שו"ת הרד"ד אבן העזר א פט

התוספתא בידי אדם איירי ומשום דלאו בקדושתו וזה לא הוצרך הרמב"ם להביא מאחר שהביא בה' א"ב דמותר בגיורת ומזה מוכח כדעת החסיד דלא כהיעב"ץ

אמנם קו' שהקשיתי מיבמות דנ"ז וכן מד' ע"ד קמו ונצבו והנה הכסא דהרסנא חתר לישב דבריו ואין בהם מענה לישב קושיתנו וגם מאין יצא להלבוש לחדש דבר מדעתו בפרט מה שמשמע מכל הראשונים דלא כוותי' ולמ"ל להרמב"ן לומר צא וחזור ואף שכתבנו לעיל דחוק הוא

לכן נלענ"ד לישב דברי הלבוש והוא דר"ת כתב דניטל עדיף ואי דנפסק חוט חוטין בעינן ולא אחד כ"כ בס' הישר והרמב"ן חלק עליו דניטל גרע גם נפסק אחד מחוטין הוי פ"ד והנה החוטין מפרש הרמב"ם חוטין שהזרע מתבשל בהם ויורדין לביצה והנה התורה פסלה הזרע שא"ר להזריע בקהל לכן אומר אני דאם ניטל הביצה ומהחוט הנפסק יורד הזרע לפי האמה א"כ הזרע ההוא אינו מוליד רק מה שמוליד הוא מהזרע היוצא מביצה קיימת א"כ ודאי הזרע היוצא מביצה קיימת כשרה לקהל והזרע היוצאת מחוט הנפסק פסול לקהל דא"ר להוליד א"כ ההוא גברא יש בו צד הכשר לקהל מכח הביצה קיימת וצד פסול מכח החוט הנפסק ובשעת ביאה יריקו שתיהן ודמי לח"ע וחב"ח דיש בו צד היתר וצד איסור ואסור בקהל ואה"נ דמה שמוליד אינו בכלל פ"ד אכן הצד שא"מ הוי פ"ד ולכן ל"ק אלבוש מה דלא מנה בו דורות דודאי כיון דהדורות הפסולין הן דבאין מטפה פסולה א"כ כאן כיון דקליטת הריון אינו מכח חוט הנפסק דא"מ ולית בולד תערובות כלל מטיפה פסולה ונהי דביאתו אסורה לפי שצד הפסול בא בקהל אבל על הולד אין כלל שום תערובות דהצד הפסול א"מ א"כ ודאי דהזרע כשר ואף דעבר אלאו הטיפה אינה באה מכח עברה ואלו הי' אפשר לו לעצור לבלי להוריק מחוט הנפסק הי' מותר לבעול רק שזה א"א ופ"ר ולא ימות אבל הולד לא בא כלל מאיסור והאיסור הולך לאיבוד למ"ל לפסול הזרע מעתה ל"ק הא דלאו בני אולידי לא גזרו רבנן דאחר שכתבנו דבביצה א' דמי לח"ע וחב"ח דיש צד פסול ויש צד כשר א"כ ודאי בעל ביצה אחת כהן אסור בגיורת וכן ישראל בנתינה וגרע משאר פ"ד דבשלמא שאר פ"ד שא"מ כלל לאו בקדושתי' קאי משא"כ בעל ב"א דמחצית שמוליד ודאי בקדושתו קאי ואסור בגיורת ונתינה נהי דמחצית השני מותר הוי כמו ח"ע וחב"ח דאסור בב"ח ובשפחה ה"נ כהן אסור בב"י משום צד הפסול שבו ואסור בגיורת מפני צד הכשר שבו וע"ז לא בעי בגמ' דודאי אסור מפני צד קדושה שבו א"כ כי בעי הגמ' למפשט מנתינה דכהן שרי ע"כ לפ"ד בכולו ודחי דבכולו טעמא משום דלאו בני אולידי ל"ג רבנן ואה"נ דבעל ב"א אסור בנתינה מעתה ל"ק קו' הישועות יעקב גם קו' שהקשיתי דבאמת בעל ב"א כהן אסור בגיורת דצד כשרות בקדושתו קאי וכן הא דדורות שריין לאו דהקילה התורה דזרע כשר רק דדורות שרי דזה נתברר שממקום קדוש יהלוך ולא ממקום הפסול אבל האשה נפסלה אף לר"י דמצרי שני אינו פוסל זרעו אינו פוסלה דשם הקילה התורה את פסולו מדא"פ זרעו ה"ה אשתו משא"כ אטו קילותא הוא לגבי זרעו רק דהוי זרע כשר לבד אבל האשה שקלטה גם זרע פסול נפסלת ול"ק כלל אדברי הלבוש

