שו"ת הרד"ד אבן העזר א פח

אמר צא וחזור לאו דממזר הוא רק כיון דרוב אין מולידין א"כ צריך בדיקה לכתחלה כהא דפסחים ד"ד בדקו אחריו ונמצא שמץ פסול ודייק לה הלבוש להאי פירושא מדאמר צא וחזור ולא אמר הבנים אינם ממנו וה"נ בניקב דאמר שמואל צא וחזור נמי כן פירושא דרק רוב דאין מולידין וצריך בדיקה ומ"מ פסול לקהל ובנים כשרים וכן הא דס"פ הערל בטומטום שנקרע דאמר ר"י צא וחזור ג"כ י"ל דמוליד ע"צ המיעוט או ע"ד נס דאבותינו היו עקרים והולידו ובהא ניחא דר"ת טען א"כ אתה מרבה ממזרים בישראל והרמב"ן סובר כיון דע"צ המיעוט מולידין או ע"ד נס א"כ אינם ממזרים כלל אבל הר"ת חולק דכל שאפשר מיעוט או מיעוטא דמיעוטא שיולידו לא מיתסר משום פ"ד א"כ אם תאסור ניטל ע"כ ממזרים הם ואתה מרבה ממזרים בישראל והוא מפרש צא וחזור דהם ודאי ממזרים קאמר שמואל ובזה יתישב דברי הירושלמי דאינו מוליד דר"ת מפרש דכשר אף דאינו מוליד עפ"י הרוב מ"מ ל"ה פ"ד כיון דמיעוט מולידין והרמב"ן מודה בהא דרק רוב א"מ רק סובר כל שא"מ כ"א ע"צ המיעוט הוי פ"ד וממזרים לא הויין ואינו מרבה ממזרין בישראל

ובזה ניחא קו' הרא"ש על ר"ת מהא דגובתא דכל שא"מ הוי פ"ד ולפ"ז ניחא בהך גובתא דאיסתתם אין מציאות שיוליד הוי פ"ד אבל ב"א סובר כהירושלמי דרק רוב א"מ וסובר ר"ת דלא מקרי פ"ד

אבל כ"ז אינו מספיק לישב דברי הלבוש דעדיין ק"ל מהא דהערל דע"ד ע"ב מתקיף לה ר' שישא ברי' דר"א מכתב כתיבא אשה כי תזריע גיורת ושפחה מנין כו' גיורת ושפחה בני מיכל תרומה נינהו ומה קושיא דלמא בפ"ד כהן שנשא גיורת דלאו בקדושה קאי כדאיתא דע"ו וכ"פ הרשב"א והה"מ ולהדיא תנן דפ"ד מותר בתרומה ורק נשיהן לא יאכלו דמשתמרת לביאה פסולה ודוקא ב"י דאסורה אבל גיורת ודאי אכלה ועכצ"ל דא"כ היאך שייך אשה כי תזריע דפ"ד אינו מוליד א"כ מוכח דלא כמ"ש הלבוש

עוד ק"ל מהא דפריך יבמות דנ"ז לר"י דאמר בת גר זכר מותר לכהן והא אמר מר קהל גרים לא איקרי קהל ופ"ד מותר בה משמע הא איקרי קהל היתה פסולה מתרומה והא פ"ד אי מוליד מדלא מנה דורות ע"כ משרא שרי ואין זרעו פוסל ור"י אמר כל שאין זרעו פסול אינו פוסל וא"כ אפילו אי קהל גרים לא איקרי קהל מ"מ תהי' מותרת בתרומה אע"כ דאינו מוליד א"כ שפיר פוסל דלא התירה התורה זרעו ורק אין לו זרע

