שו"ת הרד"ד אבן העזר א צט

לא תקנו הב"ד שאם תמכור בב"א שתכתוב שטר אחד דוקא ולא יהי' אפושי שטרא ומה אמרת פן לא יזדמן לה בפ"א הא אם לא יזדמן לה בפ"א הרבה בני אדם אז רק מוכרת לראשון והשאר לא תמכור אלא בב"ד א"כ רק נתנו רשות אם תמכור הכל בב"א מוכרת שלא בב"ד א"כ תכתוב שטרא חד ולא הרבה שטרות וכיון דמתני' כר"ש ג"כ אתיא א"כ היאך מועיל מכירה שמכרה במנה הא ממ"נ אי בשטר א' כולן בטלין בשביל האחרון ואי בשני שטרות הא ודאי לא ניחא לאפושי שטרא ולמה יתקנו חז"ל אם לא יקרה לפני' רק אחד אז לא תוכל למכור לשאר ואם יקרה לפני' הרבה בני אדם תמכור בשטר אחד לכן פשטי בגמ' דאינו מעביר ע"ד ודחי דבקטיני איירי דא"א למכור בשטר אחד. משא"כ אנן דקיי"ל כרבנן דר"ש ומוכרת הרבה פעמים שלא בב"ד לא צריך למידחק במתני' דמיירי שמכרה בב"א בהרבה שטרות רק בכל פעם מכרה לאחד דאז הרשות בידה כדי שתמצא קונים ויפטרו היתומים ממזונות א"כ שפיר אתיא מתני' כפשטה ולכן לא הביא הרי"ף בקטיני

ובזה מיושב מה דפשיט מעיקרא בגמ' ממעילה ואח"כ ממתני' דהכא דפשיטיות מכאן לא אלימא כ"כ די"ל הא מני רבנן הוא ולכן פשט ממעילה ולבתר דדחי מהדר בגמ' לאוקמי מתני' כר"ע

הן אמת דדברי הירושלמי דבשטר אחד מכרן בטל תלי' בפלוגתא דגיטין פ"ק ד"ח בהא דאביי ורבא אי פ"ד וא"כ לרבא דאמר דפ"ד ועצמו קנה ונכסים לא קנה קשה דנימא דבשטר אחד מיירי מתני' ומ"מ האחרון לא קנה והנך קנה. וא"כ לא שייך לאפושי שטרא כיון דבשטר אחד הוא [עהשמ"ט[ ואי דהאחרון לא קנה הא מיהת השאר קנה. ולפי"ז י"ל דיצא להרי"ף בפ"ק דמכות בכתב נכסי' לשני בני אדם וקרובים לזה ורחוקים לזה דהקרוב נמי לא קנה והר"ן בגיטין פ"ק מיישב די"ל בין הא דרבא להתם. ולפי"ז יצא להרי"ף מהא דהכא דאל"כ מה פריך מעביר ע"ד דלמא בשטר אחד ואף דמקח אחרון בטל הא גם לר"ש מוכרת מקצת שלא בב"ד כדי שתפסיד מזונות א"כ השאר מכרן קיים אלא ע"כ דקיי"ל כהירושלמי דבשטר אחד מכר כולן בטלה וקיי"ל כרבא לגבי אביי מדלא מנה ביע"ל קג"ם. א"כ דברי הר"ן נכונים

עוד י"ל דהנה הא דלא ניחא לאפושי שטרא קשיא לי מהא דפג"פ דקע"ב דאם אמר שוי לי תרי חמשין חמשין דלא עבדינן דניחא לי' ללוה דליפגם שטרא וקשיא דאמאי לא אמר דלא ניחא לאפושי שטרא אלא ע"כ דס"ל שטר גדול או שתי שטרות קטנים וא"כ ה"נ ס"ל שטר על מכירת קרקע ב"ת או כמה שטרות במאה ולכן י"ל דג"כ כאן כיון דסתם שטר באחריות א"כ שפיר שייך דניחא לי' בשטר גדול כי היכי דליפגום שטרא אם ישלם חצי אחריות. וא"כ לפי"ז י"ל מה שהקשו דאמאי לא פריך ממתניתין דמוכרת אפילו ד' וה' פעמים דקדום לכן די"ל דאם רוצה האשה לקבל ע"ע אחריות נכסים אז שפיר מוכרת ד' וה' פעמים. אמנם קשה מאי פריך מהיתה כתובתה במנה וכו' דלמא במקבלת ע"ע אחריות הן מה שמכרה והן מה שעתידה למכור דאז יהי' המכר שלא באחריות ולא איכפת לן באפושי שטרא. אמנם בגמ' אמרי לקמן ד"ק פלוגתא אי שליח כדיינים או שליח כאלמנה ואמרי בגמ' טעמא דמה דיינין לאו לדידהו אף שליח לאו לדידי' אבל אלמנה לדידה ופי' שמא תזלזל בנכסים להשיג כתובתה לכן תיקנו שהמקח בטל אבל שליח דיינין למה יזלזל. ולפי"ז י"ל דאם קבלה ע"ע אחריות דאם מכרה שוה אלף בת"ק כשטורפין, מחיוב בעל האחריות לשלם כל האלף א"כ ודאי לא תזלזל שמא יגבו ממנה אח"כ יותר ממה שלוקחת א"כ ודאי לא תזלזל ראוי שיהי' הדין דאלמנה תהי' כשליח הדיינין ושפיר פריך בגמ' דאמאי מכרה בטל בשוה מנה וא' במנה אלא ע"כ דלא קבלה אחריות ע"ע וחיישינן שתזלזל בנכסים. א"כ בל"ז מכירה בטילה דלא ניחא דלאפושי שטרא שיהי' שטרי אחריות הרבה כהא דלא ניחא דלא ניפגום שטרא ושפיר פריך רק מסיפא ולא מרישא. וכ"ז פריך הגמ' אי נימא שליח כדיינין אבל הרי"ף פסק דשליח כאלמנה א"כ אפילו קבלה אחריות ע"ע נמי מ"מ טעתה ומכרה בטיל דדוקא כח ב"ד יפה אבל שליח לא א"כ שפיר יש לומר דמיירי בקבלה אחריות ע"ע

והא דאמרינן בזבין כורא וזבין ליתכא דלא קנה דשם הקונה לא ידע וקונה על סמך שיהי' אחריות על המוכר אבל כאן דידעו שיפיש בשטרא ואין לה רשות מב"ד רק על אחריותה א"כ קנו שיהי' על אחריות שלה א"כ שפיר לא שייך לא ניחא לאפושי שטרא רק בגמ' פריך למ"ד שליח כדיינים דכיון דידע הלוקח שמכרה לזה במנה ולזה במנה ואין לאלמנה רשות למכור על אחריות היתומים לאפושי שטרא א"כ קנו על האחריות שלה א"כ לא ליהוי מכרה בטל דלא תזלזל מפני חיוב אחריות. אבל לדידן דקיי"ל דשליח כאלמנה דאף דאחריות הטעות חוזר דלמא משום שמא תזלזל רק לתקוני שדרה ולא לעוות אם כן שפיר לא הוצרך לאוקמי בקטיני

