שו"ת הרד"ד אבן העזר א פב

היתר דאף דלפי פי' הפ"מ בירושלמי שהבאנו בתשו' הקודמת מוכח דבאומרת קדשתני דבמבקשין אסור בקרובותי' ותצא מ"מ כיון דהכריע רמ"א בסי' מ"ח דלא כהרשב"א וע"כ דוקא בהבעל דאיכא הודאה א"כ רק בס"ו סובר דאסור בגרושה משום גזירת הרואים י"ל דלא חשו רק לכתחלה אבל הבעל אף בדיעבד תצא ואין ראי' מהירושלמי דאם הבעל נשא תצא אבל לא אשה ולפמ"ש פי' אחר בירושלמי בל"ז אין ראי' השני כיון דהרש"ל חולק דלכתחלה תנשא בגרושה מחמת קול שא"ב ממש א"כ נהי דמחמירין כדעת הרמ"א דיו להחמיר לכתחלה דאף אי נימא כדברי הט"ז דהרשב"א אוסר בדיעבד מ"מ סמכינן אדעת רש"ל שפוסק דלא כהרשב"א השלישי כיון דהטור בשם הרי"ף וכן הרמב"ם כתבו דאם נתרצה אח"כ ל"מ ומותרת אם גירשה לכהן ואי נפסוק כהרשב"א י"ל דטעמא דל"ח שאמר צאי וקבלי קדושיך דקלא אית לי' משא"כ לדידן דאם נתרצה האב אח"כ מקודשת חיישינן שמא יאמרו נתרצה אב אח"כ והוי גרושה לכהן וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד כדאי הרי"ף והרמב"ם לסמוך עליהם בשעת הדחק באיסור דרבנן כיון דלדידהו י"ל דמודה הרשב"א דמותרת לכתחלה דאל"כ ל"ה הרמ"א סותם נגד דעת הרי"ף ורמב"ם וטור שהביאו בקטנה שלא לדעת אבי' וגירשה דמותרת לכהן וא"כ ע"כ דרק משום דמודה הרשב"א ואי הי' הדין כדעתם דנתרצה אב אח"כ ל"מ דהוי מותרת לכהן א"כ באיסור דרבנן בדיעבד סמכינן דנתרצה אב ל"מ שלא תצא בפרט דהב"ח כתב בכ"מ דלא תצא אף להרשב"א הנלענ"ד כתבתי: סימן לה תרל"ב לאסק לגיסי הרב המאה"ג החריף מ' אברהם כהן נ"י

ע"ד האשה מסטריקוב פעסא בר"ק קלמן אשר הי' לה בעל שמו ר' אברהם בר ראובן ונלקח לאנ"ח ליוארשא למבצר וחבירו בא לחזרה והוא לא שב ונשמע קול שנטבע ול"ה זש"ק והלכה ונשאת לשוק בלי היתר ב"ד ובלי חליצה ואח"כ הפרישוה הב"ד מבעלה ונסעה לווארשא לגביית העדות והאשה עדיין צרורה אחר עברו ערך שמונה עשרה שנה ואשה הזאת אינה הולכת בדרך הישר ויש לחוש לקלקולה והנה הגב"ע יועתקו בסוף התשובה. הנה מה שדימה הרב מסטריקוב להא דמבי"ט ח"א סי' קל"ה באנשים שהלכו מגירים לאנגוריא והעיד מסל"ת שנהרגו בדרך שכתב המבי"ט דהואיל והלכו לאנגוריא ולא באו אילו היו קיימים וחזרו ללכת למקום אחר הי' נשמע א"כ עדיף ממשאל"ס דשם י"ל גלי אשפלוהו והוא במקום רחוק וכיון שיצאנו מידי דאורייתא עכ"פ יש להתיר כו' והובא בק"ע ודאי אין לסמוך אדברי מבי"ט והגאון נו"ב דחה דבריו בתשו' מ"ו דהואיל ושיירות מצויות וכו' ובאמת בל"ז תמוהין דבריו דמדמה למשאל"ס מהא דיצחק ר"ג ביבמות קט"ו דהוי אזיל מקורטבא לאספמיא שלחו מתם כו' שכיב מי חיישינן לתרי יצחק והא אפילו בלא שמו ושם משפחתו כיון דנאבד זכרו אי איתא דדמי למשאל"ס א"כ מה מדמה התם לגט שם אי לאו השם הי' איסור דאורייתא לכן חיישינן לתרי יצחק ואין השם ראי' משא"כ התם בהא דיצחק ר"ג הלך לאספמיא ונאבד זכרו מדאורייתא שרי א"כ בדרבנן מקילינן לבלתי ניחוש לתרי יצחק וכיון ששלחו דיצחק שכב ל"ח לתרי אמנם בנ"ד דודאי אם הלך מווארשא לסטריקוב דרך הווייסעל ונטבע הי' אפשר לדמות לדברי מבי"ט אבל כיון שמן המבצר לסטריקוב אין דרכו לצד הוייסעל אדרבה הנהר בעבר השני ומורה כי לא הלך לסטריקוב א"כ אף למבי"ט אסורה ועוד דבווייסיל י"ל גלי אשפלוהו ול"ש כאן נמצא כאן הי' או קבר שאבד הוא שנמצא כמו שכתב הש"י דדרך לבוא ממקום רחוק ובודאי אף המבי"ט וש"י מודים ובל"ז לא קיי"ל כוותייהו

