שו"ת הרד"ד אבן העזר א פז

רק שמאלית וכיון שלמדנו מדברי תוס' בשני הביצים אם יכרת אחד מהם יתרפא שפיר כ' הריטב"א דשכיח אחד אבל שתים לא דכריתת אחד מגינה על השני' א"כ מוכח דשרי ע"י כריתת הרופא דאל"כ אם האחד סובל כאב גם בשני תדבק הרעה ושכיח שנים כמו אחד א"כ לפ"ז החולקים על ר"ת מודים בכרת הרופא ע"י חולי דכשר בקהל

ובזה ניחא מ"ש ר"ת וסייעתו ראי' מהא דכורתין ומולידין והרמב"ן דחה דצא וחזור על בניו מאין הם ור"ת טען דא"כ אתה מרבה ממזרים בישראל ואמאי לא מייתי ר"ת ראי' ממעשים שכורתין הרופאים ולא מיחה בהם מלדור יחד ולהוליד ומה יאמר הרמב"ן ע"ז אע"כ דע"י חולי שכורתין הרופאים שרי דהוי כמו בי"ש ושפיר ברשות חכמים יחד דרים אבל בניטל שלא ע"י חולי הוי פ"ד דאלו ע"י חולי אפילו ניטלו שניהם שרי לכן ר"ת הביא ראי' מהא דמולידין דלענין הולדה אין נ"מ בין ע"י חולי או לא וממילא כשע"י חולי מוליד ה"ה שלא ע"י חולי מוליד ואינו פ"ד והרמב"ן דחה דחזור על בניו א"כ ראי' מזה לסברת הרש"ל

ואל תשיבני דהא הרא"ש אוסר בניטל אחת וגם אוסר פ"ד ע"י חולי א"כ קשה למה נקט ר"י ביצה אחת הא אפילו ניטלו שניהם בי"ש כשר ותי' דל"ש לא שייך רק אם כשר ע"י חולי דז"א דהרא"ש לא ברור בעיניו דבי"ש איירי ר"י אף שכ' דבירושלמי סובר כן מ"מ סיים בפסקיו דדעת הרי"ף שסתם דאין הלכה כר"י לגבי ת"ק וא"כ י"ל דמפרש דר"י איירי בי"א ואין הלכה כמותו דאי בי"ש ודאי קיי"ל דשרי כמ"ש הרא"ש בעצמו וא"כ שפיר י"ל דע"י חולי הוי כבי"א או דהרא"ש ספוקי מספקא לי' אי בי"א איירי וקיי"ל כת"ק לכן ע"י חולי י"ל דאסור או דר"י בי"ש איירי ות"ק מודה לו וע"י חולי שרי לכן פסק לחומרא לאסור ע"י חולי ואפשר דרש"י נמי ספוקי מספקא לי' לכן כ' דוקא ע"י רעמים שרי משא"כ אהא דפ"ד דאסור ליבם בדף כ' דפרש"י ע"י חולי לא דהתם כיון דמה"ת עשה דוחה ל"ת רק גזרה אטו ביאה שני' וכיון דספק פ"ד מה"ת שרי רק מדרבנן אסור י"ל דלא גזרינן

מעתה בין לדעת ר"ת ורמב"ן שרי בנ"ד ממ"נ אי ניטל אחת אסור ע"כ ע"י חולי שרי אם כרתה הרופא ואי ר"י בי"א איירי ע"כ ניטל כשר א"כ רוב בנין ורוב מנין מתירין כאן ונהי דדעת אוסרים ימנית או דעת הרא"ש דהלכה כת"ק הוי המתירין לגבייהו רובא דמינכר ואחרי רבים להטות ולפמ"ש א"ל לס"ס של מהריב"ל

