שו"ת הרד"ד אבן העזר א ו

כשכולם ילעיזו עפ"י אומד הדעת והב"ש כתב משום לעז בעלמא משמע שאפילו על פריצות לא והרוצה להתיר לכתחילה עליו להביא ראי'

הן לכאורה ראי' ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סט"ו לאה שהלך בעלה למדה"י ובא ע"א והעיד שמת ונשאת לשני ואח"כ מת השני ונכנסה בבית בע"ה אחר לשמשו ויצא קול שנתיחדה עמו ואחר כ"ז בא בעלה וגירשה אם יוכל בע"ה לדור אתה לשרתו כאשר בתחלה תשובה נ"ל שמותר להיות עמה דמה שיצא הקול שנתיחדה עמו בעודה א"א לא נאסרה דאין נאסרת לבעלה אלא ע"י קנוי וסתירה ואמר נמי בשלהי גיטין לקלא דבתר נשואין ל"ח וכיון שלא נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל דדרשינן ונטמאה ונטמאה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכ"ז שלא נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל וכ"ז כשאומר שלא בא אלי' וכו' עכ"ל וק"ל נהי דהרא"ש סובר כל שלא נאסרה לבעל גם מבועל לא תצא אבל לכתחילה לא יכנוס דהכי חזינן לרב בעדים ומ"מ אמרינן שלא בעדים אפילו אפסקי' אחר לכתחילה לא יכנוס ואי דשם רק יחוד הי' מ"מ מה מייתי ראי' מאין אשה נאסרת וכן כשם שאסורה לבעל וכו' הוא שתצא אבל לא הביא שום ראי' דלכתחילה לא ואין לומר דסובר דלא יכנוס רק תוכל לדור לשמשו דהא הוא עצמו כתב דכולן שאמרו לא יכנוס לא תדור עמו במבוי והביאה המחבר בסי' י"א אחר נטען על השפחה משמע דגם בזה לא תדור עמו במבוי אף דרק לכתחילה לא ואיך התיר לדור אתו בבית תו קשה איך כתב דהוי קלא בתר נשואין הא התוס' והרא"ש הביאו דלבועל הוי מקמי נשואין להר"ת וצ"ל להרא"ש דאף דמה ראי' מבעל לבועל רק סובר דא"א לעשות שני דברים סותרים זא"ז דאם אתה מתיר לבעל ע"כ אנו מתירין לבועל בשלמא אם הי' משכחת זנות שנאסר לבועל לבד לא הי' דברים מתנגדים אבל כיון דלא משכחת זנות שיאסר לבועל ולא לבעל א"כ סובר הרא"ש דלבועל ע"כ לזונה תחשב מדוע נתיר לבעל ע"כ דבחזקת כשרה מעמידין אותה דמחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא שני הפכים בנושא אחד וממילא מה"ט מותרת לדור כיון שרגילה לזנות תזנה עוד אתו הא לגבי בעל מחשבינן אותה לכשרה והא דכתב כולן שאמרו לא יכנוס לא תדור במבוי אין כוונתו רק נטען על השפחה דשם באמת חשדינן לה בזונה ואם תדור במבוי כיון דאין כאן דבר והפוכו כמו א"א דמתירין לבעל שאמרינן שכשרה בשפחה שפיר חשו רבנן שמא זינתה ותזנה והא דבנטען על א"א בלי עדים דלרב לא יכנוס ול"ת מבעל ובועל דשם אין זה דבר והפוכו אדרבה יאמרו שקמו רבנן במלתא שכשרה היא וחשו שהעולם יראו הכניסה ויליזו בשקר ולא הוי דבר והפוכו אבל לדור במבוי למה ילעיזו עליו כיון דלא אלים לקלא כלל דלא נשאת לו בא"א מותרת משא"כ בשפחה חיישינן שאמת הדבר ותזנה אתו כנ"ל לישב בדוחק א"כ משמע דרק בשביל דבר והפוכו הא לאו מה"ט הוי נתיחדה אסורה לכתחילה א"כ לדידן נהי דאסרינן לבועל בלי בעל אבל בהא י"ל כהרא"ש בנתיחדה חיישינן לכתחילה ומ"מ איכא לפקפק בזה

באמת הי' ראוי לחקור מפי הנטען ונטענת מי הי' אז אתו כי אולי יתברר הדבר ובאמת דברו נבלות ופריצות בפומבי ועוד יפשיטו טלפיהם לומר שאלה אנו שואלים אי מותר או אסור ואם עד כה פרצו גדר עתה ישמעו אם הי' ידינו תקיפה הי' ראוי למסית אשה מבעלה להדיחה ממנו לקחתה אשר הוא מעוות לא יוכל לתקן לקנסו אף שלא כהלכה לבלי יעשה ידיו תושי' וחזינן ביבמות דק"י בהא דאותבי' אכרסי' וחטפה דהפקיעו קדושין ועקרו דבר מד"ת מכ"ש שראוי לקנוס בכה"ג בפרט כי הננו במסופק בזה קצת לכן ראוי לבלי להזדקק להחטאים בנפשותם ואם לא זינו קשין הרהורי עברה ואש בנעורת הוא ואיני אומר לא איסור ולא היתר ואם יעשו נשואין בלי הוראה מה לנו בכך וטוב משיאמרו ב"ד שריא גם כי יותר אשר חקר כבודו שמעתי כי נסע אתה יחידי ליער ועזבה שם ור"מ שמש יודע בדבר וכפי אומד דעת לא נקיים הם ואם אין לפסוק עפ"י אומד לא גרע מדין מרומה שמסלק עצמו הדיין ואם הי' הדבר מאשה לבעלה מחויבים להתיר וליכנוס בפרצה דחוקה אבל לזווג שני כלבים מה לנו בכך. דברי ידידו דו"ש