אין לנו רק הכרת השלאפראק ובייא גארטעל בטב"ע והנה סתם המחבר סי"ז דאין במלבושים כלום דחיישינן לשאלה והב"ש ס"ן ס"ט הביא בשם מהרא"ל מפראג דטב"ע או סימן מובהק בכלי עם סימן אמצעי בגוף מהני מכח ממ"נ דאי סד"א קשה הא דאין מעידין על פרצוף פנים אע"פ שי"ב סימנים בגופו וכליו ומשני בב"מ דכ"ז וביבמות דק"כ דחיישינן לשאלה אבל אי סד"ר ודאי ל"צ לאסוקי הא דחיישינן לשאלה ונהי דמספקא לן אי סד"א וחיישינן לשאלה או סד"ר ול"ח א"כ כשיש ס"א בגוף וס"מ או טב"ע בכלי שרי וה"ר דאי סד"ר ל"ח לשאלה מדלא תנן רבותא יותר אע"פ שיש טב"ע בכלי אין מעידין בשלמא אי סד"א אחת היא סימנים או טב"ע א"כ בכליו חיישינן לשאלה שמעינן מסימנים דה"ה לטב"ע אבל אי סד"ר ליתני טב"ע אע"כ דל"ח לשאלה ועתש"ו חנוך ב"י שהביא בארוכה והב"ש דחה דאדרבה אי סמנין דאורייתא חיישינן לשאלה כ"ש אי סד"ר והתורה החמירה שלא לסמוך אסימנים כ"ש דחיישינן לשאלה ואף שכתבו תוס' יבמות דלמסקנא ל"ח לשאלה היינו אי סד"א לאבע"א דמיירי בחיורי וסומקי מוכח דל"ח לשאלה אבל אי סד"ר פשיטא דחיישינן לשאלה והוסיף בשם תשו' ב"י דאף בכלים דלא מושלי אינשי אי סד"ר חיישינן דלא עדיף כלי מסימן ובגמ' איתמר אי סד"ר והאריך שם

