שו"ת הרד"ד אבן העזר א פו

אין אמו טמאה לידה אף אם הנקב מתחלת יצירה ה"ט דבושט ניטל טרפה מ"ל ניטל כולו או קצתו לכן גם ניקב טרפה אף מברייתו משא"כ בטחול דניטל כשר א"כ אין חומרא לפי שלקותא וסופו לקלקל השאר איברים אבל אם מתחלת יצירה לא שדי תיכלא בכולי וכשר והנקה"כ לא חלק אהט"ז רק מאן יימר דהוא מברייתו דלמא קרום עלה א"כ ה"נ לר"י ודאי אי ניקב ונפצע מברייתו דאין סופו קלקל ביצה שני' א"כ מ"ל ניטל כולו או ניקב כשר לכן הברייתא דסתם פ"ד בי"ש פסול משמע אף פצוע אחד מברייתו פסול ע"כ סובר דלא כר"י דאל"כ מ"ל ניטל כולו או ניקב כיון דאינו לקותא למשדי תיכלא באידך וע"כ סברי למפלג אר"י ולא מחלקי בין ניקב לניטל והך ברייתא דבי"ש כשר י"ל דאתיא כר"י ואפילו בי"א מחלקי בין ניקב לניטל דאין סתירה מדבריהם לדברי ר"י כלל

ולהמתיק הדבר יותר נראה עפמ"ש הרמב"ן בס' הזכות בפי' הוי סברי מימר דלס"ד בי"ש מתחלת ברייתו פליגי אי כשר אי פסול אבל ע"י חולי מקרי בי"א ולבסוף מסיק ר"א הרי שעלתה חטטין דפליגי ע"י חולי אבל מברייתו כשר לד"ה כ"ד א"כ נכונים דברי ר"ת והירושלמי נמי מוקי ר"י בי"א רק לפי דבברייתא תניא כל שנפצעו ואפילו אחד מהן משמע דשוין שתים לאחד ובשלמא למ"ד בי"ש כשר א"כ סבר כר"י ולא פליגי רבנן רק מחלקינן בין ניקב לניטל ע"י חולי אבל למ"ד מברייתו פסול א"כ כיון דשתי ביצים מברייתו פסול איך תני אפילו אחד מהם משמע דשוה אחד לב' ואמאי הא פסול בניטל שתים אף בי"ש שהוא מברייתו משא"כ באחד כיון דמבריתו ליכא קלקול למשדי תיכלא אי איתא לדר"י דניטל כשר נפצע מברייתו נמי כשר א"כ איך תניא אפילו אחד הא מברייתו אינו שוה אחד לב' אע"כ דסובר דר"י פליג אדרבנן ורבנן סברי גם בניטל פסול דתורה לא קפדה דוקא אשנים רק אפילו אחד פסול ומשני ר' אחא דפליגי ברייתות ע"י חילי אבל מברייתו כשר לד"ה וא"כ כולי דרבנן דר"י ורבנן ל"פ וניטל עדיף מניקב וא"כ שפיר שוה א' לשנים דמברייתו בשתיהן כשר ואם ע"י חולי למ"ד בי"ש פסול א"כ בין באחד בין בב' פסול דלקותא הוא אבל ניטל כשר ומעתה כיון שבארנו דכל הירושלמי בין לפי הס"ד בין לפי המסקנא ר"י בי"א איירי א"כ מיושב קו' הב' וג' וד' וו' דהא דשלימין או של ימין קאי אבי"א ומיושב דעת הטור שסובר דשל ימין פסול ובזה מיושב קושיא ראשונה דלפי המסקנא אין הכרח דפליגי דלפי הס"ד דבי"ש מברייתו פסול ע"כ פליגי ולא כן לפי מסקנא כנ"ל

