שו"ת הרד"ד אבן העזר א פג

מנחלות שפוסק כל"ב דבכורות ול"ח לשאלה וצ"ל דהב"י לא סובר כן בפי' דברי הרמב"ם ובאמת לא הביא הרמב"ם כשרואין הפדחת ובסימנים לחוד ודאי קשה דלמה כתב דהחמירו באיסור כרת הא סי' לאו דאורייתא כמ"ש הקצה"ח וליישב דברי רמב"ם הי' נ"ל דהנה הרמב"ם לא הביא הא דסימן מובהק משיאין אשתו ואדרבה מלשונו פ"ז מנחלות סימנים מובהקין בגופו אין משיאין אשתו מוכח דגם בסי' מובהק אין משיאין רק הכ"מ בה"ג פי"ג דחק עצמו מכח קושיא דהא דמעידין על השומא דסובר שומא סי' מובהק וכן בהא דשלשלוהו לים ולא עלתה אלא רגלו מוכח דסימן מובהק מהני לכן פי' דהרמב"ם פ"ז מנחלות סי' מובהק פירושו סי' אמצעי ולפענ"ד ל"ק כלל דהרמב"ם סובר סימן מובהק רק מטעם רוב מהני א"כ כשם שהחמירו באיסור כרת במשאל"ס אף דהוי מיעוט ה"נ דסימן מובהק ל"מ כלל דלא עדיף מרוב ולכן יורדין לנחלה וא"מ אשתו כמו במשאל"ס ואין להקשות לפ"ז דא"כ אמאי אמרינן אי סד"א למה נ"מ לאהדורי גט אשה הא י"ל להחמיר בכרת י"ל חדא דודאי סימנים אמצעים לאו מטעם רוב כיון דשכיחי רק גזה"כ הוא דמהני ואין לחלק בין ממון לכרת וגמרינן מה די ובזה סר קו' הפנ"י בב"מ שהקשה שם מהא דמי דמי איסורא לממונא ע"ש אבל מאי סד"ר רק סי' מובהק מצד הסברא דל"ש א"כ י"ל דהרמב"ם סובר דדמי למשאל"ס דמצד הסברא מת ומ"מ חיישינן לצד המיעוט והא דשלשלוהו לתוך הים ולא עלתה אלא רגלו ל"ק דשם משאל"ס ל"ש שיחי' גם שיקרה רגל אחר בסימן מובהק זה הוי מיעוטא דמיעוטא ול"ח א"כ ל"ק רק מהא דמעידין על השומא אי סימן מובהק וזה ניחא לפמ"ש הריב"ש דהנך דתנן אין מעידין אם נשאת תצא והב"י הביאו דחולק ארי"ו שפסק בסימנים דלא תצא ובאמת מסתברא כדברי הריב"ש דאל"כ ל"ש אין מעידין הא מהני עדותו שלא תצא וא"כ כיון דהרמב"ם מדמה סימן מובהק למשאל"ס אם נשאת ל"ת א"כ שפיר מעידין על השומא דל"ת אם נשאת ות"ק סובר אין מעידין ותצא דלאו סי' מובהק ונכונים דברי הרמב"ם פ"ז מנחלות ולא יקשה דאמאי בגט מועיל נקב יש בצד אות פלוני ולא החמירו כמו במשאל"ס דשאני גט דכתב שמו ושמה ושם אביהם ושם עירם לא החמירו בסי' מובהק וכעין זה כ' הפנ"י לישב הא דמה נ"מ לאהדורי גט אשה ע"ש כנ"ל בדברי הרמב"ם לולא שהב"י לא פי' כן ואולי לא נ"ל בין גט למיתה דלא כהפנ"י