ונ"ל בדרך פשוט לישב שיטת הרי"ף דהוא הביא בסתמא אפילו לשנים דהנה הקשו הראשונים דמה ענין אלמנה לשליח. ונ"ל דהנה רש"י פי' אהא דפריך במעילה דאף דלא שייך לאפושי שטרא מ"מ מעביר ע"ד הוי. ואינו מובן דא"כ למ"ל לגמ' לומר לאפושי שטרא רק הנה מבואר בא"ע סי' ל"ה דמי שגילה דעתו דרוצה לקדש יוכל אחר לקדש עבורו דהוי זכות הוא לו. ולכן סובר רש"י דודאי אם שלח אחד שליח למזבן כורא אי לא הי' עובר על לשונו ודאי הי' שליח ואף שי"ל שנתכווין למכור לאחד ולא לשנים כיון דלא עבר על דעת משלחו הוי שליח והו"ל למשלח להתנות לאחד ולא לשנים ולכן פסק הרי"ף דאפילו לשנים. משא"כ כאן כיון דעבר אדעת משלחו פקע השליחות במה שזבין רק לתך. ונהי שבטיל ענין השליחות מ"מ הוי גלוי דעת שרוצה למכור שדותיו. א"כ נהי דאינו שליח מ"מ גלוי דעת שרוצה למכור ומה נ"מ אי לתך או כור לכן אמר לא ניחא לי' לאפושי שטרא וא"כ לא הוי גם גלוי דעת אלתך שרוצה למכור הא לאו הכי ודאי דאי אינו מעביר ע"ד והוי שליח אז הי' בשביל לאפושי שטרא לא בטיל השליחות רק כיון דנשתנה הלשון הוא בטל השליחות. ולענין גלוי דעת בקפידא כ"ד לא הוי גלוי דעת דניחא לי'. ולפי"ז ניחא כיון דלאפושי שטרא אינו רק לבטל הגלוי דעת אבל בלאו אפושי שטרא כל ששינה הוי מעביר ע"ד ובטל השליחות א"כ במעילה כל שאינו שליח בודאי דבעה"ב לא מעל ול"ש לומר דגלוי דעת יהי' מועיל שימעול בעה"ב דדוקא שליח גלי קרא במעילה לחייב שלוחו אבל מצד גלוי דעת לא שייך דהא כל מעילה באמת הוא בטעות ואילו ידע דהקדש לא הוי רצונו רק כשעשה שליח גלי קרא וכיון דמעביר ע"ד א"כ לא הוי שליח א"כ אמאי מעל בעה"ב ודוקא בליתכא שם נצריך לטעמא דאפושי שטרא דנהי דהשליחות הי' נתבטל הי' מועיל מטעם גלוי דעת אי לאו לאפושי שטרא. אבל במעילה דגלוי דעת לא מהני למעול בעה"ב. ודאי לא מעל. וללישנא דאינו מעביר ע"ד היינו דהוי שליח ממש אף דאמרינן דלא ניחא לאפושי שטרא. מ"מ בשליח הו"ל להתנות ובשביל סברא גרידא לא יתבטל השליחות כנ"ל ברור בדברי רש"י ולכן מיושב הא דאמר סתמא אפילו לשנים שפסק הרי"ף וקשיא עליו קושי' תוס' דלא ניחא לאפושי שטרא. ולפי"ז ניחא כיון דלא שינה לשון השליחות אז לא קפדינן בלאפושי שטרא דהו"ל למשלח להתנות רק היכי דשינה הלשון דבל"ז מעביר ע"ד ונהי דהי' מועיל מצד גלוי דעת כל שיש קפידא אין גלוי דעת

אמנם ק"ל דלפי פי' רש"י אף דבכה"ג דל"ש לאפושי שטרא הוי מעביר ע"ד וכ"כ תלמידי הרשב"א הובא בש"מ א"כ קשיא מתניתין דמעילה דכ"א באמר לו בעה"ב הילך פרוטה והבא לי בכולה נרות או בכולה פתילות שניהם לא מעלו דשליח לא עקר שליחותו רק בחצי פרוטה ואמאי למעול השליח דאלו הביא בחציו נרות לבד הוי מעביר ע"ד ולא עשה שליחות בעה"ב וא"כ שינה השליח בכל הפרוטה ולמעול שליח. בשלמא לפי' התוס' דלא הוי מעביר ע"ד רק בחלוק לפי דקטן ורע דמי לאפושי שטרא ניחא דחצי' נרות לא הוי מעביר ע"ד אבל לפירוש רש"י ותלמידי הרשב"א קשיא

ומה שנ"ל בזה דהנה אם שלח שליח לקנות ונתאנה נהי דבכ"ש נמי יוכל לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי מ"מ דוקא באונאה