שו"ת הרד"ד אבן העזר א צא

גם ודאי בלא ביצים לא יוליד ואסור מיהת לתוס' פצוע שניטלה מוליד א"כ ודאי לדעת ר"ת שריא ואפילו לדעת הרמב"ם דרק ע"י חולי מותר וכאן י"ל דתחלתו בי"א מ"מ כיון שהאיש אומר שלא הרגיש כאב ולא ידע מאומה אין לחשוב ריעותא כלל ועוד דזה הכאב נשכך ע"י רטיות רק ע"י מחלה וחמימות נתעורר הדבר יוכל להיות שתבערה באה מחמת החולי ועוד דבאמת טעם הרא"ש דמחמיר בחולי דרוב חולים בא מחמת פשיעת גופו והוי כבידי אדם והמקילין סוברים דוקא בחרזי' סילוא לביצים דפשע ובעת פשיעה הפ"ד אבל מחמת חולי דהולך לאט לאט גרמא בעלמא א"כ אפילו ע"י דחיקת אדם הי' בא כיון דאז לא נפצע מדהוטב לו רק אח"כ נעשה הקלקול הוא כמו כל חולי דמתיר הרמב"ם וכיון דכאן איכא סברת ר"ת ולפמ"ש לעיל י"ל בחולי של סכנה י"ל כ"ע מודי אף הרא"ש דל"ד לממזר ומותר לכן הנני מצטרף להקל בדבר ואם יוכלו לעשות בגט ע"ת כאשר כתבתי הוא נכון יותר וכמש"ל אמנם אם הוא כהן שכתבתי דאין זה עצה בגט ע"ת חדא דאף דהרמב"ם סובר גם כהן בעל לבד אינו לוקה י"ל דאסור מדאורייתא לפי שמחלל זרעו ונהי דאינו לוקה דכתיב לא יקח ג"כ משא"כ ישראל פ"ד להרמב"ם ודאי שרי כיון שכ' הר"א בנו הובא בכ"מ דלא מקרי בקהל בלי קדושין א"כ למה יאסר והא דנקט הרמב"ם דאינו לוקה דאסור משום פנוי' משום קדשה ועוד דאם פ"ד הוא בכהן אם יגרש לדעת הרבה ראשונים יהי' בבעל לבד שתי לאווין דגם בלא קידש לוקה כיון שכ' הב"ש ס"ה סק"א דאסור פ"ד בגרושה כשהוא כהן

והנה בכהן ספק פ"ד הי' סברא להתיר בכבר נשא אשה דהנה כיון דלשבת שייך גם באשה והנה התוס' יומא דכ"ט חדשו בהא דנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' דפריך דליתי פסח שני ויתנו בשלמים דאף דאסור שלמים אחר תמיד כאן שמא חייב בפסח דחי עשה דהשלמה והנה נהי דכאן בפ"ד דא"מ ליכא לשבת כמ"ש הנו"ב מ"מ כיון דספק הוא י"ל דשמא לאו פ"ד ומוליד ואיכא לשבת דוחה צד הספק השני דליכא לשבת ואיכא לאו וכמ"ש תוס' יומא הנ"ל דגם שם אי שלמים ליכא עשה דפסח ועברה דהשלמה איכא ואי פסח ליכא השלמה צד הספק א' דאיכא עשה דוחה איסור צד השני אשר הוא הפכו והנה בגיטין דמ"א הקשו תוס' בחציו עבד וחב"ח דידחה לאו ותי' ראשון ל"ש כאן ותי' דהואיל ול"ה בעידנא דעובר משעת העראה ועשה בגמר ביאה זה לפמ"ש פסקי תוס' בזבחים צ"ז דהיכי דא"א לבא לעשה כ"א דרך זה מקרי בעידנא ליתא רק תי' דאיהי לא מפקדת וא"כ אי לשבת שייך גם בדידה אינו מספיק ואף דאף דאפשר לה באחר ג"ז אינו מספיק דא"כ עדיין יקשה ישא חצי' ב"ח וחצי' שפחה כמ"ש תוס' שם ומה שתירצו דאסור דאתי צד עבדות ומשתמש עדיין קשה דלידחי כיון דהיא לא אפשר באחר אבל זה ניחא דאפשר לה ליקח ע"ע בשלמא הוא אינו נמכר בע"ע דגר א"נ בע"ע אבל הי תנשא לע"ע או כתי' ראשון דאפשר ע"י כפי' והנה לפמ"ש קשה ספיקן בספיקן אמאי אסרו חז"ל לידחי לשבת כיון דא"א לשניהם לישא אחר וצ"ל דאפשר בגיורת אבל ספק פ"ד כהן ליתי צד שאינו פ"ד דאיכא לשבת בשניהם ולידחי לאו אם הוא פ"ד כמ"ש תוס' יומא וכאן א"א בגיורת דאם אינו פ"ד כהן אסור בגיורת מד"ת כמ"ש הב"ש ס"ה דיחזקאל אסמיך אקרא והלמ"מ ואין לנו לאסור רק מטעם דהיא אפשר באחר א"כ כיון דלכ"ע אין כופין הבעל לגרש מפני חשש גט מעושה א"כ א"א לה באחר ודמי להא דשבת דקל"ג בבהרת היכי דליכא אחר דחי

