שו"ת הרד"ד אבן העזר א עט

דהואיל ונתן גט הוי הודאה שקדשה והקשה הירושלמי דאפילו גדולה מזה אם חבר הוא ויודע שחייב גט וקנס אף דאיכא חזקה דלא שדי זוזי בכדי ומסתמא אם לא קדשה ל"ה מפסיד לעצמו הכתובה ומ"מ אם נשא אחותה מוציאין הודאי מפני הספק האם נפסק שתצא אחותה בלי גט לפי שלא חלו הקדושין ומ"מ אין מניחין ודאי קדושין מפני הספק שיש לנו עליו בשביל שאיבד ממונו דודאי לא חלו הקדושין וע"כ לא תקל בערוה מכ"ש כשהוא ע"ה ולא ידע שיצטרך ליתן כתובה איך נוציא ממון בשביל ספק חלוש כזה ולפ"ז צ"ע לדברי הירושלמי אם נתן גט מעצמו דכופין על הכתובה דאם קידש אחותה י"ל תצא בלי גט וא"כ אין הכרע כאן לא לדברי הט"ז ולא להב"ח ואפילו לפי' הגדולים הנ"ל י"ל דלא תקשה להב"ח דאם גירש ואח"כ נשאת לכהן ל"ת כמו בספק חלוצה דיאמרו עיינו רבנן ואין ממש בחליצה או בגט אבל אם אחר נשואין גירש כהא דירושלמי שקידש אחותה קודם הגט אם יגרש י"ל דמודה הב"ח דתצא דכיון דהב"ח מדמיהו לספק חלוצה וגם שם בחלצה אחר נשואין מחמרינן כמו שכתבו תוס' יבמות דכ"ד ד"ה וספק חלוצה ה"נ בנדון הזה אם נשא אחותה שאח"כ אין לו לגרש ואם יגרש תצא אף להב"ח

ולכאורה לפי' הפ"מ דאף במבקשין אם נשא אחותה אסור לגרש דאל"כ יאסר באחותה ראי' לסברת הרשב"א במבקשין דאסור בקרובות וקשיא להראב"ן שכ' דדוקא אי הוי כופין על הגט אמרו בגמ' דיאסר בקרובות אבל אי מבקשין כיון דחזו דלא יכפוהו ידעו דאינו לגרש רק להתירה משום דשויא אנפשיה חד"א והביאו הרש"ל בתשו' כ"ד ולפי' הפ"מ קשיא דברי הראב"ן ואין לחלק בין אחר קדושין או קודם דמ"מ כיון דהב"ד רק מבקשין ידעו שאין בו ממש לכן ודאי אין פי' הפ"מ נכון ואף הרשב"א הי"ל לסייע לדבריו מהירושלמי הגם דלפי' הקה"ע י"ל כיון דלשיטת הירושלמי כופין על הכתובה איכא לעז ואסור בקרובות אבל לש"ס דילן דבמבקשין א"ח כתובה צדקו דברי הראב"ן אבל כבר דחינו פירושו בכמה ראיות לכן מחוורתא כמש"ל

