סדרי טהרה כה

(ב) כיון שעברה עונתה. מ"ש בט"ז ס"ק ה' דבריו תמוהים דא"כ איך כ' המחבר ועונה בינונית שהיא ללמ"ד יום כו' במאי מיירי אי שהיה לה וסת קבוע אלא ששינתה עכשיו בוסת חדשה ולא קבעה א"כ א"צ לחוש לעונה בינונית א"ו דאין לה וסת כלל והדרא הקו' לדוכתא דבלא"ה צריכה בדיקה לפמ"ש בסי' קפ"ו וכה"ג הקשיתי לעיל על הט"ז בסי' קפ"ד מיהו שם כתבתי ישוב לדבריו אך למ"ש כאן לא שייך הישוב שכתבתי לעיל ועיין בש"ך בנק"ה במ"ש בזה וגם דבריו דחוקים: (ג) וראתה שני' לסוף ל'. כ' בש"ך ס"ק ט' וה"ה דלגה למפרע וכו' וכ"מ בתוס' פ"ק דנדה דף י' ע"ב ד"ה פיחתה כו' עכ"ל ודבריו תמוהים שאין מדברי התוס' שום ראיה שהתוס' לא כתבו דבריהם רק על הותירה ונראה ליישב שהוכחתו מדכ' התוס' וז"ל פירש"י כגון כו' לאו דווקא בענין זה וכו' עכ"ל וכוונתם דמיירי שלא השוה דילוגה בענין דלא קבעה וסת ואי ס"ד דבפיחתה לא קבעה וסת אפי' השוה לפ"ז פחתה מיירי אפי' שהשוה דלוגה אבל הותירה ע"כ דלא מיירי בענין שהשוה וא"כ לא הוי הותירה דומיא דפחתה דזה מיירי אפי' בהשוה וזה לא מיירי אלא בשלא השוה ומזה הוכיח הש"ך דגם בפחתה קבעה וסת בהשוה והשתא כולה בחדא גוונא מיירי בלא השוה ראייתה הן בפחתה והן בהותירה כנלע"ד ליישב דבריו ובס' בעה"נ מבואר להדיא כדברי הש"ך יע"ש: (ד) כיצד ראתה ג"פ בא' בשבת. כ' הש"ך בשם הב"ח דמיירי שהיו הפלגות שוים ביניהם יע"ש וכ"כ בס' מנ"י וז"ל ואין להקשות דא"כ מאי איצטריך לאשמעינן כו' ת"ל דהא איכא וסת הפלגות שוין י"ל דאי משום וסת הפלגה היה צריך ד' ראיות משא"כ אי נקבע לימי השבוע א"צ אלא ג' ראיות עכ"ל ועוד נ"מ טובא דבוסת הקבוע ליום השבוע אף אם ראתה בנתיים פ"א שלא באותו יום מ"מ לא בטלה הוסת בכך כדלקמן גבי וסת החדש וצריכה לחוש לאותו יום משא"כ בהפלגה כשראתה בנתיים בטלה הפלגה ראשונה וא"צ לחוש להפלגתה אלא מראיה אחרונה וכן אם עברה יום הפלגה ולא ראתה א"צ לחוש להפלגתה עד שתחזור ותראה משא"כ ביום הקבוע ליום ידוע אע"פ שעברה אותו יום ולא ראתה צריכה לחוש לימים הבאים כ"ז שלא נעקר ג"פ וכן נ"מ בעברו עליה ג' עונות ולא ראתה דבוסת הפלגה א"א לה לחזור לקביעות הראשון עד שתראה ב"פ כהפלגה שהיתה למודה לראות בו משא"כ בוסת ליום הקבוע דבראיה א' שתראה באותו יום שהיתה למודה לראות הדרה לקביעות הראשון וכדאי' לקמן