תו ק"ל מהא דפריך שם דע"ט לר"ע לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי הא א"ק תופסין תלוי אי יש ממזר מח"ל וכיון דמדלא מנה דורות שריא וא"כ מדאין הולד ממזר ק"ת אלא ע"כ דאינו מוליד אמנם זה ל"ק די"ל לר"ע הולד ממזר כשנשא ב"י והא דלא מנה דורות היינו דאם נשא גיורת הולד כשר אבל ב"י דעבר אלאו הולד ממזר משא"כ ממזר אפילו נשא גיורת ואינה אסורה הביאה דורות אסורין אבל פ"ד כשביאתו בהיתר שרי דורות אבל בביאת איסור אינו יוצא מהכלל דולד ממזר וא"ק תופסין משא"כ לדידן דבח"ל אין הולד ממזר וא"כ ודאי דורות שריא בכ"מ כיון דגוף פ"ד אינו פוסל זרעו בנשא גיורת מדלא מנה דורות א"כ אף בנשא ב"י אין לפסול זרעו דבח"ל קיי"ל אין הולד ממזר וניחא דברי הלבוש ועוד זאת שמעתי בשם הגאון מלבוב ז"ל להוכיח דלא כהלבוש מהא דקדושין דכ"ב דבעי אי כהן ע"ע מותר בשפחה מהא דאין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ ותיפוק לי' דבעינן אהבתי כו' וק"ל להגאון בעל ישועות יעקב הא לראב"י בבכורות ד"מ אין נתוק וכרות בביצים ולא הוי בע"מ ואין רוצעין אותו מפני שיהיה בע"מ ומ"מ מותר בשפחה לדעת המתירים כהן פ"ד בממזרת אף דהוא דאורייתא אע"כ דבפ"ד ל"מ לאוקמי דא"כ א"ל בנים ול"ש אהבתי כו' את בני אבל אי כדעת הלבוש מה פריך הא י"ל דמשכחת אהבתי את אשתי ובני בכהן פ"ד ולכן צריך למעט מפני שהוא יהי' בע"מ אבל הא לא"ה מותר פ"ד בשפחה עכ"ד ז"ל וגברא חזינא קושיא לא חזינא דהא במתניתין תנן פ"ד מותר בגיורת ומשוחררת הא אינה משוחררת אסור ואדרבה לדעת הרשב"א דפ"ד מותר בממזרת קשה למה יאסר בשפחה ועכצ"ל כמ"ש התוס' גיטין דמ"א דאף שממזר מותר בשפחה הואיל ועיקרו בא מקדשות ליכא לאו דל"ת קדשה אבל נתין אסור בשפחה א"כ מכ"ש פ"ד דישראל גמור ומזרע כשר בא דאסור בשפחה וא"כ דע"ע מותר בשפחה מ"מ כהן דלא הותר בשפחה דמה דאשתרי אשתרי ותו לא אף אי פ"ד הוא אסור בשפחה דישראל עבד חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ולא בכהן ושב דינו כמו שאר פ"ד כהן דאסור בשפחה ואפילו אי נימא דלאו בקדושתו קאי ודאי להמתירין פ"ד בממזרת ע"כ לא הורד מקדושת כהונה לבד רק אף מקדושת ישראל הורד ומ"מ בשפחה אסור מאן לימא דע"ע פ"ד כהן יהי' מותר בשפחה ולדבריו יהא עומד ומקריב ע"ג המזבח ואוכל בתרומה וקדשים ונאמר דאי לו קדושת כהן לענין שפחה ודוקא ממזרת הותרה לו וכן גיורת אבל לשפחה י"ל דאסור מטעם כהן בע"ע ועכ"פ אין קושיא על הלבוש ועיין ב"ש ס"ה סק"ב וצע"ג

אבל באמת שגגה יצאה מלפניו ולא ממנו לבד רק גם מהגאון יעב"ץ באגרת בקורת בהשגותיו על הרב החסיד שאמר דודאי אי ניטל ב"א הוי פ"ד ודאי הוי פסול לעבוד והכי אמרינן פ"ד לאו בקדושתו קאי וצוח עליו מה ענין קדושת הזווג לעבודה ולראב"י ור"י דל"ה בע"מ כשר לעבודה עכ"ד ותמוהין דבריהם דראב"י ור"י לא איתמר רק בבהמה דל"ה מום נתוק וכרות אבל באדם כל שאינו שוה בזרעו של אהרן ודאי פ"ד פסול לעבודה ואשתמיטתי' להו תוספתא פ"ה דבכורות דחשיב פ"ד וכ"ש בהדי מומי אדם ופסול לעבודה ונהי די"ל דאינו מום גמור דמחלל עבודה דבשביל שא"ש בזרעו של אהרן לא מחלל עבודה אבל פשיטא כיון דמום הוא אסור לעבוד ואיך כ' היעב"ץ דכשר לעבודה וממילא לא קשה קושיא הנ"ל כיון דבלי רציעה לא יוכל לשוב למוחזק שבמשפחתו מצד שהוא בע"מ שהוא פ"ד למה לא יהו רוצעין אותו