ובאמת נ"ל טעמא רבה לדברי רש"ל ולא לבד בנחלה הביצה אלא אפילו ע"י חולי השבר דכיון דפ"ד ילפינן מממזר דהטיפה פסולה ובעברה באה ה"נ פצוע כשנעשתה בעברה דאסור לסרס עצמו אפילו באונס מ"מ עברה הוא רק אונסא רחמנא פטרי' דה"נ מי שהדביקוהו לערוה והוליד ממזר אף דבאונס הוי ממזר אבל היכי שמצוה הוא כגון פ"נ במקום סכנה ונעשית ע"י גדולי ישראל דכותה בממזר לא אשכחן דפ"נ לא הותר בעריות כלל א"כ כה"ג פ"ד ל"ד לממזר דשם לא הותר בפ"נ ביאה אסורה א"כ ממזר ביאתו בעברה אבל פ"ד בחולי שיש בו ס"נ הפצוע מצוה ואיך נאמר פ"ד לאו בקדושתי' קאי במה נתחלל קדושתו וכמו בי"ש דאמעיט מהקישא דממזר כמו כן יש למעט פ"ד ע"י סכנה (ואפשר הרא"ש ורש"י ד"כ שהבאתי לעיל לא דברו במקום סכנה)

ואין להקשות דא"כ ביבמות דע"ט אהא דסריס אדם דפריך לר"ע לאו בני חליצה ויבום ומוקי לה בגיורת אמאי לא משני בסריס אדם ע"י סכנה די"ל דעדיפא משני תדע דלדעת התוס' סוטה פ' ארוסה דכוס של עיקרין שרי בקהל אמאי לא מוקי בסריס אדם ע"י כוס של עיקרין

עוד נ"ל דלר"ע דיש ממזר מחייבי לאווין וכבר כתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין דע"ד דבח"ל לא אמרינן יהרג ואל יעבור דמנערה המאורסה גמרינן דומיא דמצילין בנפשו עכ"ל א"כ אף ממזר הוי כשביאה במקום סכנה דשרי א"כ ה"נ פ"ד במקום סכנה אסור לכן לא מצי לשנויי לר"ע דנפצע בי"א במקום סכנה דלר"ע אסור דכוותה אשכחן דהוי ממזר אבל לדידן דאין ממזר אלא מח"כ ויהרג ואל יעבור א"כ לא אשכחן בממזר במקום סכנה דיהי' מצוה מנלן לפסול פ"ד ע"י סכנה דאינו דומה לממזר ופצוע דכא מקשינן לממזר

ומהא דממזר הבא על הגיורת אף דאין הביאה עברה אין ראי' דשם הולך הולד אחר הפסול אבל ממזר ראשון ל"ה בלא ביאה אסורה ואפילו בהדביקוהו בערוה לאו משום דהותרה רק היכי דהוי קרקע עולם לא מחויב להרוג עצמו כשאינו עושה מעשה אבל לא הותרה כלל משא"כ בח"ל דהותר לגבי פ"נ או דחוי' וא"ל דלר"ע כיון דרחוי' לגבי פ"נ א"כ אין הולד ממזר דז"א דהא לר"ע בח"ל לאו בני יבום ובתוס' יבמות ד"ט הקשו דלידחי עשה לל"ת כמו דאי הוי ע"ד ל"ת שיש בו כרת הוי ערוה מתיבמת והרשב"א תי' דאינהו בקיאי טפי מינן וידעו דר"ע הכי ס"ל ונ"ל לישב קו' התוס' כיון דר"ע יליף ביבמות דמ"ט ממזר מלא יגלה כנף אביו דבאנוסת אביו מדבר דבלאו וא"כ כיון דבאנוסת אביו איירי באנסוהו דאם לא יהרגוהו דאז נדחה לגבי פ"נ מ"מ הולד ממזר א"כ כשם שדחוי לגבי פ"נ ה"נ אם נדחה מכח עשה הוי הולד ממזר וכל שהולד ממזר א"ק תופסין א"כ ל"מ ליבם ולקחה לו לאשה דאף אם ידחה העשה הל"ת לא תהי' אשתו דא"ק תופסין והולד ממזר ולא מקיים ולקחה לו לאשה לכן לר"ע לאו בת יבום משא"כ לרבנן דיליף מאשת אב ואשת אב לא משכחת שידחה לא מכח פ"נ דיהרג ואל יעבור וגם יבום באשת אב לא משכחת דא"כ גם היתה אשת אבי מת ולא תפסי קדושי המת א"כ י"ל דהיכי דנדחה מקמי עשה ל"ה ולד ממזר וקדושין תופסין וא"כ שפיר פריך דליתי עשה ולידחי

