סדרי טהרה יג

אך הרמ"א חשש לדעת הי"א שבס' בעה"נ מ"מ י"ל דלא חשש אלא לאסור למי שהוחזקה אבל לא לעלמא והא חזינן דהרמב"ם סבירא ליה דלשלישי לא מהני בדיקה וצריכה שתתגרש דוקא ותבדוק ושרי' לעלמא ע"י בדיקה וכמ"ש המ"מ לדעתו בתחלת דבריו ועיין שם בסוף פרק ד' מהלכות אסורי ביאה אלמא דמקילינן טפי לעלמא אע"ג שכבר הוחזקה לג' אנשים וכן יש לומר לדידן דחיישינן לדעת הי"א דלא בקיאים בשיעורא מ"מ ה"מ לאותן אנשים שכבר הוחזקו בביאות איסור מה שאין כן לעלמא סמכינן אשאר פוסקים דס"ל דאנן בקיאים בשיעורא: (ה) נוטלת שפופרת. עיין במנ"י שדקדק מדברי הרמב"ם שמתחלה מכנסת השפופרת עד מקום שהיא יכולה ואח"כ מכנסת בתוך השפופרת מכחול ובראשו מוך ודופקת אותו עד שמגיע המוך לצואר הרחם וע"ש הטעם ולפ"ז ה"ה כשהיא מוציאה תחלה מוציאה המכחול מתוך השפופרת וכן נראה לשון הרמב"ם שם: (ו) שהוא מן הצדדים. כתב הש"ך ס"ק י"א משמע דאם לא נמצא על המוך בין שנמצא בצדדי השפופרת בין שלא נמצא עליו מותרת כו' עכ"ל אמת שכן משמע מדברי הפוסקים וכ"מ לכאורה מלשון הברייתא המובא בש"ס דף ס"ו דתני' כיצד בודקין אותו מביאים שפופרת וכו' אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדים הוא בא ע"כ ומדתני לא נמצא דם על ראשו ולא תני נמצא על הצדדים בידוע כו' א"ו דכיון דלא נמצא על ראשו בין שנמצא על הצדדים ובין שלא נמצא דם כלל לעולם תלינן שהוא מן הצדדים אך הענין תמוה מאד דכיון דלא נמצא כלל מה"ת למיתלי בצדדים טפי מבמקור ובב"י וכ"כ בכ"מ דטעמא משום דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש כל דמצינן למיתלי בה להיתרא שלא תצא מכלל הנשים תלינן כיון דאיכא רגלים לדבר שהרי נדבק ולא נמצא בראש המכחול עכ"ל לא ידעתי מה יענה רבינו ב"י באשה שאין לה וסת דלדעת הרא"ש והרמב"ם לעולם צריכה בדיקה לא"ת ולדעת הרי"ף עכ"פ ג"פ הראשונים צריכה בדיקה וכתב הר"ן הביאו בב"י סי' קפ"ו דטעמא דצריכה בדיקה משום דכיון דאין לה וסת נראה מענינה שראייתה בא לה כפי המקריים כו' ולפיכך יש לחוש שמא אף מחמת תשמיש תראה עכ"ל הרי דעכ"פ באשה שאין לה וסת עלולה לראות מ"ת וא"כ אמאי נתלי להקל והא הברייתא מיירי באשה שאין לה וסת מדתני סיפא ואם יש לה וסת אלמא דרישא מיירי בשאין לה וסת וכמ"ש הש"ך לעיל בסי' קפ"ו ואפילו לדעת המפרשים שפירשו דרישא דברייתא מיירי נמי באשה שיש לה וסת וכמ"ש הש"ך שם מכ"מ מסתימות הפוסקים שכתבו להך בדיקה ולא חלקו בין אשה שיש לה וסת לאין לה וסת אלמא דס"ל אפילו באשה שאין לה וסת מהני הך בדיקה הגם שאפשר ליישב קושיא זו בדוחק