מיהת הרוחנו לישב קו' הת"ח ונוב"י וחב"י דלפמ"ש תוס' יבמות דלל"ב דחיורי וסומקי ל"ח לשאלה א"כ אמאי פריך בתר הכי אהא דמצאו קשור בכיס ניחוש לשאלה ונ"ל כיון שהקדמנו לדעת הריב"ש דאין מעידין אם נשאת תצא ע"כ חששא גמורה חשש שאלה לכן פריך חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן מספיקא ומשני דלא מושלי אינשי אוכפא והקשו תוס' ממצא פירות בכלי לכן תי' דלמסקנא ודאי חשש שאלה ליכא במידי דממון דחזקה שמה שיש בידו הוא שלו ול"ח לשאלה וחמור בסימני אוכף אף במידי דמושלי מהדרינן ואם נשאת ע"י סימני כליו לא תצא א"א לאוקמי דאין מעידין דמשמע דתצא רק בחיורי וסומקי דבס"א ל"ת אבל מיהת אין סברא לעשות פלוגתא רחוקה דלל"ק אף תצא ולממון נמי חשו לשאלה מדאורייתא ואלו לל"ב אף תנשא באיסור כרת לכתחלה א"ו גם לל"ב לא תנשא לכתחלה משום חשש שאלה לכן פריך עלה ממצאו קשור בכיס דאף לכתחלה יהבינן לה גט דניחוש לשאלה ולפ"ז ראי' לסברת הב"י דאין לחלק בין גט למיתה הואיל וכ' שמו ושם אביו ל"ח למיעוט כמ"ש הפנ"י דאי כדברי הפנ"י א"כ הדרא קו' דא"כ אמאי פריך לל"ב דכליו בחיורי וסומקי דניחוש לשאלה הא ל"ח לשאלה כמ"ש תוס' יבמות וא"ל כמ"ש עכ"פ לכתחלה הא לא תנשא דניחוש לשאלה הא לסברת הפנ"י י"ל דבגט ל"ח למיעוט כיון דנכתב שמותיהם אע"כ דאף בגט ראוי להחמיר לכן הב"י סובר דסי' מובהק מהני ולא פי' כמש"ל בדברי הרמב"ם

וגם הב"י י"ל דמ"ש דא"מ כלום דחיישינן לשאלה י"ל דמודה דאם נשאת ל"ת דהביא דעת הר"ן דל"ח לשאלה ודחה דבריו מקמי הרי"ף ורמב"ם וטור והנה הטור הוא בסי' קל"ב דדוקא קשור הגט בכלי דלא מושלי אינשי והרמב"ם הוא כמ"ש מהרח"ש שהביא בחפיסה ודלוסקמא ומכירו דתרתי בעינן שיכיר גם הגט דאל"כ חיישינן לשאלה ומוכח דסובר חיישינן לשאלה והר"ן באמת דהשיג עליו פ"ג דגטין דלמ"ל שיכיר הגט הא מהדרינן חמור בסימני אוכף לטעמי' אזיל דל"ח לשאלה ול"ק מ"ש הש"ך סי' ס"ה דמנין להב"י דהרמב"ם חייש לשאלה ובאמת נכונים דברי מהרח"ש דראיית הב"י נכונה מעתה א"כ ע"כ כיון דהטור לא הביא בכלים דמושלי תצא וכן הרמב"ם הוצרך שיכיר הגט דאל"כ עכ"פ לכתחלה ל"ת דחיישינן לשאלה וכיון דהר"ן ונ"י מתירין אף לכתחלה מנין לנו דלהטור ורמב"ם דתצא דלמא רק לכתחלה ויכוון שיטת התוס' יבמות כוותיהו א"כ י"ל דהב"י מודה דלא תצא

ויתישב בזה קושית מהר"ל דאי סד"ר לינקוט רבותא יותר אע"פ שיש טב"ע בכלי דאין מעידין ולפ"ז ניחא כיון דאין מעידין משמעו דתצא ואלו חשש שאלה לל"ב דחיורי וסומקי או דסד"ר דאין הכרח ממתניתין א"כ לא חיישינן לשאלה רק לכתחלה וא"כ שפיר ל"מ למתני אין מעידין בטב"ע דיהי' משמעו תצא ול"ק קושיתו על הב"י כלל וא"כ בנ"ד נהי דאין היתר מטעם שכבר נשאת כיון דהיא יבמה לשוק ותצא אין נשואין מועילים כלל מיהת הועלנו בזה החדוש דאף להב"י אינו רק איסור דבריהם ויצאה מאיסור דאורייתא ע"י הכרת מלבושים

