סדרי טהרה יז

דלענין ז"נ לא יהבינן לבתולה שראתה אלא לילה א' ולבוגרת בעילת מצוה אפ"ה לענין שלא לאוסרה לבעלה תלינן בדם בתולים ודברי הכנ"י אין להם שורש ועיקר כלל וכ"כ בשו"ת צ"צ סי' פ"ו יע"ש שכ' כמו שכתבתי

המהרש"א בח"ה במס' כתובות דף ט' הקשה לשיטת האומרים דבוגרות אין להן טענת דמים דיש בוגרות שאין להן דם בתולים א"כ אמאי נותנין לה לילה ראשונה דלמא דם נדה הוא ואמאי תלינן בדם בתולים ותי' דמ"מ אזלינן לקולא בלילה ראשונה כיון דלפעמים יש לה ולא תלינן בדם נדה דלא שכיח כלל שלא בשעת וסתה עכ"ד הביאו הבי"ש בא"ע סי' ס"ח ומזה סיוע לדעת האומרים דביש לה וסת קבוע אפי' בא"י אם מכתה מוציאה דם תלינן במכה אפי' לטהרה לגמרי דהא הכא א"י אם מכתה מוציאה דם אפ"ה תלינן במכה לטהרה לגמרי בלא ז"נ ועיין בס' פ"י שתי' בע"א מ"מ הוכחנו שהמהרש"א ס"ל כשיטה זו דתלינן במכה אע"פ שא"י אם מוציאה דם לטהרה לגמרי בלא ז"נ ויש לדחות דש"ה דנודע דמכה כזו מוציאה דם לפעמים משא"כ במכה דלא נודע כלל אם דרכה להוציא דם לפעמים ועיין ומיהו לשון מהרש"א מגומגם שכ' וז"ל אע"ג דפעמים אין לה מ"מ תלינן בה לקולא בלילה הראשונה וכו' אלמא דמיירי בבוגרת שנותנים לה לילה ראשונה והיינו בלא ראתה כלל דאלו בראתה אין נותנין לה אלא בעילת מצוה כדאמרינן בריש פ' התינוקת וא"כ איך כ' דלא תלינן כלל בדם נדות דלא שכיח כלל שלא בשעת וסתה הא מיירי ע"כ שלא ראתה כלל ואיך שייך וסת והכי הל"ל כיון דעדיין לא ראתה ומ"מ צריכין אנו לדבריו בראתה דנותנין לה בעילת מצוה ומטהרינן הדם שראתה בשעת בעילת מצוה וא"צ ז"נ ואמאי לא תלינן בדם נדה אע"כ מיירי שיש לה וסת ומיהו מדברי הרא"ש בפ' התינוקת ושאר פוסקים ל"מ כן דמוכח שם דס"ל דאחר בעילת מצוה צריכה טהרה ודו"ק ועיין מש"ל סי' קצ"ו בע"ה מיהו לדברי הפוסקים דס"ל דמ"מ א"צ לפרוש באבר מת אפי' בבוגרת וראתה ע"כ צ"ל דסמכינן בזה כיון דהוא שלא בשעת וסתה ואיכא בוגרות שיש להן ד"ב וכדברי מהרש"א מיהו אין זה מוכרח דהא אין כל הפוסקים שוים בזה והא הראב"ד ס"ל דצריך לפרוש בא"מ לפ"ז י"ל דהפוסקים דס"ל דיש בוגרות שאין להן ד"ב ס"ל כהראב"ד בזה: (טו) וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק. לפ"ז הא דתני ואם יש לה מכה בא"מ תולה בדם מכתה איירי ע"כ אפילו בא"י אם מכתה מוציאה דם דהא ברישא ע"כ מיירי שא"י אם הדם מן המקור או מן הצדדים דאלת"ה אלא ביודעת שבא מן המקור א"כ ק' אמאי מתירים לשני דהא אינו אלא חד ספקא א"ו דברישא מיירי בספק אם בא מן הצדדים או מן המקור ומש"ה מתירים לשני משום ס"ס וכמ"ש הסה"ת והסמ"ג וא"כ הא דתני ואם יש לה מכה באותו מקום היינו אפילו בא"י אם מכתה מוציאה דם או לאו אך הש"ך מפקפק ע"ז דאין זה ס"ס דשם ספק חד הוא ובלא"ה קשיא כיון דקיי"ל דדם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא דחזקתו מן המקור לפי שרוב דמים מן המקור א"כ מה ס"ס שייך הכא דהא קיי"ל דלא מיקרי ס"ס אלא כל היכא דאו"ה שוין אבל היכא דאיכא למיתלי באיסור טפי מבהיתר תלינן לחומרא וכמ"ש הש"ך בסי' נ"ד ס"ק י"ד ובסי' ק"י