הגם שהי' אפשר להעמיד דבריו דעכ"פ נהי דאינו עובד פ"ד מ"מ כיון דאם עבד לא חילל ואם ירצעו אותו יחלל עבודה לא מקרי ושב אל משפחתו דנגרע ממה שהי' קודם דבתחלה ל"ה מחלל עבודה ועכשיו יחלל אבל ז"א לפמ"ש תוס' בכורות דל"ז ע"ב אהא דפריך התם אהא דבציר מכעדשה ל"ה מומא מהא דאין ע"ע כהן נרצע (פי' וירצעוהו באזמל כ"ש) ומשני כאן לפסול וכ' תוס' דלשחוט אינו מום אבל לפסול כהן הוי מום דאינו שוה בזרעו של אהרן וא"כ לפ"ז כיון דהרציעה אינה פסולה רק משום שא"ש בזרעו של אהרן ולא מחלל וגם פ"ד עכ"פ אינו עובד א"כ למה לא ירצעוהו הא לעבוד בלי רציעה פסול ולחלל אף ברציעתו לא יתחלל א"כ לא מצי בגמ' לאוקמי בפ"ד כהן דאינו נרצע ונהי דלאינך תירוצי בתוס' בכורות שם י"ל דמחלל מ"מ אין קושיא על הלבוש אם סבר כהך תירוצא

ואדרבה י"ל לה"ר מדברי ראשונים שפי' דרוצעין במרצע גדול שהוא נקב ככרשינה דנעשה בע"מ וקשיא דהא בבכורות אמרו לפסול אף בכ"ש והך דאין ע"ע כהן נרצע אף בנקב כ"ש ומצאתי להמקנה שתמה ולא מצא מענה ועפ"ז אפ"ל דהוקשה להם כיון דשמואל סובר דע"ע כהן אסור הוא בשפחה א"כ קשיא עליו הא דת"ל דל"ש אהבתי ועכצ"ל דסובר לאוקמי בפ"ד אבל קשה מה מפסיד ברציעה הא בל"ז בע"מ הוא כדאיתא בתוספתא ולכן פי' דרוצעין בנקב ככרשינה והוי מום גמור משא"כ מטעם פ"ד אינו פסול רק לעבוד אבל לא מחלל עבודה משא"כ מום רציעה יהי' מחלל עבודה לא קרינן בי' ושב אל משפחתו משא"כ לרב דמותר י"ל דאף בכ"ש רוצעין והכי אזלא סוגיא דבכורות וא"כ אדרבה ראי' דמוליד דאל"כ איך יתרץ שמואל הך ברייתא הא ל"ש אהבתי את בני דא"מ ויש להאריך ואכ"מ

ובל"ז ל"ק דר"נ דפשט בקדושין דכהן מותר בש"כ סובר דאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר ש"כ א"כ ממ"נ כ"ז שלא נעשה פ"ד אין מוסרין לו ש"כ אי כהן ע"ע אסור ואם משנעשה פ"ד מיד בעמוד והוציא קאי את אשתו א"כ מקרי אין לו אשה דאין רבו מוסר שפחה כנענית ויפה דייק ר"נ דע"ע כהן מותר בש"כ

וצל"ע מ"ט השמיט הרמב"ם התוספתא לכן נ"ל דסובר דהואיל ולאו בקדושתיה קאי פשיטא דפסול לעבודה והא דהביא אין לו ביצים היינו בי"ש דבקדושתיה קאי ופסול מטעם בע"מ אבל