שו"ת הרד"ד אבן העזר א פ

ממבקשין ואלו בתשו' ההיא רק מכופין מייתי ודחי לה ונ"ל דהנה באמת קשה דמנ"ל להרשב"א במבקשין דאסור דלמא דוקא בכופין כסברת הראב"ן הנ"ל לכן צ"ל דאי ס"ד בנתן מעצמו או ע"י צווי הב"ד לא יאסר בקרובות סובר הרשב"א דא"כ הוא פשע בנפשו מה שממתין על מה שיכפוהו דאלו גירש מיד ל"ה נאסר וא"כ אפילו אם הי' נאסר ע"י כפי' הי' ראוי שנכופו אע"כ דבכל גווני אסור בקרובות והנה אי נימא דלא חמיר לעז מקול הא כיון שכופין והוא צועק אינני צריך לגרש הוי כקול ושוברו עמו דמי שישמע כפיית ב"ד ידע שטוען כן וקול ושוברו עמו ל"ח בשלמא במבקשין דליכא קלא יסברו שניחם והודה שקידש אבל בכפי' קלא אית לה א"כ ע"כ משמע דלאו משום קול פסלינן בקרובות רק מן הדין א"כ אף אחר אירוסין יש לאסור ותי' דשם כיון דהיא טוענת נתקדשתי מסתמא עמדו ב"ד על המחקר שדברי' אמת והוא בדאי אבל ממבקשין לא הוקשה להרשב"א דשם לא נודע אשר מתעצם להכחישה ויאמרו דהודה ואיכא לעז וה"ה בכל גט מדקבלה הודית שהיא גרושה ונהי דאנן ידענו הוי הלעז כמו קול דחוששין קודם ארוסין לכן לא הקשה רק מכופין דכשם שיוצא הקול על גרושין כן יוצא הקול שמכחיש הקדושין והודאה אחר הכפי' ל"מ מה"ד א"כ חזינן דאף בלי קול דהא קול ושוברו עמו מ"מ אסרינן א"כ מוכח דלאו משום טעם דהוי כמו קול אסרינן רק דלא קיי"ל כר"א בן מתיא דנתגרשה מאינו אישה כשרה וא"כ אף בגירש אחר קדושין יש לאסור לכן תי' דבכופין כיון שהיא אומרת קדשתני דקו רבנן דדברי' אמת ואיכא לעז לכן בתשו' תק"נ לא הביא ראי' מכופין לב"ד דשם יותר איכא לעז דמסתמא דקו רבנן וי"ל כסברת הראב"ן ולכן הביא דגם במבקשין אסור דאל"כ למה נחיש שלא יכפוהו כדי שלא יאסר כיון דהוא גרם לנפשו שהמתין על הכפי' אע"כ דבמבקשין איכא לעז והקול יוצא ולכן קלא דמקמי קדושין חיישינן ומייתי ראי' לדינו דמיירי קודם קדושין כנלענ"ד בפי' דבריו ז"ל

ולפ"ז מיושב מה שהרמ"א לא העתיק דברי הרשב"א שהובא בב"י סי"ג בש"ע וכן הב"י ואלו דברי הרשב"א המחמיר הביא בס"ו די"ל דהרשב"א דמיקל אחר קדושין דסובר דלא חמיר מקול ע"כ סובר דקול חלוצה פוסל כהראב"ד או עכ"פ לכתחלה אבל כיון שהרמ"א דקול בחלוצה פסק מותר גם לכתחלה והוא מדברי הה"מ וא"כ ע"כ הא דאיכא דשמע בחליצה חמור מקול דאל"כ הי' מותר בחלוצה ואיך יפרנס הגמ' וא"כ י"ל דגם אחר הקדושין בגירש אסור דאין ראי' מקלא דבתר ארוסין דגירש חמור וחמור לכן השמיט תשו' הרשב"א המיקל בגירש אחר הקדושין (והנה לדברי הרשב"א לכאורה קשה מהירושלמי לפי' הקה"ע ופ"מ אמנם הפירוש שכתבתי הוא המחוור ואין לו ענין כלל לדברי הרשב"א) וא"כ מאחר שהרמ"א הכריע דחמור מקול גרושה ודאי דתצא כמש"ל וכדעת הט"ז

