שו"ת הרד"ד אבן העזר א סח

תניא בברייתא ושמא רק יהא מונח ביניהם אבל לה אין חלק דממ"נ לאו שלה ואמאי לא פרש"י דפריך למה תגבה כתובתה הא היא נתנה אצבע לאסרה עליהם מכח ספק שמא לזה נתקדשה או לזה דאלו היתה טוענת שלראובן או לשמעון נתקדשה היתה מותרת כמו בתרי ותרי ואומרים ברי לי אבל כיון שמכחשת שני הכתות אז ל"מ ברי שלה דממ"נ אומרת שקר וא"כ אסורה לשניהם וכיון שאסרה עצמה עליהם בשקרה הפסידה כתובתה אע"כ דממ"נ נהי דהיא משקרת באמירתה לא נתקדשתי כלל מ"מ מותרת לדור עם מי שתחפוץ דמהני ברי דילה מיהת שלא נתקדשה לשני א"כ הוא סותר להא דפ"פ והא דכריתות דהואיל ואמרה שקר לא מהני הברי כלל. הגם דיש להקשות בל"ז דהא כשאמרה אלו עבדי אסרה עצמה כמו ב"ח לעבד דשויא אנפשי' חד"א אבל ז"א דבשביל זה לא אבדה כתובתה דבידה לשחררו ותהי' מותרת לו לכן אם נותנין גט גובה כתובה אבל מיהת קשיא דסותר למה שלמעלה

אבל נ"ל לישב דבשלמא תרי ותרי דברי מהני כ' רש"י דאפילו אם קיים הי' בא מהני ונהי דחלקו עליו הראשונים מ"מ כיון דרק מפני שלבו נקפו מביא אשם תלוי ובברי אין לבו נקפו ולא מהימנינן מצד דנאמן משום עדות א"כ אף שמשקרת במה שכופרת הכל ואמרה לא נתקדשתי מ"מ נאמנת לישא אשר תבחר אבל פ"פ דברי דילה למשוי ברי ושמא דתהי' נאמנת כמו עדות לגבי בעל וכן בלא אכלתי שוגג ומזיד כיון דסתמא שוגג והוא צריך להגיד שנאמינו ודאי כיון דמשקר במקצת א"ר להאמין כלל אבל בתרי ותרי דא"נ כלל דאם בעל לא ידע א"נ כלל שמת רק לגבי עצמו מטעם דאין לבו נקפו אף אם משקרת ואומרת לא נתקדשתי כלל רשאה לישא מי שתחפוץ ולפ"ז גם בזה כיון דחזינן דאומרת ברי דלכשר נבעלתי מהימנא להנשא לכהן אף דלא ידע ע"כ מטעם נאמנות מהימנא וכל דחזינן דמשקרת ואומרת לא נבעלתי לא לכשר ולא לפסול אסורה מיהת יצא לן דבר חדש בשנים אומרים זה חלב ואחרת שומן ושנים אמרו הפכו ואחד אומר שניהם שומן דמותר לאכול אחד מחתיכות שירצה ומוכרח הוא מכח רש"י דקדושין. כ"ז כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד לא הוגבה עדות עדיין שהרתה לזנונים בעירכם וחקרתי באיומים עלי' והודית עתה שהרתה מנער משרת אצל חייט שמה קודם נסעה לווארשא ומחמת כסופא נסעה לשם א"כ אפילו יבואו עדים עתה אין כאן בית מיחוש דמה שאמרה לפני לא נבעלתי כלל כ"ז שלא באו עדים טוען וחוזר טוען וגם שלא אמרה בפני ב"ד ואף דהצ"צ סי' צ' כ' דגם שלא בב"ד נמי היינו דוקא באומרת לפסול אבל אמרה לא נבעלתי דהוי כאינה טוענת לא עביד דמגלי חוץ לב"ד ע"כ יראה כ"ת להושיב ב"ד של שלשה ואם תגיד כאשר אמרה עתה אין ב"מ ומטעם מופקרת כבר הוכחתי דאין חולק בפנוי' וגם הסמ"ג מודה וגם הרש"ל סבר כן ואפילו נימא דהסמ"ג אוסר בפנוי' רבים חולקים ובדיעבד לא תצא

