שו"ת הרד"ד אבן העזר א עו

שפיר רבותא גדולה היא דמהני ביטול מודעא בגט ומתנה וא"כ כוונת הר"י וכן בגט דמהני בטול אבל באנסוהו דאז לאו מטעם מודעא בטל גט ומתנה רק באונס בלי מודעא זה ודאי מודה הר"י דדל מודעא ובטול ל"ה גט משא"כ במכר מהני אפילו באונס דאם נסלק שניהם תלוה וזבין זביני' זבינא ובזה ל"ק על הר"י מה שתמה הב"י וגם לא יסתרו דבריו כלל דהרי בד"מ עסק בביטול מודעא והוי כמאן דליתא ואוקמה אדינא דמכר באונס מהני ובגט כל שלא הכרנו האונס מהני ואף דהב"י לא פי' כן מ"מ עכצ"ל כן לבלי יהיו תמוהין וסותרין אהדדי ובזה מסולק תמיהת המש"ל אתשו' ל"ר פ"י מה' מכירה ונראה דגם הוא פי' כן דברי הר"י לכן כ' דלית מאן דפליג באונס על בטול מודעא דלכ"ע ל"ה מתנה

ובגוף דברי הרשב"ם אף דבמתנה נמי בלא אונס ל"מ מודעא יש לי מקום עיון די"ל דוקא כשאומר איני אנוס ורוצה אני למסור מודעא ל"מ או אמר אנוס אני ואשתכח שיקרא והר"י חולק דאף בכה"ג מהני מודעא אבל היכי שאמר אנוס אני בדבר דלא מקרי אונס לפי דבריו כגון שאמר הנני מוסר מודעא שלא ארצה ליתן מתנה רק כונתי בזו המתנה לאיזה ערמה דג"כ מקרי אונס ודוקא בשאמר בשביל אונס ונמצא שקר או שאמר בלי שום אמתלא אמרינן דכשנתן גמר ונתן וכ"כ הרמב"ן דנכון דבריו דאומר מה שאתן יהי' בטל לא אמר כלום דאנן סהדי דגמר בלבו אבל כשהוא אנוס בענין שבמכירה לא מקרי אונס מ"מ במתנה סגי באונס כל דהו וכן מוכח מדברי הרמב"ן שהביא מפרשים פלוגתא אי כתבינן מודעא אמאן דציית דינא דמיירי במתנה משמע דבמכר ל"מ בציית דינא אף שמסר מידעא ומתנה מקרי אונס אף דציית דינא וגדולה מזה י"ל דהתוס' הקשו אהא דל"כ מודעא רק אמאן דלא ציית דאי בגיטא ומתנתא גלוי מלתא ומאי קושיא דלמא כשאומר אמאן דציית דינא דל"מ לפי' רשב"ם כיון דלאו אונס הוא ואף אם נאמר דתוס' חולקים היל"ל לפירוש רשב"ם ניחא אע"כ דאפי' לאיזה סבה שאינו אונס סוברים תוס' דהרשב"ם סובר דסגי באונס כל דהו ולכן סובר דבטול מודעא מהני וכן משמע מלשון רה"ג הובא בב"י סי' ר"ה דאי אנסי' לבטל מודעא אונסי' דנפשי' במתנה בטל ואמאי מועיל מודעא הא אונסא דנפשי' ל"ה אונס ולמ"ל בטול אע"כ דאף באונסא דנפשי' מהני מודעא וכשביטל הוי ביטול כיון דלא מסר אביטול. ואפילו אם נפקפק בזה מ"מ סגי מיהת באונס כל דהוא בשמסר מודעא אבל בלי מודעא בעי אונס גמור

