שו"ת הרד"ד אבן העזר א נט

עוד י"ל דהראב"ד סובר דלא כתוס' כתובות ד"ט ע"ב ד"ה אי למיתב דבאשת כהן אי משארסתני נאנסתי מפסדא כתובתה דכיון דאסורה עליו ולא הודיעתו ונשאת ונבעלה לו דמי למשמשתו נדה דהוית עע"ד דתצא שלא בכתובה וא"כ ע"כ פלוגתא דר"ג ור"י לא איירי בכהן דא"כ אין לה כתובה גם לפי טענתה ואין כלל קושית הה"מ דשפיר אמרי דפסלה נפשה מכהונה ובאמת ק' על התוס' שם שהקשו דהוי ס"ס דלמא נאנסה ובא"כ ג"כ לא מפסדא הא עע"ד היא ואפשר לישב דבכי האי גוונא לא הפסידה כתובה דבשלמא במשמשתו נדה כיון דיוכל לדור עמה ובשביל שהכשילתו גרמה שלא יוכל לדור עם נחש בכפיפה א"כ היא גרמה שלא ידור אתה מפסדת ואפילו מקיימה אין לה כתובה כדי שתהא קלה להוציאה אבל א"כ שנאנסה ובעמוד והוציא קאי א"כ במה שהכשילתו לא גרמה סבת הגרושין דהא מיד שנאנסה עומדת להתגרש וכגרושה הוי א"כ נהי שהכשילתו לא תפסיד כתובה כמו מיד אחר שנאנסה דיוציא ויתן כתובה ונהי דבא"כ שנאנסה ואח"כ זנתה מפסדת כתובתה כדמוכח בהא דאלמנה לכ"ג לא שותית ולא נוטלת כתובה אף דבל"ז אסורה וקיימא מצד אלמנה לכ"ג ועכ"ז כשקנא לה ונסתרה הפסידה כתובה אף דמאי איכפת לי' מה דזנתה הא בל"ז אסורה לו י"ל דהבעל יוכל לומר ערב לי האיסור אבל זנות מאוס בעיני וער"ן כתובות ס"פ אלמנה או דכיון דמעלה בו מעל הפסידה אבל בא"כ שהכשילתו ולא גלתה לו שאנוסה היא למה תפסיד כיון דבל"ז מחויב לגרש ולתת כתובה ואם יאמר ערב עלי האיסור א"כ לא הכשילתו כלל ולכן סוברים התוס' דלא הפסידה כתובה מטעם עע"ד ואין להקשות דמה פשט בסוטה דכ"ה מהא דאלמנה לכ"ג לא שותית הא קנוי מקנא לה לאו להפסידה כתובה ש"מ עע"ד צריכה התראה דמה פשט דלמא ל"ב התראה רק בלא קנוי דאין חשש שזנתה אף שעע"ד במה שנסתרה לא מפסדא כיון דבל"ז בעמוד והוציא קאי משא"כ אחר קנוי דשמא זנתה ומעלה מעל אין לה כתובה אבל בנשים הראוי לקיימן אם עע"ד שפיר ל"ב התראה ומפסדת מיד י"ל דהא המל"מ כ' בעוברת ע"ד והודית דעיקר טעם דמפסדת כתובה שמא זנתה דאל"כ סוטה ששתתה כיון דעע"ד בסתירה והי' הקנוי שהיא התראה נהי דטהורה היא מ"מ תפסיד משום עע"ד אלא ע"כ כשנבדקה דלא זנתה לא קנסוה א"כ שפיר נמי באלמנה לכ"ג אי הי' הדין דל"ב התראה להפסיד כתובה והיו חושדין שזינתה היתה מפסדת כאילו זנתה ודאי ושפיר אמרי בגמ' אבל כ"ז בדת יהודית משא"כ בדת משה דמאכילתו שאינו מעושר דלאו משום זנות רק כדי שלא תכשילנו שפיר י"ל דבאלמנה לכ"ג או א"כ שנאנסה לא הפסידה במה שהכשילתו אח"כ ונכונים דברי תוס'. אבל הראב"ד י"ל דס"ל דגם בא"כ שנאנסה ולא גלתה לו והכשילתו ומקרי עע"ד