סדרי טהרה כב

גמורה דאז היא בחזקת טמאה וצריכה מה"ת הפסק טהרה ומאז ואילך לא תבדוק עצמה כלל משמע מדבריו שא"צ אלא הפסק טהרה ביום שקודם ספירות ז' ימי ספירתה וליתא אלא תרווייהו צריכה הפסק טהרה וגם יום א' נקיה לגמרי ואז תעלה לה לספירות ז' ימי נקיים

והנה ראיתי לחכם א' מחכמי זמנינו שכ' דבתוך ימי ספירתה אין להאמין לאשה שמכה יש לה במקור שממנה הדם בא ומכ"ש באשה שרואת בכל יום ומביא ראיה מתוס' ר"פ האשה רבה ד"ה ברי לי דשומן דמהימן וכו' שכ' וז"ל ואור"י נדה נהי שעכשיו רואה מ"מ לא איתחזק שתראה לעולם עכ"ל וכ"כ בריש מס' גיטין יע"ש וא"כ באשה שרואת תמיד או בתוך ימי ספירתה אם רואת הרי שור שחוט לפניך ומיקרי איתחזק אסורא ואינה נאמנת לומר דמן המכה בא ולא נהירא דלעולם לא מיקרי איתחזק אסורא ונאמנת מטעם שאין דרך אשה להיות רואה תמיד מן המקור ואדרבה דרך דם המקור להיות פוסק וכמ"ש בשו"ת פ"י חי"ד סי' א' וז"ל או אפשר כיון שהיא רואה תמיד כל כך איכא רגלים לדבר שאין דרך אשה לראות כ"כ עכ"ל ומש"ה מיקרי לא איתחזק אסורא והפוסקים דמחמירים היינו דוקא בתוך ג' ימים ראשונים של ספירתה וגם זה אינה אלא מחומרת האחרונים ועוד הגע בעצמך שהרי למ"ד וסתות דאורייתא כתב הרא"ש בריש מכילתין וז"ל שהיא הלמ"מ וכי מטי זמן וסתה מחזקי' לה בטומאה ואפילו בדקה עצמה אחר זמן וסתה ומצאה טהורה טמאה ואפ"ה מסקינן במכילתין דף ט"ז דאפי' למ"ד וסתות דאורייתא אם בדקה עצמה כשיעור וסת דטהורה אלמא דנאמנת לומר שבדקה עצמה ומצאה טהורה אפי' למ"ד וסת דאורייתא שהיה בחזקת טמאה א"ו דלא מיקרי איתחזק אסורא כיון דלפעמים היא משנה זמן וסתה כ"ש תוך ימי ספירתה (עיין במוהרי"ק שורש ע"ב פי' התוס' הנ"ל ע"ש וצ"ע לפי דבריו שם) גם ביש לה מכה במקור שא"א לה לדעת אלא האשה עצמה. ואפ"ה אי לאו דחיישינן שמא גם דם נדה מעורב בו היתה נאמנת לומר דדם זה מן המכה בא אפילו למ"ד וסתות דאורייתא וכמ"ש התוס' שם ד"ה מ"ס וסתות דרבנן הא ודאי דבשעת וסתה למ"ד וסתות דאורייתא חמירא טפי מן תוך ימי ספירתה וכן מוכח מגמ' ופוסקים ועיין ש"ך סי' קצ"ו ס"ק י"ג מכל הלין טעמי נראה פשוט דנאמנת אפי' תוך ימי ספירתה לומר מכה יש לי במקור וכל דם שהיא רואה תולה במכה רק יום א' צריך שתהיה נקיה לגמרי כמ"ש לעיל כן נראה לענ"ד להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו אתנו מבעלי תריסין ובזה אשים קוצר למלין וה' יוסיף לנו חדוה וגילין ונזכה לביאת ינון הכ"ד היום יום ה' יומא דחנוכה דהאי שתא תקכ"ו לפ"ק פה ק"ק ה"ב פ"ע דנציג הקטן אלחנן