מ"מ עדיין ק' לי דאי ס"ד דהיכא דלא נמצא כלל אמרינן מן הצדדים הוא וא"כ אף שתראה אחר כך מ"ת תלינן הכל במן הצדדים וטהורה היא לבעלה אם כן הגע בעצמך אשה שראתה ג"פ מחמת תשמיש ואח"כ עברה ושימשה ולא ראתה כלל ואחר כך שימשה ג"פ רצופים וראתה מחמת תשמיש תהא האשה טהורה לבעלה דהא כתב הרמ"א בהגה"ה סעיף יו"ד דתשמיש שלא ראתה עדיף מבדיקת שפופרת וכיון דבבדיקת שפופרת אמרינן היכא דלא נמצא כלל בידוע שהוא מן הצדדים כן נימא נמי בתשמיש שלא ראתה דכל דם שתראה אחר כך תלינן מן הצדדים והוא דבר זר שאין השכל גוזר דדל מהכא הראיות הראשונות לא יהא אלא שלא ראתה מעולם והשתא נתקלקלה וראתה ג"פ רצופים דאסורה לו לעולם וכי זו שראתה גם מקודם ג' ראיות אלא שפסקה פ"א ולא ראתה עדיפא והא ודאי ליתא וכ"מ מהש"ך בס"ק ל"ג שהביא ראיה מן התשובת מיימוני שהביא בס"ק י"א מוכח דלא מהני הפסקה זו אלא לענין שמותרת לשמש אח"כ אבל אם ראתה אח"כ ג"פ רצופים אסורה וכמו שאכתוב לקמן וא"כ הא דתני לא נמצא על ראשו בידוע שהוא מן הצדדים היינו שלא נמצא על ראשו אלא על הצדדים בהא אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים אבל בלא נמצא כלל לא מיירי בברייתא כלל (ולכאורה יש לדייק מלשון הש"ס מדלא אמר נמצא על הצדדים בידוע שהוא מן הצדדים לא נמצא על הצדדים בידוע שהוא מן המקור משמע דאף אם לא נמצא על הצדדים ולא על ראשו נמי מותרת ויש לדחות ועיין בשו"ת כנ"י) אלא דהרמ"א ס"ל דלענין זה מהני עכ"פ דמותרת לשמש אח"כ והוציא דין זה מהגה"מ שהביא בהש"ך ס"ק י"א וכמו שאכתוב לקמן וכן הוא בהדיא בתוספתא בלשון הברייתא ההובא בש"ס נמצא על ראשו וכו' נמצא על הצדדים בידוע וע"ש וכן מוכח מדברי הראב"ד בס' בעל הנפש שהביא בב"י בסס"י זה שאין לנו עכשיו בדיקה זה שאין אנו בקיאים בין ראשו לצדדים עכ"ל ואי ס"ד דהיכא דלא נמצא כלל לא בראשו ולא בצדדים נמי אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים ק' איך סתם וכתב שאין לנו עכשיו בדיקה זו הא עכ"פ יש לנו בדיקה היכא דלא נמצא כלל שום דם וכי טח עינינו מראות אם ישנו או לאו ודברי הב"ח שכתב פי' אחר לדברי הראב"ד שטעמו שאין אנו בקיאים להכניס השפופרת וכו' תמוהים מאד וגם הרא"ש כ' על דברי הראב"ד הנ"ל וז"ל ואין נראה דמה בקיאות שייך בין אם הדם על ראשו או על הצדדים משמע נמי כ"ז שלא נמצא על הצדדים לא אמרינן מן הצדדים הוא וכדברי התוספות שהבאתי לעיל אף שבגמרא דידן לא נאמר כן הא כתב הרשב"א בתה"א בדין ותולה במכתה בברייתא זו שכן דרך הש"ס להוסיף על לשון הברייתא וה"ה יש לומר דכן דרך לקצר ועלה בדעתי לתרץ מה שהקשיתי דאמאי נתלה היכא דלא נמצא כלל במן הצדדים טפי מן המקור דהיינו טעמא שהרי כתב הב"י דמה שנותנים מוך בראש המכחול מפני הדם כ"ש ניכר במוך מה שאינו ניכר בעץ וכה"ג י"ל שגם בשפופרת של אבר אינו ניכר וא"כ היכא דלא נמצא כלל אמרינן בוודאי מן הצדדים הוא בא ומה שאינו נראה לפי שאינו ניכר אך בכל זה לא נתקררה דעתי והוא דוחק מכמה טעמים חדא דהב"י כתב עוד טעם דנותנין מוך כדי שלא ישרוט בראשו וא"כ מוכח דאף בעץ ניכר וה"ה באבר וכן מעיד החוש והשכל ועוד שהרי הרמ"א כתב דתשמיש שלא ראתה עדיף מבדיקת שפופרת ולפ"ז בדיקת שפופרת ודאי דעדיף דהוא מהני אפילו ראתה אחר כך ג"פ מחמת תשמיש אמרינן דמן הצדדים הוא משא"כ בתשמיש שלא ראתה וכמו שהוכחנו לעיל