אמנם לפמ"ש דר"ת וסייעתו מכשירין נמי בשל ימין צריך דברי ירושלמי באור ונקדים בדברי תוס' שכתבו דיותר נראה של ימין מ"ט. ב) איך כ' ר"י דחומרא גדולה אחר שכ' כן בירושלמי איך שייך לקרותו חומרא לכן נראה דר"י הוזכר בירושלמי אינו אלא סריס חמה ואינו מוליד לכן כתבו תוס' דמשמע בירושלמי דכשר וא"מ וא"כ הא דבלבד שהן שלימין כשר אבל נפצע אחת פסול ולא נראה לר"י פי' זה דא"כ קשה דאנו רואין שכורתין ומולידין לכן גורס בלבד בשל ימין וכונת ר"י דלא כמ"ש הטור שמפרש שנשאר של ימין רק מפרש להיפך דאימת אר"י דאינו מוליד בניטל של ימין אבל בניטל שמאל מוליד ומה דנקט ר"י סריס חמה בשביל ניטל ימין דכשר וכ"ש שמאל דמוליד וא"כ ל"ק ממעשים בכל יום שכורתין ומולידים די"ל משמאל ולא בימין ומיושב קושיא ה' אבל לענין כשרות לקהל אין חילוק דכיון דקפדה תורה אשני ביצים אין חילוק בין ימין לשמאל ואף שא"מ כשר מעתה יבואר דברי הר"י דהנה הרא"ש הקשה כיון דא"מ אמאי שרי מהא דגובתא דאיסתתם דאסור הואיל ולא מוליד ולכאורה י"ל דירושלמי חולק ש"ס דילן וסובר דאף שא"מ י"ל דכשר ואה"נ בגובתא דכשר וא"כ לפ"ז כיון דש"ס דילן סובר דכל שא"מ פסול א"כ קשיא דר"י דמכשיר בניטל וסתמא תניא א"ל אחת וכשר ולא מפליג דאם ימין חסר פסול משמע דכשר ואמאי הא הש"ס דילן סובר דכל שא"מ אסור בקהל א"כ ע"כ ש"ס דילן סובר בין בימין בין בשמאל דמוליד לכן כשר והירושלמי מפרש דא"מ ל"ל דכל שא"מ פסול וא"כ הוי נקטינן כש"ס דילן, דמוליד גם בשמאל ונ"מ דאם חסר ימין והוליד אין אומרים על בניו חזור עליהם אבל לפי הירושלמי נהי דכשר בקהל הבנים ממזרים ואפשר לומר להשוות שני תלמודים ולעולם דא"מ וקיי"ל דבנים ממזרין וקושית הרא"ש מהא דגובתא ל"ק דשם הר"א ממיץ והסמ"ג פי' דלקהל נמי שרי בגובתא דאיסתתם רק הגמ' קאי לפסול בניו או י"ל לישב קו' הרא"ש דשם דא"מ לפי שהוא שותת ודאי בכלל כרות שפכה הוא ופסול אבל בעל ב"א דיורה כחץ רק פ"ד הוא וכיון דתורה קפדה אשנים כאחד אף שא"מ כשר ולפ"ז יהי' הלכה כירושלמי ובחסר ימין נפסל זרעו לכן כ' דחומרא יתירה דיותר מסתבר לומר דירושלמי חולק אש"ס דילן ומכשיר גם בגובתא ואף שא"מ כשר לכן מפרש דברי ר"י דאינו מוליד אבל ש"ס דילן דפוסל בגובתא ע"כ דסובר ב"א נמי מוליד ומדתניא סתמא כשר בין בימין בין בשמאל א"כ לפסול זרעו מכח הירושלמי חומרא יתירה דבאמת קיי"ל כש"ס דילן ולכן בירושלמי אמרו הרי הוא סריס חמה וא"מ ובגמ' דילן פריך סריס חמה ס"ד ומ"מ טוב להזהיר שלא יחתכו ימין כדי שלא יוציאו לעז על הבנים שהם ממזרים מכח דברי ירושלמי דלא קיי"ל כוותי' ועוד דכיון דאסור להניח לסרס עצמו רק במקום סכנה לכן לכתחלה י"ל לדברי ירושלמי שלא לחתוך ימין אם אפשר להנצל ע"י השמאל דודאי מוליד אליבא דכ"ע אף להירושלמי אבל על הבנים אין לחוש דקיי"ל כש"ס דילן ובין ימין או שמאל מוליד

