שו"ת הרד"ד אבן העזר א סז

בפנוי' דהוי זונה ומשני דסבר כר"א ונהי דרש"י לא פי' כן י"ל דסמ"ג לא פי' כרש"י ועוד דלפום קושטא דמסקינן דמ"ד יכול אפילו פנוי' כר"א אתיא א"כ גם ר"ע כונתו מופקרת בין פנוי' בין א"א ויפה פירש"י מיהת טרם דמסיק כר"א ודאי מפרשינן דר"ע ובא לחלוק על זונה כשמה דג"כ ל"מ זונה עד שתהי' מופקרת א"כ לפ"ז שפיר כיון דשטחיות הברייתא בא"א איירי רק מכח ברייתא דסנהדרין א"כ כיון דכ' חוששין להחמיר דאף בפ"א נעשה זונה בא"א אבל בפנוי' מאחר דאמר ר' עמרם א"ה כר"א א"כ גם מופקרת ודאי מותרת לכהן ולא הוצרך למעט דא"ה כר"א כיון דלשון ברייתא סתמא לא קאי רק אא"א ולהחמיר לא הוצרך להשמיענו דממילא נחמיר ולהשמיענו קולא בפנוי' מופקרת לא הוצרך דכאן לא שמעינן לשום תנא דמחמיר בפנוי' זולת ר"א וא"כ לא החמיר הסמ"ג רק לפסוק הלכה להחמיר לענין אילונית ובעלה בא עלי' בדרך אבל בפנוי' מופקרת מודה דלא כהב"ש

ואף הרש"ל נראה דמתיר בפנוי' מופקרת דלא כמ"ש הב"ש דבפ"ו דיבמות סי' כ"ו בריש הסימן דין דאין זונה אלא מח"כ ומיתות ב"ד ללקות עליהם אבל פסולה לכהונה אפילו מח"ל וח"ע וגם אילונית ועקרה וזקנה ולא כ' בריש הסימן דין מופקרת א"כ מוכח דמופקרת מותרת ונהי דלא כ' דין בא בעלה בדרך דשם כיון דבא בעלה בדרך אין משקין אותה א"כ בל"ז פסולה שמא זנתה עם מי שנסתרה עמו ור' מתיא בא לומר דבשביל ספק הי' הדין שלא ילקה הכהן דהוי רק ספק ונהי דתורה עשאה ספק כודאי אינו רק עשה דונטמאה נעשית זונה ללקות כהן ע"י ביאת בעלה וא"כ כיון דלא פסק הלכה רק לחוש לדרמב"ח א"כ אין לוקין ופסולה הוי אף בלא ביאת בעלה לכן לא הוצרך רש"ל להביא סוטה שבא בעלה אבל מופקרת פנוי' אי איתא דמחמיר רש"ל כדעת הב"ש אמאי לא ציין בריש הסימן א"כ מוכח דגם הרש"ל מתיר

ומ"ש הב"ש בשם הרש"ל דמצא כן בטור אגב שיטפי' כתב כן וליתא דמהרש"ל הביא פלוגתת הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם גם מח"ל הוי זונה ורא"ש כ' דוקא מח"כ וכ' סברת ראב"ד נהי דזונה ל"ה מח"ל מ"מ מיפסלא לכהונה ותרומה מקרא דכי תהי' לאיש זר ואח"כ הביא הסמ"ג מדאמר רב עמרם א"ה כר"א מכלל דבכולהו הלכה וחוששין להחמיר לכהונה ולתרומה ולא מצאתי בטור חילוק זה שוב מצאתי בטור ישן מדויק שכ' וכן גר עמוני ומואבי כו' הולד פגום והיא נתחללה בביאתו כו' עכ"ד הרי דלא התפלא על הטור רק מה שלא כ' סברת הראב"ד דבח"ל אף דזונה ל"ה ללקות אבל מ"מ נפסלה בביאתו וכ' שמצא אח"כ בטור מדויק אבל למפסק במופקרת וגם אילונית לא מצא כלל ומדלא הביא מסתמא מתיר כמו שהרי"ף והרמב"ם השמיטו דודאי אין סברא במופקרת לומר דזונה ל"ה ומיפסלא מתרומה דהא אף לר"א דאמר דעשאה זונה ל"ל דמיתסר בתרומה כמ"ש תוס' יבמות דס"ט הגם דדברי תוס' גטין דע"ג ע"ב בראוה שנתייחדה לא משמע כן כבר תמה בתו"ג ונו"ב מה"ת וטעמא דליכא למעט כיון דבא על הפנוי' לאו זר מעיקרא הוא וא"כ ודאי רק הרש"ל פוסל באילונית ואינו לוקה משום ס' הלכה וזאת לא מצא רש"ל בטור כלל לכן תמוהים דברי הב"ש

