שו"ת הרד"ד אבן העזר א פד

דלגבי חבירו א"נ וגט בעי וא"כ רק אנן מסופקין אולי אחר שאינו לפנינו קדשה ע"ז נאמן לברר שאחר לא יבא לפנינו ולא יטעון אני קדשתי כלל ולא קם באיש רק מברר שאין כאן איש כלל ולפ"ז כאן א"נ השליח דשל בעל הגט כיון דעי"ז נתיר א"א הוי קם באיש דדנין אם אשה תתגרש בו או לא א"נ ע"א בלי מגו כיון דלעקור חזקת א"א הוא אבל ק"ל הא דאמרינן דאין מחזירין בסי' אמצעי אף אם השליח מכיר הגט בלי מגו לימא כיון דעתה אינו לעקור חזקת א"א רק למיהב לי' הגט ולא יגרע מסימנים דנבדקין ע"פ אשה דהואיל ועכשיו אינו דשב"ע ולא נגד חזקת איסור וכה"ג הקשה בס' תו"ג ד"ב אהא דפריך התם דהוי דשב"ע ואיתחזק ותי' התו"ג שם היכי דנאמן בתורת עד כגון שהיא זונה דאם נשאת לכהן לוקה כיון דאינו מעיד על מלקות והתוס' חלוקים בחולין דצ"ז ד"ה פלניא וכ' דאי ע"א נאמן אף באתחזק איסור הוי מדין עד מועיל שילקה אח"כ משא"כ אם א"נ באיתחזק ע"כ לא נאמן בתורת עד רק מסברא ול"ה כשנים כמ"ש הש"ך יו"ד סי' קכ"ז א"כ אין לוקין אף שאמר שהיא זונה אם נשאת וה"נ אינו נאמן אף שבשעה שהעיד לא הי' דשב"ע ולא הי' נגד חזקת א"א ע"ש ולפ"ז כיון דאי ע"א אינו נאמן באתחזק איסור בעיא דלא איפשטא א"כ הוי ס"ס בשליח מכיר דשמא נאמן ע"א באיתחזק והוי מדין עד ונאמן שאם יתן הגט שתנשא כיון שבשעה שהעיד לא הי' דשב"ע ונאמן בשנים ואת"ל דא"נ באתחזק ול"ה כשנים דלמא סד"א ומחזירין ע"י סימנים וא"כ הוי ס"ס לקולא אמנם לפמ"ש הש"ך סי' ק"י בחזקת א"א ל"מ שני ספקות עד דאיכא ג' ספקות ניחא ולפ"ז י"ל בכלים דלא מושלי אי דמי לסי' אמצעי או סימן מובהק ספוקי מספקא להטור ולכן שפיר בשליח אומר שלא השאיל הוי ג' ספקות שמא קיי"ל דנאמן ע"א באתחזק והוי כשנים ואת"ל א"נ באתחזק שמא סימנים דאורייתא וא"כ כלים דלא מושלי הוי סימן מדמהדרינן בסימני אוכף ואת"ל סד"ר דלמא כלים דלא מושלי עדיף מסימן ומותרת לכן שפיר הביא בסי' קל"ב בגט דמותר אבל בעידי מיתה דליכא מי שאומר שלא השאיל אסור ולפ"ז ל"ק ממ"ש הרא"ש דדוקא במגו אבל בלי מגו א"נ חדא דחפיסא ודלוסקמא דרכן להשאיל ול"ה שלש ספיקות ועוד דכיון דתנא לא מספקא לי' כלל אי סד"א או דרבנן ל"מ לפרש דבלא מגו נאמן דאי סובר ודאי סד"ר אסור ומיושב דברי הב"י

אמנם בל"ז יש לקיים דברי הב"י ולא מטעמי' דהנה השמ"ק ב"מ הקשה דניחוש בכל אבידה למכירה או מתנה ותי' דמנין ידע זה שהלה אבד אבל בשאלה י"ל דדרש חפצו ואמר שאבד וא"כ בכלים דלא מושלי חיישינן שנתן לאחר במכירה במת דכאן כיון דנהי שיש טב"ע על כלים דלא מושלי שמא מכרה לאחר משא"כ בגט מנין ידע זה שחבירו אבד הכיס א"כ ע"כ ודאי ממנו אבד ונכונים דברי הטור סי' קל"ב דחילק בגט בין כלים דמושלי ללא מושלי ובמיתה לא חילק

