סדרי טהרה לו

כתם חלוקה לכתם שנשתמש' בה אם דומה לה או לאו אלא תולה כל אדום באדום מן הסתם וכל שחור בשחור מן הסתם אא"כ נתברר לה דאין אודם הצבע דומה לאודם הכתם שאלו נתברר לה כן אינה תולה מפני שהוא כאדום ושחור ותני' נתעסק' באדום אינה תולה בה שחור וכו' אבל מי שאינו יודע בדמיונו' או שהלך הצבע מכנגד פניה ואינה יכולה לדמות מן הסתם תולה כל כתמים כל מיני אדום באדום וכל מיני שחור בשחור הלא תראה באותה שבאה לפני ר"ע ואמר לה שמא מכה יש בך והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם וטהרה ר"ע והרי אשה זו לא הביאה כתם לפניו אלא דאמרה לו ראיתי כתם זה גם לא אמר להוציא דם מן המכה לראות אם דומה לו ש"מ דתולין מן הסתם עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתה"א אלמא דוקא מן הסתם תלינן אדום באדום אבל היכא דהדמיון מכחישו בודאי אין תולין אפי' אדום באדום והא דתולין בקילור ובמי צלי היינו מן הסתם שיש לומר שהקילור הי' אדום כמו כן אע"פ שמן הסתם אינו אדום כ"כ ובעט"ז כ' הטעם וז"ל שכן דרך להיות שטיפה אחת מזה המין עצמו הוא יותר אדום מחברו עכ"ל או שמא בהתחברו עם הפשתן נתאדם יותר ויש בו שינוי קצת וצ"ע אבל היכא שנתברר לנו שאין לו דמיון אף בהתחברו עם הפשתן וודאי דאינו תולה והוא פשוט למעיין בדבריהם: ובזה מיושב מה שהק' בפרישה על הטור שכ' וז"ל וי"א שעכשיו אין אנו תולין כתם בשום דבר שאין אנו תולין אלא בדומה לו ואין אנו בקיאים במראה דמים ולא נהירא וכו' וע"ז הק' בפרישה וז"ל ק"ק הא כתב לעיל בסמוך אבל אדום באדום אפי' אינו דומה לו ממש תולין בו ובזה אין אנו טועין גם בזמן הזה עכ"ל ולא ק"מ דמ"ש לעיל אפי' אינו ניכר ממש שדומה לו וכו' היינו שאנו מסופקים ואין אנו יודעים אם דומה לו וכיון דקיי"ל מספקא מטהרינן ותלינן מש"ה טהורה וכ"ז לדידן דמן הסתם תלינן אבל דעה זו ס"ל דצריך לידע בבירור שדומה לו ואפי' אדום באדום נמי לא תלינן אלא בידוע בבירור שדומה לו מש"ה ס"ל כיון דאנן לא בקיאים בזה מש"ה אין תולין שום כתם ופשוט הוא

ולכאורה לא נראה כן מדברי הב"י אלא דתולין אף אם אינו דומה בודאי שכ' וז"ל ומ"ש אבל אדום באדום וכו' וכן משמע מדאמרינן בגמ' תנינן להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור אדום ור' בשרף שקמה ולא קאמר שהקיפום לראות אם דומה לו וסתם קילור אדום אינו אדום הרבה שהרי הדבר אדום מעורב עם דברים אחרים שאינן דומים עכ"ל משמע דמביא ראיה דיכול לתלות אפי' אדום הרבה מדבר שאינו אדום הרבה אבל ז"א שהרי בדף י"ט ע"ב מקשה הש"ס על ר"נ דאמר כדם הקזה ואשאר אמוראי דהתם מיתיבי מעשה ותלה ר"מ בקילור ורבי תלה בשרף שקמה מאי לאו אאדום ומשני לא אשאר דמים מוכח דהיכא דודאי אינו דומה לא תלינן אפי' אדום באדום א"ו דלא מיירי