שו"ת הרד"ד אבן העזר א ע

ונהי דעתה אין מקדשין כ' הרמב"ם בס' המצות דסנהדרין קדשו חדשים מה שיהי' עפ"י חשבון נקבע החודש וא"כ קודם מ"ת אין שפורא גורם

מיהת בנ"ד למתלי בשפורא או למתלי דבר ז' ואשתהי כרבי וכרבה תוספאה יבמות ד"פ ודאי כיון דהיא זונה מכבר אין למתלי הולד בבעל אף שהיא אומרת שבא עלי' פעמים הרבה הא הבעל מכחישה שלא בא עלי' רק תחלת חשון וע"כ אין לסמוך על היתר הזה

אמנם יש להתיר כאן מטעם מינקת חבירו מכח ממ"נ אי נאמין לבעל שבא עלי' אחר א"כ זנתה לנער בזדונסקאוואלע ולאחד בווארשא ולמי שנשאה אח"כ א"כ הוי מופקרת לשלשה ב"א והרמ"א הקיל במופקרת וכבר הוכחנו מדברי רש"י יבמות דס"א שכתב להרבה ב"א וכיון שאמרו בגטין בעד"ר דכמה רבים שלשה ואיפסיקא כן להלכה א"כ הוי מופקרת ואפילו לכתחילה מתירין אותה מכ"ש בדיעבד שלא תצא וגדולה מזה כ' השבות יעקב דאפילו נבעלה שתי ביאות הוי מופקרת להתיר מינקת ונהי דהארכתי במ"א לסתור דבריו מיהת בנ"ד דלשלשה ב"א ודאי מופקרת מקרי ובל"ז כ' הנו"ב אף במזנה לבד כיון דחולקים הפוסקים י"ל דלכתחלה דוקא חיישינן ובדיעבד נסתפק די"ל שלא תצא תו כיון דעני' מאוד והקיל השב"י כיון דאם לא תדור עם בעלה איכא חששא לסכנת ולד ע"כ התיר דלטובת יתומים מתירין איסור דרבנן דמשחררין עבד לטובת יתומים ונהי שדחיתי דבריו בראיות ברורות והארכתי בתשו' גם להאחרונים מצאתי שחלקו עליו אבל כאן די"ל דאשתהי או שפורא גרם ואל"כ מופקרת היא ובדיעבד ודאי א"צ להפרישה ועושין גם דברי השב"י סניף להקל

זאת יש לנו לעיין נהי דבשביל דנימא שמופקרת לאסרה לכהן בדיעבד כבר הארכתי דאין להחמיר בפרט בדיעבד אבל כיון שאנן נקטינן שודאי בא עלי' אחד בתשרי או סוף אלול או שבא עלי' אחד חצי חשון ובר ז' הוא וכיון שהבעל אומר רק בתחלת חשון א"כ הוי כלא נבדקה אם לכשר או לפסול כיון שלדברי בעל ע"כ נבעלה עם אחר והיא מכחשת הוי כאומרת לא נבעלתי ובלא טענה ברוב פסולין אפילו בדיעבד תצא. ויש לדון דכאן הוי ס"ס ומותרת חדא שמא לא נבעלה לאחר ואשתהי או שפורא גרם ואת"ל נבעלה שמא לכשר ותהי' מותרת בלא טענה ונהי דאמרינן דלר"ג מחמירין באיסור כהונה אף בס"ס באלמנת עיסה היכי דליכא ברי בכתובות די"ד מ"מ י"ל דדוקא התם כיון דל"ש דבודקת ונשאת דלדידה הוי ג"כ ספק אבל כאן שייך חזקה דבודקת ומזנה וחזקת כשרות לכהונה אבל קשה הדבר עלי לסמוך בזה דאולי כיון דאשתהי הוי מיעוט א"כ אין לצרף לס"ס וכבר נחלקו בזה הראשונים אי מיעוט מצורף לס"ס ואפשר דהוי מיעוטא דמיעוטא וכ"ע מודי דאין לצרף דבל"ז רוב יולדות לתשעה כמבואר ביבמות פ' החולץ ואפשר אם יבואו עדים דלא הוכר עוברה מיד אחר חתונתה אזלא רוב דלט' ילדן או הבעל יגיד זה מ"מ כיון דצריך עדות הבעל איכא חששא דנו"ב הנ"ל ועוד דמ"מ מאותן דלז' ילדן ודאי הוי מיעוט דאשתהי ואיך נצרף לס"ס לכן יקרא הבעל וידבר עמו בצינעא אולי יודה עתה שבא עלי' עוד הפעם בחצי חשון או בי"ב מרחשון דג' ימים לקליטת הזרע נמצא שלמו ז"ח או בא עלי' בסוף חשון ויולדת למקוטעין או שתודה היא שבא עלי' אחר ומי הוא ובחקירה ודרישה היטב לבל ילמדו דבר שקר ואם לא בדרכים הנ"ל לא אומר לא איסור ולא היתר

אכן אם יוגבה עדות ויתברר שנולדה קודם חה"ש דאז ליתא אלא ז' שלמים ואפילו באייר כיון דיולדת לז' יולדת למקוטעין אין כאן חשש לאיסור וכמו שהארכנו למעלה