אמנם הב"ש כ' דאי סד"ר כ"ש דחיישינן לשאלה דלא כהמהר"ל והוסיף עוד דאף לכלים דלא מושלי חיישינן דזה הסברא דלא מושלי לא עדיף מסימן דלא סמכינן והקשה עוד על שיטה זו הא בגמ' מדמה גט למיתה ובגט מבואר דל"ח לשאלה בכיס דלא מושלי בטור סי' קל"ב ולכן דחה דברי הריטב"א דבכלים דלא מושלי חיישינן למ"ד סד"ר ואין לחלק בין גט למיתה דבסוגיא לא מוכח כן עכ"ד ולכאורה י"ל לפי פסק הב"ש דכאן בנ"ד שהכירו הבייא גארטילי דכיס לא מושלי אינשי א"כ מותרת האשה הזאת אבל הא ליתא דהא בנ"ד העד אמר שלכן מכירו בטב"ע לפי שהי' רגיל להפקיד אצלו מפני חשש גנבים חזינן דדרכו להשאיל הי' ועוד דכיון דעדים אמרו שהרבה פעמים לא הי' בישוב הדעת ודאי למי שדעתו מטורפת ל"ש לומר דאין דרכו להשאיל וא"כ כה"ג הוי חיישינן לשאלה למה דקיי"ל סד"ר אף למסקנת הב"ש ולא יצאה אף מחשש תורה כלל

הן אמת שהתשו' ב"י ס"ו שהביא הב"ש דאף כלים דלא מושלי לא עדיף מסימן ולכן כ' ומכירו דוקא כשמצאו השליח ויש לו מגו אבל בל"ל מיגו אף בהנך דלא מושלי לא עדיף מסימן והר"י שכ' אע"פ שיש לו סימנים בכליו ובגופו אין סומכין עליהם אם אינם מובהקים לא קאי אלא אגופו אבל כליו אפילו מובהקים ל"מ דמסתמא סובר כאביו הרא"ש עכ"ד ותמוה כיון דלא חילק בתשו' ההיא בין גט למיתה כמ"ש להדיא שם א"כ קשה עליו דברי הטור מסי' קל"ב שהתיר בקשור בכיס דלא מושלי לכן נראה בישוב דברי הב"י דודאי לא מושלי לא עדיף מסימן אמצעי ובגמ' משני למ"ד סד"א ולמ"ד סד"ר מיירי דוקא באית לי' מגו הך דמצאו קשור בכיס דנאמן שלא השאיל אמנם כ"ז אי ודאי סד"ר, אבל, לדידן דמספקא לן אי סד"א או דרבנן הוי השליח נאמן שלא השאיל אף בלי מגו וה"ט דהנה הא דאין מחזירין גט באין לו מגו לשליח כשמכירו בטב"ע דלכאורה קשה לפמ"ש הר"ן בפג"ה דמחזירין אבדה בע"א א"כ השליח עד הוא עיין ב"י סי' קל"ב חשיב לנוגע ובב"ש שם ולפ"ז ניחא וצ"ל בשלמא בע"א באבידה דאינו אלא לברר של מי הוא דמי למ"ש הר"ן בקדשתי את בתי וא"י למי דע"א נאמן הואיל ולברר נאמן בדבר שבערוה וה"ה בממון דנאמן לברר דשל זה הוא וטעמא דלא יקום ע"א באיש כתיב וזה מברר שאין כאן איש כלל ובהכי מיושב קו' תשו' ברית אברהם אהא דסימנים וסימנים וע"א דיניח דע"א כמאן דליתא דהא ע"א נאמן באבדה להר"ן ולפ"ז ניחא דבשלמא באבדה ל"ש לא יקום ע"א באיש דהעד מעיד שאין כאן איש אחר שיטעון על האבדה ולא מקרי קם באיש לכן נאמן אבל כששנים מתעצמים זה אומר שלי ויהיב סימנים וזה אומר שלי א"כ שפיר כאן איש לפנינו ודאי לא יקום ע"א באיש כתיב וא"נ העד ואף דבקדשתי את בתי זה אומר אני קדשתי' וזה אומר אני קדשתי' זה נותן גט וזה כונס אף דשניהם מתעצמים זה ל"ק דכיון