אכן י"ל לאידך גיסא דגם הטור כהר"ן ונ"י ותוס' סוברים דל"ח לשאלה במיתה אף בכלים דמושלי רק בגט החמיר משום חומרא דא"א אבל במיתה לא משום עגונא וכה"ג כ' הרא"ש גטין בפ' כל הגט דהרי"ף מחלק בשיירות מצויות ולא הוחזקו בין גט למיתה והא דמדמה בגמ' להדדי היינו אי חיישינן לשאלה באבדה ה"נ במיתה ולכן גם לאבע"א דחיורי וסומקי ול"ח לשאלה במיתה ואבדה מ"מ פריך אגט דניחוש לשאלה וכן י"ל בדעת הרמב"ם שהביא בחפיסה דבעינן שיכיר הגט משא"כ במיתה לא הזכיר שאלה כלל זולת הרא"ש שהובא בטור קי"ח וז"ל ושאלתם על יהודים שנהרגו בדרך כו' תשו' אין מעידין כו' וא"מ לאחר ג"י שהמת משתנה לאחר ג"י ואותן שמצאו רגלו והכירו בתי שוקים שלו סי' דמלבושיו ל"ה סימן דפעמים שאדם משאיל מלבושיו לאחר עכ"ל הרי דחש לשאלה אף במיתה ועלי' תמך הב"י יתידותיו וכ' דהטור שכתב סימן שא"מ רק אגופו ולא אכליו דמסתמא לא יחלוק אאביו אבל נלענ"ד אחר נשיקות כפות רגלי הב"י דאין ראי' מדברי הרא"ש דהנה הרמב"ם כ' פ"ז מנחלות נהרג ולא הכירו פניו אבל יש לו סימנין כו' דיורדין לנחלה שלא החמירו רק באיסור כרת והבאתי תמיהת קצה"ח דהא סד"ר ונראה דהרמב"ם הביא שם ונאבד זכרו א"כ י"ל דסובר דדוקא באבדה אי סד"ר לא מהדרינן מה"ת דהוי ספק אי שלו וכן היכי שמצאנו מת שנעיד עליו אף דמספקא לן אי סד"א או סד"ר מ"מ אסור מן הדין ואף דספק סד"א ספק שמא זה הוא דסד"ר ג"כ הוי ספק וכ"כ המהרח"ש לישב דברי רי"ו בשם הרמ"ה דמאחר דמספקא אי סד"א או דרבנן אם נשאת ל"ת דמטעם ס"ס רק עמד אם בחזקת א"א מהני מ"מ סובר הרמב"ם דדוקא היכי שלא עבר זמן מרובה שיאבד זכרו ואולי הלך בדרך אחר סד"ר ל"מ אף לנחלה אבל כשנאבד זכרו רק חומרא הוא באיסור כרת דכיון דרגלים לדבר שמת וכה"ג כתב רש"י בתרי ותרי באומרת ברי לי אלו קיים הי' בא מכ"ש כשנאבד זכרו דמן הדין יש להתיר אי לאו חומרא דכרת ואף שלא מצינו כן לשאר פוסקים מ"מ ע"כ דברי הרמב"ם כן מעתה י"ל דכשנמצא אחד שמת ומכירין מלבושיו אף דל"ח לשאלה לפי שזה ודאי נאבד זכרו ואחר לא שמענו שנאבד זכרו אין חשש שאלה מוציא מודאי שנאבד זכרו וניחוש לאחר שלא ידענו שנאבד זכרו וכיון דלל"ב ל"ח לשאלה אין להחמיר בכה"ג והך סברא דאין ודאי מוציאין מפני הספק דייק לה המהרי"ו בתשו' מדברי תשו' הרא"ש שהובא ג"כ בסי' קי"ח בהא דר' אשר מארץ רוסיא ע"ש אבל אם נפקד הרבה אנשים ונאבד זכרם ומצאו רגל ובתי שוקים שהכירו דאז כולם בספק ושניהם בספק שנהרגו ובהכי מיירי הרא"ש בתשו' הנ"ל א"כ אין אבידת זכרו מוכיח אי ראובן או שמעון א"כ אין מתירין אשת ראובן בשביל מלבושים דשמא השאיל לשמעון אבל אם רק שמענו שאבד זכרו של אחד לבד ולא נודע לן מאחר הך סברא מסייע שלא נחוש שהשאיל לאחר ואין ספק מוציא מידי ודאי ובזה מיושב מה שעמד מהרי"ו שם על התשו' מר"א מארץ רוסיא שהי' אתו תוספות הרא"ש הא חיישינן לשאלה ולפי"ז ניחא דאם לא ידענו מאחר שנאבד זכרו ל"ח לשאלה