תשובת השואל על תשובתו ארשת שפתי בל אמנע מלהגיד לאדוני שגי"ה ק"ל וקריתי ושניתי ושמחתי כמוצא שלל רב בראותי שפקודתי שמרה רוחו לטייל עמי בפרדס ולבוא בשערי פתחי נדה אשר הן הן גופי הלכות ראיתי שברוחב בינתו היתרה הפליא עצה וערך חנית וכידון כיום המלחמה ביום קרב. עדי בשחק שבאהבתי אותו היה מוסכם אצלי דלא מזיגנא רישא אבי סדיא עד אשר אכוין אשורי לכתוב תומ"י תשובה על דבריו ולפנות מכל עסקי ולהיות עסקי בטהרה לטהר אשה לבעלה אכן מן השמים עכבוני זה כמה שבועות בביטול תורה וימים של צער וכו' ועתה ברוך ה' אשר מצרה נחלצתי וגלל כן חשתי ולא התמהמהתי להקריב אליו בכמה דברים אשר נסתרה דרכו מאתי ולבי מהסס עד אשר יבוא נא דבריו הנחמדים ולהצדיק את הצדיק דמעיקרא ראשון תחלה נאמר מה שהקשה מעכ"ת אדברי שו"ת שבו"י סי' ס"ו שכתבו להתיר בשם שו"ת ד"ש נ"ל דהכי קאמר כמו שהתיר ד"ש באם יש פצע וחבורה ויש לה כאב דמותרת אף שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם כ"כ התיר הוא באם איכא רפיון גדול שקורין פארפאל דזהו ג"כ מקרי מכה לדברי שו"ת שבו"י ואיכא כאב שאינה יכולה לילך כדרכה וכמ"ש בשו"ת מפורש דמותר מה"ט יע"ש

ומה שרוצה מעכ"ת לתרץ דברי הרמב"ם עפ"י הר"ן דאם יש לה מכה ע"י פצע וחבורה דם זה אין בא אלא מכותלי הרחם ולא נבראת שם ומש"ה טיהר את הדם. ולפ"ז תמיה לן אמאי פסק הרמב"ם בדין מקור שנעקר ונפל לארץ דטמאה אשה ואיני רואה שום חילוק בין דם שיצא מכותלי רחם ובין רחם עצמו שיצא לחוץ דגם שמה אין הטומאה נבראת שם ואי מיירי מקור שנעקר ובתוכו דם א"כ ל"צ הש"ס לאתויי קרא דיען השפך נחושתך דהא הדם כבר נטמא בשעה שהיה המקור במקומו ואם דעתו לחלק בין פנימית המקור ובין צד החיצון. אף שאין הדעת סובלת שהוא נגד משמעות תוס' ד"י ד"ה מקור מקומו טמא ע"ש מ"מ לפ"ז בל"ז לק"מ על הרמב"ם די"ל דהרמב"ם לא התיר אלא במכה שיש לה בצד החיצון מהמקור

ומה שתפס מעלתו עלי שאינו יודע כוונתי במה שהקשיתי לשאול אדברי הרמב"ן הלא מעכ"ת עצמו הרגיש שאינו יודע לפרש דברי רבא לפירש"י דהאיך אומר ר"א בבשרה ולא בשפיר והא בשפיר וחתיכה בלא"ה טהור שהוא דם חתיכה. דהא משני רבא דכ"ע אין דרכה כו' ולפירש"י מכח ההוכחה זו אמרינן שהוא דם חתיכה. וע"כ צ"ל דזהו בעצמו נלמד מקרא דבבשרה ולא בחתיכה מטעם דדם חתיכה מותר וגם נשמע מבשרה שיהא דם שפופרת טהור מטעם חציצה דה"א מסברא אף דידעינן שהוא דם חתיכה אפ"ה אסרה תורה ולהכי צריך קרא להתיר דם חתיכה א"כ כ"כ יכולנו לומר לפי' הרמב"ן דכ"ע ס"ל דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואין כאן חציצה רק בבשרה אתי למשרי דם חתיכה עצמה שיהא טהור מטומאת ז' אבל טומאת ערב מטמא משום דמק"מ טמא ורבנן ס"ל דטהור אף מטומאת ערב דמק"מ טהור וכפירש"י ד"ה ורבנן סברי ומה שרוצה מעכ"ת לומר לדברי רש"י דפי' א"ד אליבא דרבא אף דהוי דם נדה מ"מ ממועט מקרא דזה דוחק גדול לדעתי לפרש כן ועוד דתלה מעלתו ליתד מונח דרבא קאי אדברי אביי. א"כ פשיטא קשיא האיך משנה הש"ס הלשון תוך כדי דיבור ומה שרוצה מעלתו לתרץ דברי הרמב"ם פ"ה מהלכות א"ב הפילה חתיכה קרוע שהרמב"ם פי' כפי' ר"ש לדבריו פשיטא קשיא אמאי לא הביא רמב"ם דין זה באם הפילה חתיכה כעין שפופרת דאף זה אין דרכה ומותר מטעם חציצה דבהא פליגי ר"א וחכמים ועוד דהא כתב הרמב"ם פ' הנ"ל דין י"ג ואפילו נקרעה החתיכה נמצאת מלאה דם טהורה שאין זה דם נדה אלא דם חתיכה דהא לפי' תוספות צ"ל דאין זה דם נדה שאסר הכתוב בשלמא לדברי תוספות י"ל דלא סבירא ליה הך סברא שיש לתלות הדם בחתיכה עצמה אבל אליבא דהרמב"ם שכתב באם אינו אגור תלינן בחתיכה עצמה וא"כ איך כותב לשון דמשתמע אף בדם אגור תלינן בחתיכה עצמה

ומה שרוצה ליישב קושית מהרש"א דאין המתרץ רוצה לאוקמי פלוגתא בפלי פלויי דא"כ בבשרה לא אתיא אלא לשפופרת ואינו אלא דרוש וקבל שכר לא ידענא מאי קאמר דהא אליבא דר"א מוקמי קרא לחתיכה ורבנן אפשר דלא דרשי כלל בבשרה להכי כדקס"ד דש"ס למעיקרא עיין ברש"י ומה שרוצה לעשות סמוכים לנ"ד עפ"י מה שמצא בדברי הר"ן דלשמואל ליכא בנ"ד איסור דאורייתא איני יודע מה שח דהא בנ"ד איכא הרגשה שזב ממנה הדם רק אנו רוצים להתיר מטעם הר"ר שמשון אבל אי הוי כה"ג דרך ראייתן אף שנפל המקור מחמת רפיון וודאי כה"ג איכא הרגשה שזב דם מהמקור: ומ"ש מעלתו וז"ל ואף לדברי מעכ"ת שטיהר משום ס"ס מ"מ כ"ז שלא בשעת וסתה או בשאין לה וסת ושלא בזמן עונה וא"כ באשה נ"ד אם אין לה וסת וודאי שא"א לה לדעת זמן עונה בינונית שלה שהיא מקולקלת למנינה כו' זה ג"כ אינו מובן הלא כתבתי שם מפורש לפי פירושי דידי בדברי רמ"א גם רמ"א מודה לדברי ר' שמעון וא"כ ודאי נדון דידן מותר אף בשעת וסתה מטעמא דר"ש

ומה שהק' מעלתו על ש"י שמדחיק עצמו בדברי ב"ח חנם ודבריו המה מלתא בטעמא דהא לא מתיר אלא דמים הבאים בחתיכה זו אבל דמים הבאים מהמקור עצמו טמאה וחיישינן דלמא מהמקור עצמו באו ולא גרע ממכה שצריכה שתדע שדם זה מן המכה אפשר זה אינו הא דאמרי' שצריכה לידע שדם זה מן המכה בא זהו דוקא אם יודעת שדם בא מלמעלה דרך יציאת הדם מהמקור אבל הכא יש ספק שדם זה בא מחתיכה המונח בביה"ח ואנו יודעים שחתיכה זו מוציאה דם דהא מיירי בפלי פלויי יש להתיר אף בשעת וסתה דלא שייך למימר טעמא דא"כ לא תטמא לעולם דהא יכולה לטמא באם תדע שדם בא מן המקור ותרגיש שזב מהמקור ומה שהק' מעלתו אש"י סוף התשובה שכ' לדעת הט"ז אפי' דם בעין שהוליך עמה החתיכה טהורה וכ' מעלתו וז"ל באמת כן הוא פשטא דלשנא אך ק' דא"כ האיך מסיים הטור אחר עובדא דר"ש ודוקא חתיכות קטנות וכן הוא בש"ס ולפי דעת הט"ז מה בכך שהם חתיכות גדולות הא אפי' דם בעין שהוליך עמה החתיכה טהורה:

ונלע"ד תמוה לפי דעת מעלתו בפירושו דהט"ז לא מצינו מפלת חתיכה ויש עמה דם טמאה והא לא שמענו שום חולק אסתמא דמתני' וברייתא דתני אם יש עמה דם טמאה וע"כ צ"ל הא דתני אם יש עמה דם טמאה מיירי שאין הדם על החתיכה אלא שיצא הדם עם החתיכה בפ"א שהוא טמא אליבא דכ"ע רק דב"ח וט"ז מחולקים היכא שיצא הדם עם החתיכה ודם מונח על החתיכה מבחוץ וחתיכה מביא הדם הזה בזה מחולקים הב"ח וט"ז אם היא דרך ראייתה ועיין בל"ח פ' המפלת סי' ד' ד"ה אמר רבא כי לא נמוחו שיש לחלק בין דם שבתוך החתיכה אלא שהוא בבקעים בכדי שמגיע ונוגע בכותלי רחם לבין שהלחלוחית מהדם על החתיכה ע"ש אבל היכא שיצא הדם להדיא עם החתיכה בפ"א י"ל זהו דרך ראייתה וא"כ מק' שפיר אדברי הב"ח אמאי יש לחוש שיצא הדם עם החתיכה להדיא דהא מיירי בחתיכות קטנות דליכא פתיחת קבר וגם לחלוחית דם שעל החתיכה טהור שזהו שלא כדרך ראייתה רק הב"ח ס"ל שאף לחלוח דם שעל החתיכה טמא אבל היכא שהיו החתיכות גדולות וא"א לפתיחת הקבר בלא דם ודאי אמרינן שיצא הדם עם החתיכה להדיא וטמאה נדה וכן הוא משמעות דברי הב"ח לא טיהר אלא דם שבתוך הבקעים ע"ש ואחר אחר שכתבתי כל הנ"ל באו דברי קדשו אלי עוד מן ז' שבט העבר והעתקה מן רבנים דק"ק אה"ו וראיתי דבריהם בהעברה בעלמא באשר לא הגיעו דבריהם לידי עד אתמול כי יעבור והנה בהשקפה ראשונה נראה שיפה השיג על דברי מחמיר מלבד הדברים אשר נתקשה לי בהם ואי"ה אביא בארוכה דרך קונטרסי:

וגם מה שהשיג הרב אט"ז מסוגי' דיוצא דופן ודם דרך דופן כו' דברים אלו נאמרו ונשנו כאן ודחינו דברים הללו דמאן לימא לן דזה מיקרי שלא כדרך ראייתן דלא מיקרי שלא כדרך ראייתן היינו דוקא אם יוצא מהמקור שלא כדרכו אבל ביציאת הדם שלא כדרכו מגוף האשה מאן לימא לן דמיקרי שלא כדרך ראייתן וגם ראיתי אחרי רואי דברי פ"ק אשר נתקשה רום מעלתו בדברי הב"ח דא"כ מאי מק' הש"ס דהא ר"ל מיירי דאיכא דם בתוך הבקעים ואם כן דלמא ר"ל סובר כמו שאר תנאים דסברי דרכה של אשה לראות דם בחתיכה עכ"ל והנה ראיתי שהרגיש מעלתו שלא יקשה בדבריו דאם כן אמאי נקט ר"ל דוקא נעקר המקור ומקרא דיען השפך להורות דמקור מיקרי ערוה אף לאחר שנעקר ממקומו הא לפי דבריו אף שלא נקרא המקור ערוה לאחר שנעקר עכ"פ לא גרע מחתיכות בשר בעלמא שיש דם בפלי פלויי דטמאה אם נאמר דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה לכך בא מעכ"ת כמתנצל על דבריו וכתב וז"ל ואתא לאשמעינן דלא נימא בבשרה למעט אפילו חתיכה לכך מייתי קרא דיען השפך לגלויי דקרא דבבשרה לא אתי למעוטי אלא שפופרת ומטעם חציצה עכ"ל ולא ידעתי להולמו איך שייך לומר דקרא יען השפך שנאמר בנביאים אתא לומר דאשה מטמא שלא כדרך ראייתה דהיינו חתיכה שיש דם בפלי פלויי הא הפסוק לא אתי לאתויי לן אלא לגלויי מלתא דקרי לה ערוה אף לאחר שנעקר המקור והאיך נשמע מזה באם יש בתוכו דם שהוא טמא בשלמא אליבא דאמת אתא קרא לאשמעינן דמיקרי ערוה אף שלא במקומו דה"א דמקור אינו מטמא שלא במקומו ולהכי אתא קרא דגם שלא במקומו מיקרי ערוה ומטמא מבחוץ כמו בפנים אבל אם כוונת הש"ס לאתויי מהך קרא דאם ראיית דם בתוך החתיכה שמטמא דה"א למעוטי מכח בשרה ולא חתיכה מטעמא דאין דרך ראייתה לא אדע האיך נשמע זה מהקרא דיען השפך (דהא מתמה הש"ס על הס"ד שר"ל דמטמאה טומאת ז' משום דהיה ס"ד לומר דערוה גופה מטמא ז' כמו דם ולהכי מייתי קרא דלאחר שנעקר מיקרי ערוה מק' הא דם א"ר ולא חתיכה והאיך קמייתי קרא דיען השפך שתטמא טומאת ז') ואם כן דאי ה"א שלא תטמא משום דבשרה אתי למעוטי שלא כדרך ראייתה קשיא האיך נשמע מקרא דיען השפך שלא אמרינן הך סברא דהא לא נשמע מהקרא אלא דמיקרי ערוה כקודם עקירה

