שו"ת הרד"ד אבן העזר א סה

וידעו דלשמה א"כ ע"מ כרתי להכשיר הגט דאפילו ע"מ ששמעו מסופר שאמר הריני כותב כו' כשר אף בלא כ' שמו ושמה והביא שפיר דעיקר פסול משום לשמה דהוי חצי דבר כנ"ל. מעתה גם מיושב דעת הר"י דאף בשמו ושמה פסול דשם מיהת צריך לכותבו לענין שיכשיר בע"מ שלא הי' בעת כתיבת סופר לכן בשינה פסול משא"כ מקום לידה דלא לצורך כלל נכתב שפיר כשר בשינה ולפ"ז י"ל דג"כ בנ"ד אף לר' יואל כשר דגם הרא"ש בפ' הזורק מייתי כדברי ר"ת אף דנראה דסובר כר' יואל. ונראה לה"ר מדברי הרשב"א דמפרש גמ' כתובות אפילו בהוחזקו דמ"מ כיון דבשמו אמרו א"מ ולא בשם העדים ע"כ ראיתו מדנקט אני פלוני אף דכמה איכא בשוקא וא"כ קשה אמאי לא נקט אני פב"פ כהן דהוי רבותא טפי דמ"מ איכא מ"ד מעלין אע"כ סובר הרשב"א דוקא פלוני לחוד דהוי כהוחזקו שם איכא מ"ד מעלין אף דכתבו בשמו אבל בפב"פ דא"צ כלל למלת כהן אף מ"ד מעלין מודה וכיון דלמ"ד מעלין אין לחלק בין לשון בע"ד לעדים א"כ אפילו אם נדין גט ככתבו עדים מ"מ ליכשר בלא הוחזקו אי כתבו כהן למי שאינו כהן דאל"כ לינקוט בגמ' באני פב"פ כהן דמ"מ איכא מ"ד מעלין רק נקט אני פלוני דהוי כהוחזקו דאז בשם עצמם כשכתבו מעלין ובשם הלוה פליגי: וא"כ נהי דדנין גט ככתבו עדים בשם עצמם דלא כמ"ש התומים י"ל דכשר בכתבו כהן על מי שאינו. וא"ל דיותר מסתברא בהוחזקו שלא יעלו ליוחסין כמש"ל דדלמא לסימנא נקטא אבל לא לעדות ברורה ליוחסין אבל באני פב"פ דכהן שפת יתר דלא איצטריך לסימן לכן יותר מסתברא שיעלו וא"כ אני פ' הוי רבותא יותר דמעלין ליוחסין דא"כ מנ"ל להרשב"א דטעמא דמ"ד א"מ משום דכתבו בשם הלוה דלמא משום דסובר לסימנא נקטה ולמה פסק דאין גובין בכתבו בשם הלוה אע"כ דהרשב"א לא נחית לסברא זו וא"כ בפב"פ משמע דלכ"ע אין מעלין ואפשר לדחות ואין כאן ראי' מכרעת בדבר ערוה להקל

ובל"ז דברי הרא"ש דמחמיר בשינה מקום דירה א"כ הך דכהן לדמות למקום לידה או עמידה מאן מפיס וכבר נסתפק הגאון מע"א ולא הכריע בפרט במומר דאיכא חשדא שכיון לקלקל כמ"ש הגאון בעל מאיר נתיבים בתשו' מ"ח