ולפ"ז אתיין דברי הטור שכתב דסימנים בכליו ובגופו ל"מ אם אינם מובהקים כפשטן אף אכליו הא סימנים מובהקים מהני אף בכליו דל"ח לשאלה ונראה לה"ר מדשינה הטור לשונו דבמתניתין תנן בגופו ובכליו ואלו הטור הקדים כליו לגופו ונראה דהנה אהא דמשני גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה הקשה הב"ח בתשובה אמאי לא אסיק אדעתי' מיד כתי' אבע"א דכליו בסימנים גרועים כמו גופו לכן צ"ל כיון דאין דרך למתני זו ואצ"ל זו וא"כ השתא סימני גופו גרועים ל"מ כ"ש כליו דל"מ סימנים גרועים דכליו איכא שאלה ג"כ לכן מפרש דאפילו סימן בכלים כשאינם גרועים דה"א דעדיף מסימנים גרועים בגוף קמ"ל דלא וא"כ לא זו אף זו קתני ולאבע"א דל"ח לשאלה וכליו בחיורי וסומקי א"כ ע"כ זו ואצ"ל זו קתני וא"כ הטור שינה לשונו לכתוב כליו קודם דזו ואצ"ל זו לא רצה לכתוב כ' כליו קודם כי היכי דליהוי ל"מ כליו דל"מ סש"מ אלא אפילו בגופו ל"מ וא"כ מדשינה ולא כתב בגופו בסשא"מ ובכליו יהי' נשמע דאף מובהקים ל"מ והוי לא זו אף זו א"כ ע"כ דכליו בס"מ מהני ול"ח לשאלה. ויש להאריך אמנם מחלוקת ישינה היא הר"ן ונ"י ואחריהם המג"ש הובא בגאונים בתראי ומהרי"ט תמה אב"י אמנם הב"ח בתשו' החזיק במעוזו וכ' דבכל המלכות נוהגים כב"י ובאמת אחר כל האריכות לא מסיקנא כדמסיק תעלה מבי כרבא ויש לצדד לכאן ולכאן ומי יקיל אחר הכרעת הב"י וגם הרמ"א בסעיף ל"ב משמע דחיישינן לשאלה ודוקא ראוהו נטבע הוא שהתיר גם המהר"ל שהביא הב"ש לא התיר רק בהדי' ס"א בגוף אבל בנ"ד דליכא סימן בגוף לא התיר דשמא סימנים דאורייתא וכל"ק דחיישינן לשאלה ולכאורה אף הב"ש דסובר דשאלה הוי כמו ס"א דאי סד"ר ל"מ עדיין לפי דעת האומר שני ס"א הוי כסימן מובהק וא"כ אם יש ס"א בגוף וס"מ או טב"ע בכלי דחשש שאלה לא מגרע רק מס"מ ונכשה כס"א הכלי ובהדי ס"א בגוף ראוי שיהי' ס"מ ואין השגה אדינו של מהר"ל אבל בנ"ד מה שהי' שערות שחורות ומגולח הוי סימנים גרועים דאפילו הרבה לא נחשב לסימן כלל א"כ לא מצאנו היתר להעלובה הזאת

הגם שהפמ"א ח"ג הביא דשני סי' גרועים הוי כסימן בינוני וא"כ ה"ה בנ"ד שערו שחור ומגולח כמו אנ"ח א"כ אי