אמנם אני כתבתי בתשו' שאלה דליתא להאי כללא הגם שבתוס' במסכת כתובות דף ט' מוכח דס"ל הכי אמנם בנדה דף י"ח ד"ה שליא כתבו דהוי ס"ס בכה"ג משום דסמוך מיעוטא להך פלגא וכה"ג אמרינן סמוך מעוטא דנדמה למחצה דנקבות בפ' בהמה המקשה ובמס' בכורות דף י"ב ובפ' האשה שהלכה דסמוך מיעוטא דמפלות למחצה דנקבות וזו הטעם של הרוקח הביאו הש"ך רס"י שע"א אשת כהן שמעוברת מותרת לכנוס באה"מ דס"ס הוא ספק נפל וכו' אע"ג דרוב יולדות ב"ק מ"מ סמוך מיעוטא דנפלים למחצה נקבות ואם כן בנ"ד נמי א"ל הכי כיון דהוא ספק השקול אם מן המכה או לאו סמוך הך מיעוטא דמן הצדדים להך פלגא דמן המכה ואם כן רובא להתירא הוא הגם שתוס' בכתובות לא ס"ל כן מ"מ דבריהם במס' נדה מוכרחים מכח הראיות שהביאו מש"ס כה"ג מיקרי ס"ס ובס' פ"י דכתובות הרגיש על דבריהם שם דאמאי לא נימא סמוך מיעוטא לפלגא ונעלם ממנו שקו' זו נאמרה בתשובת הריב"ש סי' שע"ב ומ"ש הריב"ש לחלק בין הך פלגא דמחצה זכרים ומחצה נקבות שבודאי הוא מחצה על מחצה כי כן יסדו מלכו של עולם לענין בריאת עולם מש"ה אמרינן סמוך מיעוטא למחצה משא"כ בעלמא לא אמרינן כן דמאן לימא שהוא מחצה על מחצה והוא סותר דברי התוספות מס' נדה שכתבו דאף בעלמא אמרינן הכי אלא שעדיין צ"ע בשלמא בידוע שמכתה מוציאה דם שפיר הוי ספק השקול אבל בלא נודע שמכתה מוציאה דם מה"ת למיתלי במכה כמו במקור ואדרבה מסתבר טפי למיתלי במקור שרוב דמים ממנה בשלמא בשיש לה וסת ושלא בשעת וסתה א"ל משום דאורח בזמנו בא אלא שהרמ"א פסק אפילו באין לה וסת וצ"ע ומדברי מנ"י רס"י ק"ץ נראה דלא הקיל הרמ"א אלא ברואה מ"ת מש"ה תלינן שמן הצדדים הוא על ידי מיעוך תשמיש כיון דאין דרך לראות מ"ת משא"כ בעלמא לא תלינן בצדדים (ועיין מש"ל בסימן קצ"א)

אח"ז ראיתי בשו"ת מעיל צדקה סי' ס"ז שהגאון ח"צ הקשה קו' שהקשיתי לעיל והגאון במעיל צדקה כתב ליישב כיון דאיכא נמי דם עליה ובהצטרף נמי ד"מ א"כ דם טהור מרובה מדם טמא ע"כ תורף דבריו ודבריו דחוקים דכ"ז ביודעת שמכתה מוציאה דם אבל בא"י טפי מסתבר למיתלי במקור שרוב הדמים מצוים שם וכן העלה בצ"צ סי' פ"ו להלכה דאפילו ביש לה וסת קבוע אם א"י שמכתה מוציאה דם לא תלינן במכתה ודלא כרמ"א יע"ש אך הב"ח ושאר אחרונים תפסו להלכה כדברי הרמ"א ביש לה וסת קבוע אפילו א"י אם מכתה מוציאה דם וכמש"ל גם כן סעד מדברי המהרש"א אבל באין לה וסת קבוע וא"י אם מכתה מ"ד ולהתיר מטעם ס"ס צע"ג ועיין מ"ש בסי' קצ"ט על דין זה:

(טז) אא"כ יודעת. כתב הש"ך ס"ק כ"ד מ"מ שלא בשעת תשמיש אם בדקה עצמה ומצאה דם וכו' עכ"ל לכאורה מזה מוכח כדעת התשובת כנ"י דכל מה שהיא רואה בשעת תשמיש א"צ אפילו ז"נ וכיון דלענין רואה מ"ת תלינן במכה וסמכינן אסברת המרדכי שוב א"ל דלענין ז"נ לא תלינן במכה דאין לחלק בנושא אחד וכמ"ש לעיל דאל"כ ל"ל להש"ך לומר מ"מ שלא בשעת תשמיש אם בדקה הל"ל מ"מ לענין ז"נ ואף בשעת תשמיש אך כבר כתבתי דלא נהירא והוכחתי מהפוסקים והמחבר מכללן דס"ל דיש לחלק בנושא א' וכ"כ בשו"ת צ"צ סי' פ"ו ואפשר דהש"ך ל"ד נקט:

(יז) או מל' לל' יום. עיין מ"ש לקמן סי' קצ"א:

(יח) וכתמים תולה בה בכל ענין. בתשובת פמ"א ח"ש סי' קכ"ו מוכח דס"ל דתלינן בכתמים אפי' במכה שבחלל הגוף אפי' א"י אם מכתה מוציאה דם יע"ש הבאתיו לעיל סי' קפ"ג וכ"ה בהדיא בסה"ת הביאו הב"ח סס"י ק"ץ סעיף מ"ח ד"ה היו שלשתן ערות:

(יט) וכן אם אומרת ברי לי. בשו"ת פ"י חולק ע"ז כיון דאין לה מכה אין לה נאמנות ומהרי"ו לא החליט זה אלא כ' דרך אפשר יע"ש ועיין בשו"ת כנ"י סי' ל"ד ובס' מנ"י כ' היכא דאיכא עוד צד להקל יש לסמוך ע"ז באומרת ברי לי:

(כ) אם כ"ו שהיא בודקת. לדעת הט"ז בס"ק י' דוקא באשה שיש לה וסת סמכינן ע"ז אבל לא באשה שאין לה וסת אבל לדעת הש"ך בנה"כ אפי' באשה שאין לה וסת סמכינן ע"ז ומיהו נראה מלשונו דדוקא אם יש לה כאב קצת בא"מ ודעת הצ"צ בסי' פ"ו דדוקא אם כאב לה קצת בא"מ שמצאה ויש לה וסת ונכון להחמיר כדעת הצ"צ וכן משמע מפסקי מהרא"י שכ' וז"ל לכן נראה אי איתנהו לכל הני צדדים אשר הזכרתי לעיל תוכל לסמוך עליהם להחזיקה טהורה דמשמע דבעי לכל הני צדדים ושם הזכיר שיש לה וסת וכאב בא"מ שמצאה דם ובלא"ה כ' בתשובת ח"צ סי' ע"ג שאין להביא ראיה מפוסק שצירף צדדים הרבה להתיר עד דאיכא נמי באותו נדון הנך צדדים כולהו יע"ש:

(כא) יש מסתפקים. ובשו"ת רדב"ז סי' ת"י כ' דאם יש רגלים לדבר שהיא משמשת בצער מה שלא היה לה קודם לכן קרוב בעיני שסומכת על רופא מומחה שאמר שנתרפאת ותשמש פעם ד' עכ"ל ועיין שם:

(כב) הפחידוהו פתאום. הרמב"ם השמיט לדין זה לגמרי:

(כג) כגון אם ראתה פעם או פעמים. ולפ"ז צריכה נמי לחוש לוסת החדש כגון אם ראתה פ"א מ"ת בר"ח צריכה לפרוש בר"ח הסמוך וכן הוא בתשו' הרשב"א סי' תתל"ט להדיא וכ"כ בש"ך לקמן ס"ק ל"ה והנה בהגהות מיימוני הגי' בליל שני לטבילתה וכ"ה בדפוס וויניציאה בש"ע הישנים וכמ"ש בשו"ת אמונת שמואל אך צ"ע דאי ס"ד שיש לתלות בליל טבילה דטבילה גרמא הראיה א"כ ק' הא דגרסינן במכילתין דף ס"ה ההיא דאתאי לקמיה דר"י דכל אימת דהוה סלקא מטבילת מצוה הות קא חזי' דמא א"ל שמא דימת עירך עלתה בך לכי והבעלי ע"ג נהר מפורש בחדושי הרמב"ן וז"ל לפי שאין וסת זה אוסר יומו שלא היה לה וסתה אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה וכו' וה"ל כוסת של אכילת שום וכוסתות של קפיצות שכ"ז שלא קפצה או דלא אכלה אינה חוששת א"נ דמה לא קבע וסת דאקראי בעלמא הוא וה"ק לה לאו טבילה גרמא לך דתתסרי אלא דימא גרמא ומותרת את ע"ג נהר כו' עכ"ל ואי ס"ד שיש לתלות נמי בטבילה למה הקיל ר"י ותלה בדימא דלמא הטבילה גרם ואסורה כל הלילה ואפשר משום דקיי"ל וסתות דרבנן מש"ה כל מה דמצינן למיתלי תלינן דר"י נמי ס"ל דוסתות דרבנן וכמ"ש התוס' בדף ט"ו ע"א ד"ה אפי' (ועי"ל סי' קפ"ט בריש הסימן שכתבתי דהראב"ד לא ס"ל הכי ומספיקא היה ראוי להחמיר ועיין מ"ש לקמן סי' הנ"ל מענין זה) א"נ כיון שהיתה רואה תמיד בהכנסת העיר מזה שפט ר"י דמסתבר טפי למיתלי בדימא מן טבילה. אך מ"ש בס' מנ"י להקל באם שראתה ג"פ מ"ת כל פעם בליל טבילתה דמותרת אח"כ בליל ב' של טבילה וחלק על א"ש שכ' שחלילה להקל בזה והרב הנז' כ' להקל ובמח"כ הפריז על המדה להקל בדבר שלא מצינו בשום פוסק קדמון או אחרון ואם בהגה"מ נאמר להחמיר לחוש לליל טבילה יאמר להקל והגע בעצמך לפי דבריו אם ראתה ג"פ בליל טבילה תהי מותרת לשמש אח"כ בליל ב' של טבילה ואם גם בליל ב' של טבילה תראה מ"ת תהיה מותרת לשמש אח"כ בליל ג' של טבילה דהא בהג"מ חייש נמי דטבילה גרמה במה שראתה בליל ב' ונשתקע הדבר ולא נאמר ואדרבה אפי' להפוסקים דמפרשים להא דאם יש לה וסת תולה בוסתה כפירש"י שיש לה זמן קבוע לראות מ"ת משמע דלא תלינן בוסת אלא כששימשה בין וסת לוסת ולא ראתה הוא דתלינן בוסת הא אילו לא שימשה בינתיים לא תלינן בוסת ואסורה לעולם וכן נראה מפירש"י שכ' וז"ל ואם יש לה וסת שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסת וכו' משמע הא אילו לא שימשה בינתיים לא תלינן כלל בוסת וז"ל תשובת הרשב"א סי' תתל"ח ואם יש לה וסת תולה בוסתה פי' ששימשה כל החדש ולא ראתה בו מחמת תשמיש אלא יום יו"ד ויום ך' ויום ל' הרי קבעה לה וסת מיום ליום תולה בוסתה שלא לשמש בוסתה בחדש השני ביו"ד בו וביום ך' וביום למ"ד בו ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת והא דאסרינן ליה אגברא ה"מ כשראתה ג' זמנין רצופים כגון דכל זימנא ראתה פעם א' ב' וג' עכ"ל משמע דוקא בשימשה כל החדש ולא ראתה רק בימים ידועים ראתה הוא דתלינן בוסת הא לא"ה לא תלינן בוסת ומכ"ש