סדרי טהרה לה

משחכח' מש"ה משווינן ליה וודאי א"ו דס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ם דלל"ב נמי מיירי שעברה ומש"ה מקשה התוס' על ל"ב ולא על לישנא קמא משום דבלישנא קמא א"ל דאינו אלא רגלים לדבר כיון דמגופה חזיא ובגופה אשתכח מש"ה מטמאינן משא"כ בבגדיה אפי' בתחתון תלינן דכמה מילי מקילין בבגדים טפי מבשרה וכמ"ש הרשב"א ז"ל מש"ה הקשה דווקא לל"ב דאמאי משוה ליה וודאי כיון דעברה בשוק של טבחים איכא למיתלי דמעלמא אתיא כמו בלבשה ג' חלוקים דתלינן אפי' בתחתון

ובאמת לפי' הרשב"א קשיא מאי דקאמר בלישנא בתרא על בשרה מגופה אתיא דאי מעלמא אתיא על חלוקה מבעיא ליה לאשתכוחי דל"ל האי טעמא כיון דליכא למיתלי דהא מיירי בלא עברה ודאי דטמאה דלא גרע בנמצא על בשרה ולמעלה מחגור ונזדקרה מעל חלוקה ולמטה מחגור דטמאה היכא דלא עברה כדתנינן במתני' על חלוקה למטה מן החגור טמאה ואי משום דבעי למימר מכח צירוף הוכחה זו דעל חלוקה מבעיא ליה לאשכוחי הוא ודאי מ"מ הוא ללא צורך כיון דהברייתא מתיישבת בלא"ה אף אי נימא דלא הוי כודאי וצ"ל באמת מלתא בעלמא אמר כיון דלא נמצא על חלוקה לבד אין כאן הוכחה דמעלמא אתיא וכמ"ש הרשב"א שם בל"ק ודוחק ומכי יבא אחר הכרעת המחבר ז"ל שפסק להלכה כדעת הרשב"א וסיעתו: אלא דצ"ע לעיל סעיף ו' כ' בשם י"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד וכו' אין לו שיעור והוא דעת הרמב"ם וכ' המ"מ הביאו ב"י שטעמו מדאמר בפ' הרואה כתם על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא וסבר הרמב"ם דכל פחות מכשיעור ספקא הוא אם הוא מדם מאכולת או לאו וכבר אמרו ספק בבשרה טמא ומיהו ה"מ בשנמצא על בשרה לבד אבל אם נמצא על בשרה ובגדיה כא' כתבו שתולה בכל מה שיכולה לתלות עכ"ל ולשיטת הרשב"א א"א לומר כן דהא הרשב"א ס"ל דלל"ב שהוא עיקר הא דתני על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא היינו אפי' בנמצא על בגדיה ועל בשרה כא' וכיון שכן א"א לומר דהברייתא נתכוין נמי לפחות ומשיעור שהוא טמא דהא זה אינו טמא אלא בנמצא על בשרה לבד והברייתא לא מיירי בהכי אלא גם בנמצא על בשרה ובגדיה כאחד ובאמת הרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דלל"ב נמי מיירי הברייתא בעברה בשוק ש"ט וכ"כ בס' כו"פ אבל על המחבר קשה כיון שחשש לעיל נמי לדעת הרמב"ם והביאו בשם י"א ואיך סתם כאן כדעת הרשב"א ז"ל ודוחק לומר דס"ל להמחבר דאף לשיטת הרשב"א יש ראיה לדעת הרמב"ם מל"ק דהא בל"ק הפי' נמצא על בשרה היינו על בשרה לחוד ואז יש לכלול נמי הספק דפחות מכשיעור דטמאה מספק דזה אינו כיון דלל"ב מיירי בלא עברה ועל בשרה פי' על בשרה ועל חלוקה דספיקא טמא וא"כ ע"כ דלא כייל הברייתא נמי הך ספק דפחות משיעור דא"כ אמאי טמאה בהא לכ"ע טהורה דתלינן במאכולת וא"כ אף בל"ק נמי אמרינן דלא איירי הבריי' בהכי ועוד דוודאי הל"ב עיקר וע"כ צ"ל דטעם המחבר דס"ל כמ"ש הגהו"ת דטעם הרמב"ם הוא מפני שכל הגוף בדוק הוא אצל דם מאכולת

