סדרי טהרה כ

למימר דמטמא לה כו' ומ"ש דאם המכה במקור עצמה איכא למימר דמטמא לה יש לתמוה דהא נתבאר בסימן קפ"ז דאף המכה שבמקור תלינן בה כשידוע שהמכה מוציאה דם ואם כן למה לא נתלה ג"כ הדם שבחתיכה כפשט משמעות דברי הטור ורבינו ירוחם ואף דקאמר בגמרא בפ' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה נראה דשאני זו דידוע שנעקר מקורה טהורה בכל ענין מאחר שאין דרך ראייה בכך ע"ש

ומתחלה יש להבין דעת הב"י שכ' דאע"ג דתלינן במכה כו' אם רצונו לומר דמיקרי מכה מכח שנעקר חתיכה א' מלמעלה וא"כ יש למעלה בצד העומד מכה א"כ ק' איך כ' הרמ"א אח"כ וז"ל וא"כ למה לא נתלה הדם בחתיכה כפשט משמעות דברי הטור ורבינו ירוחם ע"ש הא בפשט דברי הטור ור"י משמע דתלינן באותן חתיכות שמונחים בביה"ח ומהם נמשך ויצא הדם ועבב"י שם ואמאי לא הק' בפשיטות טפי אמאי לא תלינן במכה שיש במקור עצמו בצד העומד מלמעלה ואף שיש לדחוק ולומר שכוונת הד"מ דמק' למה לא נתלה במכה שלמעלה שבא מחמת אותן חתיכות שנעקרו א"כ יש לתמוה על הא דמק' הד"מ אח"כ וז"ל אע"ג דקאמר בגמ' בפ' המפלת אם יש עמה דם וכו' הא התם ליכא מכה כלל ואמאי לא יטמא אם יש עמה דם וגם מה מתרץ הד"מ שאני זו שאין דרך ראיה בכך סותר דברי עצמו דפתח במכה וסיים בטעמא דאין דרך ראיה בכך ואם היה כוונת הד"מ בפשט הב"י שקושיתו היה אע"ג דתלינן במכה כו' היינו דיש לתלות שהדם נמשך מהחתיכות שמונחים בבה"ח כמו דתלינן בעלמא במכה א"כ פשיטא תמוה מה שמתרץ הב"י ה"מ במכה שבצדדים אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמו לא תלינן וכו' וכי מה שייכא דמקור עצמו לכאן דאף שיש לחלק בין מקור להצדדים היינו היכא שהמכה היה במקור עצמו לא תלינן הדם במכה משום דיותר יש לתלות שבא מן המקור הואיל שרוב דמים מצויין שם אבל הכא שהמכה היה שהחתיכה מונחת בבה"ח אמאי לא נאמר דתלינן שמהם נמשך הדם ואם דעת הב"י לומר דהאמת הוא אף שיצא מהחתיכה לחוץ מיקרי דרך ראיה ובאמת הוא טמא וכמ"ש לעיל א"כ לא מק' הרמ"א מידי וז"ל דהא נתבאר בסי' קפ"ז דאף המכה שבמקור תלינן כשידוע שהמכה מוציאה דם התם שפיר יש לתלות בדם מכה שהוא טהור אבל הכא היה דעת הב"י שיהא דם היוצא מחתיכות טמא וא"ל דדעת רמ"א שיש לתלות בדם מכה שהיה באותה חתיכה שנפרש ולא בדם נדה שהיה באותה חתיכה בפלי פלויי א"כ קשיא איך מדמה הד"מ זה למכה שמוציאה דם והאיך אנו יודעים דוודאי המכה מוציאה דם בשלמא אי כוונתו על הדם שיש בבקעי' שייך שפיר לדמויי למכה שמוציאה דם אבל אי כוונתו על הדם שיצא מן החתיכה מחמת שנחתך או שנקרע מלמעלה במה מדמה אותו למכה שבוודאי מוציאה דם ואפשר י"ל דה"פ עפ"י דאי' ברמ"א סי' קפ"ו ס"ה וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם דם מהמקור או מהצדדים תלינן במכה מכח ס"ס ספק מן הצדדים או מן המקור ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה וא"כ י"ל דה"פ בב"י ואף דתלינן במכה וכו' וא"כ ה"נ נתלי מכח ס"ס דשמא מהחתיכה שבבה"ח נמשך הדם ואף לאחר שיצא הדם מהחתיכה מיקרי ג"כ שלא כדרך ראייתן דהוי כאלו נפל החתיכה לחוץ ואת"ל שבא הדם מהמקור ג"כ יש ספק שמא ממכה שבמקור יצא הדם ואף דלא ידעינן שהמכה למעלה מוציאה דם אפ"ה מותר מכח ס"ס וע"ז כתב הב"י דבמכה שבמקור עצמו לא תלינן כלל אף שיש ס"ס דהא במקור עצמו לא תלינן א"כ לא נשאר אלא ס' אחד וא"כ מק' הרמ"א שפיר הא חזינן דתלינן במכה שבמקור עצמו היכא דהמכה מוציאה דם א"כ אף כאן ה"ל להתיר מכח ס"ס אף דכאן אין אחת מהמכות מוציאה דם בוודאי ואף דאמרי' בפ' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ולא אמרינן שמהחתיכה נמשך הדם דוודאי מיירי התם אף בחתיכות מבוקעות נראה דשאני זו דידוע שנעקר מקורה וא"כ יש כן ודאי מכה במקור אך שאינו ידוע שמוציאה