מעתה לא די שי"ל דעת הרמב"ן כדבריו אלא דיצא לו מדברי רמב"ן זה החדוש דבס' הזכות חפש למצוא בדעת הרי"ף דפליגי ר"י ורבנן וסתר החילוק בין ניטל לניקב ועוד דמשמע אף נפסק החוט א' פסול (ולפ"ז ר"י בי"א וה"ה בנפצע א' דסובר דכשר ורבנן פליגי בנפצע כ"ש בניטל) ואח"כ דחה דברי ר"ת מכח הירושלמי דר"י בי"ש איירי ורבנן פסלי בי"ש נמי (ולפ"ז הלכה כר"י דכ"פ הרי"ף פ"ד בי"ש כשר) ובי"ש היינו מברייתו (ונראה לפ"ז דאפילו ע"י רעמים וברד פסול וכן דעה ריא"ז) ושתי ברייתות פליגי בי"ש מברייתו ודחה ר"א דל"פ הני ברייתות וברייתא בי"ש כשר מברייתו וברייתא דפסול כגון שעלה חטטין שאינו מברייתו פסול ומה שאמר דהרבה שכורתין מהן ומולידין אומר אני חזור על בניהם מאין הם והרי הרמב"ם הביא דכרת א' מהם אלא שכ' עלתה חטטין והמסן או כרתן ה"ז כבי"ש וכשר וכך מטין ומעתה ל"פ אר"י ות"ק עכ"ד בשנוי לשון וקשה הא ידע הרמב"ן מעיקרא להא דירושלמי ופי' דל"פ ברייתות וכ"ע מודי דע"י חולי פסול ומברייתו כשר וא"כ ע"כ ר"י מברייתו איירי וכ"כ הנ"י דלשון אין לו מברייתו וא"כ בעלה חטטין איך חזר אח"כ ואמר על הרמב"ם דהתיר בחולי לומר וכך מטין ול"פ ונהי ששיבח הרמב"ם שבקי ברפואות זה שייך לענין אי מוליד אי לא אבל אי מקרי בי"ש או בי"א ואין נ"מ לענין הטבע למה חזר משמעתא דידי' ולמה כ' דר"י פליג בחטטין והלכה כת"ק כיון שיש לפרש לחומרא למה נקל לכן נ"ל דודאי היכי שהוא מברייתו בעל ביצה אחת ודאי אחר שנברא שעל הביצה זאת יהי' תשמישו מנלן שנברא בחוטין כפולים ימין ושמאל וב"א חסר מסתמא כשנברא רק בב"א גם לא נברא רק חוט א' לתוך הביצה ואין מקום להריק הזרע רק דרך הביצה הקיימת א"כ כיון דביצה אחת מוליד וכשר לקהל א"כ רק הפסול בניטל ביצה א' לפי שצד שאין ביצה הזרע היוצא מחוט פסול א"כ צד אחד פסול וזה שייך ביש לו חוט ונפסק אבל כשהוא מברייתו דודאי אין לו חוט בצד ההוא וא"כ אין לו צד פסול ומה איצטריך ר"י להשמיענו פשיטא ועוד מאי קאמר דהוי כסריס חמה הא מוליד וכשר לגמרי א"כ עכצ"ל דלפי פירושא דאין לו מברייתו אינו כדעת הלבוש דביצה אחת מוליד רק דכשא"ל אלא ב"א א"מ כלל א"כ לפי ס"ד דירושלמי ב"א א"מ א"כ גם בניטל ב"א א"מ וא"כ הוצרך לדחוק הרמב"ן דחזור על בניו והם ממזרים וכ"ז לפי פי' הרמב"ן דדוקא מברייתו איירי ר"י אבל אחר שהביא דברי הרמב"ם דאם ניטל ע"י חולי כשר ובהכי איירי ר"י א"כ ודאי י"ל כדעת הלבוש דב"א מוליד ובי"א ניטל פסול לא משום דא"מ כלל דשפיר מוליד רק כיון דנברא עם ביצים נהי דנכרת ע"י חולי הביצה החוט קיים וזרע פסול לקהל מעורב בביאתו וא"כ בי"ש דכשר דאין זה זרע פסול דבי"ש לא פסלה א"כ שפיר אמר ר"י דהוי סריס חמה היינו צד שנפסק סריס חמה דא"מ והשמיענו רבותא דאף בי"א אסור בקהל משום צד פסול ובי"ש ע"י חולי כשר א"כ שוב אין מהצורך לומר דב"א א"מ רק מוליד ובי"א הוי פ"ד מחמת חוט הנפסק ובי"ש חציו מוליד וחציו סריס חמה וכשר וא"כ לפ"ז ל"ק ממאי דכורתין ומולידין דאה"נ דמולידין מצד הביצה ופסולין מצד השני שא"מ וא"כ הבנים אינם ממזרין ולא נרבה ממזרים בישראל לכן אמר שכך מטין דר"י איירי בהכי ול"פ ת"ק וא"כ כיון שכן הדר מקמייתא דחזור על בניו ומ"מ פסול בקהל בי"א ניטל אחת לכן אמר שכך מטין דאלו לפי' קמא דמברייתו איירי ר"י עכצ"ל דב"א א"מ כלל וירבו ממזרין בישראל דלא יכון

