שו"ת הרד"ד אבן העזר א עז

אם תרצה לחלוץ שלא ימנע הוא א"כ עד שכופין אותו לחלוץ כדי לקיים שבועתו נכוף אותה שלא תרצה לחלוץ וכן הדין דיבום קודם ואם לא יחפוץ כתיב וא"כ לפ"ז אם נכוף אותה שתאמר שלא תרצה לחלוץ יצא ידי שבועה א"כ הוי כפי' לחלוץ שלא כדין והוי מעושה ופסול אבל בגט דלאו בדידה תלי מלתא ונשבע לגרש אף אם לא תרצה וא"כ אין עצה אחרת רק לגרש או לישאל א"כ כופין אותו שישאל או יגרש אבל בחליצה אדרבה נכופה שלא תרצה לחלוץ והוי מעושה שלא כדין ופסול ותמיהני על המ"ל שלא ירד לזה

מעתה אחר שהעלינו דדברי מהרי"ק ורשב"א לא יחלוקו א"כ נרד לגוף הנדון בתביעות והכחשה שבין איש ואשתו והשלישה חפצי בעל לגרש וכן נכסי צ"ב כיון דלפי טענתו שרוצה לדור אתה והכל שלו ואפילו בבעל השליש ממון תלוי בדיעות הובאו ברמ"א א"ע סקל"ד ובת"ג שם א"כ באונס אף בלי מודעא ל"מ עכ"ד כ"ת

באמת הרמ"א הביא שני דיעות בקנס והם תשו' ר"מ נואר ורשב"א הובא בב"י ובד"מ כ' דמהרי"ק פליג אהרשב"א וכבר כתבתי דמהרי"ק אינו חולק וכ"כ הכ"מ אמנם תשו' מהר"ם נואר נראין כסותרין לתשו' הרשב"א לכן מעתיקם וז"ל תשו' מהר"ם נואר ראובן שקנס עצמו במאה זהו' לאדון העיר אם יחזיר את אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גרשה בביטול כל מודעי והשיב דל"א גט מעושה אלא כשכפוהו שלא מדעתו בדבר שא"ר לעשות אבל בנדון זה שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות א"ז כפי' שכ"ז שהוא מגרש ברצונו מגרש ואע"פ שאין בידו להחזירה אם לא יפסיד לא הו"ל אונס שזה רצונו הי' מתחלה לגרש דקנס שעשה ברצונו עשה לחזק עצמו לגרש כו' ומידי דהוה גבי מוציא אשתו משום ש"ר אמרינן בגטין דמ"ו באומר יאסרו כל פירות עולם עלי אם איני מגרשך היעלה על הדעת דאם מגרשה שנאמר שהי' אונס בעבור הקונם כו' ואע"פ שרבותינו הצרפתים שאם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם ס"ל דמתניתין כיון דתלה נדרו בדבר אחר אין זה אונס כלל אבל בנשבע לגרש דומה לאנוס שתלה הגט בשבועתו עכ"ד ואח"כ תשו' הרשב"א שאלה ראובן בעל לאה וקרובי לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר שיגרש לזמן ואחר נתחרט ראובן ומיאן בדבר ומתרים בו מצד הקנס עד שהלך לגזבר להתפשר עמו ולא קיבל ומחמת יראה זו גירש ראובן אלא שלא הי' בקי למסור מודעא. תשובה נראה דגט זה מעושה ופסול כל שיודעין באונסו כו' ואם נפשך לומר דתלוה וזבין זה כיון שקבל מדעתו הקנס ובנתינת גט הרויח ממון הוי כמקבל ממון דעלמא לא היא שאינו כמקבל ממון אלא כניצול מהפסד ממון וגרוע טובא מהפקעת שו"כ דמוכח בגמ' דהפקעת דברים אלו דמיפטר מינייהו ע"י הגט ל"ח כממון עכ"ד. ולכאורה מהא דיאסרו פירות שבעולם עלי אם מגרשך לשיטת הרשב"א