יצא לן בנ"ד דלדעת ר"ת וסייעתו גם בימנית ניטלה כשר ומוליד אבל הרמב"ם ורמב"ן וסייעתו אסרו ניטל ביצה אחת בי"א ומוקי להא דר"י בי"ש א"כ לכאורה יש לאסור בנ"ד רק לפי שכתב הרמב"ם עלה שחין והמסן או כרתן ופי' הרש"ל ביש"ש דכששלט החולי וכרתן אדם ג"כ שרי וא"כ לדעת רמב"ם נמי שרי בנ"ד ובתשו' מהריב"ל חשב לס"ס (כמ"ש הבאה"ט בשמו ואין הספר ת"י) שמא הל' כר"ת ואת"ל לא קיי"ל כר"ת שמא כהרמב"ם דכריתת אדם ע"י חולי שרי אף דהרא"ש כ' חולי הוי בי"א מ"מ הוי ס"ס אבל תמה הגאון יעב"ץ דמנלן להקל כ"כ דיו דהרמב"ם סובר דחולי הוי בי"ש כשהחולי גרמה זאת מאליו אבל לא כשנחתך ע"י אדם והמסן או כרתן היינו השחין המסן ולא אדם ובאמת מנ"ל להרש"ל לפרש כן וא"כ צ"ע לצררו לס"ס בנ"ד

ויש להביא ראי' דלא כמ"ש רש"ל מדברי רש"י יבמות ד"כ סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי שנסתרס מאליו משמע דאלו סירסו אדם אפילו מחמת חולי אסור רק נסתרס מאליו שרי ונהי דזה איכא למדחי דהרא"ש כ' דדעת רש"י דוקא ע"י רעמים וברד אבל מחמת חולי לא ותמהו עליו מדברי רש"י ד"כ שכ' דלא מחמת חולי ועב"ח ס"ה ועפ"ז י"ל דסברת הרא"ש ג"כ דמחמת חולי לבד אם ניטל או נפצע שרי רק בחולי אם חתכו אדם אסור אבל ע"י רעמים אפילו חתכו אדם דחולי הוי קצת פשיעה יש חילוק דאם חתכו אדם אסור אבל לא חתכו אדם שרי אבל זה דוחק וגוף ראית הרא"ש מרש"י דנקט רעמים יש לדחות די"ל דרעמים היינו פחד רעמים כמו בצמקה הריאה מחמת הרעם וברד וא"כ י"ל דרש"י רבותא נקט דה"א דפחד הרעם הוי כמו שסירס עצמו בידים וכהא דאמרינן בב"ק דצ"א המבעית חבירו פטור מדיני אדם דאיהו דאבעית נפשי' וידו היתה במעל הי"ל לבטוח ולבלי יחת ה"נ ה"א בפחד דהוי כבי"א דהוא גרם לעצמו השמיענו רש"י דמקרי בי"ש אבל מחמת חולי פשיטא דבי"ש מקרי ובזה לא יסתרו דברי רש"י אהדדי ולפ"ז מיהת מוכח דנקט שנסתרס מאליו ולא ע"י חולי סירסו אדם דל"ל סברת הרש"ל ועמש"ל בזה

אבל נ"ל לחזק סברת הרש"ל בדעת הרמב"ם ורמב"ן דהנה הם מפרשים דר"י בי"ש איירי וכ' הריטב"א דהא דנקט ביצה אחת ולא שתים משום דחד שכיח שתים ל"ש ובאמת אינו מובן אם מברייתו או במקרה מ"ש דשכיח חד יותר מן שתים ואם תרווייהו ל"ש יותר מאחד בעבור זה לא ישנה רק אחד לכן נ"ל דודאי שנוצר כך או ע"י רעמים לא שכיח כלל רק ע"י חולי שכיח ואי דמ"ש חד משתים י"ל עפ"י דברי תוס' שכתבו וטוב להזהיר לרופאים שיחתכו שמאלית וזה תימה אם יכאב לו ימנית יאמרו שיחתכו שמאלית ואם יכאב שמאלית למ"ל אזהרה אלא ודאי אם שתיהן כואבים הרפואה לחתוך אחת וע"י מרוצות הדמים והסרת אחת תתרפא השנית והבחירה ביד הרופאים על איזה מהן שירצה טוב להזהיר להסיר