גם חדשים אני מגיד דלכאורה נראה להתיר נ"ד מכח ס"ס ספק אחד דלמא הך רפיון בעצמו הוא מכה או שבא מכח שנעקר על ידי פצע וחבורה וכמ"ש הצ"צ וש"י ושבו"י ואת"ל דלא מיקרי מכה יש ספק דלמא אמרינן כסברת פ"י וכר"ש דזהו מקרי שלא כדרך ראייתה ועיין במנ"י דיני ס"ס במחודשים שאם ספק אחד מתיר יותר מחברו ודאי אמרינן ס"ס אף שבשני ספקות איכא פלוגתא בין הפוסקים והך ספק שלא כדרך ראייתה מתיר אף בשעת וסתה יותר מאותו ספק שנאמר דאיכא מכה ואף שאינו מתהפך כבר כתב הפ"י ומנ"י דאעפ"כ מיקרי ס"ס יע"ש וגם מהודענא שלא יצאה עדיין הוראה לא לאסור ולא להתיר מחמת שתלי"ת ביני ביני נטהרה האשה לבעלה פ"א וה' ברחמיו ישלח לה רפואה שלמה שלא נצטרך להכניס עצמנו באיסור חמור אבל מ"מ בקשתי שטוחה שיכתוב לי תשובה נכונה להלכה באשר בעו"ה רבות בנות עמנו נלכדו במצודה רעה כזו ותו לא מידי רק חיים ושלום מנאי דודו הד"ש וטובתו כל הימים ומצפה על תשובתו הרמה והנשאה הק' אריה ליב בן מוהר"ר משה זלה"ה