והנה לכאורה ראיית המהר"ל יש לדחות דהנה בבכורות דמ"ו פריך אהא דפדחת לענין בכור דמקרי יכיר מהא דא"מ על פרצוף פנים לחוד ומשני דעדות אשה החמירו רבנן ואבע"א יכיר לחוד הכרת פנים לחוד א"כ לל"ק מדאורייתא בלא חוטם שריא ולל"ב אף מד"ת א"מ בלא חוטם א"כ י"ל שפיר דלל"ב מדאורייתא ל"ה הכרת פנים שפיר חשו לשאלה אבל לל"ק דמה"ת הוי הכרה בלא חוטם ורק מחומרא דרבנן שהחמירו ל"ח לשאלה באיסור דרבנן והא דמוקי בחיורי וסומקי ולא משני דחשו לשאלה לל"ק אזלא וא"כ אף למ"ד סד"ר י"ל דל"ח לשאלה בשמכירין פדחת בלי חוטם ולכן לא נקט במתניתין טב"ע בכליו שוב מצאתי לאחרונים שהרגישו ואין להקשות דא"כ אי בלא חוטם הוי דרבנן אף סימנים יועילו חדא די"ל בחיורי וסומקי וארוך או גוץ ועוד דודאי אי סד"ר רק במוצא אבדה תקנו משום דהפקר ב"ד או דניחא לי' לבעל אבידה אבל באיסור דרבנן לא סמכינן אסימנים והכי מוכח מהא דריש האשה שלום במשאל"ס דקא יהבו סימנים שפירשו הראשונים סי' מובהק דוקא ובהכי ניחא קושית הרא"ש בתשו' שתמה אהרמב"ם שכתב דשני מינים טמאים אינן כלאים דאורייתא דא"כ היכי דייק בחולין דע"ח ש"מ סד"א ולפ"ז ניחא דאי סד"ר אף באיסור דרבנן ל"מ כמו במשאל"ס רק במילי דרבנן מועיל סד"ר אבל מיהת אי פדחת מה"ת מותר לשאלה ל"ח דספק דרבנן לקולא ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ם בה' נחלות דפרצוף פנים יורדין לנחלה שרק החמירו לכרת ותמה הקצה"ח סי' רנ"ט דהא סד"ר ומדאורייתא אסור ולפ"ז ניחא די"ל דפסק כל"ק דבכורות דפדחת לחוד הוי הכרה מדאורייתא ובעדות אשה החמירו אכן לפ"ז קשה על מ"ש התוס' יבמות דלמסקנא ניחא דל"ח לשאלה ול"ק אהא דמצא פירות בכלי ולפמ"ש ראי' די"ל דאבע"א סובר כל"ק לכן ל"ח לשאלה בחומרא דרבנן דסד"ר לקולא ואינו מיושב עדיין הא דמצא פירות בכלי ועוד נ"ל דהנה הב"ח סובר דסי' אמצעי בגוף מועיל כשיש סימן מובהק בכלי דהוי שאלה דיחיד ונהי דחלקו בזה י"ל דוקא בסי' אמצעי דשכיח ול"מ שאלה דיחיד כיון דאינו מועיל מדאורייתא אבל פדחת למ"ד מדאורייתא שרי ויורדין לנחלה א"כ ודאי ל"ש שיהי' אחר כמוהו ל"ח לשאלה דהוי שאלה דיחיד ול"ח לכן משני בחיורי וסומקי לל"ק דבכורות. ובהכי מיושב מה דפריך לבתר שנויא דחיורי וסומקי בב"מ דכ"ז ממצא קשור בכיס דניחוש לשאלה כמ"ש בת"ח והנו"ב ובחינוך ב"י ולפ"ז ניחא דדוקא בפדחת דמותר מה"ת אלמא דל"ש כלל שלא יכירוהו ויהי' אחר כמוהו א"כ אף שהחמירו רבנן דחיישו למיעוטא מיהת הוי שאלה דיחיד ול"ח לכן מוקי בחיורי וסומק דוקא אבל בגט לרבה דל"ח רק בשיירות מצויות והוחזקו דמדאורייתא אסור ל"ה שאלה דיחיד ולכל הני לישנא חיישינן ולפ"ז י"ל אף אי סימנין דרבנן חיישינן לשאלה

ולפמ"ש קשה אדברי המחבר שכ' בהאי דא"מ אלא פדחת ופרצוף וחוטם ואם חסר א' מכל אלו בגדיו א"מ כלום דחיישינן לשאלה צ"ע כיון שלפ"ז ע"כ פוסק כל"ב דבכורות דמדאורייתא ל"ה הכרת פנים ולמה הכריע נגד הרמב"ם פרק ז'