סדרי טהרה לז

בטור לא"ח סי' תל"ח דדוקא בדרבנן אמרינן דמהני לישאל בזה אחר זה וגם שם בט"ז תמה דמנ"ל זה ומביא ראיות דאפי' בדאורייתא אמרינן כן ובאמת אין ראיותיו מוכרחים וכמ"ש בנה"כ אך לע"ד צ"ע דלפי מ"ש התוס' בריש מכילתין וכ"כ בריש שני נזירים דלא ילפינן מסוטה לטהר אלא דבר שיוכל להיות ומה שמטהרין בב' שבילין בבאו לישאל בזא"ז אע"ג שהא' בודאי נטמא התם לא מסוטה גמרינן אלא דמוקמינן כ"א בחזקת טהרה כדאי' הכא דהוי טעמא משום דמוקמינן מלתא אחזקה עכ"ל א"כ מוכח דאפי' באיסור דאורייתא מטהרינן לכ"א משום דמוקמי' מלתא אחזקתיה והן הן דברי הט"ז שכ' וז"ל והטעם דמוקי בחזקת היתר שהיה לפני זה ודבריו מוכרחים מתוס' אע"ג דליכא הלכתא בכה"ג וצ"ע וע' בס' מל"מ פי"ט מהלכות אבות הטומאה שכ' דבר"ה נמי מטמאים מדרבנן ומדבריו שם יש ללמוד בזה מיהו דבריו שם צע"ג ועיין בתוספות בחולין דף ט' עמוד ב' ובמה שכתב מהרש"א שם ומיהו אין דבריו מוכרחים ודוק ועיין מ"ש מוהרמ"ל שם ודבריו נכונים:

(מח) דיש לסמוך אמקילין. וכן בנתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד גם כן יש לסמוך על המקילין בזה דחד טעמא הוא ואף דכתב הרב בסמוך סעיף כ"ז דיש מחמירים לא קאי רק אם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצאו עליה כב' גריסין אבל בנמצא עליה כגריס ועוד דעתו להקל כמו בדין זה וכ"כ המע"מ והוא פשוט מנ"י:

(מט) וכן אם נתעסקה וכו'. עיין באחרונים שהמחבר כתב כן לפי גרסתו בטור שכתב כן בשם הרמב"ן ובאמת נוסחא מוטעת נזדמן לו וצ"ל ברמב"ן נתעסקה בכגריס ומצאה כב' גריסין וכן הוא בפסקי הלכות הרמב"ן שלפנינו:

(נ) אינה צריכה להקיף. ואין להקשות מאי קמ"ל דהא אפילו בראתה דם תולין מסתמא במכה ואין צריך להקיף וכמבואר לעיל בסימן קפ"ז וי"ל דהיינו דוקא כשאין שניהן לפנינו אבל דם מכתה ודם ראייתה שניהן לפנינו צריכין להקיף ולבדוק אם הם שוין משא"כ הכא בכתם דאפילו שניהן לפנינו אין צריך להקיף פרישה. ואיהו לשיטתו אזיל דס"ל לעיל בסימן קפ"ז בדם מכתה כששתיהן לפנינו צריכין להקיף דם מכתה עם דם ראייתה לראות אם שניהן שוין וכמ"ש הט"ז בשמו וע"ל בס"ק ט' וע' מ"ש שם:

(נא) ואין לה במה לתלות. ע' מ"ש הט"ז ס"ק י"ח על מ"ש הטור בשם הרמב"ן שאין לסמוך על בדיקת הסמנים אלא לטהרות וכו' וכדברי הט"ז כתב בס' הדרישה ופרישה ובס' כו"פ השיג עליהם כי דברי הרמב"ן פשוטים דס"ל דאין ז' סמנים מעידים שאינו דם דאף דאינו עובר מ"מ אפשר הוא דם ולא מהני אלא לענין טהרות דכיון שהוא בלוע בבגד אינו מטמא משום דהוי טומאה בלועה וכן מבואר ברשב"א וברא"ה עכ"ד וכבר קדמו בזה בס' שו"ת פנים מאירות ח"ר סימן י"ב:

(נב) ועכשיו אין לנו העברת ז' סמנים. וכבר כתבתי לעיל בסעיף כ"ג בשם המנ"י מדכ' המ"מ הטעם דמחמרינן בספק צבע או דם לפי שאפשר להתברר ע"י העברת ז' סמנים א"כ האידנא דליכא מאן דידע למיבדק ע"י ז' סמנים היה אפשר להקל בספק צבע או דם ומסיק אכן הלבוש כתב דיש להחמיר מספק וצ"ל דהוי ספק חסרון ידיעה עכ"ד וכבר הוכחתי שם בסעיף הנ"ל דאף לדידן מחמירין מספק וע"ש ועוד דא"כ נפל כל דיני כתמים בזה"ז בבירא דלעולם איכא לספוקי בספק צבע או דם מיהו נראה דהאידנא שכיחי טובא נשים ששואפין אבק מטובאק בחוטמיהן וכשנופל הליחה מחוטמיהן ע"ג בגד פשתן ובהתחברות הליחה עם הפשתן נעשה כתם אדום דיש לתלות בו וה"ה כשבעלה דרכו בכך ונמצא על הסדין ששכב שם עמה דיש לתלות בו ועוד בא לידי שכמה פעמים מלפפין התינוק בבגד אדום ועל ידי שהתינוק מטיל מים מפליט הצבע אדומה מהבגד ונצטבע חלוקה והסדין שלה דוודאי יש לתלות בו והכל לפי ראות עין המורה וכן לפעמים לובשים בתי שוקים מבגד אדום וכשהיא מזיעה נתלכלך חלוקה מן הצבע שהבגד מפליט יש גם כן לתלות בו והכל לפי ראות עין המורה

כתב בספר ש"ג במסכת שבועות ואשה שמצאה כתם על חלוקה נגד הטבור ונתעסקה האשה בכתם זה יען כי היא מנשים אשר להם וסת קבוע ותמיד אורח בזמנו בא וגם דרכה להרגיש תמיד בביאת העונה והאידנא לא הרגישה וגם נסתפקת שמא אותו כתם היא יציאה של צפור דרור כי כן מצאה כמה פעמים בחדר שלה על בגדיה יציאת צפור דרור שדומה לדם וכ"כ רגילה למצוא על בגדיה שאחר הכביסה משטיחין אותן לשמש בחצר וזה החלוק, שמצאה עליו הכתם ביום שלפני לבישתה בלילה היה שטוח בחצר ודומה כתם זה שבחלוק לכתם אחד מיציאת הצפור דרור ונמצא מכוין גם כשרקקה על הכתם חלף והלך לו מיד גם לא היה לו לובן סביבו כנהוג בכתמים האסורים נראה בעיני דהאשה הזאת מותרת לבעלה דפשיטא דאשה כזו שהיא בחזקת טהרה דיכולה לתלות כתם בדבר אחר ואפילו בימי לבונה אם הוא אחר ג' ימים כו' וידוע שהאשה נאמנת לומר בגדי מלוכלך במקום אחר וכו' כל שלא הוחזקה נדה בשכנותיה כדאמרינן בפ' המדיר כו' עכ"ד הנה כתב הרבה צדדים להתיר שהמעשה שהיה כך היה ובאמת אין אנו צריכין לכל הני צדדים דהיתרא כיון דאיכא למיתלי תלינן כיון שכן נמצאו בבגדיה שאחר הכביסה שמלוכלכים מיציאת צפור דרור הרי הוא כמו חלוק שאינו בדוק לה וכמבואר לקמן סעיף ל"ט וע' במ"ש שם

עוד כתב שם וז"ל ומיהו משום שמצאה כנגד הטבור אין נראה להקל דהא למטה מן החגור הוא ותנן התם פ' הרואה דלמטה מן החגור כנגד בית התורפה היא ור"ל שכל למטה מחגורה הוי בכלל כנגד בית התורפה אבל אינו ר"ל שפירוש למטה מן החגורה הוא בית תורפה ולמידק מיניה הא למעלה מן בית התורפה שרי דאם כן דלמטה מן החגור ר"ל ממש כנגד בית התורפה הא תני ליה רישא ועוד דליכא שום פוסק דמפ' ליה הכי א"ו מחוורתא דכל שלמטה מן חגורה הוי בכלל בית התורפה ועוד כי הני חלוקים דידן הם פתוחים צואריהן ועבידי דחוזרת למעלה ולמטה ואפילו הן מלובשות לפעמים תהיה מקום שסמוך לצואר נגד בית התורפה הילכך אין לסמוך ע"ז עכ"ל וזהו כמש"ל סעיף י"ג ועמש"ל סעיף מ"ח

