שו"ת הרד"ד אבן העזר א נז

א"כ בנ"ד דידענו דלא נתיחדה כי היתה נדה ומיד נודע לבעל שני שבעלה ראשין חי ולא גירשה אין לה דין נשואה כלל רק נתקדשה וא"צ גט משני כלל

עוד נראה דבירושלמי רפ"י דיבמות מפרש הא דצריכה גט משני כדי לברר איסורו של ראשון ופירשו לברר שאסורה לראשון מדין סוטה והנה לכאורה זה שייך במת בעלך ואפילו במת בעלי מ"מ דאולי שמעה מע"א ואנוסה היא ומדאורייתא שריא ומדרבנן אסורה לראשון והכי איתא להדיא ביבמות די"א דאינה אלא סוטה מדרבנן לכן הצריכו גט משני כדי לברר שאסורה לראשון כיון דמדאורייתא שריא וכן בקטנה שהגדילה ולא בעל דאינו אלא מדרבנן אם השני בא אסור מדרבנן אבל בהגדילה ובעל או לר"ש דמוקי בלא בעל וסובר בלא בעל נמי קדושי תורה לא הצריכו גט משני לברר איסור ראשון דהא מבורר שסוטה היא דאורייתא מה שנשאת לשני כיון דקדושי ראשונים ק"ת ומזידה היא והא שהצריך הרשב"א גט משני שם כיון דלא נשאת לשני רק נתיחדה ע"י קדושין א"כ צריכה גט משני לפרסם שנבעלה אבל בנשאת דקלא אית לי' וכ"ע ידעו למה כלה נכנסה לחופה וידעו שהיא א"א יודעין כולם שאסורה לראשון משום סוטה א"כ לא צריכה גט משני וא"כ שפיר אתיא דרב שאמר בנשאת דא"צ גט וא"כ לדינא יהי' דברי נחלת אבות נכונים ולא מטעמי' ואין סותרים כלל לדברי הרשב"א דבנשאת ממש י"ל דמודה הרשב"א כיון דהדבר מפורסם שאסורה משום סוטה א"צ לברר איסורו וא"צ גט משני אבל חלילה לנו להקל בשביל זה דאשנויי ניקום ונסמוך מיהת כאן דלא נתיחדה כלל והיא נדה י"ל מטעם הראשון להקל דלא מקרי חופה

וגדולה מזה הביא השער המלך בחופת חתנים ס"ה בשם מהר"א ששון דאם נכנסה לחופה ולא נבעלה דאסורה לשני הואיל וחופה פסולה פוסלת מ"מ אם היתה נדה כיון דחופת נדה אינו קונה לרי"ף ורמב"ם והך דחופה פסולה פוסלת מתרומה אינו אלא מדרבנן כמ"ש תוס' יבמות דנ"ח בסוגיא דיש חופה לפסולות הו"ל ספיקא דרבנן לקולא ואם הוא מיירי שם ביצא עלי' קול שנתקדשה דאם בא הוי דאורייתא אסורה דשם מזידה מ"מ הקיל כיון דחופה אינו אלא מדרבנן והגם דשעה"מ דחה דחופה אחר נשואין הוי דאורייתא מיהת כאן דלרי"ף ורמב"ם ל"מ חופת נדה ולתוס' ורא"ש ומחבר באלמנה מיהת לא מועיל רק יחוד ראוי לביאה וכן דעת רוב ראשונים וגם נהי דלדעת יחידאה דל"ב יחוד אף באלמנה מ"מ הא דצריכה גט משני ודאי אינו אלא דרבנן לכ"ע א"כ כאן אפי' נימא דלא קיי"ל כירושלמי והוי ספק אי בעינן יחוד הוי ספד"ר לקולא וגם דאיכא ספיקא טובא שמא קיי"ל כרמב"ם דיחוד ראוי לביאה בכ"מ בעינן ואת"ל דל"ב יחוד ראוי לביאה שמא באלמנה קיי"ל דבעינן כהירושלמי וא"כ הוי ס"ס ואפשר אפילו להתיר לראשון דהוי דאורייתא מכ"ש דא"צ גט משני דהוי רק דרבנן ע"כ למה נחמיר כאן