ובזה ניחא דברי הרשב"ץ שכ' באונס האב על בנו דל"ה אונס בגט דדוקא עור בעד עור והשיג עליו הרב"א בתשובה סי' ט"ז וראיתו מהא דכל מתנה דלא הכרנו באונסו ופריך אי דגיטא ודמתנתא גלוי מלתא דלמא באונס האב דל"ה אונס לכן בעינן דהכרנו באונסו וכן בהא שהקשו תוס' ארבה ור"י דלא כתבינן אמאן דציית דינא דאי בגיטא ומתנתא גלוי כו' ומאי קושיא דלמא אנוס במידי דלאו אונס כגון אונס ממון דלאו אונס לשיטת תשב"ץ אע"כ דליתא לדבריו ולפ"ז ל"ק דודאי אונס אב או ממון ל"ה אונס לבטל גט דשמא אשתו חביבה עליו כגופו ולמה נימא דבשביל הפסד ממון יגרש אשתו או בשביל אב הא ע"כ יעזב איש כתיב ול"ה אונס לבטל גט כ"א אונסא דגופי' דעור בעד עור אבל כשמסר מודעא אף באונס כל דהו כשמוסר מודעא מגלה דעתו דמקרי אונס אצלו ולא גמר ומגרש ואז מודה התשב"ץ דמהני גם לרשב"ם מודעתו ותו דאיך נאמר דהי"ל להניח אביו ביסורין ולא יגרש אשתו הא במודעא יהי' אשתו עדיין שלו וגם אביו נצול משא"כ בשלא מסר מודעא אז שאונס אב או ממון יחשב אונס ז"א בדין לדברי תשב"ץ ול"ק מ"ש הרב"א עליו ואדרבה ראי' מדברי תוס' דאף של"מ אונס בסתמא מ"מ במסר מהני דאל"כ מה הקשו דלמא בגברא דציית דינא ל"מ לפרשב"ם אע"כ דס"ל לתוס' דאונס כ"ד במודעא בגט ומתנה מהני והקשו לרבה ורבא דאפילו בציית דינא יועיל וכן מוכרח מהך שיטה דאביי ורבא דאפילו עלי ועליך דוקא במתנה ונהי דחולק אתוס' מיהת סובר דאף דבמכר ל"מ מ"מ בציית דינא במתנה מהני א"כ אין קו' הרב"א קושיא כלל ומה שתמה הב"י באה"ע על רשב"ץ השתא אונס ממון הוי אונס כ"ש אונס אב על הבן באמת לא הבנתי דהרשב"ץ סובר דבאשה אף אונס ממון ל"מ אונס כמ"ש בח"א דדוקא במכר ומתנה דאינו רק מידי דממון לכן אונס ממון הוי אונס אבל באשה לגרשה ל"ה אונם וא"כ ל"ק קו' הב"י כלל על התשב"ץ ונהי דלהלכה הראשונים הרשב"א חולק באונס ממון וכן באב על בנו הרשב"ש בנו חולק עליו מיהת אין כאן תפיסה עליו כלל

ובזה יתישב מה שמהרי"ק סי' ס"ג ענף ב' כ' דהשליש ממון לגרש ואם לא יגרש לא יתנו לו ממונו אף דאונס ממון מקרי אונס מ"מ אונסא הבא מאחרים לאפוקי זה שהביא אונסא עליו בהשלשתו ומזה הוציא הרלב"ח דה"ה בנשבע לגרש כיון דהביא בעצמו האונס עליו וכ' דהן סותרין לדברי רשב"א בהשליש ערבונות על אלף דינרין אם לא יגרש והביאו הב"י בא"ע סי' קל"ד דהוי אונס ולפ"ז י"ל כיון דעובדא דמהרי"ק בסתמא ודאי לא הוי אונס כיון דהביא ברצונו עליו אמרינן כשם שמעיקרא הי' מרוצה להשליש כן עתה מרוצה לתת גט אבל הרשב"א מיירי בטוען שא"ר לגרש ורצה לפרש ולא הי' יכול לפרש לכן הוכרח ליתן גט א"כ חזינן דניחם מלתת גט מדרצה לפשר א"כ אין לך מודעא גדולה מזה אבל מהרי"ק בלא רצה לפשר רק נתן גט אדרבה כיון דנתקשר בהשלשה לתת גט מרצונו ודאי גם השתא ברצונו הראשון קאי והוי גט ולא יחלוק המהרי"ק ורשב"א כלל ולפ"ז גם בנשבע לגרש וגירש שפיר מגורשת אבל אם מסר מודעא דמוכרח בעבור השבועה או שהלך לחכם להתיר ולא מצא היתר י"ל דשפיר הוי כמודעא דסגי באונס כ"ד ועוד דחזינן דלאו ברצונו הראשון קאי א"כ ודאי אנוס מקרי וכן מצאתי לבית מאיר שהרגיש בזה ואי"ה לקמן נאריך בזה