והנה הב"ח כ' מטעמא דנפשיה דמש"ה תלינן מן הצדדים בלא ראתה דאלו הוי מן המקור אין לחלק בין אצבעות או כחות והכל שוה לראות בהם משא"כ אי מן הצדדים הוא יש לחלק בין אצבע לאצבע או בין כח לכח ומש"ה כשלא ראתה כלל אמרינן דודאי מן הצדדים הוא ומה שלא ראתה לפי שלא היה שוה לאצבע דידיה או לכחו ומלבד שדבריו הם נגד הסמ"ג והסה"ת שכתבו דלא שרינן לבעל שני אלא מכח ס"ס וכמבואר בב"י דמוכח דאף אם הוא מן המקור נמי יש חילוק בין אצבע לאצבע או בין כח לכח גם זולת זה אין לדבריו שחר וקיום (וכן הק' חכם א' להגאון הב"ח בעצמו בס' תשובת הגאונים בתראי סימן ל"ד ולא נמצא שם תשובה על קושיא זו) דא"כ למה שרינן לבעל שני טפי מלבעל ראשון דממ"נ אי חיישינן דלמא מן המקור הוא א"כ גם בבעל השני ודאי תראה ואי דמסתמא תלינן להתיר שהוא מן הצדדים גם לבעל הראשון נתיר. וכבר השיגו בזה בשו"ת אמונת שמואל סי' נ"ו ומלת בבדיקה שכ' שם הוא ט"ס ומחמת זו לא עמד בשו"ת מהרמ"ז על כוונת א"ש וכ' מה שכ' וכ"כ במנ"י שהוא ט"ס ומה שכ' במנ"י ליישב השגות הא"ש על הב"ח וז"ל כיון דעכ"פ הוחזקה אצל בעלה הראשון לראות מחמת תשמיש ואף שבא מן הצדדים מ"מ שמא פ"א תראה דם מן המקור ותשמש עם בעלה ע"כ תנשא לשני ולפי שאין האצבעות שוין אולי לא תראה אצלו עכ"ל דבריו תמוהים דא"כ למה שרינן בבדיקה לבעלה הא' כהסכמת רוב הפוסקים חוץ מרש"י ורמב"ם. ואמאי דאף שע"י בדיקה נתברר שהוא מן הצדדים מה בכך דהא בלא"ה תלינן שהוא מן הצדדים דמה"ט שרינן לה לבעל השני אלא שאצל בעל הראשון חיישינן אולי תראה פ"א מן המקור א"כ מה יושיענו הבדיקה סוף סוף איתא להאי חששא. גם בלא"ה דבריו תמוהים דאף הב"ח לא קאמר דתלינן בצדדים דוקא לענין שלא לאוסרה לעולם מ"מ מודה דצריכה ז"נ כמו בבעל ב' וג' וא"כ מה תקלה איכא דאף שתראה דם ממש ממקור תספור ז"נ גם מ"ש עוד במנ"י וז"ל ועוד י"ל דלכך אסרינן לבעל הראשון כדי שלא יהא לעולם עומדת בספק איסור עכ"ל גם בזה דבריו דחוקים דכיון דשרינן לבעל השני אע"ג דליכא אלא חדא ספיקא לשיטת הב"ח אי מן המקור או מן הצדדים ע"כ צ"ל משום דמסתמא תלינן שהוא מן הצדדים א"כ מה ספק איסור יש כאן דתלינן בצדדים ומ"ש לעולם או ב' וג' פעמים דהא אם בדקה בשפופרת בבעל הראשון שרי אפי' לבעל הראשון כיון דידוע שהוא מן הצדדים וא"כ אף דלא בדקה נמי מאי ספק איסור יש כאן כיון דמסתמא תלינן