עתה אשיב לכ"ת על מה שיישב קו' תוס' בהכותב דפ"ה אהא דפריך אביי ובהא כי לא מודה מכשיר דלמא תרווייהו צריכי והוא דכיון דאם לא יודה תהי' אסורה לבעל א"כ שייך דייקא כמו במת בעלי ומיושב קו' הפלאה דמאי מהני הודאתו הא כהן המעיד בשבוי' לא ישאנה וא"כ ממילא אי נימא דבלא מודה מכשיר א"כ לא דייקא כלל והדרא קו' הפלאה עכ"ד בקוצר אבל באמת אין סברא דדייקא שלא תזנה בשביל שתצא מבעלה חדא מי ידעה שתתעבר ולא יודע רשעתה כלל ואפילו נימא דהי' ראוי שתתהפך ותזנה וא"כ ע"כ מארוס הוא מ"מ ז"א דדייקא ל"ש בשביל בעל ראשון לבד דשמא רוצית לאסרה על בעלה ששונאתו ואפילו טמאה אני לך לא האמינו מה"ט ואיך נאמין ונאמר שלא זנתה בשביל זה ויהי' לה נאמנות כ"כ ודוקא במת בעלי דשם איכא חומר מבעל שני אשר רוצית להנשא תו אטו כי מכחיש סובר ר"ג ודאי נאמן דשויא חד"א א"כ לסברתו אפילו נימא דכי לא מודה היינו בהלך למדה"י אבל לא במכחיש כמ"ש הרא"ש שם ויש עוד רק די בזה

ולכאורה אביא ראי' לסברת הפלאה דבכהונה עשו מעלה שלא יהי' נאמן הבעל מהא שהקשו תלמידי הר"י ארש"י שפירש בארוס וארוסתו להתירה לבעלה דהא בל"ז הוי ס"ס שמא מיני' ואת"ל לא מיני' שמא באונס. ובני הרב החריף ובקי מ' צא"י יעקב נ"י תי' דכיון דסוטה פטורה מיבום וחליצה א"כ אם תפול קמי יבם יהי' ס"ס להיפך שמא מיני' ויש לו בנים או שמא ברצון ופטורה מיבום וא"כ הוי תרי ס"ס דסתרי ואין דנין לס"ס כלל וכמ"ש תוס' ב"ק די"א גבי שליא ומיושב קו' תר"י ויפה אמר. אמנם אינו מובן קו' התר"י כלל דלמא רש"י מפרש דארוס הי' כהן ולא הוי רק חד ספיקא ומה הקשו התר"י. ולפ"ז ניחא דבכהן לא מצי איירי דא"כ הדרא קו' הפלאה אמאי מהני מודה לר"י מ"ש משבוי' דאין בעלה נאמן וע"כ בא"י א"כ יפה הקשו ולפ"ז רש"י והראשונים דע"כ לא ס"ל סברת הפלאה רק תי' השני של הפלאה דהואיל והאי התירא והאי איסורא א"כ י"ל דמוקי באשת כהן ולא אאריך דברי ידידו הדו"ש: סימן ל לגיסי הרב המאה"ג מ' אברהם כהן נ"י בווארשא בדבר השאלה מגניוועשאוו האשה מ' פעסיל בת מ' ישכר אשר בעלה משה בר"א ישב בבית הסוהר במבצר ונחרץ דינו לשלחו לסיביריען ולא רצה לתת ג"פ לאשתו רק ע"ת אם לא יבא לביתו תוך ארבעה שנים גם לא רצה לתת ג"פ רק במבצר מקום לא נכתב גט מעולם אח"כ איימו עליו ובראותו שאין ברירה אמר שיתן לה גט ולא אמר בפירוש בלי תנאי אולם המסדר חשב לתקן הגט שבכ"מ שבסדר הגט הי' צריך לדבר מענין התנאי אמר שזאת נעמיד על הדת היינו אם הדת נוטה שיוכל להיות ע"ת ואיך שיהי' הדין וכאשר יאמר השליח ומסדר וכתורה יעשו

הבאת בשם הרב הגאב"ד שכתב דבלי תחבולות המסדר נהי דהזכיר תחלה תנאי אם אח"כ סתם דבריו הוי כזבין אדעתא למיסק ולא א"ל מידי דהוי דשב"ל ול"ד למ"ש הריב"ש סי' ק"ב דמחלק בין התנה בפירוש לאדעתא למיסק דלא התנה אבל כאן כיון דלא נגמר מעולם בין איש ואשה שיתן שום דבר ע"ת וגם אחר שאיימו עליו וכדין איימו וכמ"ש בתשו' הרא"ש ובסי' קנ"ד הביאו א"כ משום מצוה לשמוע ד"ח גמר בלבו בלי תנאי כלל

הנה תשו' הרא"ש הובא בטוא"ע סי' קנ"ד במי שמוכתב למלכות והוא בורח ממקום למקום וא"ר לעמוד שם מפני סכ"נ תשובה אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני ס"נ א"ל טענה גדולה מזה כיון שא"ר לעמוד שם והיא אינה מחויבת לילך עמו לארץ אחרת כופין אותו לגרשה עכ"ד אבל צ"ע דאין לדמות לנ"ד דהנה באמת כשיש חשש סכנה נהי דאינו מחויב לעמוד במקום סכנה מ"מ כיון דמחויב בלאו דעונתה לא יגרע והיא א"מ לילך עמו דאיך יציל עצמו ויפקיע חיובו והוא דומה למי שאנס בא עליו ומציל עצמו בממון חבירו דחייב להכשיר נזקו ה"נ חייב לגרשה שיפטר מחיובה אבל היכי שאנסוהו לילך ומוליכין אותו בכבלים א"כ האונס הוא מיד שלא ישכון במקום הזה ואין עליו חיוב כיון דאנוס הוא ומה"ת יהי' חייב לגרשה כיון דהאונס בא עליו ועלי' ודמי לאם בא אנס על ממון חבירו דפטור לשלם ואף