עוד נ"ל דהנה המרדכי פ' האומר שקיל וטרי דדוקא בעל אסור בקרובות הואיל וכותב כדו פטרית ושבקית אנת אנתתי אבל היא אינה מודית אכן לכאורה י"ל דסובר הרשב"א דנראה כמודית כשמקבלת הגט אמנם הודאתה למפסל לכהונה א"מ אחר שנתקדשה כמ"ש הר"ן בטמאה אני לך ואף בארוסה י"ל דל"מ דחב לבעל שהוא כהן ול"ד להדירה כשהיא ארוסה דחל דעדיין אינו משועבד אבל כאן כיון דאין בידה להוציא עצמה כל שחב לאחרים ל"מ לכן הקשה הרשב"א מכופין דשם הוא עומד וצווח ואין כאן הודאה ואף שכ' אנת אנתתי הא אנוס הוא על ההודאה בשלמא על גוף הגט הוי תלוה וזבין או מצוה לשמוע ד"ח משא"כ שיודה אין בכפייתו כלום ומ"מ אסור א"כ מוכח דלאו מטעם הודאה וא"כ אחר הקדושין נמי ותי' דהואיל וטוענת קדשתני יתלו דהב"ד בספק החמירו לפי שהאמינו לדברי' מדכפוהו דאל"כ ל"ה כופין משא"כ כ בתשו' תק"ן אוסר מטעם הודאה כיון דאבי' השתדל בגט ונאמן האב לומר קדשתי את בתי א"כ הוי כהודאה ומייתי ראי' ממבקשין ולא מכופין דשם יאמרו קמו רבנן דספק קדושין אבל במבקשין טעמו משום הודאה וה"ה היכי דהיא קבלה גט הוי כהודת ואסורה לכהן ויש להאריך ואף שהרשב"א לענין ג"ח איירי משמע שאינו כהן י"ל דכ' כשם שאם בעלה כהן לא נפסלה עליו לפי שהוא אחר קדושין ה"נ לאסור שתצטרך להמתין ג"ח לא אמרינן מיהת בנ"ד בל"ז יש לחוש שמא נתרצה האב ודבר כזה צריכין לראות הגב"ע ואולי הי' האב במקום רחוק בהשיאה אמה הוי קדושי מיאון כמבואר בסי' ל"ז וכל שיכולה למאן ונתגרשה אסורה לכהן ובאמת אחשוב כי השאלה שקבל בדוי' מלב שהי' לו לשלוח גב"ע מתחלה ועד סוף וכל דבר כי האי קלא אית לי' לכן כאשר אשיג גביות עדות נעיין מה שיש לצדד עוד בזה להקל ולהחמיר ועל יתר הקושיות הנני אינני מופנה כעת לעיין עוד חזון למועד בס"ד. דברי ידידו ד"ש: סימן לד א' תמוז תרל"ב לאסק להנ"ל

קבלתי מכתבו שנית ושם נאמר כי הי' במקום קרוב והאב צעק מיד ולירד לעומק הלכה הנה באה"ע סמ"ח הביא הרמ"א דעת המרדכי בהוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני דאף שכופין אותו כדי שלא ימנעו מלישאנה דלא נאסרה בקרובותיו ותמה הח"מ והב"ש דבסי' ו' פסק מחמת קול אף שא"ב ממש אסורה לכהן וכן בס"י דנתגרשה מחמת קול אסורה לראשון וסותרין דעת המרדכי ולא תי' כלום ומה שנלענ"ד דהרמ"א הכריע בין הדיעות דיסוד הרשב"א האוסר הוא מכח שתי ראיות האחד מהא דלא תחלוץ והשני מהא דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותי' והנה המרדכי חולק בהיא אומרת קדשתני ובעל אומר לא קדשתיך כיון דכותב אנת אנתתי והעדים כותבין בגט א"כ כיון דבהא דמעלין מתרומה אמרינן דאכולה מלתא קמסהדי א"כ הוי ככותבין שהודה שגירש אשתו ולא אינה אשתו לכן אסור בקרובות אבל בהוא אומר קדשתיך והיא מכחשת אינה נאסרת כיון דלא הודית ואף שקבלה גט כדי שלא ימנעו מלישאנה משא"כ הבעל אף שע"י כפי' לאו הודאה מ"מ הרואה וקורא בגט יאמר דעדים העידו שהודה דבגט לא נזכר הכפי' רק שאמר אנת אנתתי ובזה מודה הרמ"א לסברת המרדכי וא"כ אין ראי' כלל שהאשה תאסר אבל עדיין הוי הך דין דהרשב"א אמת מהא דלא תחלוץ דאיכא אינשי דשמעי בחליצה ולא שמעו בהכרזה וזה קשה גם אדעת הראב"ן דבמבקשין לא נאסר בקרובות והרש"ל בתשו' חילק דחלוצה מד"ס א"כ חשש שמא יאמרו חלוצה מותרת משא"כ קרובות ולכן הרש"ל אף לכהן התיר בגרושה הואיל ומפורש בתורה אבל הרמ"א סובר דנהי דבקרובות אין לחוש שיאמרו שמותר קרובות ערוה מ"מ איכא למיחוש בגרושה כיון דליכא כהן מיוחס בזה"ז יאמרו קמו רבנן דלאו כהן הוא ומותר בגרושה או ספק כהן התירו ועיין שבות יעקב ח"א דהביא דעת הרשד"ם דהאידנא דליכא כהן מיוחס אין מוציאין אם כנס ונהי דדבריו דחו מ"מ מיהת איכא למטעי בהא ולכן שפיר איכא למיחוש ודמי לחלוצה וכן לענין מחזיר גרושתו אתי למטעי בדר"י בן כיפר דמן הארוסין מותרת לחזור ואף אם נשאת חשו שמא מן הארוסין יאמרו לכן התירו דקיי"ל כר"י בן כיפר ועוד דמצינו להדיא בגיטין ד"צ חשו רבנן דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה א"כ חזינן דגזרו דקיל לאינשי איסור מחזיר גרושתו וכן ביבמות דפ"ח אבל בערוה לא מצינו בשום מקום שיאמרו ערוה מותרת ואדרבה שם דצ"ה אמרינן במתה אשתך ונשא אחותה ולא חשו שיאמרו דמותר באחותה א"כ שפיר אין ראי' לאסור בקרובות מהא דלא תחלוץ דל"ד כלל אבל לענין גרושה לכהן ומחזיר גרושתו חש לאסור הואיל ומצינו בכמה מקומות דחשו שיאמרו שמותרת לכן פסק בזה כהרשב"א אבל לענין קרובות פסק כהמרדכי והכריע מסברת עצמו

מעתה אף שלפי' הפ"מ שהבאנו לעיל מוכח דבדיעבד תצא מ"מ לפי הכרעת הרמ"א כהמרדכי דדוקא לאסור קרובות על הבעל דמשום הודאה נגע בה י"ל אף דיעבד אסור