מיהת יש לחוש לשיטת הרמב"ן ור"ן דא"א שפשטה וקבלה קדושין שלא בפניו נמי בעי גט דא"א מעיזה אף שלא בפניו להחמיר אבל הב"י ורמ"א לא הביאו שיטת הרמב"ן והח"מ וב"ש סי"ז הביאו דרוב הפוסקים חלוקין עליו ויותר נ"ל דכיון דהרמ"א רסי"ז כתב דבזה"ז דנפישי חוצפא ופריצות אינה נאמנת בפניו להקל א"כ י"ל דשלא בפניו אפילו להחמיר א"נ בזה"ז גם להרמב"ן. ועוד דהא הכנה"ג הביא בשם מהר"א ששון רסי"ז דאם השני כהן ל"ש דר"ה דאם גרושה אסורה לכהן וכבר פלפלתי בזה (לעיל שאלה ד') וא"כ כיון דבל"ז רוב הפוסקים חלוקים י"ל דמיהת בהמקדש כהן יש לסמוך אמהרא"ש להקל דלא נצריכה גט

ולולא דמסתפינא ה"א דאשה שא"ל מת בעלה וניסת לכהן דא"צ גט משני דל"ש שיאמרו גירש זה ונשא זה בהיתר ונהי דקדושין תופסין בח"ל מ"מ כיון דלכן יטעו העולם שגירש זה ולא יאמרו שעד שקר העיד לה שמת בעלה דלא יחשדו שיעיד אחד בשקר ויאמרו גירש זה ונשא זה א"כ בכהן ל"ש זה דגם כהן אסור בגרושה וע"כ יאמרו קדושי טעות הי' ואף דעבד איסורא לא קנסוה רבנן רק היכי דעולם יטעו דגירש זה ונשא זה ואל תשיבני מתניתין דתנן לא זה וזה מטמא לה משמע דבעלה כהן ומ"מ צריכה גט תנן מזה ומזה י"ל דלאו כולהו בחדא מחתא צריכה גט מזה ומזה בישראל וסיפא דשני אינו מטמא לה בכהן והא דסתמו הפוסקים אין ראי' דגם בהא דר"ה דא"א שפשטה סתמו ועכ"ז חילק הרא"ש בין כהן לישראל ולפ"ז גם ספק הראשון בנ"ד מקנס הותר בנ"ד דמקדש הוא כהן אכן דא"א לחדש בלתי ראי' ברורה ונהי דהי' אפשר לישב הא דרב בקטנה שהגדילה ועמדה ונשאת די"ל דהשני כהן לכן א"ר א"צ גט משני והטור נקט קדשה דהוא מילתא דפסיקא בין בכהן בין בישראל ובזה מיושב מה דנקט ונשאת ולא נקט קדשה משום דהב"י הקשה דהא תצטרך גט כדין א"א שפשטה ולכן איכא מ"ד דדוקא שלא בפניו ובאמת ר"ה תלמיד רב ואיך יפרנס הוא לדרב רבי' דאמר דא"צ גט משני כיון דר"ה אפילו שלא בפניו אמר ותי' הב"י שתירץ דכאן לא תלינן בגרושין די"ל דטעתה שאדעת ראשונה בועל הוא באמת תמוה בעיני דכיון דקדושין בעי דעת שניהם א"כ ע"כ אי סברה דהוא אדעת ראשונה בועל לא נתכוונה לקדושין ואמאי מקודשת אע"כ אמרינן דחזקה אאעב"ז ושניהם גמרו לקדושי ביאה א"כ הדרא קושיא לדוכתי' דמדפשטה ע"כ מוכח דר"ה ליבעי גט ולפמ"ש דמיירי בכהן ל"ק כשיטת מהרא"ש ולכן נקט בגמ' נשאת דע"כ בכהן דאל"כ צריכה גט מזה ומזה משום קנס ושמא יאמרו גירש זה אז אין לחוש לדר"ה נמי אבל אי נקט קדשה ה"א דאפילו בישראל איירי וליתא לדר"ה ואיירי שלא בפניו משא"כ הטור דפסק דשלא בפניו ליתי' לדר"ה וכהא דשמואל בגטין דפ"ט לכן שפיר הביא קדשה דבין בכהן בין בישראל מצי לאורויי ולפ"ז ראי' לדברי הר"א ששון ויש היתר בנ"ד שהמקדש השני כהן בין על חששא דר"ה לרמב"ן דפסק כוותי' בין לחשש דצריכה גט מזה ומזה