וא"כ מאחר שהרי"ף ורמב"ם וטור ורא"ש השמיטו מהלכה וגם דברי הסמ"ג יש להשוות לדעתם וגם מהרש"ל נראה כן א"כ אין לנו להחמיר כלל דאפילו אם הי' הסמ"ג חולק במקום שרוב הפוסקים חלוקים אין להחמיר בפרט בדיעבד שתצא

עוד נראה כיון דאשה לא הודית כלל מזנות בזדינסקאוואלע ונהי דהי' קול הא מבואר בגטין דפ"ט יצא לה שם מזנה א"ח רק מודית שזנתה עם בעלה קודם נשואין איך נחשבנה למופקרת נהי דרש"י ביבמות בדברי ר"ע כ' בתחלה מופקרת להרבה ב"א וסיים אבל בשביל ביאה אחת לא נעשה זונה וריש דבריו סותרין סופו בתחלה משמע דוקא להרבה אנשים אבל לאחד אפילו ביאות הרבה ל"ה מופקרת וסוף דבריו דבשביל ביאה אחת משמע בשתי ביאות לאדם א' פסולה לר"ע ולכאורה י"ל דספוקי מספקא לרש"י דאולי בשתי ביאות נפסלה אף אם מאדם אחד א"כ קשיא הא דפריך כתובות די"ג למ"ל מדברת ומעוברת למאן דפוסל בבתה והא מעוברת איצטריך היכא דהיתה בתולה וראינו שנתעברה כיון דא"א מתעברת מביאה ראשונה ע"כ שתי ביאות בעל ופסולה לר"ע קמ"ל ר"ג ור"א דלא כר"ע ועוד אפילו אי נימא משני ב"א דוקא סבר ר"ע הוי רבותא מעוברת הואיל ואיכא תרי ספיקא שמא לפסול ואת"ל לכשר שמא לב' ב"א כיון דרואין ששתי פעמים נבעלה וס' אחד מתיר יותר דמופקרת כשרה לתרומה כמו לר"א וכמש"ל לכן קמ"ל ר"ג דמותרת אף דאיכא תרי ספיקא לאיסור ומדברת דליכא רק חד ספק מ"מ אוסר ר"י אלא ודאי דדוקא בעינן לשלשה ב"א כמ"ש בגטין דמ"ו כמה רבים שלשה א"כ צ"ל דסוף דברי רש"י לאו דוקא וא"כ אפילו יתברר שהרתה בעירכם מ"מ לא יתברר דלג' ב"א זנתה אין זה ענין למופקרת כלל ופשיטא דאין כאן פקפוק כלל

ברם דא יש לעיין כיון דאשה מכחשת שלא זנתה מעולם בוואלע ואם יתברר שזנתה או הרה לזנונים א"כ כיון דרוב פסולין שם ורק ע"י אמירת ברי לי כשטוענת נאמנת שלא תצא א"כ כשמכחשת הוי כלא טענה לכשר נבעלתי ובלא טענה אף בדיעבד תצא ברוב פסולין לכ"ע כמבואר בס"ו סי"ח באה"ע ונהי דכאן טוענת לא לעכו"ם ולא לישראל נהי דאם נתבררה ששקר דברה מ"מ פלגינן דבורא דלעכו"ם לא נבעלה ומותרת משא"כ בהא דמבואר בא"ע באלמת או שא"י דשם אפשר אלו היתה יכולה לדבר היתה מודית אבל כאן הא טענה שלא לפסול נבעלה ואי שמוספת להגיד שקר שלא נבעלה כלל מאן לימא דאסורה והדבר צ"ע

