שו"ת הרד"ד אבן העזר א עד

נושאי כליו פ"ו מה"א משום דא"א לקיים מדלא חילק בין קודם או בשעת חליצה דהרמב"ם הי"ל לפרש א"כ כיון דאין תנאי כלל ל"ב שיאמר רוצה אני ולא קיי"ל כהך ברייתא דיבמות דק"ו

ועפ"ז אפשר לתקן קצת דברי ריטב"א מכות הנ"ל התמוהים מאוד ולפ"ז אפשר לומר דהריטב"א סובר דלדידן דקיי"ל אין תנאי בחליצה ודאי דא"צ לרוצה אני בחליצה כמ"ש בכוונת הרמב"ם והגמ' קאי לר"א ברי' דר"א דיש תנאי ונהי דמוטעת כשרה דאחלי' אבל כאן דאנוס למה נימא דאחלי' לכן מוקי בדלא אמר רוצה אני אבל לדידן דקיי"ל אין תנאי וכמסקנא דהמדיר ועיין תוס' שם דל"פ רק לענין זיקת יבמין א"כ ודאי דבחליצה ל"ב רוצה אני וא"כ כיון דשלא כדין ל"ד לגט א"כ מסתברא דמיירי במוכ"ש וחביריו דבגט כשר וחליצה פסולה והגם שדחוק קצת לחומר הנושא לישב דברי רבותינו ולכן ביבמות פ"ד הריטב"א בעצמו דחה ראי' זו

מיהת לפי דרכינו רוצה אני הוא שיאמר בלי תנאי א"כ ממילא כשאמר קודם תנאי ואח"כ סתמא אף אי הוי אמרינן דלא ע"ד הראשונה מ"מ באונס ודאי בתנאו קאי וא"כ לא קלקל המסדר כלום דאם לא אמר כלום ודאי בתנאו קאי. ובל"ז כ' המהר"ם לובלין בתשו' קכ"ב דכל העושה ע"ד הראשונה עושה

פש לן לברורי מאמר הבעל דבענין התנאי כפי הדין שיבין הרב המסדר ובאמת יש שני פירושים האחד אם יכול הגט כשיתנה יהי' ע"ת א"כ כיון דרוב פוסקים פסקו דלא כרמב"ם ורש"י ובשכ"מ כהן מקילין כוותייהו א"כ ודאי התנה תנאי דבדין גט ע"ת מועיל אכן יש לפרש שכונת הבעל הי' אם עפ"י דין מחויב לגרש בלי תנאי אף שאם מתנה הגט כשר רק אם עפ"י הדין מחויב לגרש בלי תנאי מרוצה בכך א"כ בנ"ד כיון שבררנו בס"ד דמחויב לגרש בלי תנאי א"כ מגורשת מיד וברירה ל"ש כאן כיון דהדין הי' מבואר אז ודמי להא דכבר בא חכם אמנם אם לא נודע לדקדק בכונתו לדעתי יש ספק דאי נימא דכונתו אי מועיל גט ע"ת אז אף לאחר ד' שנים לא תהי' מגורשת וכמש"ל בשם מהרי"ק ואי נימא בכוונתו אם הדין מחייבו לגרש בלי תנאי א"כ מגורשת מיד וא"צ להמתין כלל ודא צריכה רבה