תשובה אד"ש גי"ה מן כ' שבט ק"ל ומתוכו ראיתי שעברו עליו ימים של צער נעויתי משומע. ותהי זאת נחמתי על אשר ראיתי מתוך כתבו שצדיק מצרה נחלץ ועתה אבוא להשיב על הספקות אשר נפל למעכ"ת בדברי אף שאין הזמן מסכים עמדי מ"מ אמרתי לכבודו אפנה ואשנה פ' זה בראשית מאמר כ' מעכ"ת וז"ל מה שהקשה על שו"ת שב"י נראה דה"ק כמו שהתיר בתשובת ד"ש כו' כמו כן התיר הוא באם איכא רפיון גדול שקורין פארפאל כו' עכ"ל ונפלאתי על דבריו רפיון קשרי האם מאן דכר שמיה בתשו' הנז' ואין שם אפי' רמז מזה ואין זה אלא דברי נביאות וז"ל שם בסי' מ"ה שאלה באשה א' שיש לה וסת קבוע ונתחדש לה מקרה וכו' והלכה לרופאים וענו ואמרו כולם שהוא לה מכאב האם וגם היא מרגשת כאב בגופה אם יש לסמוך על דברי הרופאים עכ"ל השאלה ובסי' ס"ו כ' בזה"ל אשה שיש לה וסת קבוע כו' והחיות המבינות בדרך נשים גם רופאים הסכימו כולם שבא הכל מחולי האם שלה עכ"ל וע"ז השיב וז"ל גם באם יכולה לתלות זה פשוט ומבואר בהדיא בס' ד"ש שאלה פ"ז עכ"ל וא"כ אין רצונו להביא ראיה מתשובת ד"ש דאף באם יכולה לתלות היינו במכה ממש ע"י חבורה ובועה דאל"כ לא היה צריך להסתייע משו"ת ד"ש שכן בהדיא מבואר בגמ' ובכל הפוסקים רק מן הב"י בסי' קפ"ז לכאורה ל"מ הכא והשיגו עליו כל הבאים אחריו והרבה מהאחרונים טרחו ליישב ומשוים דעתו לדעת שאר הפוסקים וע"כ דעת שבות יעקב להביא ראיה דמכה שבאם יכולה לתלות ואפי' אין מכה ממש אלא שנחלשה לבשל הדם המותרות עד זמנה וע"ש כתבתי דהיא ראיה לסתור ועוד מאחר שלשון שאלה הנז' שאמרו הרופאים שהוא מחולי האם וכיון שלא אמרו הרופאים שיש לה מכה מה בכך וכ"כ בתשו' ח"צ סי' מ"ו וז"ל אף שהרופאים אמרו שזהו מן האם אין זה כדי להתיר כו' אלא שכוונתן שנחלשה האם או שאירע בה איזה קלקול עד שאינה בריאה לבשל המותרות אין ענין זה לד"מ שהוא דם בועה וחבורה עכ"ל וכך היה כוונתי בהשגתי עליו

ומה שכתב מעכ"ת וז"ל כמו שהתיר ד"ש באם יש לה פצע וחבורה ויש לה כאב אף דא"י שמכתה מוציאה דם עכ"ל ז"א דשאני התם שכבר חדל לה אורח כנשים וזקנה ודאי דעדיפא מאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה דבזקנה כ"ע מודים דדיה שעתה משא"כ באשה שיש לה וסת איכא פלוגתא וגם קיי"ל דזקנה תולה בילדה בכתם כמבואר בסס"י ק"ץ ולכאורה עלה על דעתי לפרש כוונת שבו"י להביא ראיה משו"ת ד"ש דכאב כמכה מדכתב שם וז"ל וסימני כאב לבדם אינם מובהקים כ"כ בענין זה כמו בענינים אחרים להורות על מציאות מכה שהרי נוח לתלות הרגש כאב בדבר יותר הווה וטבעית שהוא תנועות התקבצות הגידים לחזור למקומם עכ"ל אלמא היכא דליכא למיתלי בדבר הווה וודאי דכאב כמכה אפילו באם עצמה תלינן מש"ה מטהר בנ"ד לפי שהרגישה כאב בגופה אך אם לזה נתכוין שבו"י מה גם שאין לשונו משמע כך אין דמיונו עולה יפה דל"ד כאב הנאמר בנדון דידיה לכאב הנאמר בתשובת ד"ש דשאני התם שהרגישה כאב כשעוסקת בידים באם להושיבה על מקומה ובהא הוא דסבירא ליה לד"ש דכאב כמכה וכמ"ש בתשובת צ"צ סימן פ"ו אבל בנדון דידיה שלא הרגישה רק כאב בתוך גופה מנ"ל דזהו מקרי מכה לדעת ד"ש וכמ"ש בתשובת ח"צ על הט"ז וז"ל בסי' הנז' מאין רגלים לומר דכאב כמכה דכל אשה הרואה בכאב היא רואה כו' ואף שכאב משונה אין זה כדאי להכריע ואין מורין כוותי' וכן השיב לי הגאון המנוח מוה' צבי הירש ז"ל שהיה אב"ד בק"ק ה"ש בתשובת שאלה אשר שאלתי ממנו בהיותי בק"ק פרדאן דכאב לאו כמכה: תו כ' מעכ"ת וז"ל מה שרצה מעכ"ת לתרץ דברי הרמב"ם עפ"י הר"ן