שו"ת הרד"ד אבן העזר א סב

סתמו ועכצ"ל דכאן כיון דהבעל האמין לדברי' א"כ שפיר מהני אם לא אמרה אחר הגרושין ודוקא באינו מאמין והב"ד התירוה וב"ד מתירין לדור עם הבעל סובר הה"מ דל"מ אמתלא דהי"ל לחזור אחר היתר ב"ד והראב"ד י"ל דסובר שמא חושבת שאחר יום או יומים יהי' לבו נקפו ויגרשנה לכן מהני אמתלא ואף שהוא טוען שאינו מאמינה שמא מנסה אותה אם תחזור או תמאס עלי' ע"י אחזה בדברי' וא"כ כיון שהוכחנו מיהת דכ"ז שלא ידעה שהבעל אינו מאמין לדברי' דתוכל לחזור רק כשעמדה בדברי' אחר שדרה עמו בהיתר ב"ד א"כ א"צ לדחוק ולומר דסובר הה"מ דאשה דינא גמירא שהב"ד לא יאמינוה די"ל דמיירי כשהב"ד כבר הורו היתר דאל"כ מנין ידעה שהבעל לא יאמינה ויאסרו גם הב"ד וא"כ י"ל דהראב"ד ג"כ שוה בעיקר הדין עם הרמב"ם רק דהרמב"ם סתם אשה שאמרה משמע אף דלא הורו ב"ד היתר לכן השיג והה"מ משמע לי' דהרמב"ם איירי כשאמר הבעל איני מאמינך והתירוה ב"ד ועודה מחזקת בדברי' ולכן לא הובא בש"ע באמת פלוגתתם דאין נ"מ לדינא בינייהו דלא כהח"מ וב"ש ואף את"ל דפליגי כמ"ש דהראב"ד סובר דאפילו עומדות בדברי' אחר התרת ב"ד מ"מ י"ל דרוצית שתמאס בעיניו או ימלך עי"ז ויגרשנה מיהת כ"ז שלא הורו הב"ד שא"נ תוכל לתת אמתלא א"כ בנ"ד הגם שטענה לפני הב"ד בזאלשין שסברה שהב"ד יאמינוה ואח"כ כשהפרישוה ב"ד לא שמענו שהחזיקה בדברי' א"כ י"ל דמועיל אמתלא

הן אמת דלכאורה לא מצינו אמתלא בכתובות דכ"ב רק שאמרה נדה או אשת איש דלא אמרה עתה שאיסור עשתה בראשונה אבל כאן אם פשטה וקבלה קדושין ועתה אומרת אמתלא שרצתה לעבור אאיסור מיתה לזנות תחת הבעל לכאורה מנלן דמהני הא אאמע"ר ואיך נאמנת שעשתה מעשה רשע ובאמת קשה למה דמבואר, באה"ע סי' קע"ח דאם הבעל אמר שזנתה והוציא קול דנאמן לתת אמתלא שמחמת כעס הוציא עלי' ש"ר בשקר אלמא דמהני אמתלא שעשה נבלה להוציא ש"ר על בת ישראל ולביישה ברבים וכן מבואר ברמ"א ס"ד בשם הר"מ מירזבורג והוא בסוף תשו' מהרי"ו באומר על בנו שהוא ממזר דנאמן לתת אמתלא שמחמת כעס עם אשתו וקשה דמנין דמהני אמתלא שעשה איסור הא אאמע"ר וא"כ מיהת יש ראי' לנ"ד דג"כ מהני אמתלא מדבריהם אבל אפשר לחלק כיון דמיעוטן בעריות וכולן בלה"ר א"כ י"ל להוציא ש"ר בשקר קולא לאינשי ולא חמיר בעינם לכן מהימן משא"כ כשאומרת שרצתה לדור באיסור כל ימי' באיסור חמור דרק מיעוט נכשלין לא מהימנא למשוי נפשה רשיעא כולי האי לכן הדבר צ"ע וקשה עלי להקל עד שיסכימו גדולים בקיאים בהוראה אז הנני להמנות ולימטי שיבא בהדייהו. דברי ידידו: סימן כז מנחם תד"ר דאברי יפרוס ממרומו שפעת שלומו לידידי הרב החריף כו' מ' יחזקאל שפירא נ"י בק"ק קאליש

ותשובה על מכתבו וקושיתו שהקשה כ"ת ע"ד הריטב"א קדושין דכ"ו מובא במל"מ סוף ה' מע"ש שכ' לישב קו' התוס' בהא דר"ג וזקנים דלמאן דאית לי' ברירה לא בעינן מקום מסוים דמהא דערובין דל"ז דמשני רבה דשאני התם דבעינן שירי' נכרין מוכח דלא כדבריו עכ"ד כ"ת

נראה דלעיקרא דמלתא סברת רבה נדחה מכולהו אמוראי דשקלי וטרי בגטין וב"ק ושאר דוכתי למתלי הא דלוקח בברירה נראה דל"ל סברת רבה וסברת אביי דלמאן דא"ל ברירה הואיל ולבסוף יהי' שירי' נכרין לא איכפת לן מה שבשעת אמירתו אינו ניכר ובאמת בשאר מקומות השמיטו בגמ' הא דרבה לבד בעירובין מזה מוכח דסברא דרבה משום שירי' ניכרין ורק קושיית כ"ת תסוב דלרבה קשה קושית תוס' ומה יתרץ הריטב"א אליבי' אבל ג"ז ל"ק דר"מ ע"כ סובר דל"ב שבי' ניכרין כדאמרי בערובין לדידך דל"ל שירי' נכרין אודי לנו מיהת שמא יבקע הנוד א"כ יתרץ דר"ג סובר כר"מ ומה דלא כ' כן הריטב"א דלפי האמת דנדחה סברת רבה לא נצטרך לאוקמי כר"מ דוקא