אלא מן הסתם תולין אפילו בדבר שאין דרכו להיות אדום הרבה ולא אמרינן נקיף שניהם יחד ואז אפשר להתברר כיון שהדבר שאנו תולין בו אינו אדום הרבה ואם הכתם יהיה אדום הרבה אז יבורר שא"א לתלות אלא מן הסתם אמרינן שהוא דומה וא"צ להקיף יחד ולכאורה היה אפשר לומר כיון דאנן לא בקיאים במראות הדמים א"כ קלקלתנו היא תקנתינו דאף דחזינן שאינן דומים זה לזה תלינן בחסרון בקיאותינו ומש"ה לעולם תולין אך הרא"ש כ' בפ' התינוקת בסוגיא דרואה מ"ת דלהבחין בין ב' מיני דמים כל אדם יכול לראות אם הם שווין והטור שהביא י"א דאנן אין בקיאים בזה הוא כדעת הרמב"ן שהביא הרא"ש שם והטור לא הביא כאן לי"א אלא לאסוקי עליה דברי הרמב"ן שא"צ להקיף יחד

ודע דהא דאי' בש"ס לבשה שלשה חלוקים זה על זה אם אינה יכולה לתלות אינה תולה אפי' בעליון נראה דווקא שלשה חלוקים שהם כתונות התחתון וכמ"ש המרדכי בסוף מס' תענית בהגה' מוהר"מ הביאו במ"א סי' תקנ"ט ובהני איכא למימר שנתקפלו התחתונים אבל במלבושים גמורים ובפרט במלבושים שלנו נראה דאינה חוששת בעליון דליכא למימר במלבושים כאלו שנתקפלו ומעולם לא שמעתי לחוש אם נמצא כתם בבגד העליון או בסינור העליון שלה א"ו דבבגדים דידן אין לחוש לזה ומיהו אם נתעסקה בכתמים היכא דאפשר ליתז תחת רגלי' אפי' בבגדים דידן אין לחוש וכמש"ל בשם הרשב"א אח"ז מצאתי בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קפ"ג שכ' כדברי שכתבתי לעיל ומחלק בענין אחר דשאני בגדים שלהם שהיו כולם פתוחים מבית הצואר עד למטה כנראה מתקנת עזרא שתקן לחגור בסינור מפני צניעות אבל מלבושי נשים שלנו שכולם אפודים והיא לובשת ממתני' למטה א"א בשום ענין שיבא בגד העליון נגד התורפה ולא מטמאינן אם נמצא בבגד העליון וכן בכרים שנותנים במטה שלנו העשויה כתיבה מוקף בנסרים והכרים עשוים כמדת המטה א"א שיתהפך התחתון לעליון ואם נמצא הכתם על הכר השני יש לטהר ומעולם לא שמענו שטימאו משום כתם בבגד עליון עכ"ד

ולכאורה היה משמע מתוס' במכילתן דף יו"ד ע"ב ד"ה וכי מה בין זו לזו דתולה הכתם אע"ג שאינו דומה בודאי לאותו דבר שתולה בו שהרי כתבו אהא דקיי"ל דתולה בבתולה שדמיה טהורים מדלא מפליג משמע אפי' הדם משונה טהור עיי"ש אך זה אינו דש"ה דאע"ג שהדם משונה אינו וודאי שהוא דם נדה אלא דאנן מחמירים בבתולה שדמיה טהורים אם נשתנה דדלמא דם נדה הוא אבל כתמה תולה בה וכמ"ש התוס' בתירוצם כיון דשירפה מצוי לכך תלינן הכתם בה משום דהוא ס"ס שמא מעלמא ואפי' אי אתי מגופה איכא למימר דם בתולים הוא שלא חיתה עדיין המכה משום דלפעמים משתני' ממילא הד"ב עיי"ש ודברי התוס' שם צ"ע וכתבתי בחדושי גמ' לקמן בסי' זה מ"ש:

(מו) במי תלתן במי בשר או בקילור אדום קצת. לפי מ"ש בס' מנ"י לקמן סעיף ל"א אהא דכתב המ"מ הטעם דלא תלינן בצבע לפי שהוא ספק העומד להתברר ע"י ז' סמנים והא דכתב בסעיף למ"ד דאין צריך להקיף הכתם והיינו כיון שיש בדבר לתלות בה עדיף מספקא אבל הרמב"ם מיירי בדליכא דבר לתלות ומדכ' המ"מ הטעם לפי שאפשר להתברר א"כ לדידן דלא בקיאים היה נראה להקל בספק צבע או דם ולא אמרי' דהוא ספק חסרון חכמה דלא מקרי ספק כיון דליכא בזה"ז שום חכם שיודע להעביר ז' סמנים וכמ"ש הט"ז בסי' פ"א ס"ק ד' ובסי' צ"ח ובתשו' מ"ב סי' נ' א"כ קשה למה לי כאן שנתעסקה בקילור ת"ל כיון דע"כ מיירי שהוא מסופק אם הוא דם או לא ממילא טהורה לדידן לדעתו וע' לקמן מ"ש וע' בס' בי"ש בסי' קנ"ה בדין ספק חסרון חכמה שאין שום חכם בזה"ז שיודע אם מיקרי ספק או לאו ע' מ"ש בחדושי גמרא דף נ"ב וע' במכילתן בתוס' ס"פ הרואה כתם ד"ה נמצא עליה מין א':

(מז) שתיהן טמאות. בט"ז ס"ק י"ז השיג על הב"ח שדעתו להקל בבאו לישאל זא"ז וכ' ע"ז שאין לחלק בכך אלא לעולם שתיהן טמאות ומביא ראיה מן הרשב"א בתה"א ע"ש והנקה"כ כ' שעיקר כדעת הב"ח וכ' על הרשב"א שלא ירד לסוף דעתו והשיג עליו ע"ש ונלע"ד שבחנם השיג על הרשב"א ודברי הרשב"א נכונים מאד עד שאני תמה על הש"ך שכ' שלא ירד לסוף דעתו דהרשב"א הלא דברי הרשב"א ברורים ומתחוורים יפה ואביא דברי הרשב"א לפי שבלא"ה דבריו מגומגמים קצת ואח"ז נעמוד על השגת הש"ך ולברר כי לא יתכנו דברי הש"ך בזה ז"ל הרשב"א בתה"א דף קע"ז תניא בפ' כה"י בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם ר' אומר טמאה משום נדה ר"ח אומר טמאה משום כתם כו' ועוד תניא התם רבי מטמא ור"י מטהר וכו' והר"ז הלוי פסק כן אף בעד כר"י וא"ת מ"ש עד שאינו בדוק מהא דתנן בפ' האשה שהיא עושה צרכיה ג' נשים שלבשו חלוק א' ונמצא עליו כתם כולן טמאות כבר תירצו רבותינו הצרפתים דהתם נמי בדין היה לטהר את כולן אלא כיון דכולן תלויות בחלוק ה"ל כההיא דב' שבילין דבאם באו לשאול בב"א שניהם טמאים בזא"ז שניהם טהורים ולא נתחוורו דברים אלו אצלי דא"כ שאלה חלוקה אף לעובדת כוכבים שלא ראתה וא"נ ראתה כתם א' מן הג' נשים לאחר זו נטהר את האחרות והאיכא חדא מנייהו דאינה באה לישאל ודברי הרמב"ן קרובים לדברי התוספות שהוא ז"ל פי' עד הבדוק לה כגון שבדקתו ולא זז מתוך ידה שבדקה בו ועד שאינה בדוק כגון שהזמינה מוכן לבנים ונקיים וכיוצא בו אלא שלאחר זמן קנחה בהן ולא בדקה אותן עכשיו בשעת בדיקה מש"ה מטמא לה ר' משום נדה ור"ח משום כתם ואינה מחוורת בעיני דא"כ תיקשי לן כולה מכילתן ג' נשים שלבשו חלוק א' כדאמרן וכן נמצא על בית יד של חלוק וכן פשטתו ומתכסה בו וכן עליון א"ו אחר שהיה חלוק או עד בדוק אצלה מתחלה הרי הן לעולם בחזקת בדוקין עד שתדע שיצאו מחזקתן שאין תולין במקרה שא"י אלא נ"ל שזה הוא עד שאינה בדוק כל שהיא נוטלתו ממקום המוצנע שדרכן של נשים להכין