מפסדא כיון דלולא שנאנסה משפט עע"ד לצאת בלי כתובה ובשביל שאסורה בל"ז ע"י אונס לא תרויח דאונס דיו שיהי' כאלו לא הי' האונס אבל היכי שבלי האונס לא היתה נוטלת ודאי דלא תרויח ע"י אונס דאונסא רחמנא פטרי' ולא חייבי' ולכן ע"כ מתניתין דר"ג ור"י לא איירי בא"כ. ולפמ"ש בדברי התוס' יש להשוות דעת רש"י לשאר פוסקים דבעוברת ע"ד משה נמי בעי התראה ומה שדייק הב"ש סי' קט"ו מדברי רש"י בסוטה שפי' דבעיית הגמ' בדת יהודית מוכח דברת משה ל"ב התראה ולפ"ז אין כאן הוכחה דהא י"ל דבד"מ פשיטא לי' דבעי התראה שמא ע"י התראה לא תכשילנו עוד וא"מ לגרשה ואית לה כתובה אבל בדת יהודית דחשש שמא זנתה כמ"ש המל"מ בה' סוטה א"כ בעי דאף בלי התראה מפסדא כיון דספק למפרע שזנתה ואיתימא דגם בד"מ התראה בעי בל"ז ל"ק אתוס' כיון דכאן לא הי' התראה

הן אמת שלכאורה לא מתישב שיטת הראב"ד דאם נאנסה ונשאת לא מקרי מע"ד במה שלא גלתה לו דהא אפילו גלתה לו הי' הדין דאינו מחויב להאמין לה למשנה אחרונה ומותר לדור עמה וא"כ לא הכשילתו כלל במה שנשאת באיסור נהי דבשיטת התוס' לא אפשר לישב כן דתוס' קאי אי אינו נאמן לאוסרה והקשו תוס' דאמאי תפסיד כתובה הא ס"ס דלמא אינו בקי ואת"ל בקי שמא משארסתני נאנסה והתם ק' דאי נאנסה א"כ מכשילתו עתה במה שאמרה בתולה אני דמוקמינן אחזקה דאינו בקי ומתירין אותה דאילו הודית עתה כיון דטוען פ"פ ודאי אילו הי' מודית היתה אסורה כיון דאיכא ריעותא לפנינו שטוען פ"פ נהי דשמא אינו בקי מ"מ ודאי בכה"ג לא תקנו משנה אחרונה דא"נ לומר טמאה אני ונהי דעדיין לא הכשילתו מ"מ באמירתה שבתולה אני שרוצית שידור אתה ראוי שיהי' כעע"ד דהא אמאכילתו שא"מ הקשו הראשונים דמה פריך התם אי דידע ניפרוש דלמא אה"נ שרצתה להאכילו ופירש ותי' הש"מ והרא"ש כתובות דע"ב דלא מפסדא דתוכל לומר משחקת הייתי בך אבל כאן דטוענת בב"ד בתולה אין זה שחוק ורוצית להכשילו א"כ אי נאנסה אין לה כתובה. לכן צ"ל כמש"ל דתוס' סברי בא"כ שנאנסה ואח"כ הכשילתו לא מפסדא כתובתה אבל מיהת אפי' נימא דיחלוק הראב"ד בזה אתוס' מ"מ ל"ש שקנסוה שהכשילתו במה שלא גלתה קודם נשואין דהא לא הי' מחויב להאמינה כשאומרת טמאה אני שמא עיני' נתנה באחר וא"כ למה נקנסנה כיון דעתה מיירי שטוענת נאנסתי א"כ אין עתה מכשילתו כלל דאומרת שאסורה וא"כ מתניתין מצי איירי גם בא"כ וא"כ שפיר הביא הה"מ ראי' לרמב"ם מהגמ' דל"מ אמתלא ודברי הראב"ד יש לישב דסובר דבפ"פ נאמן לאסור לשאר כהנים אף במכחישתו דחזקה דאא"ט מהני לאוסרה

