שו"ת הרד"ד אבן העזר א פא

ומוציאין אבל לאסור האשה לכהן דאינו רק משום רנון ואתי למטעי דאין גרושה אסור לכהן דיו למתסר לכתחלה ולא להוציא בדיעבד

עוד נ"ל כיון דלדעת הרש"ל מותרת ולדעת הרמ"א אסורה לכהן א"כ ספיקא דדינא ובאמת בגוף המרדכי משמע דאף לכתחלה מותרת לכהן א"כ עכ"פ הואיל והוי ספיקא דדינא אף אי נימא כדעת הט"ז דלהרשב"א אסור בדיעבד מ"מ נהי שהבאתי ראי' לדעת הט"ז במכתב קדום אבל כ"ז לדעת האוסר אבל אנן דמספקא לן אם אסרו לכהן דלמא כרש"ל דוקא חלוצה דרבנן חשו אבל לא באיסור דאורייתא א"כ דיו להחמיר באיסור דרבנן בספק לכתחלה אבל לא להוציא בדיעבד וגדולה מזה כ' הרי"ו כה"ג דהואיל ומספקא לן אי סד"א או דרבנן אם נשאת ל"ת ונהי דהב"י סי"ז דחה דבריו והארכתי בזה במ"א מ"מ דוקא התם דאיסור תורה וחזקת א"א תצא אבל באיסור דרבנן ודאי דדי להחמיר לכתחלה בפלוגתא דרבוותא לכתחלה ולא להוציא מבעלה

ובאמת אף בלי טעם המרדכי אין ראית הרשב"א מאומר לא קדשתיך והיא אומרת קדשתני כ"כ אלימתא ל"מ היכי דאיכא קול לבד כמ"ש הרשב"א בתשו' שהביא הב"י בסי"ג דשם הואיל והיא אומרת קדשתני ואף בדינו של המרדכי והרמ"א סמ"ח בבעל אומר קדשתיך מ"מ יש לדחות ראית הרשב"א דדוקא בהאשה אומרת נתקדשתי שהקשה הט"ז יו"ד סי' קכ"ז דתהי' נאמנת נגד הבעל לאסרו בקרוב משום מתוך שנאמנת להפסיד עצמה לאסור אכ"ע תהי' נאמנת לגבי בעל כמו בגווילין דאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרך ותי' שני תירוצים מיהת י"ל אם מגרש נאסר בקרובות דהעולם יאמרו דוראי הב"ד האמינוה הואיל ומפסדת עצמה ומתוך שנאמן להפסיד הוא בכ"מ סברא טובה לכן יטעו ג"כ דכדין גירשה משא"כ בבעל אומר קדשתיך דאינו מפסיד עצמו כלל דבידו לגרשה ובארוסה ליכא חר"ג כמ"ש המחבר ס"א ס"י ובידו לישא אחרת ומה שאוסר עצמו בקרובות הוי הפסד מועט דאף בס"ת אמרינן גטין דנ"ה דבהפסד מועט כמו אזכרות לא כתבתי לשמן דא"נ ועוד דהרמב"ם פ"ט מה"א כ' דמבקשין שאין הפסד בדבר וכן מוכח בכתובות דע"ה באשה שאינה חשובה לאו קפידא הוא מה דמיתסר בקרובות

והנה הראי' מחלוצה ג"כ יש לפקפק דכיון אשה שאמרו לה מת בעלה ונתקדשה לאחר אע"פ שנתן לה אחרון גט לא פסלה מכהונה ולדעת הרשד"ם סי' ס"ב וב"ש הביאו סי"ז דגם בגירשה שני ובא בעלה מותרת לחזור דתלינן הקדושין וגרושין בטעות והרמב"ם פ"י מה"ג כ' דיאמרו תנאי הי' בקדושין וא"כ י"ל דדוקא בחלוצה דאם הלכה נשואה וצרתה למדה"י כיון דאין תנאי נשואין וגם בחליצה אין תנאי לא אסקו אדעתייהו שמא ילדה צרה ויאמרו חלוצה מותרת משא"כ בקדושין וגרושין די"ל שתנאי הי' בקדושין וכ"ז שלא נתבטל התנאי היתה צריכה גט ואח"כ נתבטל הקדושין והגט ולא יאמרו דמותרת גרושה לכהן ובזה לא היינו צריכין למ"ש מהרשד"ם לישב הך מתניתין דלא פסלה מכהונה ולא נחוש לרואים אחד משום דקלא אית לי' הב' כיון דדייקא ומנסבא א"כ זו שנתקדשה הוי מלתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן רק הטעם דתלינן בתנאי וקדושי טעות ודוקא ביצא קול של ממש אסור לראשון כשמגרש שני כיון דאפשר קדושי שני קדושי מעליא אבל היכי שאינו רק קול הברה מנלן או בהא דמת בעלך דאנן ידעינן דלא קדושין ל שני בבירור לא חשו לרואים דיאמרו קדושי תנאי הי' וא"ר מחלוצה די"ל דמיירי בנשואה כיון דא"ת בנשואין ובחליצה לכן חשו אף דשל"כ הי' חליצה כשילדה צרתה דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא והרשב"א דלא ניחא לי' בהא לטעמי' אזיל לפמ"ש המל"מ פ"י מגרושין בשיטתו דמקדש ע"ת א"י לגרש טרם נתקיים התנאי א"כ לא יוכלו לתלות שגירש ואח"כ נתבטל תנאי קדושין ולא נפסל לכהונה דכה"ג ל"ה מגרש טרם שנתקיים התנאי דא"מ גט כזה ואם גירש כבר היו הקדושין גמורים ותנאי בגט לא יתלו דא"כ עדיין א"א היא בלא מת א"כ חש לחשש רואים ומדמי לחליצה אבל לשיטת הטור ורמ"ה שכ' המל"מ דיכול לגרש קודם קיום תנאי י"ל דל"ד לחליצה דכאן יתלו שקידש ע"ת ונתבטל קדושין אחר הגט ומותרת לכהן אבל הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי"ג מדמי בקול הברה שנתקדשה גט לחליצה והובא בב"י ס"י ובודאי הטור לא יחלוק אדעת אביו אלמא דלא תלינן בתנאי וחיישינן לרואים מיהת ארווח לן מה דקשה לי אדעת הראב"ן ומרדכי דמתירין לכהן ול"ח לרואים ולא מדמי לחליצה ולפ"ז ניחא די"ל דסברו דיכול לגרש טרם נתקיים התנאי לכן ל"ד לחליצה אמנם הרמ"א חשש בזה לדעת הרא"ש בתשו' דראוי להשוות גט לחליצה ולא יתלו בתנאי כלל מיהת נהי דלכתחלה לאסור מדמינן גט לחליצה וחשו לרואים פן לא יאמרו שתנאי אבל שנחמיר כולי האי לאסור בדיעבד להוציא אשה מבעלה לא מחמירין כיון דאפשר שיתלו בקדושי תנאי ובזה י"ל קצת מה שהקשינו במכתב קדום דבקול חלוצה מותרת ובחליצה שא"צ אסורה א"כ חמיר מקול א"כ כיון דקול שנתגרשה תצא מכ"ש בגט שא"צ ולפ"ז ניחא דבקול גרושה אנן חיישינן ותצא אבל גט שא"צ ורק מפני הרואים ואפשר שיתלו בתנאי לכן די להחמיר לכתחלה ולא בדיעבד אמנם ביבמות דמ"א דפריך ארוסה גרושה מא"ל משמע בארוסה לחוד איכא גזירה דאיכא דשמע בהא ולא שמע בכרוז אף דיש לתלות בתנאי בקדושין ונכונים דברי הרא"ש אמנם לפמ"ש התוס' שם דהומ"ל אארוסה לחוד א"כ אין ראי'

