח במקום מוצנע וכמ"ש התו' א"כ וודאי מגופה אתי' וכיון דהוא ע"י בדיקה טמאה ותו מ"ש דהכי משמע לשון דלא גזרו דאפי' אי וודאי מגופה אתיא וכיון שהוא בפחות מכגריס ועוד טהורה ולדעתו צ"ל הא דאיתא בגמ' ובפוסקים טעמא דבעינן כגריס ועוד משום דתלי' במאכולת הכי פירושו כיון דכל הסדינים מלאים מדם מאכולת ולא תמצא בת לא"א שתהי' יושבת תחת בעלה מש"ה לא גזרו כלל על פחות מכגריס ועוד אפי' אי וודאי מגופה אתיא משום לא פלוג כיון דשלא בהרגשה חזיא טהורה מן התורה אלא מדרבנן טמאה הם אמרו והם אמרו ועפ"ז היה ניחא מה שהפוסקים סתמו דבריהם דכתם בפחות מכגריס טהורה ולא חלקו בין כתם שחור לכתם אדום דהא במאכולת לית לן למיתלי אלא כתם אדום וכמו שכ' באמת בס' בעה"נ שהבאתי לעיל א"ו דס"ל להפוסקים כיון דחכמים לא גזרו על כתם בפחות מכגריס ועוד אפילו היכא דליכא למיתלי במאכולת אפי' אי וודאי מגופה אתי' שוב אין לחלק בין כתם לכתם אלא בכל המראות כתמים לא גזרו עד שיהא בו כשיעור ובאמת כן נראה מס' מנ"י דס"ל כמ"ש המחבר הנ"ל דלא גזרו על הכתם בפחות מכגריס ועוד אפי' אי וודאי מגופה אתי' שכ' בריש סי' קפ"ג אמה שכ' המחבר בש"ע אשה שיצא דם ממקורה בין באונס בין ברצון טמאה והוא שתרגיש ביציאתו וכו' וז"ל ואע"ג דמתבאר לקמן סי' ק"ץ דאע"ג דלא הרגישה רק בכתם בעלמא על גופה או על חלוקה היינו כשיעור גדול כגריס ועוד כמבואר לקמן והמחבר דבא לומר שהיא טמאה אפילו בטיפת דם כחרדל ע"כ כ' סתם והיא שתרגיש וזה ג"כ כונת הטור שהוא כלשון המחבר עכ"ל ולכאורה אין לדבריו שחר דהא דפחות מכגריס ועוד טהורה היינו משום דלא ידעינן אם נפיק מגופה מש"ה תלינן במאכולת אבל אלו ידעינן דמגופה אתי' אפי' בכחרדל טמאה אפי' בלא הרגשה טמאה מדרבנן והמחבר שכ' אשה שיצא דם ממקורה בין באונס בין ברצון טמאה משמע דידעינן בודאי שיצא ממקורה א"כ ק' למה התנה דווקא שתרגיש א"ו צ"ל כמ"ש הש"ך בזה דהמחבר מדאורייתא קאמר דאינה טמאה אא"כ שתרגיש וע"כ ס"ל כמ"ש המחבר הנ"ל דבפחות מכגריס ועוד אפי' וודאי מגופה נפיק לא גזרו וה"נ משמע מס' אורח מישור רס"י זה דס"ל כמ"ש המחבר הנ"ל ובעל ס' מנ"י ולענ"ד אין דבריהם נכונים דדוקא היכא דאיכא למיתלי במאכולת הוא דטהורה אבל אם ודאי מגופה נפיק אע"ג דשלא בהרגשה אתיא טמאה וכן הוא לשון הברייתא שממנה מקור דין זה עד כמה היא תולה עד כגריס של פול ולא אמר עד כמה היא טהורה מוכח דדוקא היכא דהוא ספק אם יצא מגופה או לאו בהא הוא דתולה אבל היכא דוודאי נפיק מגופה טמאה וכ"כ בתה"ק וז"ל פחות מכן תולה אותו דם בדם מאכולת עכ"ל וכ"כ בס' כו"פ סי' קפ"ג ומ"ש בתשובה הנ"ל מדכ' הטור והמחבר לשון לא גזרו על כתם בפחות מכגריס וכו' משמע דלא גזרו כלל אפי' בודאי נפיק מגופה כה"ג דקדק הש"ך ברס"י זה ס"ק ג' גבי קטנה