דלא נתלי בליל טבילה להקל ואין להקשות דלפ"ז דמיירי בשימשה בנתיים ולא ראתה רק בימים הקבועים א"כ למה כ' רש"י שם ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת פשיטא דא"צ בדיקת שפופרת דמאי איריא שיש לה וסת ימים שוין ת"ל דבעינן ג' רצופים וכ"ז שלא היה רואה מ"ת ג"פ רצופים מותרת בלא בדיקה אפי' לא היו ימים שוין וכה"ג ק' אתשובת רשב"א הנ"ל שכ' נמי בזה"ל ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת דמאי איריא שיש לה וסת אפי' אין לה וסת נמי כיון דלא היו הביאות איסור רצופים ז"א דמכל מקום נפקא מינה דאפילו אחר כך ראתה שלש פעמים בימים הקבועים רצופים בלי ביאת היתר בנתיים אפילו הכי מותרת לשמש בין וסת לוסת בלא בדיקה כיון דידעינן מכח הקביעות קמא שיש לה וסת לכך מכח ביאת היתר בנתיים אבל אם מעיקרא קרא לא היה ביאת היתר בנתיים אפילו אם אלו שלש פעמים היו בימים שוין לא תלינן להקל וכ"ש בליל טבילה כל כמה דלא היה ביאת היתר בנתיים דלא תלינן ודינו כאלו ראתה רצופים וכן משמע מלשון הרשב"א בתשובה הנ"ל שכתב וז"ל ואם הורגלה לראות סמוך לטבילתה כל שעת תשמיש הראשון וכן עשתה ג"פ רצופים לג' טבילות שכל תשמיש הראשון ראתה דם מ"ת אין לה תקנה להשאר עם בעלה וכו' עכ"ל מסתימת לשונו משמע שאפילו אירע כן תמיד בליל טבילה דא"כ ה"ל לפרש דמיירי שלא אירע כן בליל טבילה ומה שדימה הרב במנ"י רואה מ"ת לאונס דקפיצות המורכב עם ימים קבועים דאינה חוששת לכ"א לבדו אף שבש"ך נמי כתב כן לקמן ס"ק ל"ה ובסימן קפ"ט ס"ק מ"ח מ"מ ע"כ דרואה מ"ת גרע ולא דמי כ"כ לרואה מחמת אונס דאל"כ לדידן דקיי"ל דלקפיצות לא קבעה וסת אלא בימים קבועים א"כ ק' מ"ט אסורה ברואה ג"פ מ"ת א"ו דרואה מ"ת גרע דחיישינן דמחמת חימוד תשמיש ראתה ולא מיקרי אונס ומה שהק' הש"ך דאמאי לא נימא דבפ"א שראתה מ"ת תהיה חוששת עכ"פ ותהא אסורה לשמש כמו בוסת דפיהוק ועיטוש דבפעם א' חוששת לפיהוק גרידא וכמש"ל סי' קפ"ט י"ל כמ"ש הט"ז ס"ק ט"ז דלענין שתאסור עי"ז לעולם לבעלה לא גזרו כ"ז שלא קבעה ולפ"ז י"ל דרואה מ"ת גרע אפילו מוסתות שע"י מקריים שבגופה דאע"ג דבוסתות שעל ידי מקריים שבגופה אם קבעה לימים ידועים א"צ לחוש אלא לשניהם יחד אבל ברואה מ"ת אפילו קבעה וסת לימים ידועים כ"ז שלא היה תשמיש היתר בינתיים חיישינן דלמא התשמיש לחודא גרם וכמש"ל וא"ל דלמא לעולם כסברת הש"ך דרואה מ"ת דמיא לוסתות דקפיצות כיון דשניהם ע"י מעשה בא וכ"ת א"כ אמאי נימא דתאסר ע"י ראיה ג"פ מ"ת דהא קיי"ל דלקפיצות בלא ימים לא קבעה וסת וכמש"ל לזה י"ל דנהי דלא קבעה וסת דבעי עקירה ג"פ מ"מ הא עכ"פ חוששת לה כיון שקבעה ג"פ וכמ"ש הרמ"א לקמן סימן קפ"ט ומש"ה אסורה לשמש עוד אך גם זה ליתא שהר"ן בחדושיו חולק ע"ז וס"ל דוסת מחמת אונס אפילו ראתה כמה פעמים א"ח לה שהרי כתב אהא דאיתא בפ' התינוקת גבי האי איתתא דהוי סלקא מבית הטבילה חזיא דמש"ה שריא ר"י למבעל ע"ג הנהר משום דוסת של קפיצה וכיוצא בה אינו נקבע אלא לימים