שו"ת הרד"ד אבן העזר א סג

עוד יש להקשות על הריטב"א לשיטת מכתב מאליהו ש"ח סי"א שכ' וז"ל ועוד נראה דאף למאן דא"ל ברירה דוקא דבר שבידו לעשות עתה לגרש למי שרוצה או להפריש מיד אבל בנ"ד כיון דהשתא לא אגידא בי' לא מצי לגרשה בגט זה והשיג על מהרי"ט ח"א סי' מ"ט לענין גט ע"ת אם מגרש בגט אחר והאריך שם ולפ"ז מה יתרץ אר"י דהיאך ק"ש לתרומת מעשר הא בל"ז ל"ש ברירה כמ"ש הריטב"א אר"ג כיון דר"ג לא הפריש המעשר א"כ אין ביד ר"י עתה לסיים המקום לת"מ כיון דהמעשר אינו מסוים וא"כ בכה"ג ל"ל ברירה לד"ה למכתב מאליהו תו ק"ל דל"ל לדר"ג א"ל ברירה ולא תי' דסבר כר"ש דל"ב דבר מסוים כיון דתרווייהו דלא כהלכתא ברירה והא דר"ש

לכן נ"ל דגם הריטב"א מודה לסברת תוס' דלבעור סגי בא"מ רק להפרשה הוא דבעי מסוים רק דקושייתו דלמה לא הי' מזריזין מקדימין לעשר ממש וא"ל דעישר ממש דהא להפרשה ל"מ עד שיסיים ולכן לא כ' הריטב"א כמ"ש תוס' דמה הועיל דשפיר הועיל לקיים חובת ביעור רק כ' אמאי לא קבע מקום ולכן לא הקשה הריטב"א רק אר"ג ולא הקשה את"מ דהוי עדיפא להקשות ממתניתין דתרומות והקשה ממעשר דמה הי' לר"י לעשות כיון שלא קבע ר"ג מקום לכן תיקן רק לבעור ולא להפרשה אבל אר"ג שפיר הקשה אמאי לא תיקן גם להפרשה לכן תי' דר"ג א"ל ברירה וא"כ לא הוצרך לתקן הכרי בסיום כיון דודאי לא יאכלו כל הכרי א"כ כשיפריש אח"כ יהי' מותר כל מה שהניח ואכלו בביתו ולא הניח דבר שאינו מתוקן ואדרבה אם יסיים שמא יאכלו ממקום שסיים יפגעו בטבל לת"מ או בת"מ לכן לא סיים וא"כ ממילא ניחא מ"ש למכתב מאליהו דאר"י לא הקשה כלל דלבעור ל"ב סיום ול"צ לברירה ובזה ניחא מה דקשה דלריטב"א אם כולהו תנאי אית להו ברירה למה לא קי"ל די"ב ולפ"ז ניחא דרק ר"ג סובר י"ב אבל אכולהו תנאי ל"ק וסברי דא"ב ורק חובת בעור יצאו וזה נכון דלא כמ"ש המל"מ שחולק הריטב"א אסברת תוס' בבעור. ויש לפלפל בדברי תוס' דקנה מיד מה שיעשר ואי י"ב א"כ למפרע של לוי הוא א"כ הוי כלקוח והוי כמפריש מפטור על החיוב לחד תי' בתוס' ב"מ ד"פ וא"כ איך יועיל עשור ויש לעיין

שוב ראיתי לרשב"א חולין די"ד שהקשה אהא דלוקח יין דל"ה שירי' נכרין ותי' דלמאן דא"ל ברירה מקרי שירי' נכרין כיון דהוברר למפרע דהך סברא דאמרי בערובין דל"מ שירי' נכרין אף אי י"ב אידחי למסקנא דמלתא דטעמא דר"ש שמא יבקע הנוד כו' והוא כמש"ל בדברי ריטב"א

ואמינא פרפרת להביא סעד לדברינו דהריטב"א סובר כדברי תוס' לענין בעור דקשה דהריטב"א בב"מ הובא בש"מ לב"מ די"א כ' דלאו דוקא בהאי לישנא קאמר ר"ג כו' אלא הב"ע שאמר לצפונו או לדרומו עכ"ל וסותר דברי פ"ק דקדושין ולפ"ז י"ל דהנה בש"מ ב"מ אר"ת הקשו דלמה יועיל לענין בעור תינח למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו אבל למ"ד כמי שלא הורמו אף אם הניח בביתו ל"מ כדמוכח בחולין פ' הזרוע. וא"כ לפ"ז בב"מ דמותיב רב אבא לעולא מעשור שאני עתיד למוד ובקדושין ספ"ב מותיב ג"כ ר"א לעולא ומשני לי' עולא בישראל שנפלו לו טבלים וסבר כמי שהורמו משמע דר"א דמקשה ול"ל שנויא דעולא דסבר כמי שלא הורמו וא"כ לדידי' ליכא למימר דיועיל לבעור בלי הפרשה לכן הוצרך לדחוק דלאו דוקא דאל"כ היאך יצא ר"י י"ח לענין בעור לת"מ כיון דאין בידו לקבוע מקום כיון שלא קבע ר"ג מקום וא"כ א"י להפריש ת"מ ובלא הורמו לא יצא חובת בעור וכסברת מכתב מאליהו באינו בידו ל"ש ברירה וכנ"ל משא"כ בקדושין שם סתמא דגמ' הביאו וי"ל דכמי שהורמו דמי דהכי הלכתא וא"כ שפיר תקנו כולהו לצאת חובת בעור ול"ק להריטב"א רק אר"ג דהי"ל לעשות תקנה מעולה לצאת מצות הפרשה לכן תי' דר"ג סבר י"ב ולא נצטרך לדחוק דלאו דוקא וחסר עיקר מהמשנה ולכן שפיר הרמב"ם סובר דיוצא חובת בעור אף לריטב"א הואיל ופסק פ"ה מה"א ה"ו דכמי שהורמו ובהא הריטב"א מודה להו. כל אלה כתבתי בחפזי לרב טרדותי וישגא שלומו כנפשו ונפש: סימן כה יום א' י"א תמוז תרכ"ט לפ"ק לאסק. לגיסי הרב הגדול מ' אברהם הכהן נ"י דומ"צ בק' ווארשא