ויש לי לה"ר דהריטב"א לא הקשה כלל לרבה וז"ל והיאך לא קבע מקום והתנן האומר תרומת כרי בתוכו תרומת מעשר וכו' לא קרא שם עד שיאמר לצפונו או לדרומו ותי' דהך אתיא כמ"ד א"ב אבל ר"ג סבר י"ב. ויש לדקדק דבתוס' קדושין שם הביאו ראי' אחרת מתוספתא דמע"ש מע"ש בחפץ יהי' מחולל חכ"א כו' ואמאי הביאו תוס' ראי' מברייתא ולא ממשנה הנ"ל שהביא הריטב"א לכן נ"ל דבערובין פריך דר"ש אדר"ש ומשני רבה דבעינן שירי' נכרים ופריך עלה אביי מהא דר"ש בתרומת כרי בתוכו דקרא שם ומשני שאני התם דאיכא סביביו וא"כ מיהת ר"ש סובר לרבה דבעינן מקום מסוים והנה ר"ש בתרומות פ"ג מ"ה הקשה מהא דמעשר שני בחפץ דר"ש ל"ב התם מקום מסוים ודוחק לומר באמצעיתו ותי' הר"ש ז"ל דל"ב לר"ש רק בתרומה ותרומת מעשר דכתיב ראשית ששירי' נכרין אבל במעשר שני לא לכן שפיר ל"מ בתוס' להקשות ממתניתין דתרומות דל"ה קשה רק אר"י דאמר תרומת מעשר לראב"ע אבל אר"ג לא הי' קשה דדלמא מעשר ל"ב מקום מסוים ול"ד לתרומה לכן הקשו מתוספתא דמע"ש דא"כ ה"ה לשאר מעשרות דבעי מסוים וקשיא לכולהו מעתה הריטב"א דקושיתו ממתניתין ולא מתוספתא ועיקר קושיתו מר"ג מדתי' דר"ג סבר י"ב מוכח דהקשה גם עליו דאיירי במעשר ע"כ סובר דאין סברא לחלק בין תרומה למעשר ולכן הביא ממתניתין דקשה לר"ג ולית לי' סברת הר"ש דאל"כ הי"ל לאתויי מתוספתא כמ"ש תוס' וא"כ לדידי' דסברא פשוטה דאין לחלק בין תרומה למעשר לענין שירי' נכרין א"כ הדר קושית הר"ש לדוכתי' דאיך יפרנס ר"ש מע"ש שבחפץ דליכא סביביו אע"כ דהריטב"א ללישנא בתרא אזיל דר"ש ל"ח לשירי' נכרין בין בתרומה בין במעשר ואי דקשה דר"ש אדר"ש טעמא דשמא יבקע הנוד אבל ברירה א"ל וא"כ אין לחלק בין תרומה למעשר ועדיפא לי' להביא ממתניתין א"כ מוכח דקו' ריטב"א דלא כרבה דמשני אהא דר"ש משום שירי' נכרין א"כ תירוצו עולה יפה דר"ג א"ל ברירה דהואיל וסופו מסוים שירי' נכרים מקרי

ברם דא ק"ל שכ' דהך מתניתין דתרומות פ"ג מ"ה כמאן דל"ל ברירה דהא ראב"י בפ' השותפין דמ"ה יש לו ברירה לדעת ר"ת הובא בר"ן שם דדמי לשאר ברירות שבתלמוד והוא אומר ג"כ דל"מ בתרומת מעשר ואף אם נאמר דהריטב"א סובר דלא כר"ת והא דהשותפין ל"ד לשאר ברירות מ"מ יקשה דהיאך, אמר דתרומת כרי בתוכו למאן דל"ל ברירה מה ענין זה דלא אמר שאני עתיד להפריש לברירה ופשיט דתרומה מעורב ומדומע בתוכו ועיין רש"י ערובין שפי' בדברי ר"ש דהגמ' אם אכל לוקה משום תרומה וא"ל דהואיל ותרומה איתא במחשבה י"ל באמר תרומת כרי בתוכו חישב שאני עתיד להפריש למה חשבו רש"י למדומע הא מיחל ושותה מיד. וא"ל דרש"י קאי אתוכו באמצעית דהא השתא לא אסיק אדעתי' דאיכא סביביו עד דמשני לה ובל"ז ק"ל דמדומע אין בו מלקות דבטל ברוב רק מדרבנן בעי ק"א ולמה כ' רש"י דלוקה. תו מדכתב רש"י דקריאת שם מהני ללקות משום תרומה משמע דסביביו אסור משום מדומע דאל"כ הועיל להתיר סביביו א"כ כיון דמיד הי' מעורב תרומה בחולין אמאי הועיל קריאת שם לחול שם תרומה כיון דתרומה בטלה שלא נקרא שם תרומה אינו דין שלא יחול בתערובת ולידמי להא דמכורה כבר יוצאת שאינה מכורה א"ד שלא תמכר וה"נ כיון דבטל מה"ת תרומה חד בתרי למה יחול קריאת שם ויש לישב עפ"י דברי המרדכי בחולין ביבמה שרקקה דם שלא בטל הרוק הואיל ומעולם לא ניכר הדם בלי תערובת וא"כ ה"נ כיון דלא ניכר ההיתר מעולם לפי שהי' טבל וכשקרא השם מיד הי' פתיך תרומה בגוה לא בטלה לכן כ' רש"י דלוקה כיון דל"ה ביטול ול"ד לתרומה שנפלה בתוך חולין דהי' ניכר ההיתר בפ"ע מה"ת ברוב בטלה ומדומע רק מדרבנן מיהת דברי הריטב"א