ואגב נזכיר מה שהקשה בס' שב"י וכן הקשה בס' מנ"י דלשיטת הרמב"ם דס"ל על בשרה אפי' פחות מכשיעור טמאה מה פריך הש"ס אי מחגור ולמטה על חלוקה אמאי טהור הא י"ל דמיירי פחות מכשיעור ועל בשרה ספק טמא ועל חלוקה טהור ותי' במנ"י דלדעת הגהות ניחא דא"כ לא שייך ביה ספק דלא מקרי ספק אלא ודאי הוא עכ"ד וע"ז השיב בס' כו"פ דא"כ כדמוקי ביתר מגריס כ"ש דקשה מ"מ קרי ליה ספק וא"כ אדפריך מחלוקה אמאי ספק טהור דזה יש לדחות דמיירי בפחות מגריס עדיפא ה"ל להקשות אמאי קרי ספק ודאי הוא דהא ע"ז סובב והולך כל קו' הש"ס לדעתו עכ"ד ולק"מ דזה לא היה יכול להקשות דאמאי קרי ליה ספק הא ודאי כיון דנמצא על בשרה הייתי אומר דפי' על בשרה הוא דנמצא על בשרה ועל חלוקה מש"ה קרי ליה ספקא ועל חלוקה דטהור היינו בנמצא על חלוקה לבד מש"ה הוצרך הש"ס להקשות אי מחגור ולמטה כו' וע"ז משני אב"א מחגור ולמטה וכגון שעברה וכו' ומש"ה אף בנמצא על בשרה קרי ליה ספקא דהא עברה בשוק וכו' דא"ל דניתז מבין רגליה על בשרה אפ"ה טמאה הואיל דבגופה חזיא ובגופה אשתכח רגלים לדבר הוא וכמ"ש הרשב"א ז"ל מ"מ אינה טמאה אלא מספקא אבל למאי דס"ד דמקשה דלא מיירי בעברה וכו' לא המ"ל דמיירי בפחות מכגריס דא"כ ע"כ השתא מיירי בנמצא על בשרה לחוד דאי בנמצא גם על חלוקה ודאי דבפחות מכשיעור טהורה א"ו דמיירי בנמצא על בשרה לחוד וכיון דנמצא על בשרה לחוד ולא עברה נמי בשוק של טבחים ס"ל להמקשה דלאו ספקא מקרי אלא ודאי הוא דהא איכא רגלים לדבר דבגופה אשתכח ומגופה חזיא וגם לא עברה דליכא למיתלי במידי ולא אמרינן דלאו אדעתא ודלמא עברה כיון דנמצא על בשרה לחוד אם לא דאישתכח נמי על חלוקה כיון דליכא רגלים לדבר אז מקרי ספקא די"ל דלמא עברה ולאו אדעתה גם בלא"ה דברי מנ"י נכונים דאי ס"ד דמיירי בפחות מגריס א"כ הא דתני בברייתא ספק ר"ל ספק אם הוא מן מאכולת או לאו מש"ה ס"ל להמקשה דעל בשרה דלאו ספקא דודאי לאו מאכולת הוא כמ"ש הגהות א"ו הא דקאמר ספקא היינו ספק אם מעלמא או לאו מש"ה מקשה ממ"נ ופשוט הוא:

(לד) על בית יד של חלוקה. פירש"י ר"פ הרואה כתם לפי שפעמים שפושטתן מעל זרוע ונופל כנגד מטה עכ"ל ור"ל שפעמים שמוציאה הזרוע מן הבית יד ואז הבית יד נופל למטה משא"כ כשהיא מלובשת הבית יד על הזרוע אז יש לה קשרים שלא תפול הבית יד ע"ג פס ידה ובזה מבורר דלא תקשי הא דכתב המחבר והוא מרשב"א דאפילו אינה יכולה להגיע שם אא"כ תשחה הרבה וכו' דמאי רבותא בזה דהא כיון דהגיע עד למעלה מקשרי אצבעותיה כי היכי דחיישינן לה בקשרי אצבעותיה ה"נ בבית יד א"ו דהכא מיירי מחששא כשפשטה זרועה ומיהו אפשר אם אומרת ברי לי שלא פשטתי מעל זרועי דנאמנת ולא אמרינן בכה"ג מלתא דלא רמיא וכו' כמ"ש הפוסקים לקמן סעיף נ"ב ודלא כט"ז שם ס"ק מ':

(לה) אפי' אינה יכולה להגיע שם. כן הוא בטור והרשב"א וקשיא ליה דאלו הכא טעמא אפי' באינה יכולה להגיע אלא ע"י שחיה הרבה ואלו לעיל גבי מקום התגור כ' בב"י בשם בעה"נ דמטמא משום שע"י שחיה מועטת בא לה מקום החגור כנגד בית התורפה משמע דווקא כשמגיע לא"מ ע"י שחיה מועטת הוא דמטמאינן הא אלו לא היה מגיע להתם כ"א ע"י שחיה מרובה לא היו פטמאין כמש"ל גם משמע מדכ' שמקום החגור מגיע לא"מ ע"י שחיה מועטת א"כ ע"י שחיה מרובה מגיע נגד התורפה מה שהוא אפי' למעלה מחגור וא"כ למה דפסק כאן דחיישינן לשמא שיחתה הרבה א"כ אף למעלה מן החגור היה לחוש אם נמצא שם כתם ואנן תנן דמן החגור ולמעלה טהור וכ"כ כל הפוסקים והש"ע בסתם ואפשר לומר דמתני' והפוסקים מיירי כשהיא חוגרת בחגורה דאז אפי' ע"י שחיה מרובה א"א להגיע מה שהוא למעלה מן החגור נגד התורפה לפי שהחגור מפסיק למה שהוא למעלה מן החגור וא"א לבוא עד בית התורפה אבל כשאינה חוגרת חגורה י"ל באמת חיישינן אף אם נמצא למעלה ממקום החגורה ומיהו מסתימות הפוסקים לא משמע כן ובאמת בס' בעה"נ שם לא כ' טעם זה שכ' הב"י וי"ל דאף נגד מקום החגור אינו בא אלא ע"י שחיה מרובה אבל למעלה מחגור אינו בא אפי' ע"י שחיה מרובה וצ"ע ועיין מש"ל סעיף י"א

כתב הש"ך ס"ק כ"ז בשם רי"ו אהא דנמצא על חלוקה פי' חלוק הבדוק לה כדלק' ופשוט הוא ב"י וד"מ עכ"ל ולענ"ד נראה שעדיין צריך פנים היכא דנמצא על חלוקה ועל בשרה ועברה בשוק של טבחים דקיי"ל דטהורה אבל בנמצא על בשרה לחוד טמאה וא"כ יש לדון בזה כשהיא לבשה חלוק שאינה בדוק לה אי דיינינן לה כנמצא על בשרה לחוד ואמרינן דהכתם שבחלוק היה מכבר או לא דסוף סוף נמצא גם על חלוקה מיהו נראה ממ"ש הרשב"א דהא דקאמר הש"ס על חלוקה טהור דאי מגופה על בשרה ה"ל לאשכוחי לאו מכח הוכחה כיון דנמצא גם על בשרה אלא מלתא בעלמא אמר דהשתא לית כאן הוכחה דמגופה אתיא כיון דנמצא גם על חלוקה א"כ גם בנידון זה טהורה דסוף סוף ליכא כאן הוכחה דמגופה אתיא דהא נמצא גם חלוקה וכ"כ בב"י במכה שבגופה דתולין אף בנמצא על בשרה לחוד כיון שאין כאן הוכחה אבל בהא דסעיף י"ז אם מצאה כתם למעלה מחגור וכתם למטה מחגור דתולה התחתון בעליון ואמרינן כי היכא דהעליון בא מעלמא כך התתתון מעלמא כ"ז דוקא אם היה החלוק בדוק לה מלמעלה ולמטה אבל אם לא בדקה החלוק אלא למטה מחגור ולמעלה מן החגור לא היה בדוק לה וודאי דאינו תולה בעליון ואמרינן דכתם העליון היה כבר וטמאה:

(לו) ואם א' כיסתה. בס' הלבוש לקמן סעיף מ"ח כתב דברים תמוהים שכ' דאפי' היתה לשתיהן למטה מן החגור תלינן בזו שכסתה בלילה דתלינן יותר בראייה לילה מבראיית יום מפני שאם היתה רואה ביום היתה מרגשת לפיכך תלינן יותר בראיית לילה שראתה בשינה מש"ה לא הרגישה והם דברים תמוהים שלא מצינו זה בשום ספר והוא סותר דברי עצמו מ"ש כאן בסעי' זה וכבר עמד ע"ז בס' מנ"י לקמן סעיף מ"ח ומה תימא על בעל לחח"מ שהביא לדברי הלבוש בפ' הרואה כתם ולא הרגיש שהם דברים זרים ותמוהים ואין להם שורש וענף. ועיין בס' מנ"י שכ' דאף בשינה אינה אלא מדרבנן כדאי' במכילתן דף ג' ישנה נמי אגב צערה מיתערה וכיון דלא ארגשה אין כאן רק טומאת כתם מדרבנן עכ"ד שם מיהו בתשו' מוהר"מ לובלין כתב דבשינה הוא ספק דאורייתא וצ"ל דס"ל דהש"ס לא קאמר התם הכי אלא לב"ש אבל לב"ה דמטמא למפרע י"ל דס"ל דבישנה לא ארגשה ומש"ה תטמא למפרע אך נראה מסוגי' שם דאף ב"ה ס"ל סברא זו ואינו מחמיר אלא לקדשים ולתרומה אבל לא לחולין ועיין בתוס' דף ג' ע"ב ד"ה א"ב וכו' וכבר עמדתי על חקירה זו לעיל סימן קפ"ג אם לאחר התשמיש נמצא הכתם אם סד"א הוא אינו אלא ספק דרבנן והבאתי שם ראיה דכמה תשובות ס"ל דאינו אלא דרבנן ועתה עיינתי ונלע"ד דאפילו אחר תשמיש אינו אלא מדרבנן כיון דלא ארגשה ומה שכתבו התוספות שם דשמאי אית ליה דלעולם אשה מרגשת ואינה חוששת בהרגשת עד ושמש כמו שאינה חוששת בהרגשת מ"ר עכ"ל דמשמע דהלל דס"ל דסברה דהרגשת מ"ר חייש נמי לטעות דסברה הרגשת עד או שמש היינו דוקא לתרומה ולקדשים משום סייג אבל לא לחולין דזה אינו אלא חששא דרבנן אבל מדאורייתא סומכין ע"ז דוודאי לא הרגישה לפי שטעות זה אינו מצוי וכמש"ל מש"ה כל היכא דאיכא למיתלי תלינן אבל היכא דליכא למיתלי ובודאי מגופה חזי' בהא י"ל דהוא סד"א דלמא הרגישה וסברה דהרגשת שמש הוא כיון דבלא"ה אית לן חזקה דחזקת דם שבא בהרגשה וכמ"ש לעיל מזה באריכות בסימן קפ"ג דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן או מטעם דלא שכיח או מטעם ס"ס

מיהו צ"ע היכא דשימשה מעתה ואחר כך מצאה כתם על דבר שאינו מקבל טומאה או על בגד צבוע דבעלמא קיי"ל דטהורה אע"ג דוודאי מגופה אתיא כיון דשלא בהרגשה חזיא אבל כאן דסד"א הוא די"ל ארגשה וסברה הרגשת שמש הוא טמאה: (לז) מכה בצוארה. עיין ש"ך ס"ק כ"ט דמיירי בצדי הצואר דאי בצואר ממש בלא"ה תולה בה ובס' מנ"י כתב כיון דהטעם דתולה בצואר פירש"י לפי כשמטה צוארה נופל הדם בתחתיות חלוקה דזה לא שייך כשהיא שוכבת מש"ה איצטריך לטעמא לפי שכסה בה אמרינן דנתהפך ובא לו שם ובאמת כשהיא ישנה י"ל נמי שהיתה מטה ראשה תוך השינה ונפל שם: (לח) למעלה מהחגור. עיין בתשובת עה"ג סימן כ"ג: (לט) ויודעת שלא נזדקרה. וצ"ע בנמצא על חלוקה לבדה אפילו אי נזדקרה נמי תלינן דהא א"א לבוא מן המקור וכמ"ש לעיל בשם הרשב"א וזה דלא כתשו' עה"ג. ואפשר דה"נ אמרינן דתרי קולות לא מקלינן דנימא כיון דלא נמצא אלא על חלוקה ודאי מעלמא אתי' וגם לתלות תחתון בעליון כולי האי לא אמרינן דהא לשאר פוסקים ס"ל דאפילו בלא נמצא אלא על חלוקה ובחגור ולמעלה אפ"ה טמאה אם לא עברה בשוק של טבחים וכמ"ש בב"י כאן: (מ) שאני אומר. וצ"ע אם למעלה מן החגור מצאה הכתם בחלוקה ולמטה מן החגור נמצא על בשרה אם זה הוא כמו בשנמצא על בשרה וחלוקה שתולה אם עברה אם לא כיון דלא ראתה הכל במ"א וגם בלא עברה אם תולה התחתון שעל בשרה בעליון שעל חלוקה דכיון שנמצא למעלה מן החגור על חלוקה ודאי עברה ולאו אדעתה וניתז למעלה על חלוקה ולמטה על בשרה וצ"ע: (מא) כך בא התחתון. ודוקא אדום באדום תולה למטה בלמעלה אבל שחור באדום לא תלינן לדידן דלא קיימא לן כלישנא קמא דרבא בפ' הרואה כתם וכמבואר בטור ובב"י לקמן וכ"כ בבאה"ג כאן: (מב) אפילו לובשת שלשה חלוקים זע"ז ונמצא אפילו בתחתון טהור. הטעם דאמרינן שמא ניתז מבין רגלי' או שמא נתקפלו בגדי' העליון וניתז על התחתון וכ"כ הב"י וה"ה איפכא אם לא עברה בשוק של טבחים ולבשה ג' חלוקים זע"ז ונמצא אפילו בעליון טמאה דאמרינן דנתקפלו התחתונים וכ"ה בברייתא דף נ"ח ע"ב להדיא ולא ידעתי למה השמיטו זה ולעיל סעיף י"ב לא כתב אלא הרבותא דנמצא לצד חוץ אבל רבותא זו לא כתב עמש"ל בסעיף כ"ג בשם שו"ת פמ"א ולפ"ז לק"מ

וכתב בספר מעיל צדקה סימן ס"ג דזה וודאי ריבותא מקרי אלא כיון שלא עברה בשוק של טבחים וליכא מידי למיתלי ביה ע"כ צ"ל שנתקפלו בגדיה ואם כן בג' ימים ראשונים של ז"נ דלא תלינן כתם בשום דבר מ"מ אם לבשה חלוק שלבשה בימי נדתה אך היתה חגורה למטה סינר לבן ונקי מלפניה ומלאחריה יש לתלות הכתמים שבחלוק העליון שהם מימי נדתה כיון שהסינר שלמטה נקי אע"ג דבעלמא אמרינן דתוך ג"י לא תלינן שום כתם מ"מ שאני הכא דאיכא הוכחה קצת שלא נתלכלך התחתון טפי מסתבר למיתלי שהכתמים שבבגד העליון הוא מן ימי נדתה דהא דין זה דאין תולין תוך ג"י הראשונים אין לו שורש בפוסקים זולת במרדכי והתרומה והד"מ כתב להקל בספקו כ"ש בנ"ד שיש לו מקצת הוכחה נ"ל שיש להקל עכ"ל הנה אף מה שכתב שם בתשובה שכ"כ בב"י דזה וודאי ריעותא מיקרי מאי דאשתכח על העליון ולא בתחתון לא מצאתי כן בב"י גם מה שמסיים עוד שם וז"ל וה"ה איפכא בנמצא על התחתון ולא בעליון ויש לה מקום לתלות תלינן טפי מעלמא אתיא דאי מגופה אתיא על בשרה בעי נמי לאשכוחי ולכן תולין טפי בחשש רחוק דאמרינן שנתקפלו העליונים ונכתם התחתון או מבין רגלי' ניתז אבל מכל