בצדדים לשיטתו דמה"ט שריא לבעל השני והשלישי ותמה אני על המנ"י שירד להציל ולא הציל ובר מן דין קשיא קושיתנו הנ"ל מה דקשיא נמי לתי' הב"י דא"כ דהיכא דלא ראתה דם כלל ע"י בדיקת שפופרת אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים דאי מן המקור היה בא דם גם עתה א"ו שהוא מן הצדדים א"כ היכא שהוחזקה ג"פ ואח"כ שימשה ולא ראתה נמי נימא הכי בידוע שהוא מן הצדדים ואפי' הוחזקה לראות אח"כ שריא והא ודאי ליתא וכמש"ל וא"ל דלשיטת הב"ח לא קשה מידי דבשלמא בבדיקת שפופרת שפיר אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים ומה שלא ראתה כלל דכי השפופרת לא היה שוה לאצבעו או לכחו משא"כ בשימש' ולא ראתה דליכא למימר הכי דהא הוחזקה לאצבע שלו ובכל הכחות וא"כ מה שלא ראתה עכשיו אין למתלי בצדדים טפי מבמקור אכתי קשיא איך כ' הרמ"א דשימשה ולא ראתה עדיף מן בדיקת שפופרת הא לפי זה גרע וגרע וכמש"ל

כללא דמלתא שאין לדברים אלו שורש ועיקר עד שאני תמה מאד על הש"ך שכ' וז"ל משמע דאם לא נמצא על המוך וכו' בין שלא נמצא כלל מותרת וכן משמע מדברי הפוסקים וכ"כ הב"ח וכ' הטעם דאלו היה מן המקור גם עכשיו היה נמצא על ראש המכחול ע"כ משמע דס"ל בלא נמצא דם כלל אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים דהא הוא מציין על הש"ע שכ' ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדים וע"ז כ' דברים אלו וכ"כ בס' א"ש סי' א' וכן נראה מט"ז סק"ו וא"כ לדעתם אפי' ראתה אח"כ כמה פעמים תלינן מן הצדדים והוא תימא וכמש"ל וביותר נפלאתי מאד על הש"ך שמסיים וז"ל וכן הוא בתשובת מיימוני פ"ד מהלכות א"ב בשם ריצב"א נ"ל דאפי' בדקה עצמה ע"י שפופרת ולא מצאה דם כלל מותרת לשמש אח"כ דלמא נתרפאת שהרי ע"י הכנסת השפופרת רגילה לראות כמו ע"י אצבע וכו' ופשוט הוא עכ"ל משמע מדבריו שדברי הגה"מ ודברי הב"ח א' הם ובאמת הן רחוקים זה מזה מאד דלדעת הב"ח כיון שלא ראתה ע"י בדיקת שפופרת אמרינן ודאי מן הצדדים הוא וא"כ אפי' הוחזקה לראות אח"כ תלינן בצדדים משא"כ לדעת הגה"מ דתלינן דנתרפא א"כ היכא דהוחזקה לראות אח"כ הא חזינן דחזרה לקדמותה ואסורה ועוד מדכתבו הגה"מ דלמא נתרפא משמע דלא ברירא ליה אי נתרפא' אי לאו רק דרגלים לדבר דנתרפאה וא"כ היכא שחזרה וראתה אפי' פ"א י"ל דאסורה דאיגלאי מלתא למפרע שלא נתרפאת ודמיא להא דלקמן בסעיף ט' הפחידוה פתאום ונפל ממנה חררת דם נתרפאת ומותרת לבעלה ואם חזרה וראתה מ"ת אפילו פ"א בידוע שלא נתרפאת וה"נ הכא וכן ראיתי בשם תשובת מהרש"ך ח"א סי' מ"א אשה שנאסרה על בעלה מ"ת שראתה ג"פ ועכ"ז הכניס הבעל עצמו בספק איסור ושימש עמה ב"פ ולא ראתה ושימש פ"א וראתה דם ומן אותו פעם ואילך היתה רואה למקוטעין אסורה לבעל ע"כ וגוף התשובה אינו תח"י