והנה דין זה שאשה קובעת וסת לימי השבוע כתבו הרשב"א בשם חכמי הצרפתים ז"ל ולמדו כן מהא דאמר ר"א בפ"ק כגון דקפץ בחד בשבא וקפץ בחד בשבא ולחד בשבא אחריני חזאי בלא קפיצה אלמא דלימי השבוע נקבע הוסת בג"פ עכ"ל ור"ל דאי מיירי בהפלגה ה"ל למנקט ד"פ חד בשבא מיהו מהתם לא מוכח אלא דקבעה וסת לימי השבוע בימים שוין מ"מ לא מוכח מהתם דקבעה וסת לימי השבוע אפי' לימים שאינן שוין דהיינו בדילוג אלא שהטור והמחבר הוסיפו מסברא דה"ה לימים שאינן שוין נמי קבעה וסת דדמי לקביעות הוסת בימי החדש וכי היכי דהתם קבעה וסת בדילוג הן להבא או למפרע כן נמי בקביעות וסת לימי השבוע אלא דקשיא טובא לפ"ז איך כ' הטור והמחבר לעיל בסעיף ב' וז"ל כיצד קובעתו כגון שראתה ד"פ וביניהם ג' זמנים שוין כגון שראתה היום ולבסוף כ' יום פ"א וכו' דהא אם ראתה דרך משל ראיה ראשונה ביום א' ואח"כ לבסוף עשרים מראיה זו תחול הראיה ב' ביום שבת והראיה ג' תחול ביום ו' א"כ הרי קבעה בג' ראיות לימי השבוע בדילוג למפרע אליבא דרב ולמה צריך ד' ראיות בג' ראיות סגיא וכמ"ש הש"ך ס"ק ט' אפי' אי נימא דמ"ש ולבסוף ך' ראתה היינו עם ימי הראיה נמי קשה דהא אם ראתה ד"מ ביום א' ולאחר זה ביום כ' עם יום הראיה תחול הראיה ב' ביום ו' ואח"כ הראיה ג' ביום כ' תחול ביום ד' שהוא נמי הפלגת ב' ימים ולרב קבעה וסת בג' ראיות כמו בוסת החדש ואיך סתם הטור והמחבר כאן דבעינן דוקא ד' ראיות ואפשר ליישב דודאי היכא דיש לפנינו ב' מיני וסתות הא' הוא וסת השוה והשני הוא וסת הדילוג טפי איכא למיתלי ולומר דוסתות השוה:

היא עיקר דהא מה"ט אמרינן דלוסתות הדילוג אינה חוששת עד שתקבענו וע"כ משום דלא שכיחי שתקבע האשה לוסתה בדילוג וה"ה היכא דאיכא למיתלי בהפלגה לא תלינן דהיום גורם וכ"ה להדיא בתה"א דף קס"ט ע"א גבי ראתה ט"ו לחדש זה י"ו לחדש זה י"ז לחדש זה וז"ל הלכך זו שדלגה כיון שאין בראייתה צד השוה לא בדילוג שוה ולא בהפלגות שוות אמרינן לימי החדש היא קובעת ולא בהשוואה אלא בדילוג עכ"ל אלמא היכא דא"ל דוסת השוה הוא או לדילוג בהפלגה אמרינן דלא ליום ידוע נתכוונה כ"א לוסת השוה או לדילוג בהפלגה וא"כ ה"נ בראתה מן כ' לכ' אע"ג דלדילוג קבעה וסת אליבא דרב מ"מ כיון שאין לנו הוכחה דלדילוג היום נתכוונה אמרינן דלוסת הפלגה נתכוונה ונ"מ דאחר שקבעה בד"פ להפלגה שוה תו א"צ לחוש דשמא לדילוג היום קבעה וא"כ אם ראתה בינתיים בטלה הפלגתה משא"כ אם קבעה ליום ידוע דאז לא נתבטל הוסת במה שראתה בינתיים וכה"ג ראיתי בס' כו"פ שנדפס מחדש וכ"ש היכא דאיכא תרתי וזה פשוט:

(ה) ומיהו אם היה לה וסת. עיין ש"ך ס"ק ח' מ"ש ועיין בתוס' פ"ק דנדה דף ט' ע"ב ד"ה פחתה דוק היטב עכ"ל ולפי שדברי תוספות סתומים וצריכים ביאור וכך נ"ל ביאור לדברי תוס' דכך הוא דלמאי דס"ל בקושייתיה דבהא פליגי רב ושמואל דרב ס"ל דבג' ראיות קבעה וסת לדילוג אפי' היכא דאין ראיה א' ניכר בימי החדש ואהא פליג שמואל וס"ל דלא קבעה וסת לדילוג אלא בד' ראיות וכגון שראתה היום ולבסוף למ"ד ול"א ול"ב דאיכא ארבע ראיות וכן דעת הרא"ה בב"ה דלרב סגיא בג' ראיות ולשמואל דסגיא בד' ראיות אפי' היכא דלא ראתה בימי החדש ניכרים יע"ש ואהא קשה להו אפירש"י דלא אתיא לא כרב ולא כשמואל דהא הכא איכא ד' ראיות דהיינו עם הראיה שראתה קודם שפסקה מלראות בעונת גדולים דוודאי מתחשב בהדיא דאי לא מתחשב בהדיא א"כ אפי' כיונה נמי ליכא ג' הפלגות בינייהו וא"כ לכ"ע קבעה וסת וע"ז כ' מיהו למאי דפי' התם דדוקא לרואה בדילוג לימי החדש וכו' דאז אף ראיה א' ניכר לימי החדש וגם שמואל מודה דרואה לימי החדש ניכר הראיה הראשונה אלא דס"ל דאפי' הכי ל"מ כיון דלאו בדילוג חזיא וא"כ אם לא ראתה לימי החדש אלא בכה"ג שראתה היום ואח"כ לסוף למ"ד וכו' לרב סגיא בד' ראיות אבל לשמואל בעי ה' ראיות דהפלגה ראשונה לא מתחשב בהדייהו כיון דלאו בדילוג חזיא מעתה ניחא פירש"י דהכא אליבא דשמואל דלדידיה לא קבעה וסת דהכא ליכא ה' ראיות דהפלגה אחרונה שהפליגה קודם שפסקה מלראות הראיה א' של אותה הפלגה לא מתחשב בהדיא כיון דאינה שוה לדילוג של שלש עונות ומעתה תבין דברי הש"ך שהוכיח דאפי' בלמודה צריך שיהיה שוה לדילוג שאחריה וזה כוונתו ג"כ בס"ק ס"ח

הרמב"ם ז"ל פסק דאע"ג דשינתה מן ט"ו לי"ו ואח"כ לי"ז ולי"ח צריכה לחוש מכאן ואילך לי"ח שמא תקבע וסת לי"ח והש"ע השמיט לדעתו:

(ו) ויש לחוש לדבריהם להחמיר. כ' הב"ח דהיינו לחוש לחומרא זה וזה הביאו הש"ך ס"ק י"ט מזה מוכח דאע"ג דקיי"ל דוסתות דרבנן לא אזלינן מספקא להקל ובזה ניחא למ"ש לעיל בריש הסימן דק' ליה להראב"ד ז"ל דכיון דאר"י שמא דימת עירך עלתה בך מדקאמר שמא אלמא דלא פסיקא ליה הך מלתא שלא היה לו להקל מספקא אע"ג דוסתות דרבנן:

(ז) ראתה בא' בניסן. עיין ט"ז ס"ק י"א והש"ך בנקה"כ השיג עליו ובלא"ה הוא סותר דברי עצמו למ"ש בס"ק י"ב:

(ח) קבעה לה וסת. כ' הש"ך בס"ק כ"ב וז"ל וכ"כ הראב"ד בס' בעה"נ בהדיא מביאו ב"י דזהו הוי כוסת הסירוג דסגיא כו' הוא ט"ס וצ"ל דזהו כוסת הסדור וכ"כ בס' בעה"נ או צ"ל כוסת השוה:

(ט) לא קבעה וסת. כ' הש"ך בס"ק כ"ג אפי' להיש מחמירין דבסעיף ז' וכ' הב"ח אפי' חזרה וראתה י"ט בתמוז וכו' מיהו נראה כיון וכו' גם כאן יש לדקדק לפמ"ש הטור והמחבר לעיל סעיף ו' דקובעת אשה וסת בימי השבוע שוין ואינן שוין וא"כ בנדון כזה כפי מה שצייר הב"ח כסדר החדשים דניסן מלא ואייר חסר וכן לעולם א"כ דרך משל חל ט"ו בניסן בא' בשבת חל י"ו באייר בד' בשבת הרי ראיה שניה בדילוג ד' ימים בימי השבוע מן ראיה ראשונה שהיתה בא' בשבת וי"ח בסיון חל בשבת וא"כ הרי כאן ב' דלוגים מימי השבוע כ"א ד' יום ושלש ראיות וא"כ לרב קבעה וסת כמו בימי החודש דמ"ש ואיך כ' הש"ע דאינן קובעות וסת דהא לעיל סעיף ז' כ' שיש לחוש ולהחמיר נמי כרב א"ו דהש"ע לא מיירי כפי סדר הקביעות שלנו ועמש"ל בזה:

(י) דילגה פעם א' או שתים. וכ' הש"ך ס"ק כ"ה וז"ל כ' הדרישה ס' י' י"ט ר"ל לרב פ"א ולשמואל ב"פ דאלו לרב אם ראתה היום ולסוף למ"ד ולסוף ל"א ולסוף ל"ב אף דאין כאן וכו' כצ"ל עוד שם כ' הש"ך נראה מדבריו דאף ביש לה וסת קבוע בט"ז לחדש וראתה אח"כ וכו' וליתא דבהדיא משמע בש"ס גבי אמר לך רב למודה שאני דאפי' ביש לה וסת ליום ט"ז לחדש שדינן ליום ט"ז לוסת (שלפניו כצ"ל). וכן פירש"י שם להדיא עכ"ל והנה לכאורה מסוגיא שם אין ראיה כלל דא"ל דהך ברייתא היתה למודה להיות רואה ליום חמשה עשר היינו יום ט"ו לטבילה מיירי וכמו שפי' שמואל למתני' דהכא היתה למודה להיות רואה יום ט"ו דבט"ו לטבילה מיירי כדלעיל דף ל"ט וכן פירש"י לקמן בסמוך אבל בראתה לימי החדש י"ל כסברת הדרישה דאפי' בלמודה מצטרפין הראיה א' מיהו נראה דמ"מ מוכח כדעת הש"ך דאין חילוק ולעולם בלמודה לא מצטרפין הראיה א' דהא ק' לדעת הפוסקים כרב א"כ לדידהו קשה דהא מברייתא דראתה יום עשרים וא' וכו' מוכח כדשמואל וכדמסקינן בש"ס דיקא נמי וכו' ומה"ט הרמב"ם וסייעתו פסקו באמת כשמואל וצ"ל הנהו פוסקים דפסקו כרב ס"ל דלא דיוקא הוא וכמ"ש הרמ"ה ז"ל בית ז' ש"ג וז"ל האי דייקותא לטעמיה דשמואל היא דלית ליה בוסת דלוגין טעמא דלמודה שאני אבל לרב לאו דייקותא היא כלל דהא ראיה דיום כ' אינה מצטרפת בלמודה ולהכי לא תני לה ולאשמעינן היא גופא אתיא שלמודה שאני ולהכי הוא דשבק יום עשרים דמצטרף לראשונים וברייתא לרב בלמודה דכיון דליכא דייקותא הדרינן לכללא דמילתא דקיי"ל הלכה כרב באיסורי עכ"ל הרי מוכח דאין לחלק בין היה לה וסת קבוע לימי החדש או לאו שהרי הך ברייתא דראתה יום א' ועשרים נקט בהדיא בחדש ואפ"ה אמרינן לרב דלמודה שאני:

(יא) וסת הסירוג. כ' הש"ך בס"ק כ"ו מיהו בהיה לה וסת קודם לכן כגון שראתה בר"ח שבט ובר"ח אדר ובר"ח ניסן ושוב סירגה כו' משא"כ הכא עכ"ל ומדברי הרמב"ן בחדושיו ס"פ האשה מוכח דס"ל דנדון כזה הוא אבעי' בש"ס בב"ק דף ל"ז ע"ב גבי שור שנגח שור שור שור חמור וגמל האי שור בתרא בתר שוורי' שדינן ליה ואכתי לשוורי' הוא דאייעד למידי אחרינא לא אייעד או דלמא האי שור בתרא בתר חמור וגמל שדינן ואייעד ליה לכולי מיניה וסלקא בתיקו לפ"ז בנ"ד באשה נמי ספק הוא דהיינו אבעי' הנ"ל אבל היכא דנגח שור ד"פ זא"ז ואח"כ חמור וגמל ודאי דשור בתרא בתר שוורי' קמאי שדינן ליה כיון דכבר הוחזק לנגחן קודם השור בתרא מש"ה שדינן נ' בתר קמאי וכה"ג בנ"ד היכא דראתה ד' ר"ח זא"ז ואח"כ ראתה ב"פ מסירוג שדינן לראיות ר"ח בתרא בתר ראיות ר"ח קמאי ולא איתחזקה לראות בסירוג יע"ש ומהתימא על הש"ך איך כ' בפשיטות דראיות ר"ח בתר קמאי שדינן ליה דהא הך איבעי' נשאר בתיקו וכ"פ הרמב"ם ז"ל בהלכות נ"מ ואולי דעתו כיון שכן דרך כל הנשים לראות מחדש לחדש ואפילו לדעת הש"ך דס"ל לקמן בסמוך דוסת החדש היינו עונה בינונית שכן דרך רוב הנשים לראות מש"ה טפי מסתבר למישדי ראיות ר"ח בתרא בתר קמאי משא"כ בנגיחות השור דלא מסתבר שנגח לשורים טפי משאר מינים מ"מ צ"ע איך כ' בפשיטות כן והיה לו לפרש טעמו ועוד יש ליישב דעת הש"ך בפני אחרים אך סתימות דבריו ק' שלא היה לו לכתוב כן בפשיטות כ"א לפרש ולחלק בין נדון זה לדין השור וצ"ע:

(יב) האשה שראתה וסת החדש. בש"ך סק"ל האריך להוכיח דעונה בינונית היינו וסת החדש יע"ש ואף לדעת הש"ך ע"כ צ"ל דחילוק יש בין עונה בינונית לוסת החדש דאלו בוסת החדש כ"ז שלא נקבע ועבר זמנו ולא בדקה מותרת בלא בדיקה ואלו בעונה בינונית אסורה עד שתבדוק וכמ"ש המחבר לעיל סי' קפ"ד סעיף ט' וסעיף י' ובסי' זה סעיף ד' ומשכחת לה וסת החדש בלא עונה בינונית בכה"ג שכתבתי בסמוך כגון שראתה בא' בניסן ובכ' בו דצריכה לחוש בר"ח אייר משום וסת החדש וכמ"ש כאן בהג"ה אבל משום עונה בינונית א"צ לחוש שהרי ראתה גם בכ' לחדש ואינה אלא י' ימים עד ר"ח וא"כ בנדון כזה אם עבר ר"ח אייר ולא הרגישה ולא בדקה מותרת בלא בדיקה גם א"צ לשואלה וכמבואר שם וכן איכא לאשכוחי עונה בינונית בלא וסת החודש כגון שראתה בר"ח ניסן ע"י אונס כגון קפיצה וכה"ג כגון שקפצה בר"ח ניסן או צריכה לחוש לר"ח אייר אם קפצה בר"ח אייר ג"כ וכמ"ש הש"ך בסי' זה ס"ק מ"ח אבל כל זמן שלא קפצה בר"ח אייר היתה מותרת לשמש מחמת וסת החדש שהרי לא ראתה בר"ח בניסן אלא ע"י קפיצה אבל משום חששא דעונה בינונית מ"מ אסורה לשמש בר"ח אייר דאולי תראה בלא קפיצה משום עונה בינונית וכמ"ש המחבר לעיל בסס"י קפ"ד

ולפ"ז נתיישב קו' עצומה שהק' בתשובת ח"צ סימן קי"ד על הש"ך דלדעתו למה למד הרשב"א ז"ל בתה"א דף קס"ט דין וסת החדש מפלוגתא דרב ושמואל דס"פ האשה וכשהוא בא אצל חששת עונה בינונית דף קע"ד הוצרך ללמדו מפירש"י אההיא מימרא דר"ל משמי' דר"י נשיאה דבפ' כ"ה ולדעת הש"ך דא ודא אחת היא ולמה הוצרך ללמדו משני מקומות בש"ס ולפמ"ש לק"מ דאע"ג דתרוייהו ביומא חדא חיישינן להו מ"מ איכא לאשכוחי הא בלא הא וגם אין דינם שוה מש"ה הוצרך ללמדו כל חד ממקומו וחששא דכל חדא באפי נפשיה דוסת החדש טעמי' הוא משום דשמא מזל היום גורם מש"ה אע"ג דראתה בנתים אינו מזיק ומ"מ צריכה לחוש לאותו היום בחדש אבל חששא דעונה בינונית טעמי' דחיישינן לפי שכך דרכן של הנשים להתמלאות סאתן מקור מקוה הדמים שלה מל' יום לל' יום מש"ה כשראתה בנתיים לא חשבינן לעונה שלה אלא מן הראיה השניה שכך דרכן של נשים להתמלאות ולדחות המותרות מל' יום לל' יום וכמ"ש הרמב"ן ס"פ האשה יע"ש וכן נמי לענין אם ראתה ראשונה מחמת האונס דא"צ לחוש אלא עד שתבא היום עם האונס משא"כ לענין חששא דעונה בינונית מ"מ צריכה לחוש אפי' בלא האונס דשמא תראה מחמת שכן דרך רוב הנשים לראות כן וכנ"ל