מדכ' לשון לא גזרו משמע דלא גזרו כלל וכבר כתבתי דמוכח מלשון רש"י דדוקא היכא דאפשר למיתלי שמא עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה הא לא"ה טמאה וא"כ אין להמציא דין חדש מדקדוק לשון זה נגד משמעות הברייתא הנז' והכי משמע מסוגי' דכאן וכ"נ ממה דס"ל להרמב"ם וסיעתו דעל בשרו א"צ שיעור והטעם כ' הגה"מ משום דלא שכיח מאכולת בגוף מבואר דהיכא דליכא למיתלי במאכולת טמאה ודוחק לומר דשאני גוף דלעולם בדוק הוא אצל מאכולת משא"כ בכתם הנמצא על בגד דכיון דע"פ הרוב איכא למיתלי במאכולת מש"ה אמרו דלא פלוג דאף היכא דליכא למיתלי במאכולת טהורה דזו דוחק

מיהו יש לעיין הא דקיי"ל דפחות מכגריס ועוד תלינן במאכולת מ"מ אין הכתמים שוים בזה דלפעמים הדם נצרר וקווה במקום א' ואם היינו ממחקו הדק הי' מתפשט יותר מכגריס אלא לפי שהוא נצרר והוא גוש ועב מעט הוא פחות מכגריס אם נשער כמו שהוא עתה שהוא פחות מכגריס או אם צריכין אנו להחמיר ולשער אלו היה כמות דם הזה מתפשט בבגד כצבע בעלמא והיה יותר מכגריס וטמאה ונ"ל דאין אנו צריכין לשער רק כמות שבא לפנינו וה"ה איפכא היכא שבא לפנינו כתם וראינו שגוף הכתם אינו אלא פחות מכגריס רק סביבו הוא התפשטות ולכלוכית של גוף הכתם ונצטבע מגוף הכתם אפ"ה טמאה וכך הוא מדת חכמים בלא פלוג הם אמרו והם אמרו דאלת"ה א"כ אם יבא לפני החכם פחות מכגריס ויטהרנה והיא תשמש עם בעלה ואח"כ תתפשט הכתם מחמת הזיעה וכדומה ואתה צריך לאוסרה ואין זה דרכי נועם וכה"ג כתבתי בסי' קפ"ח בשם תשו' ח"צ ובסי' זה לעיל מיהו י"ל דהכל לפי ראות עיני המורה אם הדם צבור ונקוה במקום א' הרבה דדיינינן ליה כאלו נתפשט והיה בו כגריס ועוד טמאה ועיין בתוס' במס' שבת דף כ"ז ע"א שהבאתי לעיל סעיף ה'

כ' בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קכ"ו דכל דיני כתמים הנאמרים בסי' זה היינו בבגדי אשה אבל בבגדי האיש לית בהו חששא וכן נראה כיון שנמצא בשלו ולא בשלה מסתמא מעלמא אתיא דרגלים לדבר הוא וכמ"ש התוס' בשם ר"ח גבי נמצא על שלו דמקשה הש"ס וניחוש דלמא דם מאכולת היא דכיון דנמצא על שלו ולא על שלה רגלים לדבר הוא אע"ג דאלו נמצא על שלה לא תלינן והיו חייבים בחטאת מ"מ בנמצא על שלו כיון דלא נמצא על שלה איכא למיתלי וכ"ש בכתמים דרבנן דתלינן דמעלמא אתיא בכה"ג אע"ג דלא עבר בשוק של טבחים אמרינן דעבר ולאו אדעתיה או י"ל דלמא נתמעכו הרבה מאכולת זה אצל זה עד שנעשה כתם גדול אף ע"ג דבנמצא על שלה לא תלינן בהכי היינו טעמא דא"כ בטלה גזרת חכמים שתטמא בכתם וכמ"ש הלבוש בסי' זה הביאו בס' לחח"מ פ' הרואה כתם וכמ"ש לעיל בשמו משא"כ בשלו לא מצינו שגזרו ותלינן במה דאפשר למיתלי דכתמים דרבנן והולכין בהם להקל וכ"כ בתה"א דף קע"ז וז"ל כ"ש למעלה מן החגור לעולם טהורה וכו' ואומרין שמא נתעסקה בכתמים ולאו אדעתה או שמא מאכולת נרצפה זו אצל זו עד שנעשו יותר מכגריס וכן הוא בס' בעה"נ בשעת הכתמים דאפי' יותר מכגריס י"ל דממאכולת הוא אע"פ שאין תולין כן בכתם אחר אבל למעלה מן החגור תולין ע"ש וה"ה בנ"ד וכבר כתבתי כן בסי' קפ"ז לענין רואה מ"ת ע"ש:

(סב) אינה טמאה אלא אם יש בו כגריס ועוד. הא פחות מכגריס ועוד טהורה ואין חילוק בין משוך לעגול לעולם בפחות מכגריס ועוד טהורה כן הוא בס' בעה"נ להראב"ד בהדיא וכן נראה מן הרשב"א בתה"א אך מן הרשב"א אין ראיה דאיהו פסק אפי' ביותר מכגריס ועוד טהורה דתלינן דמעלמא אתי ואם כן אין לחלק בין משוך לעגול אבל הראב"ד דפסק ביותר מכגריס ועוד דטמאה וא"כ צ"ל הא דטהורה בפחות מכגריס ועוד משום דתלינן במאכולת ואפ"ה כ' דאין חילוק בין משוך לעגול דלעולם טהורה והרז"ה בהשגות תמה עליו מכדי כרבי אמרה לשמעתיה וכיון שהוא משוך למה לי כגריס ועוד הא נפיק ליה מדם מאכולת במשיכתו ואפי' בכ"ש מפני שהוא דם קנוח והכי תניא בתוספתא העד שהוא נתון תחת הכר וכו' וכיון דרבי לא שני ליה בין בדוק ובין שאינו בדוק דין הוא שיהיה משוך כ"ש טמא עכ"ד ומיהו הרמב"ן בהלכותיו ג"כ כתב כדברי הראב"ד דבפחות מכגריס אין חילוק בין עגול ובין משוך לעולם טהורה אפי' להמחמירים ביותר מכגריס דטמאה מ"מ בפחות מכגריס אין חילוק ע"ש בשער הכתמים דין מ"ו וכן הוא דעת המחבר שכ' דאינה טמאה אלא אם יש בו כגריס ועוד ולא חילק בין עגול למשוך דלעולם טהורה אם אין בו כגריס ועוד וצ"ל לדעתם דאע"ג דקיי"ל בדקה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת אם משוך טמאה מ"מ בעד שאינו בדוק י"ל שקנחו בו דם מאכולת מש"ה הוא משוך משא"כ בהניחתו תחת הכר והכסת דליכא למיתלי בקנוח והכי משמע בגמ' דא"ל ר"ח לר' אף אתה עשית כתם ופירש"י נוהג אתה בו דין כתם דשיעור כגריס ועוד וכו' משמע דלגמרי הוא שוה לכתם וכי היכי דבכתם אין חילוק בין עגול למשוך ה"ה הכא מיהו לשיטת התוס' והרמב"ן דס"ל דאע"ג שהיה העד בדוק אם הניחתו אח"כ במקום המוצנע כיון שלא בדקה עכשיו מיקרי שאינו בדוק ובהא פליגי ר' ור"ח קשה דאמאי יהיה בפחות מכגריס ועוד טהורה בין עגול ובין משוך מי גרע מקום המוצנע מהניחתו תחת הכר והכסת דמשוך טמאה וצ"ל לדעתם הא דאמר ר"ח לר' אי אתה מודה שצריך כגריס ועוד ורבי הודה לו היינו בעגול דוקא וכמ"ש הרז"ה או י"ל לדעתם הא דאמר ר"ח לר' אי אתה מודה שצריך כגריס ועוד ורבי הודה לו היינו לענין זה בעי לר' כגריס ועוד דאלו היה בפחות מכגריס ועוד לא היה מטמא משום נדה אלא משום כתם ומיירי בין עגול ובין משוך דאף ע"ג דסבירא ליה בהניחתו תחת הכר והכסת משוך טמא מ"מ אינו אלא ספק ועוד יש לומר דסבירא ליה כרבנן דהתם דפליגי אר"א ב"צ וסבירא ליה דבין