דם ומש"ה טהורה כאן הואיל שאין דרך ראיה בכך וא"כ מותר מכח ס"ס ספק שמהחתיכה נמשך הדם ואין כאן דרך ראיה וספק שני שבא מהמכה שבמקור ובזה יש לכוין דברי רמ"א בש"ע אפילו ראתה דם כ"ז שהחתיכה בבה"ח טהורה דתלינן הדם בחתיכה זו היינו שממנה נמשך הדם והואיל שידעינן וודאי שנעקר מקורה ומחמת מכה באו החתיכות לכאן וא"כ איכא ס"ס הואיל שיש מכה במקור ויש ספק שמהחתיכה נמשך הדם ואינו כדרך ראיית' וטהורה וק"ל וא"כ לפ"ז נדון דידן טהור אף לדעת רמ"א דהא בנ"ד וודאי בא הדם שלא כדרך ראייתן בשלמא בנעקר המקור יש ספק דלמא לאחר הנפילות החתיכות בביה"ח יצא הדם בהדיא מתמצית המקור עצמו ולהכי צריך ס"ס להתיר אבל בנ"ד דוודאי יצאו הדמים שלא כדרך ראייתן וודאי אף באשה שאין לה וסת יש להתיר שיצא הדם שלא כדרך ראייתן וגם אף באשה שאין לה וסת וגם באשה שיש לה וסת ובשעת וסתה ובזה מיושב תמיהת הט"ז על רמ"א למה צריך לומר מחמת מכה וק"ל וגם מיושב ג"כ קו' שני' של הט"ז לדברי רמ"א למה לא חילק בין שעת וסת ובין וסת לוסת וק"ל דלא שייך לומר דאם אמרינן דאף בשעת וסת מותרת א"כ לא תטמא לעולם דיש לטמא אותה לאחר שיצא החתיכה לבה"ח וק"ל ובל"ז יש לתמוה על שו"ת שב"י שרוצה לחלק בין דעת רמ"א ובין דעת ט"ז דלדעת הט"ז טהורה אף בשעת וסתה ולדעת רמ"א אינה טהורה אלא בין וסת לוסת ע"ש (בד"ה ולדעת רמ"א) ואיני יודע מה חילוק יש דהא לשיטתו פי' הוא דברי רמ"א דתלינן שדם זה שנמצא להדי' הוא בא מאותה חתיכ' הנמצאת בבה"ח והוא דם מכה (כמ"ש בד"ה וכמו כן ובד"ה אבל הטעם עד ד"ה ולפענ"ד כו') ע"ש ואי לא הוי תלינן בהכי הוי אמרינן לאסור. אותה משום דהיינו אומרים שמהחתיכה נמשך הדם נדה והוא כדרך ראייתן וא"כ מה קאמר לדעת הט"ז טהורה אף בשעת וסתה משום דתלינן מהחתיכה נמשך הדם והוא שלא כדרך ראייתן לדעתי וא"כ בין לרמ"א ובין להט"ז תלינן הדם שמצאו להדי' בחתיכה זו הנמצאת בבה"ח וא"כ במאי יש לחלק ולומר להט"ז טהורה אף בשעת וסתה אבל לא להרמ"א דאף להרמ"א לא שייך לומר דא"כ לא תטמא לעולם דהא יכולה לטמא לאחר שיתכבד הבית וק"ל ואין לומר מאן מפיס לומר שהפי' ר"ש הוא אמת ודלמא אמרינן כפי' הרמב"ן בס' חמש שיטות הנדפס מחדש שהוא מפרש הסוגיא דמסכת נדה דכ"ב ע"א מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וא"כ ל"ש חציצה אלא מש"ה מטהרי רבנן שהיא דם חתיכה ולא דם נדה ומר סבר דהיינו ר"א סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וא"כ הוי החתיכה חציצה אבל באם הוא פלי פלויי אוסר ר"א אבל רבנן סברי דאף פלי פלויי טהור שאין זה דם נדה אבל היכא שהיה דם אגור הרבה בתוך החתיכה כ"ע מודים דוודאי לא הוי דם חתיכה אלא דם נדות ממש ומש"ה בפלי פלויי טמא ודאי לכ"ע באם היה דם אגור הרבה דהא עיקר טעם הפוסקים שלא רצו לפסוק כרש"י או כשיטת תוס' משום דקשיא קושית תוס' שם וקו' מהרש"א אבל לדעת הרמב"ן ג"כ לא ק"מ קו' תוס' וקו' מהרש"א וא"כ נ"ד ודאי אסור דהא הוי ודאי דם נדות ואפשר שלזה כיון הרמב"ם בהלכות א"ב פ"ה הלכה י"ב הפילה חתיכה קרוע ודם אגור בתוכה טמא וזהו נגד דעת רבנן א"ו דס"ל כדעת הרמב"ן הנ"ל ומש"ה בדם אגור וודאי כ"ע מודים הואיל שהוא קרוע וא"כ פוסק חדא כרבנן וחדא כר"א והיכא שלא היתה קרוע אלא שהיה דם אגור לחוד פוסק דהוי חציצה כר"א והיכא דלא הוי דם אגור פוסק כרבנן דהוי דם חתיכה בקרוע ופלי פלויי משום שגרסתו יהיה בגמרא אמר ר"י משום רשב"י המפלת חתיכה קרוע אם דם אגור בתוכו ואם כן פוסק כר"י שהוא ג"כ פוסק חדא כמר וחדא כמר וכמ"ש המ"מ שם אבל ז"א דאי אמרינן שכך היה גרסת הרמב"ם בדברי ר"י א"כ לא מקשה הש"ס מידי על ר"י והא דאמרינן בבשרה ולא בשפופרת והלא לא דמי זה לזה כלל דר"י בעצמו אמר חתיכה קרוע אבל בלא קרוע אמר שהוא חציצה אף בחתיכה ומכל שכן בשפופרת

ובר מן דין קשיא לן לפי דברי הרמב"ן אמאי משני רבא דכ"ע אין דרכה של אשה לראות ד"ב דהא יכולים לומר דכ"ע ס"ל דרכה ש"א לראות דם בחתיכה אלא שאין זה דם נדה אלא דם חתיכה ומש"ה טהורה לבעלה רק דפליגי אם אומרים מקור מקומו טמא ואפשר מש"ה דחו הפוסקים דברי הרמב"ם הנ"ל ודברי רמב"ן ולא הביאו כלל בספריהם שלא היה נראה כלל דבריהם בעיניהם ואם כן מכל הלין טעמי יש להתיר נדון דידן ואפשר גם לדעת מפרשי דברי רמ"א שצריך מכה ממש לתלות בו יש לומר דהרפיון עצמו מיקרי מכה שגורם לצאת הדם קודם זמנו וכמשמעות הש"י (ד"ה רק מעלתו הזכיר בלשון השאלה כו') ועיין בשו"ת שבו"י ושו"ת צ"צ (ובד"ה אף דאין כוונת כו' ע"ש) ובכן יודיעני רום מעלתו דעתו הרמה ואענדם עטרה לראשי נגד זקני עמי ודי בהערה זו לחכי"ב ובקשתי שטוחה שיכתוב לי תומ"י תשובה לאחר העיון ולמצוה יחשב לו כדי לטהר אשה לבעלה ובטוח אני במדת טובו שיתן מקום לדברי והיה טרם אקרא יענה אותי והיה כאשר יענה אותי כן ירבה וכן יפרוץ מנאי דודו הדש"ת וטובתו כה"י ומצפה על תשובתו הרמתה הק' ארי' ליב מוואלטש

תשובה גיה"ק מן כ"ב כסליו ק"ל ואת שאהבה נפשי מצאתי שאלתי ש"ח ותשובתו בצדו בפתחי נדה פתח בטהרה תחלה כראוי ליראי ה' כדי לטהר אשה לבעלה ומה אדע אשר לא ידע מעכ"ת אחרי אשר הכל ערך לפניו כש"ע אך רצונו ש"ח זו כבודו ולאשר בקשוני נמצאתי לגלות דעתי הקלושה

נדון כזה כבר נאמר בתשובת האחרונים זלה"ה בס' ד"ש סימן פ"ז ובסי' ק"ע ושם מסיק דלא דמי לדין נעקר המקור המובא בפוסקים מפני שהדברים נראים לפי דרכי הטבע שדם בא מחולשת כחו להחזיק בתוכו אותן המותרות עד עת בשולם וכו' ולא יגיע מפני זה איסור דם נדות דהרי מן המקור הוא בא ומעיין אחד הוא והתורה טמאתו דהוי כמו ראתה מחמת אונס וכ"כ שם בסימן של"א וכעין זה כתב בתשובת ח"צ סימן מ"ו ומה מאד תמיה לי על המחבר שבו"י ח"ר שכתב בפשיטות דאף במכה שבאם יכולה לתלות ומביא ראיה מתשובת ד"ש והוא ראיה לסתור אמנם בס' שב"י סימן ל"ז מפקפק בזה ודעתו נוטה שאף בחולה שאירע באם עד שאינה יכולה לבשל דם ויצא קודם זמנו התורה התירתו ומסתייע מתשובת מוהר"מ לובלין רק למעשה לא רצה לסמוך ע"ז ול"נ להביא ראיה לדברי הגאונים ה"ה שו"ת ד"ש וח"צ עפ"י מה דקשיא לי פסקי הרמב"ם אהדדי דבפ"ח מהל' א"ב פסק וז"ל וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור אף ע"פ שראתה בשעת וסתה היה טהורה ודם טהור עכ"ל וכן העתיק ב"י לשון זה בי"ד סימן קפ"ז אלמא דס"ל כרבי דמקור מקומו טהור ואלו בפ' י' מהל' אלו דין ה' פסק ביוצא הולד ודם דרך דופן דדם טמא כרבנן לגבי ר"ש דס"ל דמק"מ טמא וכן פ' הרמב"ם בפ"א מהלכות משכב ומושב דין ט' וכן פסק שם בדין יו"ד במקור שהזיע כב' טיפי מרגליות וכ"פ שם בפ"ד דין ט"ו באשה שמתה ויצא ממנה דם כת"ק לגבי ר"י דמק"מ טמא וא"כ פסקי הרמב"ם סתרי אהדדי

אבל הא לא ק"ל במה שפסק הרמב"ם שם בפ"א דין ח' בדם ירוק שהוא טהור אע"ג דקיי"ל מק"מ טמא די"ל שאין חזקת דין ירוק ממקור דוקא ואע"ג דדם ירוק ולובן ממקור נמי אתא כדמוכח בגמ' וכן הוא בת"ה סימן ר"מ מ"מ אין חזקתו מן המקור וטפי איכא למיתלי דאתיא דרך העלי' והפרוזדור וכ"ה בהדיא בתשו' ש"י סי' מ"א בשם הגאון מהרי"ל וז"ל דלמא הליחות והטיפות לא באו למקור אלא היו זבין מגוף דרך הגידין של צואר הרחם בין לפנים ובין מחוץ ללול יען מה שאמרו חכמים שחזקת דם נדה או זיבה מן המקור היינו מדכתיב ממקור דמיה וכדכתבו תוס' בפ' כה"י משא"כ כאן דליכא חזקת דם אלא חזקת לובן עכ"ל וכ"כ בשאר צבעים חוץ מדם יע"ש וא"ל דאף אי נימא דלמא לאו מן המקור הוא בא מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ואיך מטהר לה הרמב"ם וי"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם ם בפ"ה מהל' שחיטה הביאו טי"ד רס"י כ"ט דבשאר מיני טרפות חוץ מדרוסה יש ספקות שהולכין בהם להקל הואיל ולא נאמר בפי' בתורה אלא הלמ"מ ותוס' במכילתין דט"ז כתבו שמק"מ טמא אינו אלא הלמ"מ ולכך פסק בספקו להקל עיין בב"ח ובפר"ח י"ד סי' כ"ט ועיין בתוס' במכילתין י"ז ע"ב ד"ה ואין שורפין (אך מדברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות א"ב ד"ו לכאורה ל"מ כן אלא דאפי' בא בוודאי מן החדר אפ"ה אינו מטמא וצ"ע ועיין מש"ל בסס"י ק"ץ) אבל הא קשיא במה שפסק בדם מכה שבמקור דטהור והוא סותר למאי דס"ל מק"מ טמא

ואשר אחזה ליישב הוא עפ"י מ"ש הרמב"ן ור"ן בחידושים למס' נדה דף מ"א וז"ל מק"מ טמא לאו למימרא דמקור כנגיעה דידה מטמא דהא טומאת בית הסתרים הוא אלא גזירת הכתוב הוא כיון שטומאה נבראת שם מתחלה כל שנברא בו טמא הוא ומטמא נמי ביציאתו טומאת ערב במשהו כדם נדה עכ"ל ולפ"ז י"ל דגזירת הכתוב אינו אלא מה שנברא בו מתולדתו כמעיינות דידה משא"כ בדם הבא ע"י מכה דלאו ממעיינותי' היא אלא דם הבלוע בדופני האבר שבו המכה טהור ואע"ג דרשב"ג ס"ל דאף בזה הדם טמא ס"ל להרמב"ם לחלק משום דבסוגי' דף מ"א מוקמי רבנן דר"ש ס"ל מק"מ טמא וכ"פ שם ר"י במקור שהזיע כו' וכן בסוף מכילתין באשה שמתה מוקמי לת"ק דס"ל מק"מ טמא ואלו בדם מכה הבא מן המקור מסקי' במכילתין דס"ו דרבותינו העידו על דם מכה הבא מן המקור שהוא טהור מש"ה פסק בדם מכה כר' וכרבותינו דטהור אבל במה שהוא נברא בתוכו פסק דטמא

וכיון שכן כ"ז אי נימא דסתם מכה הנאמר בש"ס היינו ע"י חבורה ופצע אבל אי נימא כדעת בעל שב"י שהוא כולל נמי בחולשת האם שמוציאה דם קודם זמנה א"כ האיך כ' הרמב"ם במכה שבמקור היא טהורה ודם טהור שהרי במכה כזה האשה טהורה לדעת בעל ש"י אבל הדם ודאי טמא דלא עדיף ממקור שהזיע ואיך כייל לה הרמב"ם בחדא א"ו דסתם מכה נמי אינו אלא ע"י חבורה ופצע

ומדי דברי נזכיר מלתא דתמיה שראיתי בתשו' הנ"ל שאלה ל"ו בשם הגאון מהר"ג שכ' וז"ל אמנם דעת הרמב"ם לא אבין דכ' בפ' כ"א מהלכות מו"מ גבי היוצא דופן ודם דדרך דופן דיש לדם הנ"ל כל דין דם נדה ומשמע שמטמא טומאת ז' מטעם שנגע במקורה והאשה טהורה וגבי מקור שהזיע פסק דאין דם טיפה מטמא רק טומאת ערב וצ"ע עכ"ל ולא ידעתי מאי קשיא ליה מה"ת שיטמא טומאת ז' ולא מצינו טומאת מגע שיטמא טומאת ז' אלא במת והפורשים מן המת ודם נדה דמטמא ילפי' מקרא והדוה בנדתה מדוה כמותה ונדה עצמה לא מטמאה בנגיעתה אלא טומאת ערב ומעתה אין לנו לצדד להתירא כ"א לדברי הר"ש מקוצי הביאו הרא"ש בפ' המפלת באשה שנעקר המקור וכמ"ש בשו"ת פ"י חי"ד סי' ו' ובתשו' שב יעקב סי' הנ"ל וכן הוא בתשו' גאונים בתראי הנדפס מחדש סי' כ"ח והן אמת שב"ח סימן קפ"ח כ' דלמעשה אין לסמוך ע"ד הר"ש מקוצי הואיל ותוס' חולקים עליו והביאו ג"כ הש"ך וכן רמב"ם בחדושיו פי' סוגי' זו דלא כר"ש מקוצי ומה שהק' מעכ"ת לפי' רמב"ן ה"ל לרבא לשנויי דכ"ע ס"ל דרכה של אשה וכו' אלא שאין זה ד"נ אלא דם חתיכה ור"א וחכמים פליגי במק"מ טמא או טהור לא אבין דהשתא ע"כ צ"ל פלוגתייהו באין דם אגור ור"א מטהר משום שאין זה דם נדה א"כ ק' קרא דכבשרה ל"ל דהא לאו מגזירת הכתוב ממעט ליה שהרי ר"א ס"ל דטמא משום דדרכה ולא אתמעט מבשרה כמ"ש הרמב"ן בהדיא דכ"מ דהוי דרכה בכך לא אתמעט מקרא וע"כ הא דמטהר באין אגור משום שאין זה ד"נ וא"כ ק' קרא ל"ל

אך מה שיל"ד בפי' הרמב"ן הוא זה דלפירושו חכמים מחמירים טפי מר"א ופשטי' דלישנא משמע דחכמים להקל באו וכמ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה הא דם נדה וכו' גם יל"ד לפי' הרמב"ן דלפירושו ע"כ צ"ל דפלוגתייהו דר"א וחכמים מיירי באין דם אגור ולישנא דר"א לא משמע הכי דקתני אע"פ שמלאה דם ול"ק אע"פ שבתוכו דם כלישנא דסומכוס משמע דאתי לאשמעינן אפילו בדם אגור אח"ז שמעתי שהרשב"א בחידושיו הקשה עליו קו' זו

ובזה ניחא לי לפרש דעת הרמב"ן שכ' בפ"ה מהלכות א"ב וז"ל הפילה חתיכה קרוע וד"א בתוכה טמאה ע"כ וכ' המ"מ שכן הוא גי' הרמב"ם במימרא דר"י ולענ"ד נראה דא"צ לזה אלא י"ל דהרמב"ם מפרש כפי' התוס' דלכ"ע בפלי פלויי טמאה ודוקא בד"א הא לאו הכי טהורה דתלינן בדם חתיכה ופלוגתייהו דר"א וחכמים מיירי נמי בדם אגור מדקתני אע"פ שמלאה ופסק כר"א וחכמים ודוקא בפלי פלויי אבל בדשיעא לא ומש"ה כ' דוקא קרוע וק"ל וא"כ אף הרמב"ם ס"ל כפי' התו' ומ"ש הגאון ש"י דהפוסקים דחו לפי' התוס' משום דלפירושם ק' קו' מהרש"א ומה שתי' מהרש"א הוא דחוק כמ"ש המהרש"א בעצמו אבל לפי' הר"ש ניחא ע"כ: ולענ"ד נראה דאף לפי' הר"ש צריכין אנו לדחוק כה"ג בפירוקא דרבא הגם שנראה מדברי רש"י דלשנויי דרבא פליגי בדרשא דקרא אי מתורת ראיה ממעט ליה או אפי' מטומאה ממעט ליה מ"מ הא כתבו התוס' לעיל בדף ט"ז דמאן דס"ל מק"מ טמא לא מקרא מפיק ליה אלא דאית ליה הלכה למ"מ ולולי דמסתפינא הייתי אומר לתרץ קושית מהרש"א עפ"י מ"ש בתשובות מ"ב סי' מ"ט וז"ל בסוף סי' הנזכר ואין עלי תפיסה מאיבעיא זו דר"י למ"ש למעלה שא"א להכניס שפופרת בתוך האם ומשום דהכי דרכיה של ר"י בבעיא שלו לשאול בבה"מ שאלות זרות ודחוקים ומשום יגדיל תורה ויאדיר אע"פ שאין באפשרות רק דרוש וקבל שכר וכדאמרי'