ולכאורה אפשר לומר דהרשב"א איירי היכי שהקנס לא קנתה האשה מדין אסמכתא רק שהפחידוה להוציא ממנו בערכאות א"כ שפיר דמי לתלוה דרוצין לגזול ממנו שלא כדין עד שיגרש ול"ד לקונם פירות דשם אם לא יגרש בדין אסור וכיון דבעצמו סובב האיסור א"כ תחלתו ברצון וא"כ אח"כ ל"ה אונס שלא כדין משא"כ בנדון הרשב"א גם שסיבב לעצמו מ"מ גם עתה אנוס הוא שתובע ממכר שלא כדין ובזה יכון גם דברי מהר"ם דלא יסתרו דברי הרשב"א דשם כיון דהתחייב לאדון העיר ובדיניהם אין אסמכתא נוהג וכה"ג כ' הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ס"ג הובא ב"י חו"מ סי' ר"ז דמי שהתחייב עצמו כ' דנרין מחצה לבנין עיר ומחצה לאחר כיון דאין דין אסמכתא שייך לגבי בנין עיר דיגבה בדיניהם ה"נ אין אסמכתא לאחר עכ"ד מיהת חזינן דכשנתחייב לאדון ל"ש אסמכתא א"כ באמת יהי' מחויב לשלם ובמה שפוטר עצמו מחיוב שקבל ע"ע ל"מ אונס כמו בקונם פירות מעתה יצא לנו היכי דבדין הוא לפי שקבל ע"ע א"כ היכי שיש טענות בין הזוג ונתפשרו בקנין ופשרה דינה כמכר ויכולין המפשרים להחליט עפ"י הדין אם לא יגרש כ"ע מודים וגם דברי מהרי"ק י"ל דאיירי באופן דל"ה אסמכתא דאז כיון דתחלת החיוב ברצון לכן ל"מ אונס כיון שעתה בדין הוא דזכתה בדין. ועוד נ"ל דבהא דתשו' מהר"ם דשם חייב לאדון העיר ודאי ל"ה אונס לפמ"ש הב"י סי' ר"ה לתרץ הא דסיקריקון דבשלמא בתלוה ויהיב דלא מקנה דלמחר תבע בדינא אבל בסיקריקון כיון דאין משפט נגדו גמר ויהיב א"כ ה"נ כיון דאימת שיערער על אשתו דלא כיון לגרש יתחייב הסך לשלם ולא ינצל מאונס א"כ גמר ומקדש משא"כ בישראל דלמחר תבע בדינא מבטל הקנס הגרושין ולכן דימה מהר"ם להא דקונם דאם לא יחשוב לגרש ילכד באיסור פירות א"כ גמר ומגרש

אבל באמת הך סברא שחילק הרמ"נ בין קונם לשבועה מרפסא איגרי כיון ד דאוסר כל פירות הוא דבר שא"א לעמוד בו כמ"ש תוס' כתובות דע"א וגטין דל"ד ואין לך אונס גדול מזה ומ"מ כיון שהביא ע"ע ל"ה אונס דגמר ומגרש א"כ גם בשבועה נימא הכי ואדרבה זה הוי איסור עולם ושבועה אינו רק איסור שעה ובאמת התו"ג הקשה בשבועה למה לא נימא דגמר ומגרש כמו בכל ח"ל ותי' כיון דאפשר בשאלה וע"כ ה"ט דאפשר דמגרש ע"ת שאם ימצא פתח לא תהי' מגורשת א"כ ה"ה בקונם נימא דגירש ע"ת שאם ימצא פתח ולא הבנתי החילוק כלל ובדוחק י"ל כיון דאשבועה אין נשאלין אלא מדוחק כמ"ש ביו"ד סי' ר"ל א"כ י"ל דמתחרט רק שסובר שלא יזדקקו לו לכן הוי גט מוטעה וחשש הר"פ להתיר לו אבל בקונם דבקל נשאלין ויודע שיוכל לשאול גמר ומגרש מדלא שאל אנדרו מסתמא נתרצה אבל לפ"ז נסתר ראית הרמ"נ מקונם לנ"ד דשם בידו לישאל אבל מה לו לעשות אם נתחייב לאדון העיר

