שו"ת הרד"ד אבן העזר א עח

ממילא כיון שלא יכול להחזירה א"כ הוי מעושה כדין לגרש דא"י לעגנה וא"ל דלולי האונס ל"ה מגרשה והי' דר אתה דז"א דהא על הדירה ודאי ל"ש לומר דאם הי' אונס דאיך שייך שידור דבזה ל"ש אנוס א"כ אם לא רצה להפסיד ממון בדין שיגרשנה

לכן העצה היעוצה לצאת כל הדיעות שהפשר יהי' שהכל יהי' שלה ואף אם אנוס לגרש יהי' שלה רק אם יגרש ישיג זה הסך דאז באמת אינו אוסר דהוי כהרווחת ממון ובודאי לא מקרי אונס והפשרה יהי' בביטול מודעא ואז יצאו ידי כולם

ומה שנסתפק כ"ת בתלוה ויהיב אם נתכוין באמת למתנה נ"ל דודאי דשב"ל הוא כיון דאמירתו אינו כלום דהכרנו באונסו א"כ ל"מ מה שבלבו דאל"כ למה גט מעושה שלא כדין פסול לכהונה מטעם דמיחלף וכן בעכו"ם של"כ אינו פוסל ניחוש לכהונה מיהת לכתחילה שמא נתכוין כיון דלכהונה אפילו ריח הגט פוסל אע"כ דל"מ כונתו כלל ונהי שיש לדחות כיון דמ"מ הסופר לא ידע כונתו ואנן בעינן שישמע קולו וכאן כיון דבלבו חשב הסופר לא שמע ועדים חתמו אעולה מ"מ ודאי דבשב"ל ל"ה דברים וא"צ לפנים וקצת ראי' מהא דגטין ד"מ נתתי שדה פלוני והוא אומר לא נתתי חיישינן שמא זיכה ע"י אחר ולא אמר שמא באונס דהוי כלא נתן ומ"מ הנותן ידע שכוון ברצונו אלא דלא מהני. דברי הדו"ש: סימן לג יום ה' ער"ח סיון תרל"ב לפ"ק להרב הגאון מ' מנחם נחום ג"ב נ"י

מכתבו קבלתי וע"ד השאלה מהרב מווישיגראד על כהן שנשא אלמנה ואח"כ נודע שבקטנותה הסיתו השדכנים אמה להשיאה לאיש ול"ה האב בביתו ובבוא האב כעס מאוד ונתגרשה בעודה קטנה אחר ג"ח והרמב"ם פ"ג מה"א כתב בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' אפילו אח"כ נתרצה ונתארמלה או נתגרשה מותרת לכהן רק הרשב"א הובא בהגה ס"ו אוסר כל שנתגרשה והב"ח הקיל אם נשאת שלא תצא אמנם הט"ז כתב דתצא וכ"ת פקפק בדברי הט"ז דראיתו כיון דלא תחלוץ ותשאר צרורה לעולם אם לא יודע אם ילדה הצרה מטעם זה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה א"כ שפיר אף אם נשאת תצא ותמה כבודו הא במשאל"ס תשאר עגונה לעולם ועכ"ז אם נשאת לא תצא יפה הקשה ובל"ז ליכא לאתויי ראי' מהא לפמ"ש הב"ש סי' קנ"ו דנסתפק הרא"ש אם תדור שלא תנשא לכהן די"ל שתחלוץ א"כ אי נימא דמהני נדר שתחלוץ כיון של"ת לכהן עוד א"כ ליכא עגון בלל ואין ראיתו ראי' אבל בל"ז יפה הקשה כבודו וכ"מ בתרי ותרי דל"ת ויותר שכיח שתבא צרה לביתה מאלו בתרי ותרי דא"א כ"א ע"י הזמה, ולכן נ"ל בפירושו דהנה קשה תחלוץ ול"ת לכהן ועכצ"ל דגזרו שמא אחר חליצה אף אם אנן נזהירה של"ת לכהן בהודע לה כי ילדה צרה לא תחוש ותנשא ואם עשו חכמים גזרה לגזרה לעגן האשה כיון שאפילו תנשא בדין תנשא רק מפני החשש דלא שמעו, בהכרזה ויאמרו חלוצה מותרת א"כ מכ"ש הגזרה עצמה להנשא לכהן שאסור דאלמוה דתצא דאי הי' הדין בדיעבד דל"ת ולא אלמוה לאיסורא בדיעבד ל"ה גוזרין שלא תחלוץ אף שנאמר לה שאסורה אף אם תדע. שילדה צרתה מ"מ שמא לא תשמע דגזרה לגזרה ל"ה עבדי אם לא אלמוה לגזרה של"ת לכהן וכה"ג ה' הט"ז ביו"ד סי' ב' סק"ד דהיכי דבדיעבד כשר בלי בדיקה ל"ח שישכח מלבדוק וה"נ דכותה אלו הי' הדין דתשב תחת בעלה ל"ה מעגנים אשה שמא תנשא לכהן וא"כ ל"ק מה שהקשה

הן אמת דלפמ"ש א"כ ע"כ אם חלצה ונשאת לכהן ונודע שילדה צרה תצא לדברי הט"ז וק"ל מ"ש מספק חלוצה לכהן דל"ת כמבואר ס"ז ס"א והשתא אם באמת חלוצה מספק לא חשו רבנן דיאמרו שחלוצה מותרת לכהן מכ"ש היכי שודאי א"צ חליצה למה תצא ואם נאמר שלא תצא הדרא הקושיא עליו הא חזינן התם דאם תנשא לכהן ל"ת ומ"מ ממחין מלחלוץ לה ותתעגן בשביל חשש זה א"כ ה"ה בגט י"ל דבדיעבד ל"ת