ומה שחוכך כ"ת בשביל דאחר נשואין ל"מ ברי דשמא עיני' נתנה בו ונשען על דברי הגאון חת"ס סי' י"ח שחשש לחששא זו והביא מדברי הנו"ב. לבבי לא כן ידמה והנה הנו"ב סי' כ"ט במשודך מודה שממנו נתעברה קודם נשואין דניחוש שמא עיניו נתן בה וכהא דשבוי' דאין בעלה נאמן תמה אני אטו ראוה מעוברת דנאמנת מאיש פלוני וכהן לר"ג אמאי לא ניחוש שמא רוצית להנשא לכהונה ולאכול בתרומה ואמאי נאמנת להכשיר בתה ועכצ"ל דכאן כיון דלר"ג בודקת ומזנה ל"ד לשבוי' ואף דבלא טענה אסורה מ"מ נאמנת ול"ח שבשביל נגיעתה טוענת שקר א"כ מ"ל קודם נשואין או אחר נשואין שטוענת כיון דסמכו חז"ל אטענתה נאמנת רק הנו"ב מיירי לכתחלה ברוב פסולין שתנשא דלכל כהנים אסורה אף שטוענת ולא הימנוה רבנן משום שמא שקר הוא ורוצית להנשא לכהן לכן רק בשביל דמשודך מעיד שממנו לכן חוכך הנו"ב דלמא המשודך שרוצה לישאנה אין לו נאמנות יותר מאשה דלא האמינוה בשביל חשש זה כן הוא נמי א"נ או לא אבל זה פשיטא אם נשאת דהיא נאמנת מ"ל קודם נשואין או אח"כ כיון דלענין דיעבד האמינוה מ"ל שטענה קודם כדי להנשא לכהן או אח"כ שלא תצא בתרווייהו שייך שמא עיני' נתנה ועכ"ז חכמים התירו בדיעבד ומזה לא דבר הנו"ב כלל וא"כ דברי החת"ס שכ' דבלא טענה כ"א בעת השדוך ל"ה ברי ונשאת תצא אינו אלא מן המתמיהין דאינו דומה כלל להא דנו"ב

וראי' ברורה לזה דמהני טוענת אחר נשואין מדברי הרא"ש כתובות ד"ט שהביא דברי הר"י בפ"פ וטוענת נאנסתי דמותרת מטעם בו"ש ובתחלה דחה ראיתו ובסוף כ' ומיהו נראה לקיים דבריהם מההיא דהיתה מעוברת דאלים לר"ג ברי ומכשיר העובר אע"ג דל"ל חזקת כשרות ואפילו ברוב פסולין עכ"ל והא הא דפ"פ אחר נשואין הוא ושייך עיני' נתנה בו ומאי ראי' אע"כ דבדידה אין לחלק בין קודם נשואין לאחר נשואין ואף במקום דשייך עיני' נתנה מהימנא מטעם ברי

ועיין תשו' עה"ג סי' צ"ג בפנוי' שנשאת לכהן וילדה אחר ה' חדשים ואומרת שמח"כ נבעלה דאי איכא תרי רובא א"נ לפסול עצמה לבעלה דעיני' נתנה באחר ואי ל"ה כלא אמרה כלל דאסורה בשלא טענה משמע קצת הא אמרה לכשר נבעלתי היתה נאמנת גם אחר נשואין וכיון שלא מצאנו להרב חת"ס חבר בדבר זה אין מקום לחוש אחר שהבאנו ראיות להיפך ודברי הנו"ב אינם סעד לדבריו כלל. שוב מצאתי בצ"צ סי' צ' שכתב דאם אמרה שלא נבעלה לבעל אחותה רק לאחר ולא רצתה להגיד למי אם לכשר או לעכו"ם והאי עובדא אחר נשואין מוכח דטוענת מהני דלא כדברי חת"ס רק דהתם כיון שלא אמרה ל"ה כטוענת ע"ש

