שו"ת הרד"ד אבן העזר א ק

יותר מפרוטה אבל לא בחצי פרוטה כיון דלאו ממון. והרא"ש נסתפק בהזהב אי מותר להונות ודאי לא אמרינן דלא לעוותי. וא"כ הבעה"ב ששלח לקנות בפרוטה דאם יקנה בחצי פרוטה ומשלם מחירה פרוטה דאז יהי' האונאה פחות מש"פ יהי' המקח קיים א"כ נחית להכי כששלחו שאם יביא לו בחצי פרוטה שוה נרות שיהי' שליחותו קיים א"כ מכ"ש כשקנה לו בחצי פרוטה נרות וחצי פתילות שלא פשע בשליחותו ולא הוי מעביר ע"ד רק כיון שהשיג בעד חצי פרוטה הו"ל להביאו החצי פרוטה ובלי לקנות פתילות שאמר לו או נרות או פתילות א"כ בחצי פרוטה השני' שינה בשליחותו ולכן כ"א מעל בחצי פרוטה לכן שניהם לא מעלו משא"כ בדינר דאם קונה מה ששוה שלש בשש הוי אונאה א"כ נחית אדעתא שיקנה דוקא מה ששוה שש וא"כ אם קנה רק בעד שלש הוי מעביר ע"ד

ובזה י"ל מה שתמוה הא דפריך בגמ' מדינר זהב חלוק ולא מייתי מרישא דמעילה דכ"א הנותן שתי פרוטות להביא לו אתרוג והביא לו בפרוטה אתרוג ופרוטה רמון ולמה פשיט דוקא מסיפא דדינר להביא חלוק. ולפי"ז י"ל דהנה למ"ד שליח כדיינים אם השליח התאנה פחות משתות המקח קיים דשליח יש לו כח כמו דיינים. א"כ י"ל כיון דבעה"ב שנתאנה בפרוטה קיי"ל דאין אונאה לפרוטות. א"כ אי שליח כדיינים ולא אמרינן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"כ י"ל דגם בשליח דאין אונאה לפרוטות וא"כ שפיר ניחא דשניהם מעלו דלא שייך מעביר ע"ד דאדעתא דהכי נחית הבעה"ב שאם יתן שתי פריטות אתרוג ש"פ יהי' המקח קיים א"כ כ"ש כשקנה בפרוטה דהמקח קיים. ולכן לא פריך רק מדינר דאז ודאי בשלש איכא אונאה אם יקנה שוה שלש בשש ה"ה קנה בעד שלש שוה שלש דהוי מעביר ע"ד

ונהי דהרמב"ם פ"ג ממעילה הביא דבשתי פרוטות באתרוג הוי מעביר ע"ד היינו לדידן דקיי"ל שליח כאלמנה ושייך לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. א"כ י"ל דגם באונאה פרוטה נמי כן דבשליח מקח בטל לכן שפיר הוי מעביר ע"ד באתרוג. אבל בגמ' לא פריך די"ל דשליח כדיינים ובשליח אין אונאה ג"כ לפרוטות. וא"כ מאתרוג לא הו"מ למיפרך דלא הוי מעביר ע"ד כיון דאפילו הי' נתאנה המקח קיים

מעתה י"ל דברי הרי"ף שלא הביא בקטיני דהנה מה מדמה גמ' אלמנה לענין מעביר ע"ד כמו בזבין כורא וזבין ליתכא דלמא שאני באלמנה דודאי ניחא ליתומים שתמכור האלמנה לאחדים פן לא תמצא קונה הכל ומפסיד מזונות ולכן ניחא להו שישתכרו מזונות אף שיפשע בשטר משא"כ בזבין כורא לא ניחא לי' למכור לתך. רק נראה דהנה נחזי למ"ד שליח כדיינים דאפי' אונאה פחות משתות המקח קיים ומ"מ אם מפיש בשטרא המקח בטל ע"כ אפושי בשטרא הוי קפידא גדולה מפחות משתות וא"כ מדבאלמנה פחות משתות מכרה בטל כ"ש אפושי בשטרא א"כ שפיר פריך כיון דתנן מנה וא' מכרן בטל א"כ כ"ש אפושי בשטרא ואמאי מכרן קיים ושפיר פריך. ובהכי ניחא מהא דלא פריך בגמ' מרישא דמוכרת אפילו ד' וה' פעמים ולפי"ז ניחא דהא אלמנה שאני דניחא לה כדי שלא יפסידו מזונות משא"כ מסיפא דמכרן בטל א"כ מוכח דפחות משתות מכרן בטל ולא חיישינן להפסיד מזונות כ"ש באפושא שטרא דיותר הוא חסרון כדחזינן בשליח דפחות משתות מכרן קיים ואפושי שטרא מכר בטל א"כ מדאלמנה מכר בטל פחות משתות כ"ש באפושי שטרא אבל הרי"ף דפסק שליח כאלמנה א"כ י"ל דיותר קפידא פחות משתות מאפושי שטרא ונהי דבפחות משתות באלמנה מכר בטל אבל אפושי שטרא כדי שלא יפסידו מזונות אין קפידא דהשבח יותר על קלקול אבל פחות משתות שקפידא גדולה הוא לא ניחא להו שיהי' קיים

ובזה מיושב מה שעמדו מפרשי' דאמאי לא הביאו בגמ' פשיטות ממתניתין דהכא ואייתי מקורם ממעילה. דבאמת הו"מ לשנויי דשליח כאלמנה ול"ק אבל כיון דהפשטן פשט ממעילה מחלוק ולא אייתי מאתרוג דקדים לה א"כ ע"כ סבר דשליח כדיינים ואין אונאה לפרוטות א"כ שפיר פריך ממתניתין דכיון דמכרה בטל יהי' כולן מכרה בטל משום אפושי שטרא