תו כתב שם וז"ל ואולם הסימנים המסורים ביד הנשים לבדוק הכתמים ומצאו על פי הבדיקה שאינן מן הכתמים האסורים ע"ז ודאי יש לסמוך ולהתיר עכ"ל ובס' של"ה בשער האותיות הביאו דבריו להלכה ובבאה"ג סימן זה כתב שצ"ע בזה ואפשר דלא קאי אלא על מ"ש דכשאין לובן סביבו כנהוג בכתמים האסורים טהורה ע"ז כתב שזה צ"ע אבל מ"ש דאם כשרקקה על הכתם חלף והלך לו מיד דזו סימן טהרה מודה לו הבאה"ג דיש לסמוך ע"ז והכי דייק לישנא שכתב וצ"ע בזה ובשו"ת ד"ש סימן רכ"ו מפקפק על בדיקה זו דשפשוף הרוק אחר שאין לנו קבלה והוראה ברורה מחז"ל ע"ז איך יערב לבנו לסמוך ולהקל על דברים בלתי מובנים ושלא נמצא פירושם בספרי הפוסקים עכ"ל ע"ש

עוד כתב בשל"ה שם הביאו הבאה"ג שם ששמע שאם הכתם עגול ואף שאין לו מראה טריפה אם כעין חוט אדמימות מקיפו סביב מטריפין אותו עכ"ל ולא ידעתי פירושו דממ"נ במאי מיירי אם שיש בחוט אדמימות ע"י צירוף כל החוט בכדי שיעור גריס ועוד וודאי דטמאה היא וכמבואר לעיל בריש הסימן דכתם ארוך מצטרפין ואי שעל ידי צירוף כל החוט האדמימות אין בו כגריס ועוד קשה אמאי תהיה טמאה וכן מבואר בשו"ת מעיל צדקה סימן כ' וז"ל אשר שאלתני בכתם לבן שיש בו חוט אדום בקצותיו ואין בכמות החוט לבד כשיעור כתם שהוא גריס ועוד אם תולין אותו בדם כינה שנתערב עם לובן ההוא כיון שאין בו כשיעור או נימא אחר כי הלובן וודאי מגופה שאין כאן מקום לתלות בו גם האדום ממנה דע כי שאלתך כבר אמורה בתשו' רמ"א מובא בט"ז וסיים וז"ל וכ"ז דוקא בכתם שהוא כגריס ועוד וכו' ואפילו אי איתרמי שהדם הוא אצל המראה טהור מ"מ אמרינן דאיתרמי הכי אגב זוהמת דם מאכולת הוא זהו הנ"ל עכ"ל ויש לומר דע"כ לא הקיל הרב בזה אלא בכתם שהוא סמוך לכתם אחר כדמוכח מראייתו שם אבל בכתם מקיף את אחר ומכ"ש אם הוא מסבב סיבוב שוה מן הראוי להחמיר דאל"כ א"א דיתרמו שיקיפו בכמות הזה וכו' ונ"ל דאפי' בכתם שהוא מוקף בעגול ותמונה נפלאה או שנראה בעין שהכל התפשטות אחד יש להקל כל שאין האודם שבו כגריס ואל תתמה אף שנראה שהכל כתם אחד והוא התפשטות הלבן דמ"מ י"ל שדם מאכולת נתערב בו בעודו לח והטבע דחאה חלק האודם לצדדיו והרי גם אם בא מן הגוף ע"כ אנו צ"ל בכה"ג שהרי הכתם מתוכו לבן וצ"ל שחלק אדמימות נראה לצדדיו וכו'