ולכאורה כיון דהרמב"ם כ' בטעם כופין דמסתמא רוצה כפי הדין א"כ ה"נ י"ל ג"כ דלענין התנאי רוצה כפי הדין ובדין א"ל רשות לעגנה ולהתנות תנאים וכ"כ הבד"ה בשם חזה התנופה דאלו שכופין א"י להתנות תנאי כלל וכיון דכ' הרמב"ם דכשיכנע יצרו מסתמא נפשו אוה טוב א"כ כונתו הי' לשמוע ד"ח לגרש בלי תנאי ע"כ ראוי לפרש דבריו ע"ד זה אבל קשה לי להקל בערוה חמורה בלי ראי' ברורה וע"כ יש לפ"ז חשש אף לא"ז דנהי דמחשש הרמב"ם כבר הקילו במקום עגון וגדולה מזה אפ"ל דהנה אי נימא דלשמה א"מ תנאי מטעם ברירה א"כ קשה מקדשים דבעינן לשמן בעת שחיטה וכיון דאז עדיין בידו לישאול דהתוס' בכריתות די"ג לא כתבו רק אחר זריקה לא מועיל שאלה וא"כ בעת שחיטה ל"ה לשמה ואין לחלק דשם מחוסר מעשה דא"כ הי' לרמב"ם לחלק בתנאי קודם תורף בין קום ועשה לשוא"ת וא"ל דבקדשים כיון דשחט לשם חולין כשר ואי מתשיל הו"ל חולין משא"כ בגט דז"א דהרמב"ם פסק בפסח לשם חולין פסול וא"כ קשה הא עדיין בתנאי דשאלה קאי ואיך נפרנס כל הפסחים וכ' הכ"מ משום דכתיב לד' ועיין בה"ז ופמ"א ד"ג אע"כ נהי דלשם חולין פסול דלא מינה נמי מחריב בה אבל סתמא נמי לשמה קאי תדע דבגמ' דייק מלשמו ושלא לשמו דסתמא לשמו ונהי דדחי והא בפסח ודאי לאו לשמו קאי אלא עכצ"ל דגם בפסח סתמא לשמו א"כ לא איכפת לן בהא דא"ב דהוי מיהת סתמא משא"כ בגט דפוסל סתמא וא"ב הוי כסתמא מעתה י"ל כיון דתוס' כתבו זבחים ד"ב ע"ב דאפילו אשה שזנתה סתמא לאו לגרושין ולפ"ז י"ל דבהנך דכופין להוציא סתמא לגרושין דדוקא בזנתה כיון דהיא פשעה אין כופין וכמ"ש המג"א הובא בסוף ס' לחה"פ אבל בשאר שכופין י"ל דסתמא לגרושין וממילא תנאי קודם תורף מהני אף להרמב"ם ונהי שאין לסמוך להקל באלו שכופין בסתמא אם לא אמר בפי' לשמה דתוס' כתבו עוד טעם שא"ע להתגרש בגט זה מ"מ כיון דרוב חולקים אהרמב"ם סניף קצת יש דהרמב"ם אולי יודה בזה

אמנם דברי מהרי"ק נצבו בזה דהואיל ונפק חורבא שמא תנשא בע"מ א"כ קפידא דבעל ובטל השליחות ואפשר הי' ליקח ממנה ולחזור וליתן לה שע"ת אם לא יבא תוך ד"ש בתנאי כפול והגם דמהראנ"ח הומר להיפך במי שאמר לשלוחו לגרש וגירש ע"ת דהגט בטל והובא בכנה"ג סי' קמ"א בהגה"ט וא"כ שמא לא נתכוין לתנאי אבל ז"א דהא ממ"נ אם ל"ה תנאי נתגרשה בנתינה ראשונה ואם בתנאי תתגרש עתה וכ"כ המבי"ט באומר לשלוחו קח כתובה ותן הגט ועשה להיפך דמהני כשחוזר ונותן לה והאריך שם ואפילו כשנקרע קרע ב"ד מתיר ליטול ממנה ולחזור וליתן והוא שם בח"א סי' כ"ד וק"ז

אבל בנ"ד צל"ע דבשלמא בטול חפץ והב גיטא נהי שהקפיד שלא יהי' גט כ"א כשנתנה קודם דאי נימא דיהי' נתינה פן אח"כ לא תתן החפץ לכן נהי דהנתינה לא הועילה מיהת נתרצה הבעל שלא יכלו שליחותו ויחזור ליקח חפץ ויטול הגט ויטול ממנה אבל בלא הזכיר התנאי דהחשש דנפיק מינה חורבא ביטל מכל וכל שליחותו אבל אין להוסיף חומרות ומקור דבריו מהא דטול חפץ והב גיטא א"כ ודאי הי"ל להביא דל"מ נטילה ונתינה ומשמע דלא מחלק

מיהת יש לחוש לטעם הר"א מזרחי בח"א וח"ב שכתב הטעם כיון דאיכא בזיון דבעל כשמגרש אשתו דאסור לגרש אא"כ מצא ערוה או דבר ואלו על תנאי יודעין דעושה שלא תתעגן ומצוה עביד וא"כ לכאורה מה מהני דכיון דהקפיד שלא יגיע לו בדון א"כ כיון שכבר ביזוהו במה ימחה בזיונו א"כ י"ל דהקפיד שלא יועיל שליחותו עוד וצ"ע דין זה

אמנם כאן נלענ"ד דכיון דמצוה עבד לגרשה ואם מתנה תנאי לעגנה הוי עבריין שמחויב להתירה מיד א"כ ל"ש טעם הר"א מזרחי משום בזיון דבעל דאדרבה יותר בזיון כשאינו מגרש רק ע"ת דלא טוב עשה משא"כ כשמגרש סתם כדין עושה א"כ ל"ש כאן טעם הרא"ש רק חשש מהרי"ק א"כ י"ל דמהני כשחזר ונטל ממנה ונותנו לה עתה אכן אם כבר אין הגט בנמצא צ"ע מאוד בנ"ד

ועוד נ"ל כיון דאמר סתמא בדבר התנאי הנני סומך כפי הדין שיבין הרב המסדר היה ראוי לספק שמא כונתו ע"ת דאם לא באתי וא"כ כשנקרע הגט הגט בטל ואף דלא הי' ת"כ מ"מ חיישינן לחומרא ועיין אה"ע סי' ל"ח וכיון דבסדר גט שני לא נזכר מעכשיו א"כ י"ל דלא רצה לגרש רק אחר ד"ש וא"כ אם נתקרע הגט בנתים פסול וא"כ אם נתקרע גט אף בלי דברי מהרי"ק ל"מ ואם לא נתקרע יוכל לחזור וליטול ממנה וליתן לה

ותו באמת כבר העירותי דכיון דמה"ד א"י לכופו שיצא חוץ למבצר דאולי משום כסופא כדאיתא בקדושין ד"נ ואף שא"י השם יכולין ע"י שיצוה לסופר והעדים והם יכתבו במקום ששם העיר נודע או ע"י עצות אחרות ורבים סוברים בלא כתב כלל דכשר א"כ יש חשש מעושה שלכ"ד לכן לא אוכל למצוא היתר ברור בנ"ד והם אולי רבנים גדולים אשר יהי' להם כחא דהיתרא אין אני תוקע עצמי לדבר הלכה ובלבד שיוצג לפניהם החששות הנ"ל ואם יתירו אבטל דעתי או אז כאשר אראה דבריהם נכונים לא אחדל מלהיות נמנה עמהם ז"ז אין אתי ויען בני הביא לי השאלה והייתי אז וכמעט איזה ירחים שלא בקו הבריאה ואח"כ נשכח ממני מרב טרדותי ועתה ביומא דמפגרי רבנן פניתי לזה. וחתמתי יום ג' ב' דחנוכה תרל"א לפ"ק. סימן לא עוד להנ"ל

ומה שהקשית על דברי מרדכי פ' האומר שמחלק דאפקעינהו ל"א רק כשדבר נולד אח"כ והא דאותבינהו אכורסי' הוא פריצותא לבד אבל בעברה חזינן דלא קידש אדעתא דרבנן והקשית מהא דב"ב דמ"ח דשם בתלוה וקידש דאפקעינהו נ"ל דודאי דברי מרדכי כשמעשה קדושין הם בעבירה כמו שניות וח"ל או שהשליח