והנה הרש"ל רוצה להסמיך דעת הרמב"ם פ"ט מה"א שכ' דמבקשין ליתן גט שאין הפסד בדבר דסובר כדעת הראב"ן דאל"כ הא מפסיד דמיתסר בקרובות ודחה דברי הה"מ שהניח בצ"ע ודחק בפירושו שאין הפסד ממון בדבר לפי שהה"מ בשיטת הרשב"א אזיל אבל הרמב"ם י"ל דסובר כשיטת הראב"ן עכ"ד ועפ"ז י"ל דהרמב"ם פ"ג מה"א בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דנתגרשה מותרת לכהן לטעמי' אזיל לפי שחולק אהרשב"א אבל הא לא"ה הוי חיישינן שמא יאמרו שאב קדשה או אמר לה צאי וקבלי קדושיך דהוי קדושין והיתה אסורה לכהן אבל הטור הביא הדין בשם הרי"ף דאפילו נתרצה האב ל"ה קדושין ואם נתאלמנה או נתגרשה מותרת לכהן ובדברי הרי"ף לא נזכר דמותרת לכהן ולא העתיקו בשם הרמב"ם משמע דהכי ס"ל מדעת עצמו דלשיטת הרי"ף מותרת לכהן ומה פסיקא לי' דלמא חיישינן שיאמרו שאבי' קדשה א"כ משמע דאינו סובר כהרשב"א וא"כ כיון דרמב"ם וראב"ן וטור חולקים דעת הרשב"א יחידאה אבל אין זה ראיה דדוקא לשיטת האומרים דנתרצה אב אח"כ ל"ה קדושין ל"ח שמא קדשה אבי' או אמר לה צאי וקבלי קדושיך די"ל דהקול יוצא לקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבל לדידן דאם נתרצה אח"כ האב מקודשת מי יודע אולי נתרצה רגע אחת ואף שבאמת לא נתרצה איכא לעז וחשש ואסור לדעת הרשב"א ואף הטור יודה תדע דאח"כ כשהזכיר דעת האומרים דנתרצה אח"כ הוי קדושין ובשתק דל"ה קדושין לא הביא דמותרת לכהן אם גרשה די"ל דכהרשב"א ס"ל

ובל"ז י"ל דודאי אין סברת הרשב"א וראיתו מהא דחליצה ומהא דמבקשין דחליצה שפיר יאמרו שהי' בה ממש דאל"כ למה חלצה ונפסלה לכהן וכן הוא שמגרש אם לא קידש אי הוי ניחא לי' בקרובות לא הי"ל לגרש אבל היא למה תאסר לכהן כיון דמגרשה בע"כ א"כ כ"א יתן גט למי שאינה אשתו לבעבור הרעימה ולפסלה לכהן לכן צדקו דברי הרמב"ם והטור בשם הרי"ף משא"כ הרשב"א שבימיו כבר נתפשט חר"ג שלא לגרש בע"כ וא"כ למה קבלה גט אחר שא"צ לכן החמיר לאסרה לכהן דהיא גרמה שיאמרו שמגורשת היא דאל"כ לא היתה מפסדת עצמה מכהן ושפיר יפה מדמה הרשב"א לחלוצה שברצונה וכן להא דמבקשין דהבעל ברצונו מגרש וה"נ ברצונה מתגרשת משא"כ הרמב"ם והטור בשם הרי"ף י"ל בנתגרשה שלא ברצונה דומיא דנתארמלה דשלא ברצונה ובהכי ניחא מה שק"ל כיון דהטור והרי"ף אינם מביאים רק הנהוג בזה"ז למה הביאו נתארמלה הא עתה אין כה"ג ואין נ"מ ועוד פשיטא השתא נתגרשה דעבדה מעשה דאיכא לעז יותר ל"ח כ"ש נתארמלה ולפ"ז י"ל דבא לגלות גרושה דומיא דאלמנה שלא ברצונה אכל נתגרשה ברצונה דאיכא לעז שיאמרו מסתמא אבי' א"ל לקבל קדושין שפיר אסורה לכהן ובזה יש להסיר תלונות הרש"ל על הה"מ ולפ"ז ניחא דהה"מ הוציא מדברי הרמב"ם דנקט אלמנה דפשיטא השתא שרינן לעלמא קטנה באיסור ערוה החמורה למה לא נתיר באלמנה לכ"ג כיון דלא נעשה שום מעשה שיהי' לעז יותר רק בא לגלות באלמנה דדוקא גרושה הדומה לה שלא ברצונה נתגרשה א"כ מזה שפט הה"מ דהרמב"ם בשיטת הרשב"א אזיל דלא כהראב"ן ולכן כ' שאין הפסד ממון ועכ"ז הניח בצ"ע אבל דברי הטור ודאי מורין כן דלמ"ל להזכיר מלתא דפשיטא ודבר שאינו נוהג בזה"ז מה שאין דרכו להביא נראה דסובר כהרשב"א