ונראה לישב דברי ר"פ שלא יקשה עליו קו' מהר"ם דודאי סובר דזה מקרי אונס רק אם נשבע שיגרשה לזמ"פ הוי אונס ואפילו סתם מ"מ כיון דחל חיוב שבועה אנוס הוא והא דגטין שאני ושאני דהנה הב"י סי' ר"ה כ' לחלק בסיקריקון דל"ה תלוה ויהיב כיון דבא להורגו ומציל עצמו בנתינת השדה משא"כ כשאונסין למכור השדה ע"ש וע"כ כונתו דבסיקריקון אם לא הי' יכול ליתן השדה הי' נהרג א"כ טובתו הוא נתינת השדה ודמי להא דאמרינן למ"ד תלוה וזבין ל"ה זבינא דאונסא דנפשי' שאני אף שהי' מת ברעב משא"כ כשאונסין ליתן השדה דטוב הי' לו שלא הי' יכול ליתן דלא הי' בא האנס עליו כלל רק בעבור השדה וא"כ לפ"ז בנשבע לגרש דאם לא הי' מוצא עדים לגרש או נייר לכתוב עליו הי' ניחא לי' שהי' יוצא ידי שבועתו ולא הי' מגרש לכן שפיר אנוס הוי משא"כ באומר יאסרו כל פירות אם איני מגרשך דמיד אסור בפירות שמא לא יגרש למחר דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אסור לישן היום וא"כ שמא לא יגרש למחר א"כ ודאי חפץ בגרושין כדי שיותר בפירות דא"ל דניחא לי' שיהי' אנוס מלגרש דהא כיון שלא נתן קצבה לזמן גרושין אם יהי' היום אנוס ולא יוכל לגרש אסור בפירות שמא למחר יוכל לגרש וימאן ויחול נדרו למפרע א"כ דמי לסקריקון דטובתו הוא אבל בשבועה כ"ז דא"י לגרש יצא ידי שבועה א"כ ניחא לי' שלעולם לא יגרש א"כ אנוס הוא ולפ"ז י"ל באומר קונם כל פירות אם לא אגרשך היום דאסור לגרש באותו יום כיון דאם לא הי' יכול לגרש לא נאסרו פירות דהוי נדרי אונסין א"כ ממילא הוי אונס דהנדר כופהו על הגרושין ואין לסתור דברינו דהא שם לא נאמר מעכשיו רק אם וא"כ לא נאסר למפרע דכיון שאומר סתם אם איני מגרשך משמע דמיד חייל נדרא מדלא תניא לזמן וער"ן שבועות פ"ב גבי שבועה שאוכל זו אם אוכל זו וא"כ כאן אטו תכ"ד מגרשה א"כ ודאי אם איני מגרשך בשום פעם א"כ יוכל לעולם לדור עם אשתו כיון דיש שהות לגרשה אע"כ דאסר מיד אם לא יגרשנה ואסור מיד שמא לא יגרש בשום פעם ול"ד לתלתה במעשה דאם תרחץ דאז אמרינן דלא אסרה עצמה אלא מכאן ולהבא עיין ר"נ נדרים דע"ט ע"ב ובר"ן שבועות הנ"ל וא"כ לפ"ז נסתר ראית מהר"ם דגם שם, אם לא יוכל לגרש לא יתחייב לאדון העיר א"כ י"ל דשפיר מקרי אונס כיון דמה שמגרש בשביל הממון ול"ד כלל להא דקונם לכן י"ל דדוקא בעובדא דידי' דהחיוב הי' עיקרו שלא יחזיר אשתו ואף אי לא יגרשה יהי' נפטר ונהי דהב"ד יכופו אותו כנוס או פטור א"כ בכה"ג שפיר אם לא הי' יכול לגרש הי' נפטר מחובו לאדון והב"ד לא היו כופין אותו א"כ אינו אנוס על הגרושין רק שלא יחזיר וא"כ