ויש לנו לה"ר מדברי הרש"ך במת בעלך ונתקדשה וגירשה דאסורה לחזור והביאו הב"ש סי"ז וכיון דע"כ ל"ל סברת הרשד"ם דקלא אית לי' או דדייקא והוי לא שכיח דא"כ אמאי אסורה לחזור ואיך יפרנס מתניתין דיבמות דצ"ב אע"פ שנתן לה גט לא פסלה מכהונה ואמאי לא ניחוש שיאמרו דגרושה מותרת לכהן ועכצ"ל דסובר דבגרושה ל"ח שיאמרו מותרת לכהן כיון דדאורייתא הוא כמ"ש הרש"ל רק אסורה לחזור לראשון דבמחזיר גרושה יש יותר לאסור הואיל ומן הארוסין אתי למטעי בדר"י בן כיפר וכיון דאין ארוסין מפורש בתורה דמי לחלוצה ולפ"ז יקשה להרש"ך דברי הרשב"א דאוסר לכהן בא"צ גט דא"כ איך יפרנס מתניתין דיבמות אע"פ שנתן לה אחרון גט לא פסלה מכהונה בשלמא לשיטת הרשד"ם ניחא דא"ל מת בעלך קלא או דל"ש ולא גזרו אבל להרש"ך קשיא וצ"ל דכיון דלא תנן כשרה לכהונה אלא דלא פסלה היינו בדיעבד וכולי האי לא גזרו בדיעבד משא"כ להחזיר בעל הראשון משום חשש מחזיר גרושתו דאתי למטעי בדר"י בן כיפר אף דלגבי בעל ראשון הוי כדיעבד שתצא ממנו מ"מ כיון דאתי למטעי אסור אף בדיעבד וא"כ מסייע לשיטת הב"ח ואפשר אף משום מחזיר גרושתו נמי מותר בדיעבד להרש"ך והא דכתב דאסורה לחזור אף דלבעל ראשון הוי כדיעבד י"ל דהרש"ך מיירי שכבר גרשה גם הראשון דאסורה אבל אם לא גרשה בעל ראשון ואחרון נתן גט לא תצא ורק לכתחלה אסור בגירשה שלא יחזור וישאנה

והנה דברי הטור בשם הרי"ף דאפילו נתרצה אח"כ האב ל"מ ואם נתגרשה מותרת לכהן וקשיא לפ"ז אמאי לא ניחוש שמא אמר אבי' צאי וקבלי קדושיך ואיכא חשש דיאמרו גרושה מותרת לכהן וכבר דברנו מזה ולפי דעת הרשד"ם י"ל הואיל וקדושי קטנה ל"ש דאסור לקדש בתו קטנה ולכן לא גזרו ואפשר אף הרש"ך מודה בהא דלא שכיח ולא גזרו ואפילו נאמר דדוקא לזה לא חיישינן שאמר לה קבלי קדושיך אבל לדידן דקיי"ל דאם נתרצה אב אח"כ הוי קדושין א"כ חיישינן דהעולם יסברו שנתרצה אח"כ ואסורה לכהן דזה יש לדחות דבשלמא בהא דס"ו או דס"י לא יתלו בתנאי אבל בקדושי קטנה כיון דידעו דאינו כלום רק תלוי ברצון האב א"כ י"ל דהשומעים שגירש יאמרו שגירש קודם בא האב ואח"כ מיחה האב דאז ודאי נתבטל הקדושין וגט למפרע כיון דהקדושין מיד הי' רק תלוים ועומדים ברצוי האב א"כ אם לא שמעו שמיחה האב יאמרו שגירש קודם הרצוי ואפילו נפקפק בזה מ"מ כיון דלהרי"ף ורמב"ם ל"מ רצוי האב ובנתגרשה מותרת לכהן רק דאנן מחמרינן כדעת האומרים דנתרצה האב הוי קדושין מיהת כאן דלא נתרצה האב ורק החשש בדרבנן לכהן ובדיעבד כדאי הרי"ף ורמב"ם לסמוך בשעת הדחק שלא תצא בנשאת כיון דלשיטתם תנשא לכתחלה וכ"ז הנני מסכים באופן שיסכים עמי אחד מהרבנים המובהקים הסמוכין למקום המאורע היודעים בטוב הענין לאמתתו יען ל"ה שום גב"ע למראה עיני ואז הנני למטי שיבא בהדי' נמצא צדדי