הן אמת שכתבו תוס' בשינה מקום לידה דאל"כ למה יתקנו מידי דאתיא לקלקולא ובאמת קשה אהרא"ש דמקום דירה פסול איך יתקנו מידי דאתי לקלקולא וצ"ל דמקום לידה דאין הכל מכירין י"ל דגם הבעל אינו מכיר אנה חבלה אמו א"כ אתי לקלקולא אבל מקום דירה דניכר סמכו חז"ל דבעלה לא יקלקלה והנהיגו לכתוב ואם שינה פסול ולפ"ז באבי האשה כהן מנין ידע הבעל אם הוא כהן או לוי א"כ אי הי' פסול לא היו מתקנים לכתוב כהן דשמא מדמה שכהן הוא ואינו ע"כ כשר בשינה אמנם אפשר לדחות דלמה יאמר כהן אם לא ידע א"כ שפיר דמי למקום דירה כיון דרוב לאו כהני נינהו ומעתה אין מקום לראיות הכתר כהונה מהא דכתב סתם לכהן דכשר דשם ע"כ תקנו שיכשר דאל"כ מנין לידע אם כהן כיון דרוב לאו כהנים דמי למקום לידה אבל אם כ' כהן לא"כ דמי למקום דירה דפסול. והנה בל"ז הקשה מהרי"ק שורש ס"ג ע"ג אכפיית מומר דלהרמב"ם איך מועיל וכוונתו כיון לטעם הרמב"ם דכופין אותו עד שיאמר ל"ש במומר דאינו שומע לדברי חכמים ופרק עול ודחק מטעם אפקעינהו מועיל והוא מהתימא לומר אפקעינהו בדבר שלא נמצא בש"ס ורבו הדעות דאין כופין לכן נראה דודאי ע"י כפי' אומר שרוצה לגרש אפילו בלבו א"ר הוי דברים שבלב רק היכי דמעושה שלא כדין לא מקרי דשב"ל כיון דמוכח שלולי הכפי' א"ר לגרש הוי ניכר מה שבלבו ובטל הגט אמנם כדין דמצוה לשמוע ד"ח ונהי דאינו מחזיק במצות כאלה מיהת כיון דע"מ שאני צדיק גמור חיישינן לקדושין שמא הרהר תשובה א"כ גם כאן חיישינן שמא הרהר תשובה וא"כ אינו ניכר להדיא מה שבלבו לכן אפילו אם מחשב שא"ר הוי דבר שבלב דמאן יימר דלא הרהר תשובה ורוצה לשמוע דברי חכמים וכל שאינו ניכר מיהת דבש"ב ל"ה דברים. ולפ"ז בנ"ד דאמר לכתוב הלוי וי"ל דגם דבורו לקלקל א"כ קשה להתיר אחרי שרק ע"י כפי' גירש דלמא אמר במכוין כדי שיניחו לו וא"ר לגרש כלל

הגם שיש לצדד להיפך לדעת מהרי"ק דאפקעינהו וכ"כ הג"פ לתרץ לאומרים דמומר שקידש א"ק קדושין דא"כ איך כשנשא ביהדותו יכול לגרש עתה בהמרותו כיון דעתה לאו בר גטין וקדושין ותי' משום אפקעינהו והש"מ כתובות ד"ג כ' דכל היכי דאפקעינהו הוי קדושי דרבנן דאל"כ תנשא לכהן א"כ יש לצדד להרא"ש דמחמיר בשינה מקום עמידה דוקא בדאורייתא דאיכא חששא דיאמרו אחרת גירש אבל במומר דדרבנן לא החמיר וה"ה לנ"ד אבל נ"ל דליתא דלא הפקיעו חז"ל כ"א ע"י גט ובלי גט לא הפקיעו והוי דאורייתא ואיכא חששא דאחרת גירש בפרט לפמ"ש הגאון הקדוש זצללה"ה לחשוש דל"ה לשמה כיון דסופר אינו מכוין רק לאשה שהיא בת לוי לכן אין נ"ל להקל והנלענ"ד כתבתי: סימן כט יום ב' י"ח מרחשון תר"ל לאסק להרב החריף ובקי מ' מאיר שמעון מו"צ דק"ק זדונסקאוואליע