ולהצניע להם עדים ואין מוליכין אותן בשוק ולא מתעסקה בהן בכתמים על הרוב מש"ה הוי מטמא בהן ר' משום נדה וכו' אבל בשלקחה חלוק מן השוק וא"י ממי לקחתו אם מן העובדת כוכבים או מן הישראלית או מישראלית נדה או טהורה וכיוצא בזה או שקנחה בעד המזדמן לה בבית בכי הא ודאי דליכא מאן דמטמא ואפילו משום כתם עכ"ל דבריו צריכין ביאור דמ"ש וא"ת מ"ש עד שאינו בדוק מהא דתנן בפ' האשה שלש נשים וכו' דמה קו' אם כוונתן בקו' זו דלשיטת התוספות וסיעתם דס"ל דאף. ע"פ שהיה בדוק לה מתחלה כיון שלא בדקה עכשיו מקרי שאינו בדוק דאמרינן שאחר הבדיקה מקרה נתחדש בו אם כן ה"נ בג' נשים שלבשו חלוק אחד נמי נימא שאחר שלבשתה ופשטתה ומנחתו ומשאילה לחברתה מקרה נתחדש בו וכ"נ מדבריו במ"ה שכך כוונתו בקו' זו אם כן ק' מאי מתרץ ע"ז כיון דכולן תלויות בחלוק אחד ה"ל כההיא דב' שבילין דמה ענין זה לזה דהתם כיון דאחד מהם ודאי טמא וא"א לטהר שניהם מש"ה בבאו לישאל בב"א שניהן טמאים משא"כ הכא לימא מן הדין כולן טהורות דנימא שקרה מקרה אחר שפשטתו הראשונה ומניחתו קודם שלבשתו השניה אירע מקרה זו וכמ"ש במ"ה שם דאפילו ראשונה ראויה להיות טהורה מטעם זה ואם כן מה ענין זה לשני שבילין ועו"ק לפמ"ש שם במ"ה וז"ל אדרבה כל לובשת את החלוק מצוי יותר לקבל כתמים מעלמא ולאו אדעתה מן המוכין המונחין במקום א' וכו' עכ"ל נראה כוונתו דקשיא ליה דאפי' הראשונה ראויה להיות טהורה דכיון שלא בדקה חלוקה סמוך למציאת הכתם היה לן לתלות דמעלמא אתיא כמו במוכין המונחים במ"א דתלינן שקרה להן מקרה אע"פ שהיו בדוקין לה א"כ למה ליה להקשות מהא דג' נשים וכו' היה לו להקשות בפשיטות דא"כ בטלה כל דיני כתמים דקי"ל כל שלא ידעה אם עברה בשוק של טבחים טמאה ואמאי לא תלינן כמו במוכין הבדוקים לה המונחים במ"א שקרה להן מקרה ולאו אדעתה דהא ס"ל כל שהיא לובשת את החלוק מצוי יותר לקבל כתמים מן המוכין ונלע"ד דס"ל לרבותינו הצרפתים דאע"ג דכל שהיא לובשת את החלוק מצוי יותר לקבל כתמים מן המוכין מ"מ החמירו חז"ל לטמא בכתמים כיון דה"ל למידע אם עברה במקום דם או לאו מש"ה טמאה כל זמן שאינה יודעת שעברה במקום שאפשר לה לתלות הכתם משא"כ במוכין המונחים במ"א דלא ה"ל למידע אם אירע להן מקרה או לאו מש"ה תלינן שקרה להן מקרה אחר שבדקה אותה אך כל זה לאותה אשה עצמה שלבשה החלוק בדוק ואח"כ מצאה בו כתם שהחמירו עליה דה"ל למירמה אנפשה אם עברה בשוק של טבחים או לאו אבל כשהשאילתו לאחרת ודאי דאין לראשונה למידע אם השניה עברה בשוק של טבחים או לאו וכן השני' אין לה למידע אם הראשונה עברה או לאו וכיון שהחלוק שלבשתה מצוי לקבל כתמים היה לן לטהר כולן וע"ז תירצו רבותינו הצרפתים ז"ל דבאמת מן הדין היה לן לטהר את כולן אלא דכיון דכולן תלויות בחלוק הזה ור"ל שכל אחת תולה