ובזה י"ל דהריטב"א הביא ירושלמי ואח"כ הביא הרמב"ם ובתר הכי הקשה והא דלא נקט ר"י שתיהן משום דחד שכיח ואמאי לא הקשה מיד אחר דברי ירושלמי אמאי לא נקט שתיהן ולפ"ז ניחא דהכסא דהרסנא עמד מה הקשה ר"ת אפילו שתיהן הא י"ל דבאין לו כלל אינו מתקשה ופטור ובאמת ל"ק כיון דבי"ש אפילו ע"י חולי ויש חוטין המריקין זרע ויתאוה תאוה ויתקשה א"כ הו"ל בשתיהן ע"י חולי ולפ"ז ניחא דברי ריטב"א דבתחלה כד סבר ע"י חולי ל"ה בי"ש ורק מברייתו אי חסר תו אין לו כלי זרע ואינו מתקשה ופשיטא דשרי ואיכא רבותא יותר בניטל אחת משא"כ לבתר דמייתי דברי הרמב"ם דגם ע"י חולי כשר וא"כ שפיר הו"ל למנקט שתים ע"י חולי לכן הקשה ותי'

וא"כ מאחר שבס"ד תקננו דברי הלבוש ומצאנו לו סמך מיושב מה שנהגו להתיר בנכרת ע"י חולי ולא אסרנו הבנים דליכא אלא חד ספקא ולפ"ז ניחא דמטעם פ"ד יש ס"ס שמא כר"ת וניטל כשר או שמא כהרמב"ם וסברת רש"ל דכרתן רופא שרי כשעלה חטטין ולענין הבנים אי נימא כהרמב"ם שמא כדעת הלבוש דעל ביצה הקיימת מוליד ולא זינתה. ובל"ז כ' הב"ח ס"ה דהמיקל כר"ת לא הפסיד וא"כ כיון שכבר נהגו להתיר כ"מ שהלכה רופפת איתא בירושלמי דהלך אחר המנהג

ולולא דמסתפינא ה"א כיון שמגמ' אין הכרע גם מירושלמי דאמר דפליגי בי"ש כתבנו לעיל לישב דאין זה סותר דברי ר"ת דבי"א איירי א"כ כיון דאין ראי' כלל לשום צד מצדדים א"כ בספק מוקמינן הנשים בחזקת צדיקות וממה שכורתין ומולידין הוי כספק פלוגתא דרבוותא דמתירין מה"ט ואף דבירושלמי משמע