עכ"פ נראה דעתו כמ"ש דהשתא אגלאי מלתא דלא נתרפאת הגם שאין אני כדאי לחלוק על הגדולים מ"מ מי שירצה להקל ולסמוך עליהם בבדקה בשפופרת ולא מצאה כלום ואח"כ ראתה ג"פ יסתור כל הראיות שהבאתי לעיל ואח"כ יורה להקל כי לענ"ד הדבר צריך פנים ודי מי שמקיל להורות שתשמש אחר בדיקה עד שתחזק וגם בזו צ"ע וכמש"ל דמדברי הגה"מ משמע דלא ברירא ליה שנתרפאה וא"כ אם חזרה וראתה אפי' פ"א אמרינן דאיגלאי מלתא וכמ"ש לעיל וכמ"ש בתשו' הרש"ך. מיהו לכאורה מדברי הרמ"א שהבאתי לעיל לא משמע כן וכ"מ מחדושי מהרי"ו סימן נ"ב ודוק שם. וכ"נ מדברי הגהות ש"ד גבי יולדת המובא בסי' זה אבל לתלות בצדדים אף שתראה אח"כ לטהרה לגמרי אף באיתחזק אח"כ לא ידעתי שורש ומקור לזה והן אמת שגם לשון הרמב"ם ז"ל תמוה בדין זה שכ' וז"ל בסוף פ"ד כיצד בודקת עצמה לידע אם נתרפאת או לא נתרפאת מביאה שפופרת וכו' אם נמצא דם על ראש המוך בידוע וכו' ואם לא נמצא על המוך כלום בידוע שהדם שהיא רואה מדוחק הצדדים וטהורה היא עכ"ל הנה מתחלה כ' כיצד בודקת עצמה לידע אם נתרפאת וכו' משמע שבדיקה היא להבחין אם נתרפאת ואח"כ כ' שבדיקה היא לידע אם מן הצדדים או מן המקור וא"כ סוף כל סוף בין שהוא מן המקור או מן הצדדים היא לא נתרפאת ולא אישתנית ממה שהיה מקדם ואפשר ליישב בדוחק דמ"ש הרמב"ם ואם לא נמצא על המוך כלום כוונתו דמ"מ נמצא דם על הצדדים דאז ידעינן בודאי שהוא מדוחק הצדדים וממילא משמע דאם לא נמצא דם לא בצדדים ולא בראשו אמרינן שנתרפאת כנ"ל ויהיה איך שיהיה הכוונה בהרמב"ם עכ"פ מה שכתבתי למעלה נ"ל נכון אח"ז נדפס ס' תל"מ וראיתי שעמד ג"כ בכמה דברים שכתבתי ע"ש:

(ז) ואף בזמן הזה יש לסמוך אבדיקה זו. כ' בתשו' א"ש סי' נ"ז בשם חכם א' שבתחלה בדק שלא בשפופרת ע"י מוך בעובי ואורך האבר אולי יהיה דם מן הצד ואז אין צריך לבדוק בשפופרת ובאם נמצא על ראש המוך אז לא תועיל הבדיקה לחומרא וחזר ובדק בשפופרת וישר בעיני והגון עכ"ל וראיתי בס' זכרון יוסף בחי"ד סי' כ"ב שמפקפק ע"ז ולא ראה דברי א"ש אחר שלא הביאו גם כל דבריו אין מוכרחים ומ"ש דהא דאמרו בדיקת שפופרת ולא אמרו שתבדוק ע"י מוך כעובי אצבע לאו להקל עליה אמרו דניחוש פן תתלכלך ראש המוך בצדדי הרחם כו' דא"כ אם כו' לא עיין בלבוש עט"ז שכ' כן להדיא שהוא להקל עליה יע"ש ולפ"ז אין להחמיר להמציא טעמים אחרים שכ' המחבר הנ"ל להחמיר על האשה וכדאי בעל א"ש לסמוך עליו גם המנ"י לא השיג עליו אלא שכ' שאין לעשות כן והוא שלא לצורך מ"מ מודה דמהני וכ"מ מדברי הר"ן בחדושיו ע"ש וכ' עליו במנ"י ז"ל ולענ"ד היא בדיקה שלא לצורך דאף שהוא מן הצדדים בודאי יתלכלך ראש המכחול עם תחיבתה ולכך מכנסת בשפופרת עכ"ד ולא ידעתי טעם לדבריו דהא עכ"פ נ"מ באם לא תמצא כלל דמותרת לשמש אח"כ דהא הטעם