שקרה המקרה הזה אצל חברתה ואלו היו ידעינן בודאי אצל מי היה נתחדש הכתם זה היינו מטמאין אותה לא היינו תולין דמעלמא אתיא א"כ א"א לטהר כולן כיון דאחת ודאי טמאה מחומרא דרבנן מש"ה מטמאינן לכולן כההיא דב' שבילין דהתם נמי מן הדין שניהן טהורין אפי' בבאו לשאל בב"א דלכל א' מוקים לה בחזקת טהרה אלא דמטמאינן להו כי היכי דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא וכמ"ש התוספות במכילתין דף ס' ד"ה באנו למחלוקת ובמס' פסחים דף י' אע"ג דלא דמיא ממש לשני שבילין לגמרי מ"מ הוי כחוכא ואטלולא דאלו אשה א' שלבשה חלוק בדוק ומצאה בו כתם לא תלינן דמעלמא אתיא ואלו ג' נשים שלבשו חלוק א' מטהרינן לכולן ולא מטמאינן לאחת מהן דלאו כ"ע ידעי לחלק דשאני באחת שלבשה חלוק בדוק דה"ל למידע משא"כ בג' נשים וכה"ג כ' התוס' שם ואין להק' דאכתי לא תירצו כלום דאמאי לא נטהר בג' נשים שלבשו חלוק א' דיהיו כולן טהורות דנימא אחר שפשטתה הראשונה טרם שלבשתה השניה קרה לו מקרה שנתלכלך בכתם ז"א די"ל דההיא דג' נשים וכו' מיירי שכל א' פשטתה ומסרה כ"א לחברתה מיד ליד ולא היה מונח כלל בלא תפיסת יד ואף שמדברי מ"ה נראה דס"ל דדוחק לאוקמי ההיא דג' נשים בהכי אלא דמיירי בפשטתו והניחתו ומשאילה לחברתה אפשר שלא כ"כ אלא על דברי בד"ה שכ' דאינו מבין דברי הרשב"א בזה וס"ל בפשיטות דאין כאן קו' כלל ע"ז כ' במ"ה דוודאי קו' הוא אחר דמסתימת המשנה לא משמע כן אלא דמיירי אף במניחתו ומשאילתו אבל וודאי עיקר קו' רבותינו הצרפתים אינו אלא כמש"ל ומה שהק' הרשב"א מן בית יד של חלוקה כוונתו לפי דמיירי שפשטתו מעל זרועה וכמו שפירש"י הבאתי לעיל מש"ה הק' כיון דפשטתו לפעמים ואינה על גופה ממש א"כ אין שמירתו עליה ויש לתלות דמעלמא אתי כמו חלוק שאינו בדוק לדעתם ומעתה נעמוד על מה שהשיג בנקה"כ על דברי הרשב"א שכ' וז"ל ומה שהק' הרשב"א מכותית שלא ראתה לא ירדתי לסוף דעתו דהתם כיון דלא ראתה האיך נתלה בה עכ"ל לק"מ דהרשב"א לא קאמר דנתלה בה שמגופה בא הדם דהא וודאי ליתא כיון דלאו בת ראיה היא היאך נתלה בה אלא דקושיתו הוא כיון דלדעת רבותינו הצרפתים דאפילו היה העד בדוק לה מתחלה כיון שלא בדקה עכשיו תלינן דאח"כ קרה המקרה שנתלכלך ממקום דמים ה"נ נימא בשהשאילתה לכותית אע"פ שלא ראתה נתלה שקרה המקרה אצלה שנתלכלך ע"י שעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה ולא עוד דאפי' אמרה העובדת כוכבים שלא עברה מי מהימנה בזה ובוודאי דלא מפיה אנו חיין ואמאי אמרינן במכילתן ד' ס' והכי פסקינן לקמן סעיף מ"א דדווקא בשהשאילתה לעובדת כוכבים שהגיע זמנה לראות וראתה פ"א היא דטהורה הא לא"ה טמאה ואמאי נהי דא"א לתלות דמגופה חזיא מ"מ נימא שנתלכלך מעלמא א"ו צ"ל דכל שהיה בדוק לה פ"א לעולם הוא בחזקת בדוק ולא תלינן במקרה כלל אא"כ ידעינן בודאי שעברה במקום דמים וזה ברור