ולכאורה יש לה"ר מדברי ה"ר יונה דהא דאומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה במכחשת ואומרת בתולה הייתי אבל אי טענה באונס או מ"ע אני משמע אף דאמרה לא באונס ולא ברצון לא שריא וא"כ ה"נ ראוי לאסרה וכן מוכח מדברי תוספות כריתות די"ב ד"ה נ"מ לטומאה הומ"ל נ"מ באומר לא אכלתי לא שוגג ולא מזיד ומה הקשו לימא דהואיל ודי באמירתו לא אכלתי שוגג למיפטר מקרבן א"כ במה שהוסיף גם מזיד מ"מ לא מצי לחיובי אע"כ כיון דסוף סוף הוכחש א"נ כלל א"כ ה"נ אם יבואו עדים תאסר

אבל נראה דבשלמא התם כל כמה דלא מתרץ דבורי' דמזיד חייב חטאת ואין כאן ספק כלל א"כ כשאומר לא אכלתי לא שוגג ולא מזיד הוי כלא אמר כלל מביא קרבן אבל בנ"ד כיון דהוי ספק באינה טוענת ואי אמרה לא נבעלתי לפסול ולישתוק הי' די להתירה א"כ מה שמוספת שקר הוי פטומי מילי משא"כ בקרבן ע"כ תאמר במזיד דסתמא שוגג וכיון שלא אמרה כן הוי כמכחשת עדים וא"נ וכן בפ"פ מוכרחת לומר באונס דאם תאמר לא נבעלתי ברצון א"כ למה פ"פ עכצ"ל דבאונס וכיון דמכחשת גם אונס אומרת שקר וא"ר להתיר משא"כ כאן כ"ז שלא באו עדים אינה מחויבת לפגום נפשה כלל ותוכל להגיד מה שרוצית אף אם יבואו עדים אח"כ י"ל דתוכל לטעון שקר הגדתי ולא נבעלתי רק לכשר דבשלמא כשהעדים לפנינו מיד כשאומר לא אכלתי מזיד הוי כמודה בשוגג וכן כשאומר לא אכלתי שוגג מודה אמזיד א"כ שני הודאות סותרין וכמאן דליתא וחייב קרבן וה"נ בפ"פ ובנ"ד אם הי' עדים ואומרת לא לכשר ולא לפסול כשאומרת לא לכשר הוי כמודית לפסול כיון דאנן ידעינן שנבעלה ונהי דלהיפך נמי מוכח דלכשר הוי סותרות זא"ז והוי כאלמת או שותקת אבל מה שהגידה עתה אם תנקוט כל דבור ל"ה הודאה ואם אח"כ באו עדים כיון דמה שאומרת לא נבעלתי כלל ל"ה כמוחזקת כפרן כיון דאינה מחויבת לפרסם חטאה יכולה אח"כ לטעון לכשר נבעלתי אמנם אם תחזיק בדבורה להכחיש העדים כשיבואו אז ודאי דמי להא דפ"פ ודכריתות ותהי' אסורה וצ"ע

ולכאורה ק"ל מהא דקדושין דס"ה שנים שבאו ממדה"י ואשה וחבילה עמהם זה אומר זה עבדי וזו אשתי וחבילה שלי וזה אומר זה עבדי וזו אשתי וחבילה שלי ואשה אומרת אל עבדי וחבילה שלי צריכה ב' גטין וגובה כתובתה מן החבילה ופריך עלה ה"ד אי דאית לי' סהדי להאי וסהדי להאי מי מצי אמרה אלו ב' עבדי וחבילה שלי ופרש"י דתהוי מותר החבילה, בספק שלה ושלהן עכ"ל ולמה דחק רש"י להקשות ממותר החבילה דלא