אמנם דברי הרשב"א סותרין למ"ש בתשו' שהובא בב"י סי' י"ג וכבר עמד הב"ש עליו ותירוצו אינו מובן ולברר הדא מלתא אעתיקו בקצרה וז"ל ע"ד כו' שהיתה משודכת לבן ראובן ולא נתקיים המעשה ואח"כ שדכה אבי' ליהודה ונתקדשה לו קדושין גמורים ואח"כ אמר אביו הוא ראובן שנעשה שליח מהבן לקדשה בפני אבי' ולא מיחה ושקדשה בפני ב' עדים והאחד מת והנערה ואבי' מכחישים ואותו עד הוי ע"א בהכחשה וא"צ גט כלל ועוד דא"נ לומר שבנו עשאו שליח דלא חציף אינש לשוי' לאבוה שליח ועוד אפילו קול לאחר ארוסין א"ח ומי שאמר שיגרש שלא כראוי עשה כו' וכל שא"צ גט לא פסלה מן הכהונה דנתגרשה מאיש שאינו אישה וכההוא שדרש ר"א בן מתיא בהאשה רבה דצ"ב כו' ואם נפשך לומר הרי שנינו קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואיתמר עלה בגמ' כופין אמאי לימא לא ניחא לי דאתסר בקרובותי' והלא הוא צווח שאינה אשתו לא היא דשאני התם שהיא אומרת קדשתני ואפשר שהוא כדברי' והרי היא בספק גט אבל לאחר שנתברר שלא הי' בדברי ראובן כלום אותו הגט שגעון הוא ואין בו ממש עכ"ד וזה סותר למ"ש בתשו' תק"נ ושם מיירי ג"כ שלא אמר אדם שנתקדשה ונתן גט שלא יוציאו לעז ופסול מן הכהונה מהא דצרתה במדה"י לא תחלוץ איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה ותו מהא דקדושין דאסור בקרובותי' למ"ד מבקשין ולא נחית לחלק הואיל והיא אומרת קדשתני והוא תמוה

ומה שנלענ"ד דודאי הא דצרתה ילדה ולד ודאי לית מששא בחליצה מ"מ חיישינן שלא ידעו העולם שילדה ויאמרו חלוצה מותרת לכהן וסובר הרשב"א דזה לא עדיף מקול דחיישינן ונהי דהרמ"א הביא דקול בחלוצה לא חיישינן מאן לימא לן דהרשב"א כהרמב"ם ס"ל דלמא כהראב"ד ס"ל דקול פוסל גם בחלוצה ותצא או דל"ל דברי הח"מ והב"ש דסברי דאף לכתחילה שרי בקול חלוצה רק בדיעבד מכשיר וע"כ הב"ח סובר כן דאל"כ קשה עליו מה שהקשינו דא"כ ע"כ חמיר מקול וא"כ השתא בקול תצא מכ"ש בגירש דתצא מכהן רק י"ל דל"ל סברת הח"מ וב"ש וא"כ כיון דהרשב"א סובר דלא חמיר גירש כשא"צ לגרש מקול גרושין א"כ ממילא התיר שם בנתקדשה ליהודה דמשמע מהתשובה דמדבר לענין הבחנה להמתין ג"ח ומייתי ראי' מדין שאלו בעלה הי' כהן דאל"כ למה הוצרך להביא זה וא"כ אם הי' כהן וגירש אחר ארוסין הוי בדבר שא"ב ממש רק חומרא מצד הרואים הגרושין ולא חמיר מקול כמו שהוכחנו מדברי הב"ח א"כ בנתקדשה כבר כמו קלא דבתר ארוסין ל"ח ה"נ א"ח על הגט להוציאה מבעלה כהן ולפ"ז אין הפסק סותר כלל לתשו' תק"נ דשם בגירש קודם הקדושין דהוי כקול קודם ארוסין איירי אבל עדיין קשה דתשו' תקין נסתייע מדברי גמ' דקדושין וכאן דחה ראי' זו דהואיל והוא אומר קדשתיך הוי בספק ומה שנ"ל בישוב זה דבתשו' תק"ן מביא ראי'