ידועים וזו כל אימת דהוי סליק מטבילת מצוה הוי חזיא דמא ולא ביום ידוע עכ"ד ואכתי קשיא דכיון דכל אימת דהוי סלקא מטבילת מצוה הויא חזיא היה לה לחוש עכ"פ פעם ראשונה א"ו דלית ליה להא דהגה"מ שפסק הרמ"א לקמן או י"ל דאף דס"ל הא דהגה"מ מכל מקום היכא שעי"ז תהיה באיסור עולם ואין לה תקנה כזו דכל אימת דסלקא מטבילת מצוה חזיא דמא ל"ח לה כ"ז שלא קבעה וסת כדינו וכמ"ש הט"ז שהבאתי לעיל ואם כן צ"ל דרואה מ"ת לא דמיא לוסת הקפיצות לדעת הר"ן ועוד דאם כן למה כתב הרמ"א כאן ססע"י זה וז"ל מיהו אם עברה ושימשה וכו' דתשמיש זה שלא ראתה עדיף מבדיקת שפופרת וכו' דמסתמא מיירי שלא קבעה לימים שוים דאל"כ בלא"ה א"צ בדיקת שפופרת בין וסת לוסת וכמ"ש לדעת הרב במנ"י וגם בכל סעיף זה לא מיירי כלל מזה כי אם ברואה דם מ"ת ג"פ שלא בזמנים שוין אלא בכל עת ששימשה וכיון שכן למה ליה הטעם דתשמיש זה שלא ראתה עדיף מבדיקת שפופרת ת"ל בלא"ה דנעקר בפ"א כיון דאינה צריכה לחוש אלא לפעם ראשונה אע"כ דליתא ורואה מ"ת גרע ול"ד כלל לראיה מחמת אונס ול"ד כלל וסת שעל ידי מקריים שבגופה דאלו התם כל שנקבע לימים שווין אין צריך לחוש אלא ליום הקבוע עם המקרה שבגופה ואלו ברואה מ"ת אפילו נקבע לימים שווין כ"ז שלא היה תשמיש היתר בנתיים חיישינן דלמא התשמיש לחודא גרים וכן כל הפוסקים כתבו הרואה דם מ"ת ה"ז משמשת פעם ב' שכשתטהר וכו' משמע אפילו שימשה בליל טבילה אפילו הכי אם ראתה ג"פ אסורה ועיין ברמב"ם ופסקי הלכות של הרמב"ן ודוחק לומר דאינהו מיירי שראיה אחת לא היתה בליל טבילה דכיון דראיה א' לא היתה בליל טבילה מש"ה לא תלינן בטבילה דגרמה אבל היכא שכל ג"פ היתה בליל טבילה תולין דטבילה גרמה כ"ז דוחק ומה שהרב במנ"י כ"כ בשם הט"ז אמת שגם הרב באמונת שמואל הבין כן דעת הט"ז אך אני תמה מאד על הרב בא"ש איך תלי בוקי סריקי בהגאון ט"ז ומעולם לא עלתה זאת לפניו למיתלי להקל בטבילה אלא כך כוונת הט"ז דקשיא ליה לכאורה אמה שכתב הרמ"א שאם ראתה ג"פ בכל פעם בביאה א' שאחר טבילה דאסורה לבעלה דאמאי לא נימא דתלינן בטבילה דגרמי להנך ראיות כמו שכתב המחבר דצריכה לפרוש ליל טבילה ואהא תי' דלעיל חיישינן לה לחומרא דלמא הטבילה הוא דגרמי לה מש"ה צריכה לפרוש בליל טבילה אבל הכא חיישינן דלמא הביאה ראשונה שאחר הטבילה גרמה לה אע"ג שכל הביאות היו בליל טבילה אפ"ה חיישינן דלמא לאו ליל הטבילה לחוד גרמה לה אלא כל ביאה ראשונה שאחר הטבילה גרמה אפילו שהיה מרוחק מן הטבילה אבל לעולם דין של הרמ"א מיירי אפילו שראתה ג"פ בליל טבילה אפילו הכי אסורה לבעלה דחיישינן לעולם לחומרא דלמא הבעילה ראשונה שאחר הטבילה גרמה אע"פ שהוא מרוחק ומש"ה אע"ג שרצונה לשמש להבא בליל ב' של הטבילה אפילו הכי אסורה דניחוש דלמא לאו ליל טבילה גרמה אלא כל ביאה ראשונה שאחר הטבילה גרמה יהיה באיזה זמן שיהיה אפילו מרוחק מן הטבילה כנלע"ד כוונת הט"ז כללא דמלתא שדברי בעל מנ"י אין להם שורש ועיקר וחלילה לסמוך עליו בזה והעיקר כמ"ש בא"ש