אבל בנ"ד דיש לו בנים אין היתר הנ"ל מספק דליכא פו"ר ולא לשבת ואף די"ל אהתירים הנ"ל וכדאי לסמוך בשעת הדחק מ"מ תקנת הבנים דלא יהי' רק ספק אחד וגם באשר תתעבר לדור הבעל אם הוא כהן אף שצדדתי לתקן דברי הלבוש קשה עלי לסמוך ע"ע כ"א בצירוף אחד ממובהקים

אבל אם ישראל אין לך עצה מעולה מגט ע"ת אם נפצע תהי' מגורשת ויהי' ס"ס ספק כר"ת או כהרמב"ם דא"ע בלא קידש ועל הבנים ואשתו לא יהי' שום חשש דתהי' פנוי' וזה נ"ל נכון

ואגב אזכיר מ"ש הלבוש בי"ש כגון רעם וברד או כיוצא שנולד בהם שחין והמס אותן (מפרש דלא כהרש"ל שכרתן אח"כ אדם) כשר ואם חלה חולי כל הגוף ובטל איברים הללו י"א דהוי בי"ש וי"א דהוי בי"א ע"כ ותמוה בעיני דמשמע דמחלק בין שחין בביצה או חולי כל הגוף ובשחין ליכא פלוגתא דשרי וז"א דהטור הביא בשם הרמב"ם דחולק בחולי אהרא"ש וסובר דהוי בי"ש ואי איתא דהרא"ש מודה בשחין א"כ אנה מצא הטור ברמב"ם דמתיר ע"י חולי ותו דכתב הרא"ש דבירושלמי משמע דאסור ע"י חולי ובירושלמי הוא מה דאמר ר"א כולה רבנן הרי שהי' בו חטטין ומפרש הרא"ש דברייתא דבי"ש פסול היינו בעלתה בו חטטין וברייתא דבי"ש כשר מברייתו א"כ מוכח דגם בשחין פוסל הרא"ש דחולי כל הגוף לא נזכר בירושלמי כלל וצע"ג לישב

ובענין החדוש שחדשנו בהא דביצה אחת מוליד לכאורה מדברי הלבוש ס"ה ס"ו דמחלק בין ביצים לגיד לענין הולדה לא נראה כדברינו ויש לישב בדוחק. אבל הסברא בעצמה נכונה לישב שיטת רמב"ן וריטב"א דמודים דמוליד קצת למצוא תקנת הולד ואשה כשתוליד