ובאמת י"ל לישב הקושיא דאמאי לא פריך מרישא דאתרוג והוא דהתוס' מעילה דכ"א כ' דר"י דאמר לא מעל פליג אתרווייהו משמע דלא היה בגרסתם באתרוג פלוגתת ר"י רק אחר חלוק ר"י פליג וקאי אתרוויהו א"כ ל"מ מרישא דהוי ידע דאיכא לאוקמי שוה שתים בחד ועיקר קושיית הגמ' דא"כ ר"י אמר חלוק ורע והוצרך לאתויי מסיפא דתנן בה ר"י אומר לא מעל ואף דגירסא שלפנינו פליג ר"י שם ברישא להדי'. מיהת מדברי התוס' משמע דלא גרסי לי'

ומצאתי להגאון מהר"מ ברב"י דעמד ע"ז התמי' דלמה לא פריך בגמ' משתי פרוטות אתרוג. והוא רצה לפרש שמיירי באלמנה שוה שתים בחד וכל הגמ' איירי בהכי ויש לסתור דבריו ואין להאריך בדבריו: סימן מ

באחד דר עם אשת נעורים והמיר דתו ויכולין לכוף ע"י הממשלה לגרש כחק המדינה לגרשה בג"פ אי רשאי. ולא הוי גט מעושה

תשובה בהג"ה א"ע סי' קנ"ד וז"ל י"א דמומר כופין אותו ע"י כותים להוציא ובלבד שיבטל בשעת הגט ויש חולקים ואומרים דאין כופין למומר או שאר עובר על דת אא"כ פושע לה כגון שמאכילה דבר איסור או שעבר על חרם ששעבד עצמו נגדה שלא להכותה או להקניטה או שנודר ואינו מקיים שבני' מתים בעון נדרים. והנה שני דיעות הללו הובא גם בב"י א"ע סי' קל"ד. והוא מהג"ה מיימוני בה' אישות פ' כ"ה וז"ל כ' מורי רבינו עובר על דת או אפילו משומד אין כופין אותו להוציא ותדע מדלא מנה רשע שכופין אותו להוציא וטעמא דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלי אם לא שעבר על דת שקבל עליו חרם שלא להכותה או שלא להקניטה עיין סי' ט"ז עכ"ל ובפ"ב מה' גרושין כ' הגה"מ וז"ל ואותם המשומדים ואותן המנויים בשלהי המדיר מותר להכריחם ע"י עו"כ עד שיאמר רוצה אני כדתנן פ' האומר משקלי עלי ויש לדאוג שמא מסר מודעא וביטל את הגט בצנעא לכך צריך שיבטל כל מודעא בשעת נתינה וכן איתא התם בפ' האומר משקלי וכן בכל הגטין יש לבטל כל מודעא דעבד וכן פר"ח ועיין לקמן פ"י מס' התרומה והמצות ולכוף משומד להוציא עיין פכ"ה מה"א עכ"ל. א"כ דברי הגה"מ סותרין וא"ז דפכ"ה מה"א פסק בשם מורו הר"מ דאין כופין ובפ"ב מה"ג הביא בסתם דכופין ע"י עכו"ם לומר לו עשה מה שישראל אומרין לך. והנה ראיתי בס' עה"ג סי' ל"ט שהביא דבדיעבד אם כפה ע"י עכו"ם הואיל וספיקא אי הוי כדין א"כ הוי ספק גט וצריכי גט שני. אבל באמת הדבר מתמי' בעיני מאד דהיאך פסק מהר"מ דאין כופין למומר ותלה הטעם משום טב למיתב טן דו לא איכפת לה אם הוא רשע וכ"ז שייך רק בהוא רשע אבל לא במומר שהסיר מעליו כל חקות ישראל והשתא בעובר על חרם ונדרים הואיל ובעון נדרים בנים מתים כופין אותו להוציא כמ"ש הרמ"א מכ"ש המומר לעכו"ם החשוד לכל התורה כולה וחשוד אנדרים ג"כ

הן אמת דדברי הרמ"א שכ' או שנודר ואינו מקיים שבני' מתים בעון נדרים באמת תמי' לי דבהג"ה ממדימוני בסוף ה' אישות ליתי' הך כללא. דהביא בזה הלשון אם לא שקבל חרם שהוא כלפי דידה כגון שלא להכותה או שלא להקניטה עכ"ל. משמע דוקא חרם שנוגע לה הא עבר על חרם שאינו נוגע לה לא אף דדמי לנודר ואינו מקיים שהג"מ גופי' פסק באשה העוברת על חרם דתצא שלא בכתובה דהוי כנודרת ואינה מקיימת והובא דבריו בא"ע בהג"ה סי' קט"ו. וזה הוא רק מדברי הג"ה אלפסי שהביא בד"מ וז"ל דאם נודר ואינו מקיים או מאכילה דבר איסור כופין אותו להוציא ודברי הגה"מ דלעיל לא משמע הכי עכ"ל וכוונת הרמ"א כדברים דמדלא כ' רק בחרם שקבל שלא להכותה משמע דבשאר חרמות שעבר א"י לכופו אף דהוי כנודר ואינו מקיים. וא"כ דברי הרמ"א בהג"ה תמוהים מה שהביא יש חולקים דאין כופין למומר דהוא דעת הגה"מ ומסיים אלא א"כ פושע שמאכילה דבר איסור או