תו כתב בנקה"כ וז"ל גם מה שהק' דהא איכא חד מנייהו דאינה באה לשאול י"ל דאין ה"נ דלדעת התוס' וסיעתם בכה"ג מטהרינן לכל חדא וחדא כיון דבאו בזא"ז והא דלא חלקו הש"ס בכך היינו משום דלא אתי אלא לאשמועינן עיקר דינה דבכתם כולן טמאות ואפשר לזה כיון הרא"ה בבד"ה שהשיג על הרשב"א בזה עכ"ל נפלאתי על דבריו דאיך אפשר לומר דאין ה"נ הא גמ' ערוכה היא שם בעי מיני' ר"י מר"י בר ליואי מהו לתלות כתם בכתם ופירש"י כתם בכתם השאילה חלוקה לבעלת הכתם ואח"כ לבשתה היא מהו שתתלה בראשונה להיות היא טהורה ע"כ ומסקינן דאין תולין והכי פסקינן לעיל בסעיף מ"ג וא"כ לשיטת התוס' וסיעתם אמאי אינה תולה דנהי דאינו תולה כתם בכתם דכיון דלאו בחזקת רואה היא מ"מ כיון דבעלת כתם אינה באה לשאול ממילא טהורה היא דהא אפי' בזא"ז טהורה וכ"ש היכא דאין אחת מהן באה לשאול וא"כ דברי הרשב"א נכונים בזה

מיהו מה שהביא הט"ז ראיה מן הרשב"א דס"ל בג' נשים שלבשו וכו' דכולן טמאות אפילו לא באו לשאול בב"א אלמא דלא מהני כאן לטהר בכ"א לשאול בזא"ז א"כ ה"ה בב' נשים שנתעסקו בצפור א' שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כל א' כסלע דל"מ בבאו לשאול בזא"ז אין ראיה דשאני בההיא דג' נשים דכיון דלא תלינן במקרה כלל משום דהיה חלוק בדוק מעיקרא מוקמינן לה בחזקת בדוקה מן הסתם כל זמן דלא ידעינן בודאי שעברה במקום דמים וא"כ מיד דבא הראשונה לשאול אותו אם אתה בא לטהר אותה צ"ל מיד דהכתם בא מן השני' וא"כ אמרינן מה חזית דמקלקלת להך טפי מהך והוי כמו באו לישאל בב"א משא"כ בהאי דב' נשים שנתעסקו בצפור א' דמיד דבאה ראשונה לשאול תלינן כתמה בדם צפור ואין הספק נולד עד שבא השני' ואמרה שג"כ מצאה כתם מש"ה מהני בזא"ז וכ"כ בס' כו"פ שם ונראה דגם רבותינו הצרפתים ס"ל נמי דבנדון כזה לא מהני באו לשאול בזא"ז כיון שא"א לטהר הראשונה אם לא שתאמר שהכתם הוא מן השניה א"כ הוי כמו בא לשאול בב"א וכמש"ל ומה שנראה מדבריהם דבההיא דג' נשים מהני בבאו לשאול בזא"ז היינו דוקא לשיטתם דס"ל דכיון שלבשה האחרת מקרי אצל הראשונה כמו עד שאינו בדוק וא"כ בתליה זו שאנו תולין לטהר הראשונה שבאה לשאול אין אנו מקלקלין לשום א' מהן ומש"ה כתבו דדמיא לב' שבילין וכמ"ש לעיל אבל היכא דא"א לטהר הראשונה כ"א ע"י תליות הקלקול בשניה אף הם ס"ל דדמו לבאו בב"א אפי' בבאו לישאל זא"ז ובעיקר הדין בההיא דב' נשים שנתעסקו כו' אם מהני לטהר בבאו לישאל בזא"ז אין הכרע אך בס' מנ"י כ' להקל מטעם דבכתמים שומעין להקל מיהו מ"ש הט"ז דבבאו לישאל בזא"ז דמהני אפי' באיסור דאורייתא דומי' דב' שבילין והש"ך בנקה"כ כ' דדוקא במידי דרבנן אמרו כן ושאני שני שבילין דבלא"ה ספק טומאה בר"ה טהור עכ"ד והן אמת שכן מוכח