ואמת כי מדברי הרמב"ם ה' ביאת מקדש שכתב דנתוק וכרות גם בחד ביצה וכיון דכתיב בתר קרא דנתוק וכרות ובארצכם לא תעשו את אלה שהוא אזהרת הסרוס משמע דחד ביצה נמי סירוס מקרי דלא כמ"ש הלבוש ועיין ספר המצות לרמב"ם מצוה ש"ס דכתב מי שאבד כלי משגל שא"ר להוליד לכן קשה בעיני לסמוך אהלבוש לתקן הולד ואשה אם לא ע"י גט ע"ת דאו יצאו מחשש ממזרות ואיסור זונה לבעל ורק איסור פ"ד להרמב"ם ג"כ ליכא איסורא ולהחולקים מיהת ספק פ"ד שרי ואינו אלא דרבנן ראוי להקל ולסמוך אר"ת וסייעתו: דברי גיסך ד"ש בלונ"ח דוד דוב מייזלש סימן רז

שאלה במי שנקטעו שני רגליו אם ראוי ליבם אותה כיון דאינו יכול לחלוץ לא שייך מצות חליצה קודמת

תשובה נראה דמקודם יש לעיין בזה בדבר שנסתפקו גדולי עולם השבות יעקב והשב יעקב בתשו' ל"ו לחלק אה"ע דמי שנעקם רגלו הימנית שא"י לחלוץ באותו רגל ליבמה הנופלת לפניו ושל שמאל חליצה פסולה אם יוכל ליבמה. ודעת השבות יעקב דאף דאיכא איסור האידנא ליבם רק משום דמצות חליצה קודמת אבל במקום שאינה יכולה להתקיים כלל בחליצה והיא אין לה תקנה משום עגון מותר ליבמה בזה"ז. וכתב די"ל דכיון שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום וא"כ גם ייבם אותה כ' תוס' ביבמות דמ"ד דהא חרש וחרשת דעולים ליבום ואין עולים לחליצה ותירצו דשאני חרש וחרשת דפומייהו הוא דכאיב להו ה"נ בנ"ד רק רגלו הוא דכאיב לי' ושפיר עולה ליבום. וכתב השב יעקב דאין דומה כלל דפי' דברי התוס' כך הוא דבשלמא בחרש וחרשת כיון דקריאה לא מעכבא ובדיעבד כשר בלא קריאה ונהי דבעינן עכ"פ ראוי לקרות דבילה מעכבת מ"מ בכה"ג מקרי עולה לחליצה רק פומייהו דכאיב להו ועוד כיון שכתב הרמב"ם בכלל שכל שאמרנו חליצתה פסולה פוסלת לכהונה ונפסלת מן האחין וכ"מ שאמרנו שאינה חליצה לא נפסלת מן האחין כלל וא"כ כיון דבחרש וחרשת רק חליצתה פסולה מידי דהוה אאלם ואלמת כיון דטעם אחד להם חוץ מדעת הרמב"ם שכתב דבחרש וחרשת לפי שאינן בני דעת אינה חליצה כלל ואנן לא נקטינן הכי והביא מכמה מקומות לפ"ז י"ל דדוקא היכי שמועיל חליצה לפסול על האחין הוא דאיקרי ראוי' לחליצה. וע"ז, כתבו דכיון דרק פומייהו הוא דכאיב להו א"כ חליצתה פוסלת על האחין ושפיר מקרי עולה לחליצה כיון דמועיל החליצה בדיעבד ולא דמי להא דשאינו עולה לחליצה בחלץ לאחת לענין השני' דשם אין חליצת שני' פוסלת כלל וא"כ שפיר מקרי אינה ראוי' לחלוץ כלל משא"כ בנ"ד שנעקם רגלו כיון דכל שהוא מעשה באיש מעכב כדילפינן מככה יעשה ואינה חליצה כלל ודאי דאינה עולה ליבום כיון דזה שפיר אינו עולה לחליצה: