שו"ת הרד"ד אבן העזר א עג

בסתם ושמא ימצא פתח מ"מ הו"מ לתרוצי דמתניתין ברבים ובמפרש ושמואל באמת בסתם סובר דא"כ בשוטי רק בדברים ומתניתין יוציא בשוטי לכן פריך מליהנות דשם יש שאלה ומשני דיוציא ואין כופין

אבל באמת לולי דברי ר"ח נראה דדוקא ממזונות פריך ונהי דירושלמי סובר באומר איני זן דגרע מפוליפוס מ"מ ז"ד באיני זן דתמות ברעב אבל כאן דרוצה להעמיד פרנס רק דא"ר בפרנס וזילא בה מלתא בשביל זילותא לבד ודאי אין כופין כיון דלא תמות ברעב אבל מתשמיש כיון דחסר לה עונתה שפיר דמי לפוליפוס וז"פ

וראיתי להלח"מ פ"ד מה"א תמה אהרמב"ם דבגט וקרבן הצריך שיאמר רוצה אני ובחליצה ומכר ואנסו לאיש לקדש לא הביא רוצה אני ותו כיון דמצוה לכתוב גט הוי כאומר רוצה אני ולמה בעינן שיאמר בשלמא בקרבן כיון דאינו מקריב בעצמו צריך שיאמר דמנא ידעינן דהוא מרוצה אבל בגט דכותב או מצוה למ"ל רוצה אני ונראה דודאי במוכ"ש או במדיר או במאיס עלי להרמב"ם דכופין ודאי אלו ידעינן דמחר יתרפא או אשה תאמר מחר דיירנא עמו בסהדי וכן מדיר אם ימצא פתח או שאשה תחת שנאתה תתהפך לבה לאהוב אותו ואלו יבא אליהו ויגיד לנו כ"ז לא כופין אותו לגרש ואף דאמרו ביבמות דל"ט שהוי מצוה לא משהינן וכופין הגדול זה דוקא בשביל ספק שמא הקטן ירצה אבל אלו ידעינן ודאי שלמחר ידורו יחד ולא נצטרך לכפי' ובמאיס עלי' שמא גם עתה משקרת א"כ כיון דעיקר תלוה וזבין דמקרי לפי שנפשו חפץ לעשות מצוה אבל אם יהי' כמו שאמרנו אין כאן מצוה א"כ הוי תנאי ולא מיבעיא לשיטת הרמב"ם דתנאי קודם כתיבתו ספק פסול הוא ואפילו לשיטת הראשונים דהוי גט בנתקיים התנאי חיישינן שלבב האשה תתהפך לבלי תרצה הגרושין ויתבטל הגרוש ולא יאמרו חז"ל שלח לתקלה שלא תדע האשה ותנשא שלא כדין ויהי' בני' ממזרין לכן צריך שיאמר רוצה אני כאלו לא כפו רק שחפץ בגרושין והחפץ בגרושין עצמן סתם הוי בלי תנאי כלל וכ"ז שייך בקדושין אבל מכר או אנסוה לקדש כיון דאינו בשביל מצוה מקדש רק בשביל דהאשה עצמה הוי כקבלת דמים וכן במכר א"כ ל"ש תנאי כלל אבל בגט דהמצוה עושה כאלו זבין הוי כתנאי אם הוא מצוה וא"כ צריך שיאמר רוצה אני בלא תנאי ולפ"ז מיושב כיון דאין תנאי כלל בחליצה כדאמרינן בכתובות דע"ד ואפילו אמר חלוץ ע"מ שאתן לך ר' זוז חליצה מוטעת כשרה א"כ אין תנאי מועיל א"כ ל"צ כלל אמירת רוצה אני ומיושבין דברי הרמב"ם

ואין להשיב מגמ' ערוכה ביבמות דק"ו חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול חליצה מעושה פסולה גט מעושה כשר ופריך אי דלא אמר רוצה אני גט נמי כו' ומשני דחליצה וגט זמנין כשר זמנין פסול אמר רוצה אני אידי ואידי כשר לא אמר כו' פסול הרי דאין חילוק בין גט לחליצה וא"ל דהאי תנא סבר יש תנאי בחליצה דהא סובר דחליצה מוטעת כשרה דנ"ל דלא הי' לפני הראשונים קושית הגמ' ושנויא בגמ' וראי' לזה מדברי ריטב"א מכות כ"ג וז"ל ואף לשיטה זו שפירשו רבותינו ז"ל שכופין לחלוץ במוכ"ש וחבריו ק"ל מהא דאמרינן יבמות דק"ו חליצה מוטעת כו' חליצה מעושה פסולה גט מעושה כשר והא ע"כ גט מעושה דכשר באלו שכופין להוציא וא"כ דכוותי' חליצה מעושה פסולה אפילו באותן שכופין בעלמא להוציא וטעמא משום דיבום ביבם תליא רחמנא דאם לא יחפוץ האיש כו' ולפי שטה ראשונה צריכין אנו לתרץ דהתם לאו בחד גוונא נקט גט וחליצה מעושה אלא לפי שאמר דחליצה כשרה במוטעת וגט פסול נקט איפכא דידי' בכפי' דזמנין דחליצה מעושית פסולה בשלא כדין וגט כשר בכדין עכ"ד הרי שלא גרס כל דברי הגמ' דאל"כ אדרבה סייעתא יש להאומרים כופין מדלא משני בגמ' ברייתא במוכ"ש בחליצה פסולה ובגט כשר ותו למה דחק לאוקמי בשלא כדין ולא מוקי בלא אמר רוצה אני ולכן אמינא דגם הרמב"ם לא גרס לה ונהי דהריטב"א יבמות דל"ט הביא בשם יש שמביאין מחליצה מוטעת ואין ראי' זו כלום כדמוכח להדיא פרק מצות חליצה אבל באמת סותר דבריו דכ' שק"ל וכאן הביא בשם יש מביאין ודחה אבל דהריטב"א מכתובות ומכות אינו מאותו הריטב"א וזה נודע לבקי ומכיר בלשונות כי לא נמצא מהד"ק ומהדורא בתרא רק בריטב"א כתובות ומכות לכן חלופי גרסאות ביניהם והאמת עד לעצמו וכמדומה לי בשם הגדולים הביא דריטב"א כתובות אינו מאותו ריטב"א של שאר מסכתות

אבל אף לגירסתינו י"ל דהנה בהמדיר דע"ד פריך ר"א אדר"י אהא דאמר המקדש ע"ת ובעל א"צ גט מחליצה מוטעת אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאה ה"נ כיון דבעל אחולי אחליה לתנאה והקשו תוס' כל מכר נמי ותי' דבעינן התנה בשעת המכר ותמיהני לדבריהם איך יפרנס ר"א ברי' דר"א הך ברייתא דחליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול דאי התנה בשעתו אידי ואידי פסולה ואי קודם אידי ואידי כשרה ואפשר לישב קצת דחליצה קודם מעשה מיד כשחלצה נגמר החליצה ואחלה לתנאה אבל דאם התנה קודם כתיבת הגט וא"כ בשעת כתיבת הגט לא הי' עדיין מעשה גמור עד אחר הנתינה כדאמרינן פ' האומר דנ"ט בקדושין לענין אתי דבור ומבטל דבור א"כ הגט נכתב ע"ת ול"מ בעת נתינה דהוה מעשה ומחל דמ"מ כיון שלא נתקיים התנאי הכתיבה נתבטלה ול"מ מחילה אח"כ מיהת קשה לדעת הרמב"ם דתנאי קודם התור ל"מ אף שנתקיים וא"כ הא דמוטעת ע"כ איירי אחר התורף דאל"כ אפילו נתקיים התנאי ולא הטעתו ל"מ וא"כ קודם הנתינה ואח"כ נתן י"ל דאחולי אחלה ואפשר כיון דבין כתיבה לנתינה הוי כמו בשעת מעשה וזה דוחק אמנם אפ"ל דלהרמב"ם רק פסול מטעם אין ברירה כמ"ש בירושלמי פ' כל הגט א"כ י"ל דברייתא סברה כתנא דיש ברירה ובהתנה קודם כתיבה ונתקיים מהני אבל בהטעתו ל"מ דהמחילה בעת הנתינה שהוא הגמר אבל הכתיבה הוא בפסול לכן חליצה כשרה וגט פסול במוטעת

ולולי דברי תוס' הי' נ"ל לישב עפמ"ש הריב"ש דחלוץ ובכך אתה כונסה מ"מ נפסלה ליבם וכ"כ הה"מ בה' יבום בשם הירושלמי דנפסלה וכופין אותו לחלוץ כיון דלא חזיא ליבום והטעם דכוונה שבכך אתה כונסה מ"מ אינה בטלה החליצה אבל במעושה שלא כדין החליצה בטלה ומותרת להתיבם מיהת בע"מ שתתן ר' זוז נהי דבכ"מ תנאי מבטל דבכל מכר אם לא נתכוין להקנות ל"ה מכר א"כ כשלא קיים התנאי הוי כאלו לא נתכוין לכן במכר וגט וכל מילי כשנתבטל התנאי הדמים חוזרין וכן הגט או כסף קדושין א"כ ל"ש כיון דעבד מעשה אדרבה נימא דהקנין יתבטל ואין כאן מעשה ולא מחילת התנאי משא"כ אפילו לא נמחל כשלא יתקיים התנאי מ"מ לא גרע מחלוץ לה ובכך אתה כונסה ועכ"פ המעשה הועילה שתאסר להתיבם וא"כ המעשה כבר נגמרה עכ"פ לענין איסור ליבם א"כ מקרי מעשה דאמרינן אחלי' לתנאי לכן גם אביאה פריך כיון דל"ש לומר דמ"מ הנאת ביאה נשאר ואינו חוזר כמו כסף או גט ומעשה נעשתה ואם ל"ה קדושין הוי ביאת עברה וא"כ מעשה הוא ונימא אחלי' לתנאי. ואפשר דתוס' סברי דתנאי שלא נתקיים הוי כאומר בפירוש שאינו רוצה ומותרת להתיבם והוי כמו מעושה לכן לא פירשו כמ"ש אבל באמת זה קשה כיון דילפינן מתנאי דב"ג וב"ר ושם בלי כונה אינו הקנאה דאם יאמר הילך כסף והשדה יהי' שלך ל"ה מכירה לכן מהני תנאי אבל לענין שתהי' מותרת בביטול תנאי להתיבם כיון דחלוץ ובכך אתה כונסה נמי אוסר ליבום ה"ה בביטול תנאי וא"כ מעשה גמורה הוי ול"ק קושיית תוס' בהמדיר

עוד אפשר לישב קו' התוס' דמעשה שאפשר לקיימו ע"י שליח בדבור בעלמא ל"מ מעשה דנימא אחולי אחלי' משא"כ חליצה וביאה דא"א ע"י שליח מקרי מעשה גמור ולכן אחולי אחלי' ובמסקנא סברי בגמ' דכל שא"א להיות ע"י שליח הוי מעשה גמור דאינו מועיל תנאי כלל בלי מחילה ועיין פנ"י שם מיהת מיושב ברייתא דיבמות דק"ו אף למ"ד אחלי' לתנאי

ולפ"ז מיושב דברי הרמב"ם די"ל דסוגיא דיבמות קאי למ"ד יש תנאי בחליצה רק כשלא התנה בשעת המכר כיון דהוי מעשה גמור אמרינן אחולי אחלי' וכ"ז בהתנה קודם אבל לענין רוצה אני כיון דאנן נקטינן דדעתי' רק אתנאי כמש"ל וא"כ ל"ש לומר דאחלי' דאדרבה הא אונס הוא וסברא דלא אחלי' א"כ שפיר אי לא אמר רוצה אני אמרינן דפסולה והך ברייתא כמ"ד יש תנאי בחליצה משא"כ הרמב"ם דפסק דאין תנאי בחליצה וכמ"ש