ולפ"ז י"ל מה שהחמירו להתיר שבועתו י"ל דחיישינן שמא אמר שמוכרח בעבור שבועתו וא"ר לגרשה אבל כל שלא אמר כלום ודאי בדעת ראשונה עומד

וראיתי להב"י בא"ע סי' קל"ד במי שאסר ע"ע אשתו אם ישחק בקוביא וגם נשבע לגרשה דכופין אותו לגרש והביא בסי' קנ"ט תשו' הריטב"א בנשבע לחלוץ ליום פלוני דאין כופין ואם כופין הוי חליצה מעושה וכתב המש"ל פ"ב מה' גרושין ה"כ דחולקין אהדדי ולכאורה נראה דל"ד כלל דבשלמא בהא דהר"י בן הרא"ש דאסר ע"ע אשתו א"כ דמי למדיר מתשמיש דלדעת החולקים אר"ח כופין בשוטי לגרש אבל בדינא דהריטב"א דלא אסר עצמו כלל ביבמה רק נשבע לחלוץ א"כ אם א"ר לגרש מניחין לו לעבור אשבועתו וילקה או יעבור אשבועת שוא כשיעבור הזמן ולכן אין שייך כפי' כיון שבאמת אין רצונו לא יוכל לחלוץ ויוכל ליבם משא"כ התם כופין לאו מטעם שבועתו לגרש רק כיון דאסרה כייפינן כדין מדיר מתשמיש מיהת לדברי ריטב"א משמע דוקא בכפי' הוי חליצה מעושה הא כל שלא כפו רק שנמלך ואמר בעבור השבועה חולץ מוכח דהוי חליצה א"כ מוכח דלא כהרשב"א

אבל נראה דדוקא בשבועה סובר הריטב"א דל"ה אונס דאפשר למתשיל אנדרים אבל בהשלשת ממון דאין בידו להוציא ממונו כל שגילה דעתו דהוא מוכרח בעבור ממונו הוי אונס וכ"מ מריטב"א בתשו' הובא בב"י סי' קנ"ד וז"ל על איש שנשבע לגרש וגירש ואח"כ הי' מערער לפסלו זו אינה טענה לפסול הגט בדיעבד של"מ אונס בגט אלא מחמתה ולא כשהביא ע"ע שהרי מרצונו נשבע לגרש ואם נתחרט אחר שבועה ואינו מגרש אלא מחמתה ה"ל לבקש צד להיות נקי משבועתו או למסור מודעא לגלות דעתו כו' וא"כ י"ל דסובר כיון דלא מצא היתר או לא מסר מודעא הוי רצון אבל בתשו' הרשב"א דצעק דממון אנסי' אין לך אונס גדול מזה והא דבחליצה כתב דוקא ע"י כפי' הא לא"ה כשצועק ששבועה מכריחתו משמע דל"ה אונס י"ל דסובר הריטב"א כיון דאפשר בשאלה ל"ה אונס אבל אינו חולק אדין הרשב"א הנ"ל

ובל"ז נ"ל דדברי הר"י בן הרא"ש לא יחלקו אתשו' הריטב"א דהנה הקשו הראשונים שבועה שיתן לפלוני הא הוי שבועה ע"ד שאינו בידו דלמא לא ירצה ליקח ותי' דשבועתו רק אם ירצה עיין רמב"ן בשבועות פ"ב וא"כ כיון דמה"ד כופין ליבם אותה בהנך שכופין אין חוסמין אותה כמו מוכ"ש וא"כ שבועתו לחלוץ ביום פלוני הוי דבר שאינו בידו שמא לא תרצה לחלוץ וע"כ שבועתו