ובזה החדוש שחדשנו י"ל מה דתניא יבמות דע"ט פ"ד וכ"ש וסריס אדם והתוס' בסוטה ד"כ דחקו שם דחשיב כמו זקן דמותר וזה דחוק דחדא אגב גררא נסבא אבל לא תרתי ולכן רש"י לא ניחא לי' בהכי ולפ"ז ניחא דפ"ד וכ"ש מיירי שלא במקום סכנה וסריס אדם במקום סכנה חתכוהו דלר"ע אסור בקהל ויתישב בזה קו' תוס' יבמות דע"ט דלמא בהא סבר לה כר"ע דחולץ ובהא לא סבר כר"ע דא"ק תופסין בח"ל ומאי פריך לאו בני יבום ולפ"ז ניחא דאי סובר ק"ת בח"ל א"כ סריס ע"י סכנה מותר בקהל וא"כ סריס אדם היינו פ"ד

ובזה יתישב מה דרש"י ד"כ פירש ולא מחמת חולי נסתרס מאליו משמע ע"י אדם אף בחולי אסור ולפ"ז ניחא דהך כר"ע אתיא כמ"ש וכן מוכח בגמ' דע"ט לדידי' פ"ד ע"י סכנה נמי אסור אבל לדינא מודה להרמב"ם כפי' רש"ל. ואפילו נימא דהרמב"ם שכ' המסן או כרתן י"ל דוקא בחטטין דלית בה סכנתא אבל מכח סכנה נכרת כ"ע אף הרא"ש מודה

אולם הא קשיא לי על מה שנהגו להתיר ניטל ב"א ודרו עם נשותיהן והולידו נהי דסמכו להתיר מכח ס"ס שכתב מהריב"ל שמא כר"ת או כההמב"ם אבל מה נעשה לבניהן אשר יולדו להן דהם ספק ממזרין שמא כהרמב"ם ורמב"ן דכשר ע"י חולי ומ"מ אינו מוליד וחזור על בניהן ואפילו נימא דס' ממזר מה"ת שריא וסמכו להקל באיסור דרבנן אדעת ר"ת חדא דספיקא דדינא בס' ממזר י"ל דאסור מה"ת ויש לחלק מספק במציאות ועוד היאך מניחין לה מיד כאשר תתעבר לישב תחת בעלה דלמא כהרמב"ן והוי ספק זונה ומדאורייתא מתסרא ואנן ראינו שלא מיחו בידם חכמים וזה תימה רבה לומר שהכריעו בדעת ר"ת דמאן ספין להכריע בין הני רבוותא

לכן נראה דסמכו אלבוש שכ' דפ"ד אע"פ שמוליד פסול לקהל והבנים כשרים דלא מנו בו דורות אבל דברי הלבוש תמהו עליו האחרונים מהא דיבמות דע"ה דלא מנה בי' דורות וזה ל"ק די"ל דלמה דדחי התם משום דדורות משרא שרי י"ל דמוליד תו הקשו עליו מהא דדף ע"ו דלאו בני אולידו לא גזרו רבנן אכן י"ק דעל הרוב לא בני אולידו לא גזרו ואם יקרה ע"צ המיעוט בשביל מלתא דל"ש לא גזרו ומ"מ הבנים כשרים דהעמד אשה אחזקת כשרות ומועיל לבנים דקיי"ל מכשיר בה מכשיר בבתה אבל קשיא מדברי רמב"ן דלא מצא תי' רק צא וחזור על בניו משמע דאין מציאות שיוליד ובאמת לא ידעתי אנה מצא סברא זאת בשום ראשון הר"ת לא נסתייע רק ממה דמולידין והרמב"ן אמר צא וחזור על בניו ולא אמר שמשכחת שיוליד ויהי' פ"ד. לכן נראה דהרמב"ן