שמכניסה המכחול בשפופרת אינו אלא כדי שלא יתלכלך ראש המכחול בצדדים וא"כ אם לא תמצא דם כלל מהני כמו בשפופרת ועוד מ"ש המנ"י דאף שהוא מן הצדדים בודאי יתלכלך ראש המכחול גם זה ליתא ומעשה בא לידי באשה שראתה ג"פ מ"ת אחר לידתה וצויתי לעשות כיס מבגד פשתן ארוך וקצר כמדת אבר ולמלאות הכיס במוכין בדוחק עד שנעשה עגול ועב כמדת אבר בינוני והיה דק מלמעלה ועב למטה בדקוה בו ונמצא דם מן הצד והתרתי לשמש עם בעלה ואח"כ לא נמצא עוד דם מ"ת מיהו אם לא נמצא בו דם כלל אין להתיר לשמש אחר בדיקה זו כי אם כשהכניסה עד מקום שהשמש דש ומ"מ דבר קשה הוא להכניס דבר רך כ"כ בעומק משא"כ בנמצא על הצדדים הרי ידים מוכיחות שמן הצדדים בא אלא שיש לעיין למה כ' הרמב"ם שצריכה שתכניס השפופרת להמקום שהשמש דש הא אפי' לא הכניסה כ"כ נמי סגיא דממ"נ אם תמצא בראשו בודאי מן המקור הוא בא ואם תמצא מן הצדדים הא ידים מוכיחות שמן הצדדים הוא בא ומה"ת לחוש דבא נמי מן המקור אחר שיש מכה מבוררת לפנינו ומיהו למאי שכ' לעיל דהרמב"ם רצה להורות הדין ברמיזת לשון דהיכא דלא נמצא כלל אמרינן דנתרפאת ומ"ש הצריכה להכניס עד מקום שהשמש דש דאל"כ מנא ידעינן שנתרפאת דמה שלא ראתה משום דלא הכניסה עד מקום שהשמש דש גם י"ל דאולי מן הצדדים הוא למעלה במקום שהשמש דש משום הכי מצריך עד למעלה:

(ח) וי"א שאסורה לראשון. זו היא דעת הרמב"ם ודעת רש"י בגמרא ומ"ש הב"י וז"ל ולענ"ד גם דברי רש"י אפשר לפרש כן עכ"ל כבר עמד ע"ז בתשובת מוהר"מ לובלין בסי' נ"ב וז"ל אבל אני איני רואה בדברי רש"י שום אפשרות שיתפרש כן אך הרמב"ם הוא מחמיר יותר מרש"י וס"ל דאפי' לבעל שלישי לא מהני בדיקה כנראה מדבריו בס"פ ד' מהלכות א"ב וכ' המ"מ הטעם שכיון שהם מוחזקים בה שרואה דם אינם מותרין אפי' בבדיקה (ולדעתו מיושב קושית הב"י שזכרתי לעיל דמה יועיל אם לא נמצא כלום על השפופרת דלמא משום שלא שוה לאצבע אמנם לדעת הרמב"ם ניחא שהרי כ' סה"ת וסמ"ג דמש"ה שרינן לבעל ב' בלא בדיקה אבל לא אחר בעל ג' משום דכ"ז דלא איתחזק יש ס"ס שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא אין כל האצבעות שוות משא"כ לאחר שהוחזקה לכל האצבעות דאין כאן ס"ס וא"כ לאחר שבדקה בשפופרת ולא מצאה כלום הא חזינן דאף שנתחזקה לראות מ"מ אין האצבעות שוות מש"ה שרינן לה לבעל ד' משום ס"ס משא"כ לבעל ג' דליכא ס"ס כן העלה בני מוהר"מ ונכון הוא ולפ"ז ניחא במ"ש המ"מ שם וז"ל ונ"ל בדעת רבינו שהוא סובר שאין לה לעמוד עם בעלה בבדיקה שמא יבא עליה קודם בדיקה אבל וודאי אם בדקה עצמה בין ראשון לב' או בין שני לג' ומצאה שהדם מן הצדדים מותרת היא לשני או לג' וכו' עכ"ל דקדק וכ' ומצאה שהדם מן הצדדים דבהא הוא דמותרת לב' אבל אם בדקה עצמה בין א' לב' ולא מצאה כלום אינה מותרת