בדבר גט מומר שנכתב שם המתגרשת שהוא בת א' הלוי ולא הי' לוי והבאת דברי תשו' הגאון רע"א להחמיר ולספק אם דמי לשם דירה או לידה כמ"ש הרא"ש פ' הזורק וגם מוח"ז התו"ג החמיר והגאון נו"ב במהד"ק ומה"ת ג"כ פוסל וגם מו"ר הגאון מהרי"ם בתשו'. וכתבת אם יש לצדד ולהקל

תשובה הנה בדבר ערוה חמורה מי אנכי לגשת עד הלום וגם כי הרבה בעלי תריסין יצאו להחמיר הגם כי הרב כתר כהונה והגר"א מווילנא והגאון בתפארת צבי הקילו במקום עגון באתר דזקוקין דנורא מאן ייעול לתמן אך שלא להוציאך חלק אפלפל בזה להלכה ולא למעשה

הנה דעת עה"ג להתיר בשנוי שם אביו כיון דא"צ להזכיר שם אביו בגט מן הדין כשר בנשתנה ומקורו מדברי תוס' פ' הזורק ד"פ וכ' בטעמם דא"א דאם שינה מקום לידה פסול לא היו מתקנים לכתוב מידי דאתיא לקלקולא ותו הביאו בשם ר"ת דכל שא"צ מה"ד לכתוב אין לפסול השטר בשביל הכי כהא דכתובות דכ"ד דא"מ משטרות ליוחסין דלאו אכולהו מלתא קמסהדי עכ"ד והנה באמת לדעת הרמב"ן הובא בש"ך סי' מ"ט סק"י דרק א"מ ליוחסין אבל לתרומה מעלין וכ"כ הרמב"ם והטור דעכ"פ מעידים שמוחזק לכהן לכן מהני אבל לא ידעו עדות ברורה להעלות ליוחסין וא"כ אם נכתב שהוא כהן או לוי הוי חתימי אשקרא ויש לפסול הגט וכ"כ הב"ש ס"ג כפי' רמב"ן וכיון שלא הוחזק כלל יש לפסול

ולכאורה יש להביא ראי' לדעת התוס' ודלא כפי' רמב"ן דאפילו לתרומה א"מ דאמרינן דשמא לא הוחזק כלל דהנה הקשה השמ"ק למ"ד מעלין הא הוי מפיהם ולא מפי כתבם ומ"ש דהואיל ועמפ"ע כשר ליוחסין ה"ה מפי כתבם אבל בירושלמי במצאו כתוב בשטר מת פלוני דפליגי אי הוי מפי כתבם אף דכבר הוחזקו להיות משיאין עמפ"ע מ"מ לחד מ"ד ל"מ מפי כתבם והדרא קושית ש"מ לדוכתי' ונהי דאפשר יצא להמחבר בסי"ז סי"א להכריע כמ"ד דמפי כתב מהני במת פלוני מכח הא דמעלין דמוכח דכל שעמפ"ע נאמן מפי כתבם מהני ואף מ"ד א"מ משום דאמנה שבשטר קמסהדי א"כ מש"ס דילן הכריע נגד ירושלמי מ"מ הדבר דחוק. תו הקשה בהפלאה דאמאי הביאו הגמ' באני פ' כהן דהוא הלוה ולא במלוה דנקט שטרא אי מעלין ונ"ל להוסיף דודאי אי נקט ע"ש המלוה ודאי יותר מסתבר להעלותו ליוחסין דמסתמא בא להעיד שכהן ברור דאי רק איתחזק למה כתבו למותר דאפילו אי חששו שיש יב"ש אחר הא יכולין להוציא שט"ח על אחרים וא"כ באו להעיד שכהן הוא לכן מעלין ליוחסין ומ"ד א"מ דמ"מ אמנה שבשטר קמסהדי אבל בשם הלוה מנלן להעלות ליוחסין דלמא לא ידעו רק דהוחזק וכתבו לסימן ונהי דבגמ' י"ל דמיירי דלא הוחזק אחר דא"צ סימן מ"מ י"ל דחששו שמא יש אחר וכתבו סימן כמו שאנו נוהגין לכתוב כהן אף בלא הוחזק יב"ש להוציא מחששא ולרווחא דמלתא ומנלי' להגמ' דבלוה נמי סובר מ"ד מעלין דלמא דוקא במלוה ובאמת לכאורה ק' בפ' ג"פ דקע"ב אם מסומנים יכתבו כהן דלמ"ד מעלין ליוחסין א"כ אם מוחזק אחד לכהן מה זה עצה שיכתבו כהן ונפיק מינה חורבא להעלות ליוחסין אמנם לפ"ז ניחא דהיכי דהוחזקו שני יב"ש דצריך לכתוב לסימן ודאי אין מעלין ליוחסין ומ"ד מעלין לא איירי בלא הוחזק דא"צ סימן סובר אכולה מילתא אבל בהוחזק לשני יב"ש דצריך לסימנא לכ"ע א"מ ליוחסין ובזה אפשר לישב מה דאנו נוהגין לכתוב כהן לסימן ואילו במתניתין תנן דיעשו סימן ואם הן מסומנים יכתבו כהן, משמע