ועוד ראיה שלא גזרו כלל על אדמימות קטן מגריס שמקיף הלבן דאל"כ דאף אם כל כמות הלבן עם האדום שמקיפו היה פחות מכגריס ועוד היה ראוי להחמיר כל שיש לבן בתוכו באמצעיתו דאלו מן מאכולת הוא לבן מאין בא לשם וא"כ לא ימלט ששום א' מן הפוסקים היה מזכיר החידוש הזה וכו' עכ"ל ואף שמסיים שם הנני כותב דברי להלכה אבל לא למעשה עד יסכימו עמי מבעלי הוראה המפורסמים עכ"ל מ"מ דבריו נכונים ומלתא בטעמא ואין כאן מקום להחמיר והכלל שבידינו דבפחות מכגריס ועוד טהור אין לסתור בדברי סברא בלא ראיה מש"ס ופוסקים ונלע"ד דהשל"ה ז"ל מיירי בשיש חוט אדמימות המקיפו בשיעור כגריס ועוד וכ"ת פשיטא ומאי קמ"ל י"ל דטובא אתי לאשמעינן דהא גרסינן בר"פ הרואה כתם בעי ר"י כשיר מהו כשורה מהו וכו' ת"ש על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא על בשרה מאי לאו כה"ג דלמא דעביד כרצוע ע"כ ופירש"י כשיר רצועה בעיגול כצמיד מהו מספקינן בדם נדה או לאו עכ"ל ויש כאן ב' פירושים באבעיא זו דר"י. חדא דמבעיא ליה לר"י אם מצטרפין ליה לכגריס ועוד או לאו וחדא הואיל שהוא משונה אי נימא דאלו מגופא אתיא לא היה משונה או לאו ועיין ברא"ש ובתה"א ובב"י רס"י זה ופסקו הפוסקים לחומרא דפשטיה ברייתא משמע דאתי לאורויי כה"ג דאי דעבד כרצועה פשיטא ומאי קמ"ל ועוד מדקאמר הש"ס דלמא דעבד וכו' לא דחי' לפשיטתא אלא בדרך דלמא וכמ"ש הרא"ש והרשב"א בתה"א ואדלמא לא סמכינן עיי"ש וא"כ אנן לא קיי"ל להחמיר אלא משום דמשמע דהברייתא מיירי בכה"ג וא"כ בסיפא דבריית' דתני על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור מיירי נמי בכה"ג דמיירי ברישא וכן כל הפוסקים לא כ' דין זה אלא בנמצא על בשרה וכ"כ בש"ע בסי' זה סעיף ט' אבל על חלוקה טהורה בכה"ג מטעם דלא מצטרפין בכה"ג או משום דהוא משונה וא"כ אם נמצא על חלוקה כתם עגול כשיר ובתוכו היה חלק לגמרי היא טהורה אם לא נמצא בתוכו מראה אחרת אלא חלק לגמרי אבל כשנמצא בתוכו משאר מראות י"ל דטמאה היא דאמרינן דהכל בא מגופה ומה שהאדמימות מקיפו בעיגול כן הוא הטבע דדוחה את הדם לצדדים וכמ"ש בתשו' הנ"ל כנ"ל וכ"ז דוקא בשיש בצירוף כל החוט כדי שיעור כתם וקמ"ל דלא נימא דגם זה משונה קמ"ל דלא כנ"ל

והנה ראיתי בד"מ סעיף כ"ו שכ' שראה בקונטרס שבלשון אשכנז דאם הכתם עגול ובתוך חלוק בלא דם כשרה אך שלא ראיתי חילוק זה בכל הפוסקים נראה דאין לסמוך עכ"ל ולפמ"ש נ"ל דהקונטרס מיירי שנמצא על חלוקה וא"כ דבריו מוכרחים מש"ס ופוסקים דטהורה בכה"ג ואפשר דס"ל להרמ"א בד"מ דלמאי דס"ד דהש"ס דברייתא דעל בשרה מיירי בכה"ג בעברה בשוק של, טבחים וכדמוקי לה לעיל בחד לישנא ועל בשרה טמאה אע"ג דעברה בשוק של טבחים והוא משונה אבל על חלוקה טהורה לאו משום דמשונה אלא אפי' כאורחא נמי משום דעברה בשוק של טבחים ודוחק ועוד לפי מה שפי' הרא"ש דדיוקא דהש"ס מכח יתור לשון דספק טמא ספק טהור וא"כ בסיפא דעל חלוקה דנמי תני הכי וע"כ דאתי לאתויי כה"ג ואי דמיירי בעברה בשוק של טבחים מאי קמ"ל הגם די"ל דתני בסיפא איידי רישא מ"מ כל הפוסקים לא כתבו דכשיר וכו' טמא אלא בנמצא על בשרה וכמ"ש המחבר לעיל