מקום ריעי מלתא טובא אלא דנוח לן יותר לתלות תמיד במצוי טפי וקים להו דהאי שכיח טפי עכ"ל ודבריו תמוהים מ"ש דאי מגופה אתי' על בשרה נמי בעי לאשכוחי וכו' דמשמע אלו היה נמצא גם על בשרה לא היינו תולין והא ליתא דבנמצא על בגדיה ובשרה כא' וודאי דתולין היכא דאפשר למיתלי אלא דהתם ה"ט כיון דחזקת דם שבא בהרגשה והיא לא ארגשה וגם אפשר למיתלי תלינן ואמרינן דנתקפלו משא"כ היכא דא"א למיתלי כדאמרינן במכלתן דף ג' לב"ש בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכא אתי' אע"ג דס"ל לב"ש טעמא דהרגשה מ"מ לענין דינא דבריו נכונים ויש לסמוך עליו כיון שדין זה אינו אלא חומרא בעלמא וחומרת האחרונים: (מג) כך תולה בבנה ובבעלה. מבואר בפרישה שהבאתי לעיל ססע"י י"א דאפילו נמצא על בשרה תולה בבנה ובבעלה אבל בסיפא כשלא נמצא בהם דם אלא שהיו עסוקים בדבר שדרכו לנתז ודאי דאין תולין אלא כשנמצא גם על חלוקה אבל בנמצא על בשרה לבד לא דלא עדיף מעברה בשוק של טבחים: (מד) דם דרך פי האמה. והוא מתשובת הרשב"א שהביא בב"י סס"י זה ומבואר שם בנדון שלו היה דרכו לצאת מפי האמה דם אפילו שלא בשעת הטלת מ"ר ואז האשה תולה בו משא"כ כשאינו מוציא דם אלא בשעת הטלת מ"ר יש לומר דאינה תולה בו עיין מ"ש בסימן קפ"ז בשם השב"י שכתב לתלות אפילו באינו מוציא דם אלא בשעת הטלת מ"ר ונדון שלו היה שהיתה האשה מוציאה בבדיקה קרטין והיה תולה בו שכן נמצא במי רגלים שלו וצ"ע

כתב בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ל' על אשה שבדקה ומצאה בעד שלה דם סמוך לתשמיש ב' או שלשה ימים אחר התשמיש וכו' עד שנודע שבעלה היה שותת דם מפי האמה וכן לא"ת בדקו וראו דם עם ש"ז יוצא ונשאל אם יכולה לתלות בו את"ל דתולה אם אחר ג"י מצאה כתם גדול אדום אם תתלה בו והשיב שכ"ז שדרכ' לפלוט היינו תוך ג"י תולה בבעלה אבל לא לאחר שיעור פליטה ע"ש שיש ט"ס שם ונראה ועיין מ"ש בע"ה סי' קצ"ו סעיף י"א מזה: (מה) אבל אדום באדום. ושחור בשחור אפי' אם אינה ניכר ממש שדומה לו תולה בו' וז"ל הרשב"א בתה"ק אבל אם זה אדום וזה אדום או זה שחור וזה שחור ואינו ניכר אם דומה ממש או לאו הרי זה תולה ע"כ מוכח דדוקא היכא שיש לספק שאע"פ שאינו ניכר ממש שדומה זה לזה מ"מ ספקא הוא אם דומה הוא או לא גם כשנתעסקה במי תלתן או במי בשר וקילור שהם אדומים קצת שתולין בו האדום נמי מיירי שיש ספק דלמא דמיא להדדי אע"פ שזה אדום קצת וזה אדום הרבה מ"מ שמא בהתחברו עם הפשתן יולד מבין שניהם אדמימות ביותר וכמ"ש בתשובת ח"צ סי' מ"ו הבאתיו לעיל סי' קפ"ח אבל היכא דוודאי אינו דומה וליכא מידי למיתלי אפי' אדום באדום אינו תולה וכ"כ בהדיא בס' בעה"נ שממנו מקור הדין הזה וז"ל ואין צריכה לדמות