אכן י"ל דהראב"ד לעולם סבר דמקרי עע"ד דנהי דטמאה אני א"נ הוא דוקא בשהיא נשואה אבל בארוסה לא מצינן ומסתברא לי דנאמנת דהא הר"ן הקשה בנדרים ד"צ הא שויא חד"א ואין מאכילין דבר האסור ותי' חדא דאפקעינהו לקדושי ועוד תי' דהואיל ומשועבדת לבעל לא מציא להפקיע שעבוד הבעל והנה בשלמא בנשואה שפיר הועילו להפקיע ואף דבידה לומר נטולה מן היהודים מ"מ הא לא תועיל דיפר חלקו אבל ארוסה דאין הבעל מיפר היכא דליכא אב א"כ מה הועילו במה שלא האמינוה שטמאה היא דאם תתן עיני' באחר תאמר נטולה אני ולא יוכל להפיר כלל וגם לתי' השני נהי דמשעבדא וחב לבעל ל"מ מטעם הודאה דהודאת בע"ד אי חב לאחרים ל"מ אבל למהרי"ט בתשו' שכ' דמטעם נדר אסור בכל שויא אנפשיה חד"א א"כ נהי דמשעבדא הא הנאת תשמישך עלי חייל נדרא כמבואר בנדרים דט"ו ודפ"א ועכצ"ל דטעם הר"ן דאי משום נדר בידו להפר ואי מטעם הודאת בע"ד היכי דמשעבדא וחב לאחרים ל"מ כלל הודאתה וא"כ דוקא בנשואה שייך תי' הר"ן אבל בארוסה נהי דנחשוב ארוסה למשועבדת דכותבין אגרת מרד על ארוסה מ"מ מטעם נדר אסורה כיון דאין בידו להפיר וא"כ אי הוי אמרה נאנסתי כשעודה ארוסה היתה נאמנת ואפילו נפקפק בזה מ"מ אם לא היתה רוצית להכשילתו היתה יכולה לאסור בנדר דחל בעודה ארוסה כמ"ש תוס' בהמדיר ד"ע ועוד דכשתאמר הנאת תשמישו עלי תאסר ואפילו אי נימא דתפסיד כתובה הכי בשביל הפסד ממון תוכל לעשות איסור ליבעל לכהן כשנאנסה א"כ שפיר עע"ד היא ומפסדא וא"כ ע"כ מתניתין דמשארסתני נאנסתי לא מיירי בכהן ואין ראית הה"מ ראי'

והנה עפ"י מה שחדשנו דאפילו למשנה אחרונה נאמנת בארוסה שאמרה טמאה אני דשויא חד"א מטעם נדר יש לה"ר דאמתלא מהני מהא דגטין דפ"ט דשלח שמואל דאי מגליא מלתא דקדושי קמא קדושי דבתרא לא הוי קדושי והא התם לא נחלק שמואל אר"ה בסברא דא"א שפשטה וקבלה קדושין דהוי כאומרת נתגרשתי רק דפליג דשלא בפניו מעיזה ואינה נאמנת א"כ קשה מ"מ הא כיון דהוי כאמרה נתגרשתי ונתקדשתי לאחר נהי דא"נ מ"מ ליתסרא על הראשון מטעם שויא אנפשה חד"א דהוי כאילו נדרה מבעל ראשון ותיתסר עלי' אע"כ דפליג שמואל אר"ה דלר"ה מטעם חזקה דהוי כסהדי ל"מ כלל אמתלא דודאי האמתלא שקר דלא הי' יכולה להעיז משא"כ אי מטעם הודאה או נדר לזה מהני אמתלא שלא נדרה כלל ונהי דמזה ל"ק על הרמב"ם דשפיר מודה היכי דנאמנת בארוסה דמהני אמתלא דהה"מ כ' טעמו רק דלפי שא"נ ל"ש כלל אמתלא שטעתה בדין דודאי ידעה דתדור עם בעלה א"כ קושטא קאמרה אבל כאן דהדין דא"י לכופה לשבת תחתיו בארוסה מטעם שויא חד"א א"כ מודה דמהני אמתלא שכוונתה הי' להפקיע מבעל ראשון ולמתסר עלי' ואם תחזור מדברי' הוי כאמתלא ומותרת לקמא ואם לא חזרה ודאי אסורה מדין שויא חד"א