והנה לעיל בסעיף י"ד כתבתי דק' על הרשב"א שכ' בתה"א וז"ל דאבעיא דר"י לאו בטיפין קטנים ולענין צירוף מבעיא ליה אלא בטיפין גדולים כגריס ועוד והכי מבעיא ליה אם צורתן מוכחת עליהן דלאו מגופה אתיא או לאו וכן מצאתי למורי הרב ז"ל והוא ז"ל הק' מ"מ מדקתני הברייתא טיפין טיפין אין מצטרפין משמע ודאי דאצטרופי לא מצטרפי הא איכא כגריס ועוד טמאה והוא מתרץ לה התם בטיפין שעל בגדיה שהבגד עשוי להתהפך אילך ואילך וכו' משא"כ בבשרה עכ"ל והקשיתי שם דא"כ כי מוקים להברייתא דעל בשרה בכה"ג א"כ קשיא סיפא דברייתא דתני על חלוקה ספק טמא וספק טהור טהור ואמאי טהור אדרבה על חלוקה מסתבר טפי לטמא וכדמוכח מהא דתני טיפין טיפין אין מצטרפין ואפשר לומר דאע"ג דלענין טיפין טיפין מסתבר טפי לטמא בחלוקה מן על בשרה לפי שכן דרכו של בגד להתהפך אילך ואילך מ"מ לענין כשיר או כשורה משונה או לרחבה יש לטמא בנמצא על בשרה יותר מן על חלוקה דאע"ג דהבגד דרכו להתהפך אילך ואילך מ"מ לא עביד להתהפך בהני גווני והפשטן אמר מאי לאו כה"ג לאו אטיפין טיפין קאי אלא אשאר צורות דמבעי' ליה לר"י

לעיל בסס"י קפ"ח כתבתי בשם ס' תבואת שור שכ' בי"ד סי' ל"ה בריאה שיש לה מראה שחורה אך שאינה שחורה כדיו אלא דיהה ממנו שיש להקל אע"ג דגבי נדה אסרינן כל מראה שחורה משום דאנן לא בקיאינן להבחין בין מראה למראה ש"ה דהוא איסור כרת ותו דלפעמים הוא מסור לנשים רק היכא דשחור כזפת יש להחמיר אבל בדיהה ממנו יש להקל עכ"ד וע"ש שהשגתי עליו דאין לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו וכמ"ש בס' תה"ד סי' ר"ן גם מ"ש דלפעמים הוא מסור לנשים כתבתי דליתא והבאתי ראיה מתשו' ח"צ סי' מ"ו שכ' וז"ל על כיוצא בזו נאמר עדות מסורה לב"ד ואין בנות ישראל מורות לעצמן עכ"ל רק הטעם כמ"ש הרא"ש ז"ל בפרק כה"י דנתמעטו הלבבות אפי' בימי חכמי הש"ס לפלות בין דם לדם מ"מ נראה בכתם הנוטה לשחור ואינו שחור ממש דיש להקל כיון דליכא איסור דאורייתא אלא מדרבנן ודוקא בראיה גמורה או ע"י בדיקת עד הבדוק לה שהיא כראיה גמורה החמירו ולא בכתם ומכ"ש המראה שנוטה לצבע ברוין אפי' עמוק הרבה וכ"כ לעיל בשם מ"כ וכמדומה לי שמצאתי בתשובה א' וז"ל ודם הנוטה לצבע ברוין שהוא כעין קליפות ערמונים וכמשקה הקאווי שהוא טהור ואצ"ל בכתם לפי שאין נוטה לאדמימות כ"א לשחור וכבר שנינו דיהה מכן טהור:

גם כתבתי שם בשם תשו' ח"צ סי' מ"ו דאם רואה המורה כשהיה לח והיה לו מראה טהור ואח"ז כשנתיבש נתהפך למראה טמא לא מטמאינן לה דאל"כ אין זה דרכי נועם שהרי אתה מתירה וזו הולכת ושמשה עם בעלה וכו' אלא תלינן שינוי האויר עם הבגד גרמו להתאדם ע"ש שמביא ראיה מן הטבע לזה:

(נג) והוא מקבל טומאה. כדלעיל סעיף יו"ד וז"ל הרמב"ם בפ"ט מהלכות א"ב ד"ז כיצד ישבה על כלי אבנים כלי אדמה כלי גללים או על עור הדג או על כלי חרס מגבו או על בגד שאין בו ג' אצבעות על ג"א ונמצא עליהן דם טהורה אפי' בדקה הקרקע וישבה עליה ונמצא הכתם על הקרקע כשעמדה הרי זו טהורה שכל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על כתם שנמצא בו עכ"ל הרי שכ' בלשונו פעם דם ופעם בלשון כתם דהכל נקרא בשם כתם כיון דלא הרגישה וכן הוא במשנה ר"פ האשה או שישבו על ספסל א' ונמצא עליו דם וכו' ישבה על ספסל של אבן וכו' ר"נ מטהר וכ"כ בפרישה הביאו בש"ך ס"ק ל"ט וכן מוכח ר"פ הרואה כתם דאמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה ומוקי ליה התם כר"נ אלמא דאין לחלק בין כתם לדם ממש דכל מה שמצאה כיון דלא בהרגשה חזיא נכלל בשם כתם וה"ה בבגדי צבעונים דאין בהם משום כתם אין לחלק בין דם לכתם ופשוט הוא ומיהו מ"ש בפרישה ז"ל עוד הוכחה דאין לחלק בין דם לכתם דהא כתם אם אינו ידוע שמדם הוא אינו מטמא וכמו שכתב רבינו עכ"ל לא ידעתי פירושו הא הטור כ' בשם הרשב"א לאסור אפי' בספק צבע או דם כל זמן שלא העבירו עליו ז' סמנים אלא שכ' בשם הרשב"א שיש מי שהורה ונתכוין על הרמב"ם דס"ל לפי הבנתו של הרשב"א דבספק צבע או דם טהור וכבר כ' המ"מ שגם הרמב"ם ס"ל דטמא מספק וכמש"ל בסעיף ל"ט:

(נד) אם יזדמן שתעבור. כ' בש"ך ס"ק מ"ם ר"ל שיבוא מבין רגליה נגד אותו מקום וכ"כ הפרישה עכ"ל כוונתו דקשיא ליה מאי אם יזדמן שתעבור דקאמר דהא כבר נאמר ברישא ונמצא דם במקום שעברה כו' וא"כ הא ידעינן כבר שעברה באותו מקום א"ו צ"ל דפי' אם יזדמן שתעבור על המקום וכו' שיהיה מכוון נגד רגליה וכ"ה בפרישה שם:

(נה) בעד הבדוק לה. ונראה דאם בדקה א"ע בחלוק שהיא לובשת ולא בדקה החלוק קודם שבדקה א"ע בו אם הוא נקי באותו מקום מדם מאכולת או לאו ואחר הבדיקה מצאו בו דם פחות מכגריס דאינה טמאה דאע"פ שבדקה חלוקה מקודם כשלבשה ולשיטת הרשב"א זה מיקרי בדוק לה כיון שהיתה בחזקת בדוק לעולם הוא בחזקת בדוק עד שתדע שיצא מחזקתו מ"מ כיון דאין לך כל סדין וסדין שאין עליה כמה טיפי דמים כדאי' בר"פ הרואה כתם א"כ מן הסתם הוא יוצא מחזקתו עד שתדע שהוא נקי וא"כ כיון שהוא כעד שאינו בדוק בעינן כגריס ועוד וכל זמן שאינו כגריס ועוד תלינן בדם מאכולת שהיה כבר בחלוק וכמבואר לקמן בסעי' ל"ז ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה כנלע"ד:

(נו) אפי' טיפה כחרדל. וה"ה פחות וכמ"ש בש"ך לעיל סי' קפ"ג ועיין מ"ש שם:

(נז) אפי' נמצא על הכתם מאכולת