אמינא דבר אחד הואיל ועסיקנא בהא דכתובות ד"ט מפני מה לא אסרוה שהקשו תוס' דלא הי' רק עדי יחוד ותי' דדוד עצמו ידע וקשה לשון מפני מה לא אסרוה דמשמע הב"ד מדלא אמר מפני מה לא אסר ע"ע לכן נ"ל לישב דהנה בקרא כתיב שלקחה בעודה הרה והנה מעוברת חבירו לא ישא ואם נשא יוציא בגט ואף דתקנתא דרבנן י"ל שנתקנה מקודם כמו שנסתפק הט"ז יו"ד סי' קצ"ב לענין חימוד כן י"ל דהי' גם בימי דוד התקנה ובפרט להרמב"ם משום דחסא וא"כ מה שנשאה לפי שידע שמיני' הוא א"כ ממ"נ מפני מה לא אסרוה אי ממנו אסורה מטעם אסורה לבועל ואי לאו ממנו א"כ אסורה מטעם מעוברת או מינקת חבירו והי' להב"ד לאסרה ויש להביא ראי' לומר דזונה מינקת אסורה דמעוברת למניקה קיימא וא"א דזונה מותרת גם מעוברת שריא דלא אסרו רק בשביל מינקת והוי שריא א"כ הדרא קו' התוס' דאין עדים: סימן ב

נשאלתי מלאדזי ע"ד אלמן אחד דברו לפניו אלמנה ויען היה לה ילד שאל לשדכן אם שלמו ימי הנקה ושאל השדכן אותה והשיבה כן ונשא אותה ואח"כ נתודע לו כי גמלה הילד כשבועים קודם השידוך ונשואין והילד עתה בן כ"א חדשים אי מחויב להוציא בגט או יפרוש עד כד"ח

תשובה המהרי"ו כתב בס"י דבשוגג א"צ להוציא בגט בשם הא"ז ובנ"ד שוגג הוא כי אמרה ששלמו ימים זולת כי האשה מזידה ואיתא במהרי"ו שם דאם האשה מזידה יוציאה ובנ"ד האשה שכיחשה לו היא כמזידה אבל באמת צל"ע בשלמא היכי דבעל מזיד קנסינן לי' שיוציא דהאיש מוציא לרצונו ואפילו לדידן דאיכא חר"ג מ"מ כיון שתחילת נשואין באיסור לא תיקן ר"ג אבל אם הוא שוגג איך שייך שיקנסו אותה להוציא אטו בדידה קיימא להתגרש ולא שייך שיכופו אותו אם אין כפי עליו היכי שהוא שוגג וכן יש לדייק מהא דפרק החולץ לא ישא אדם מעוברת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית וחכ"א יכול להחזירה ודייק עלה דלחכמים יוציא בגט ואילו בפ' אע"פ תניא מעוברת חבירו וכו' ה"ז לא תיארס ולא תנשא עד כד"ח וכו' ולא תניא דאם נשאת תצא ולפ"ז ניחא דשם פ' החולץ לא ישא קאי על הבעל ואם נשא ועבר במזיד יוציא משא"כ בפ' אע"פ תניא לא תיארס ולא תנשא דהאשה מוזהרת אף שבעל לא ידע כלל אי הוי מעוברת או מניקה ואף דהאשה ידעה ועברה לא יוציאה משא"כ בהחולץ דאמרו לא ישא משמע דידע והזיד שפיר יוציא הרי מוכח כדברינו דאין להוציאה בשביל שהאשה מזידה ואפשר לומר דמהרי"ו מיירי אם שניהם שוגגים אפילו רוצה הבעל לגרש א"י לגרש בשביל חר"ג בע"כ דידה כיון דלא פשעה אבל בהיא מזידה יוכל אז להוציאה בע"כ דבזה לא תיקן ר"ג במקום שאיכא קנס לה דלא עדיפא מיני' כשהוא מזיד דיוציא אבל אם הבעל א"ר להוציא מודה מהרי"ו דבשביל שהיא מזידה אינו מחויב להוציא דלמה יקנסו אותו בשביל שפשעה וא"כ שפיר בימי הגמ' דלא הי' חר"ג לא תניא בפ' אע"פ דמיירי בהיא מזידה דתצא דאם הוא רוצה בל"ז הוא יכול ואם אינו רוצה לא קנסוהו בשבילה שפשעה

ובדברינו י"ל קושית התוס' בהחולץ אהא דיוציא בגט דיקא נמי דלא קתני יפרוש שהקשו מסוטה מעוברת חבירו או מינקת חבירו לא שותת דברי ר"מ וחכ"א יכול להפרישה ולהחזירה לאח"ז ולא תנן יכול להוציאה ולפ"ז י"ל דאם הי' מחויב להוציא אף שיכול להחזירה מ"מ לא היתה שותת רק מתניתין דהבעל שוגג דשם לא תנן לא ישא ואם נשא כלל י"ל בשוגג לכן שפיר רק מפרישין ולא יוציא לחכמים כיון דאינו רק איסור דרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד דחכמים דר"מ היינו ר"י דלא קניס בדרבנן שוגג אטו מזיד כדאיתא בגיטין דנ"ב ע"ב דמטמא ומדמע והא דלר"מ לא שותת דר"מ לטעמי' שם דקניס בדרבנן שוגג אטו מזיד ומחויב להוציא ולא יחזיר לא שותת והא דפ' אע"פ דלא תנן דאם נשאת תצא בשביל ר"י דסובר דלא קנסו שוגג כלל והכי קיי"ל ובזה מיושב