מכתבו קבלתי ובדבר האשה אשר נשאת למי שהחזיק עצמו בלוי ונכתב בכתובה כן כי כבר נשמע שהרתה לזנונים ונסעה למקום אחר והיא היתה בווארשא ושבה לעירו ונשאת לו ועתה בר"ה עלה לדוכן באומרו שהוא כהן רק הסתיר שהוא לוי למען לא ימחו מלישא אותה וגם ילדה בת ויען יש קול שהיתה הרה לפני איזה שנים וגם עתה שנשאת בג' דחנוכה ובט"ו סיון ילדה נראה דזנתה עוד הפעם בווארשא וע"כ יש חשש אם מותרת הואיל ומופקרת לדעת הסמ"ג מובא בב"ש סי"ו סקי"ט דאסורה לכהן וכ"פ רש"ל וכ"כ רש"ל שמצא כן בטור ואם יש לחוש בדיעבד שתצא. ואחרי חקירה ודרישה מהבעל והאשה האשה הכחישה ואמרה לא זניתי בזדינסקאוואליע ואויבים דאפקוהו לקלא רק בווארשא זינתה למי שהוא עתה בעלה והבעל הודה שזינה אתה בתחלת מרחשון רק פ"א וחושד שזנתה בווארשא עם בן בעל הבית ששרתה אצלו. ודבריו הם מורים כי רוצה שיפרישוהו הב"ד ויפטרו אותם בג"פ וחקרתי אצל האשה ואמרה כי הולד נולד ח' ימים אחר חג השבועות וע"כ יש לחוש למינקת חבירו והיא עני' גדולה ולא תוכל להחזיק הולד ויש לחוש לחורבה ולבל תטמע בין העכו"ם וכבודו מרוב חמלתו ביקש לעיין בזה

גרסינן ביבמות דס"א ע"ב ת"ר זונה כשמה דר"א ר"ע אומר זו מופקרת ר"מ בן חרש אומר אפילו סוטה שבא עלי' בדרך נעשה זונה רי"א זו אילונית וחכ"א אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה ב"ז ר"א אומר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה כו' א"ר עמרם אין הלכה כר"א וכ' הסמ"ג מדאמר ר' עמרם אין הלכה כר"א משמע דכולהו הלכה וחוששין בכולן להחמיר עכ"ד אבל הרי"ף והרא"ש השמיטו כל הני מימרא דתנאי וגם הטור לא הביאם משמע דאין הלכה ככולהו תנאי רק כחכמים דנבעלה בעילת זנות הוי זונה ובאמת קשה קו' הסמ"ג למה לא אמר ר' עמרם רק א"ה כר"א ונ"ל לישב כיון דכ"מ יחיד ורבים ה' כרבים לא הוצרך לומר דאין הלכה כוותייהו נגד חכמים דזה מלתא דפשיטא רק דכיון דבדף ס' אמר רב דר"א ב"י סבר כר"א לכן באנוסת חבירו הולד חלל ופריך עלה דקשיא עלה הלכתא אהלכתא דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ובהא אמר רב עמרם א"ה כר"א לכן מסיק ר' אשי דביש חלל מחייבי עשה פליגי ומזה מוכח דמשנת ראב"י אפילו נגד חכמים קב ונקי דאל"כ מאי פריך בגמ' וא"כ י"ל דהוצרך ר' עמרם להוציא מדברי רב דראב"י סבר כר"א וא"כ הלכה כר"א קמ"ל דלא כוותי' רק דביש חלל פליגי וא"ה כר"א ובאמת הגירסא ד"ס אמר ר"ע אמר רב ליתא וכן מוכח בתוס' דנ"ט ד"ה ורב שהוצרכו להוכיח ממרחק דרב הכי ס"ל משמע דלא גרסי א"ר וכן באמת איתא שם דס"א אמר ר"ע א"ה כר"א ולכן לא אמר א"ה כר"ע ומכ"ש דא"ה כר"א דה"א דא"ה דמופקרת דוקא רק אפילו בפ"א נעשה זונה הואיל שי"ל דקאי כוותי' ראב"י קמ"ל