ולכן נ"ל לישב דברי הט"ז באופן אחר דהנה כ' הרשב"א סי' תק"ן דאם גירשה אסורה לכהן ולמד מהא דלא תחלוץ כדאמרינן ר"פ האשה שהלך דקי"ט וביבמות דל"ו. ותו ראיתו מהא דקדושין ס"ה דאומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דמיתסר בקרובותי' אם מבקשין אותו וגירש וקשיא למה בהא דצרתה למדה"י דאיכא ספיקא טובא שמא לא ילדה צרתה ושמא לא יודע הלידה ובודאי לא תנשא לכהן מ"מ חששו שמא ילדה ויודע לה ותנשא לכהן ואסרו לחלוץ מכ"ש שהי' ראוי למנוע מלגרש שהוא צועק לא קדשתי דודאי איכא למיחוש שישא קרובתה ויאמרו קרובה מותרת וא"ל דערוה ידעו שהיא אסורה וליכא למגזר א"כ כיון שטוען לא קדשתי יהי' מותר אע"כ דחששו ותו א"כ מה מייתי הרשב"א ראי' מחלוצה לגרושה אדרבה בחלוצה דאינו אלא מד"ס חיישינן שיתירו חלוצה לכהן אבל גרושה דאורייתא לא אלמא דלא ניחא להרשב"א לחלק ועתש"ו רש"ל שחילק כן בתשו' כ"ד אכן על הרשב"א דאינו סובר כן קשה ועוד שמא ישא שני' לכן צ"ל דשם מבקשין לגרש דאין לחוש שישא קרובתה כיון דאם נשאת תצא ודאי לא ישא דדמי לספק דתצא אבל חלוצה דאפילו בספק ל"ת חששו שתנשא לכהן ויועילו מעשי' דלא תחלוץ שמא תנשא אמנם לכאורה אין ראי' די"ל דבהיא אומרת קדשתני חשו לעגונה לכן לא החמירו שמא ישא ערוה וא"כ אין ראי' דתצא לכן כ' הט"ז כיון דגם בצרה דלא תחלוץ איכא עגון ומ"מ החמירו שמא תנשא לכהן וא"כ בהיא אומרת קדשתני הי"ל למחות מליתן גט פן ישא קרובתה ויאמרו אחות גרושה מותרת אע"כ דחלוצה שאני דחששו שתנשא לכהן כיון דיועילו מעשי' דלא תצא אבל בערוה דתצא לא חששו שישא ערוה כיון דמה בצע דהב"ד יוציאוה לכן שפיר אף מבקשים ודברי הט"ז נכונים

ונ"ל להביא ראיה לדברי הט"ז דע"כ חליצה שאין בה ממש חמיר מיצא עלי' קול חלוצה דמבואר בהגה ס"ו ס"ה דל"ח אף לכתחלה ביצא קול חלוצה כמ"ש הח"מ והב"ש בפירושו ומ"מ בילדה צרה והחליצה בטלה ודאי אסורה לכהן א"כ כיון דנתבאר שם ביצא קול על אשת כהן שיושבת תחתיו שהיא גרושה דלו מותרת דהוי קלא בתר נשואין אבל אם נשאת לכהן אחר תצא ע"ש ס"ב חזינן דבקול לבד אם נשאת תצא כ"ש בנתגרשה אף דלא היתה צריכה דחמיר מקול דתצא וזה ראיה נכונה

וראיתי להירושלמי פ' האומר הי"א אהא דלא קדשתיך ר"ה מפתין ליתן גט וכופין על הקנס (פי' קה"ע דהירושלמי חולק אש"ס דילן דאף במבקשין אם נתן גט כופין על הכתובה] הגע עצמך שהי' חבר ויודע שחייב ליתן גט וקנס והלך ונשא אחותה מוציאין ודאי מפני הספק פי' קה"ע שאם יראה שיפתוהו לתת גט ויתחייב כתובה יעשה עצה שיקדש אחותה וימלט מנתינת גט וכתובה שלא נוכל לומר לו שיגרש דאז יאסר באחותה הנשואה ואין מיעצין לו שיוציא ודאי מפני הספק והפ"מ במראה הפנים פי' פי' אחר דתרי בעיי הוא חדא אם חבר ויודע ופשט שמ"מ חייב גט וקנס תו בעי אם קידש אחותה אם יתן גט לפי שתאסר אחותה שהיא אשתו עליו ופשט מוציאין הודאי מפני הספק בתמי' ואינו נותן גט והשתא לכולהו פירושי מוכח דאם הי' מגרש הי' הדין שתצא א"כ מוכח כדברי הט"ז

הן אמת שדברי הקה"ע מגומגמים מאוד חדא כיון דרק מבקשים ואי בעי לא ציית למ"ל להירושלמי לישאל שאם ידע שיצטרך ליתן גט וכתובה שיקדש אחותה לחלוץ עצמו מצרתו הלא יקשה דאם ידע לא יציית כדי שלא יתן גט ולא יתחייב כתובה ועוד כמ"ש בעצמו דיכול לגלות לב"ד שא"ר בגט רק שלא ישלם כתובה דהרשב"א כתב דפטור ומה שתירץ הוא דחוק ועוד למ"ל לקדש אחותה כדי שלא יצטרך ליתן כתובה הא בידו לגרש ע"ת שתמחול לו כתובה ע"כ א"פ מחוור וגם פי' הפ"מ הוא דחוק דסכינא חריפא מפסקא לירושלמי בתרי פיסקי. וגם הלשון הגע עצמך שהוא לכון קושיא ולדבריו הוא בעי לספק בדין. ולכן יש לפרש בדרך אחר דר"ה אמר דאי מבקשין ונענה לבקשת הב"ד כופין על הכתובה