עוד י"ל לה"ר דלא כסברת החת"ס מהא דחגיגה די"א ע"ב בתולה שעיברה מהו לכ"ג אי חיישינן לדשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם ופרש"י והיא אומרת בתולה א"נ נשאה ומצא לה בתולים והקשו תוס' אפי' קמא דרש"י דהא ר"י אמר בראוה מעוברת דא"נ והכא משמע דבעי אליבא דכ"ע ואמאי לא הקשו תוס' לפי' בתרא דרש"י דאפילו כר"ג לא אתיא דר"ג בעי טוענת וכאן שכבר נשאה א"נ אע"כ דאפילו אחר נשואין מהימנא לר"ג ולכן לא הקשו רק מר"י

ולפ"ז יש לה"ר דלא כדברי הנו"ב ממה שהקשו תוס' רק לפי' קמא דרש"י משמע דלפי' בתרא ניחא הא אמאי דלמא דם צפור הכניסה ואי שמצא פתחה סתום ובשניהם מודים מותרת לר"י הא אחר נשואין א"נ הבעל וכיון דדם אינו ראי' דלמא דם צפור או מצדדין וכמ"ש הר"ן בסוגיא דפ"פ אע"כ דהבעל נאמן אחר שנשאה אף לר"י ואין להקשות דלמא מנתין וממזר וא"י לידע הכ"ג די"ל דאיירי במקום דליכא נתין וממזר או שידענו שלא בא שמה להתייחד אתה וע"כ מוכרח כן דדברי תוס' תמוהים שתי' דלפי שהיא נמי מוזהרת דקרינא יקיח ותמה הט"א הא גם במעוברת מוזהרת שלא תנשא זונה לכהן ועתו"ס נדרים ד"צ בשם הרא"ש דזונה אינה מוזהרת וכבר תמה בנו"ב ומה שתי' בנו הרב וכאן ל"ש זה לכן נראה דתוס' סברי דכאן שאומרת בתולה אני מטעם דעבידא לגלויי שקרה אם לא ימצאו לה בתולים משא"כ במעוברת לא עביד לגלויי ממי נבעלה ולכן נאמנת כאן אפילו לר"י אמנם כיון דמדמה לשבוי' לר"י אף בטוענת בתולה אני התם לא מהימנא לכן תי' בתוס' דשם לא עביד רשעתה להגלות דאם לא ימצא לה בתולים תוכל לומר מוכת עץ אני ונהי דאמרה בתולה שקר מ"מ לא פעלה עולה דתוכל להתנצל שטהורה היא רק מוכת עץ משא"כ כ"ג דמ"ע אסורה לכ"ג ואם יודע שאינה בתולה יפורסם רשעתה שנבעלה לכ"ג באיסור לכן שפיר נאמנת ומיושבים דברי תוס' א"כ מוכח מדברי תוס' דבידוע שאין נתין וממזר כלל דאל"כ לא תי' תוס' כלום נהי דהיא בתולה ודשמואל שכיח הא דלמא מנתין וממזר ולא עביד לגלויי

ובזה אמינא לישב מה שתמוהין דברי תוס' הנ"ל דמנלהו דאתיא הך אבעיא אף לר"י כיון דהלכתא כר"ג ולפ"ז ניחא דהנה למה שאלו לכ"ג הא לכה"ד נמי מצי למבעי אם מיעוט פסולין או רוב ור"ג לא הכשיר רק בטוענת ואם מכחשת שלא נבעלה כלל אסורה כמו שהוכחנו לעיל א"כ אם טוענת בתולה אני הוי כלא טענה אי דשמואל לא שכיח ואי חיישינן לדשמואל א"כ יפה טענה ויכולה לומר אח"כ לכשר נבעלתי משא"כ אי ל"ש דשמואל הוחזקה כפרנית וא"נ ומדלא בעי כן מוכח דאתיא כר"י דא"נ אפילו