ועוד נ"ל דאיכא נ"מ בין חששא דעונה בינונית ובין חששא דוסת החדש באשה שהיה לה וסת קבוע ואחר כך שינתה וסתה ליום אחר דצריכה לחוש פ"א לאותה הפלגה ולאותו יום בחדש אבל לא מצינו דצריכה לחוש לעונה בינונית מאותה ראיה כיון דלא נעקר וסת הקבוע ולא מצינו דצריכה לחוש לעונה בינונית אלא באשה שאין לה וסת קבוע כלל וכ"מ מכל הפוסקים וכ"כ הט"ז סימן זה ס"ק ל"א אבל משום וסת החדש צריכה לחוש לאותו יום בחדש וכמבואר להדיא בפוסקים וכ"כ בס' כו"פ

ולפ"ז נראה להביא סיעתא לדעת הש"ך דעונה בינונית היינו לאותו יום בחדש בין מלא או חסר מסוגיא דס"פ האשה דמק' הש"ס התם לרב מברייתא דהיתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר וכו' ומשני אמר לך רב למודה שאני ומק' דקארי ליה מאי קארי ליה ומשני איצטריכא ליה וכו' ויש להקשות מה מק' הש"ס הא אצטריך למיתני היתה למודה לפי מה שהקשה הראב"ד ז"ל והביאו הרשב"א בס' תה"א דף קס"ט ע"א וכ"כ הרמב"ן בחידושיו והר"ן ז"ל בשמו דה"ד אי בחדשים מלאים אין כאן דילוג אלא הפלגות שוות מן ל"ב לל"ב וכה"ג בחדשים כולם חסרים אין כאן דילוג אלא הפלגה שוה מל"א לל"א ואי בחדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר אין דילוג שוה כיצד הרי שהתחילה לראות בט"ו בניסן שהוא מלא וחזרה וראתה בי"ו באייר ראיה זו להפלגת ל"ב ועוד חזרה וראתה לי"ז בסיון והרי ראיה זו לל"א שהרי אייר חסר ונמצא שלא דילגה אדרבה קרבה ראייתה וכשחזרה וראתה לי"ח בתמוז חזרה להפלגת ל"ב ולפיכך פירש הראב"ד שכשם שהאשה קובעת וסת להפלגות שוות כך היא קובעת בימי החדש כיצד ראתה ר"ח ור"ח קבעה לה וסת לר"ח ואע"פ שאין הפלגותיה שוות שהאחד מלא וא' חסר והלכך זו שדלגה כיון שאין בראייתה צד השוה לא בדילוג השוה ולא בהפלגות שוה אומרין לימי החדש היא קובעת לא בהשואה אלא בדילוג עכ"ל אם כן לפ"ז הש"ס מיירי בחדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר כסדרן ואם כן אי לאו דתני היתה למודה וכו' ע"כ היה צריך למתני היתה רואה יום ט"ו ושינתה ליום ט"ו הותר יום ט"ו אסור י"ו והא ליתא דלא פסיקא ליה למתני הכי שהרי אם היה החדש ראשון חסר והחדש ב' מלא וא"כ כשראתה בי"ו לחדש השני הוא עד יום ט"ו לחדש השלישי שלשים יום וצריכה לחוש ביום ט"ו לחדש השלישי משום עונה בינונית ואיך אפשר למיתני הותר יום ט"ו. לכך הוצרך לצייר בהיתה למודה לראות דאז א"צ לחוש לעונה בינונית כיון שלא נעקר הוסת הקבוע ואף אם נצייר שיהיה החדש הראשון מלא וא"כ החדש ב' הוא חסר וא"כ שפיר איכא למיתני קאסר י"ו והותר ט"ו שא"צ לחוש ליום ט"ו בחדש הג' אכתי איך היה מצי למיתני ראתה בי"ז הותר ט"ז שהרי אם החדש הראשון היה מלא והחדש השני חסר ואם כן חדש הג' מלא וכשתראה בי"ז נמצא, עד יום י"ו שבחדש הרביעי שלשים יום והרי היא צריכה לחוש לעונה בינונית ואיך אפשר למיתני הותר י"ו