ברם לדעת הרי"ף דגרס אלא דעבדה איסורא קנסוה רבנן ביבמות דפ"ט והדר הגמ' מטעמא דגירש זה ונשא זה תו לענין צריכה גט משני אין לחלק בין כהן לישראל והרא"ש חולק עליו דתרתי בעי דאל"כ אשת אחיו ואחות אשתו נמי ליבעי גט אע"כ בשביל דעבדה איסורא קנסו למגזר מחשש דגירש זה הא היכי דל"ש גירש זה ליכא למגזר ולמקנס לכן לא קנסוה רבנן דר"ע באשת אחיו ואחות אשתו וא"כ כיון דלהרי"ף ודאי בעי גט משני ולהרא"ש ספוקי מספקא לן דשמא בכהן כיון דק"ת שייך גירש זה אין להקל כלל לפטור מגט אם שני כהן והארכנו במ"א בשיטת הרי"ף והרא"ש ואכ"מ מיהת כאן דכתבנו דל"ה ככנוסה לפי שלא הי' יחוד ונדה היא ראוי להקל

אכן כיון דבנ"ד האשה אמרה לפני הב"ד בזאלשין שגרושה היא א"כ נהי דאילו הבעל רצה לדור אתה לא הי' צריך לחוש לדברי' שאמרה גרושה אני שלא בפניו להפוסקים שפסקו דלא כר"ה שלא בפניו ואינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה כיון דליכא חזקה דא"א מעיזה ואין קדושי שני תופסין מ"מ אי גרשה הראשון לענין שתהי' אסורה אכ"ע מצד קדושי שני נראה הדבר תלוי בפלוגתת הרמב"ם וראב"ד פי"ח מהא"ב ה"ט אשת כהן שאמרה נאנסתי אע"פ שהיא מותרת לבעלה הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודה שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה האסורה והראב"ד כ' אע"פ שאמר דבר חכמה אין שמועתו מכוונת שאם אמרה לאח"מ בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי למה א"נ והרי לא הודית ע"ע הודאה לאיסור ולא נתקבלה דברי' כלל והרי אשה שאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנוי' אני אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת אף בזו אם היתה קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת עכ"ל א"כ גם כאן כשאמרה גרושה אני הודית שנאסרה אכ"ע בלי גט משני ונהי דלא היתה נאמנת להפקיע עצמה מבעל שלא בפניו נאמנת אכ"ע שתצטרך גט משני להרמב"ם אבל להראב"ד יועיל אמתלא

וראיתי לה"ה שלמד דין זה ממשארסתני נאנסתי דאמרי בגמר וראית דפסלה מכהונה ואמתלא לא מהני כאן באשת ישראל דהא לא נאסרה עליו ובאשת כהן כיון דלא מהימנא לגבי בעלה ל"ה אמתלא ותמה המל"מ דמה ראי' הא שם היא בטענתה א"ר לאוסרה לבעל דבא"י מותרת אנוסה לכן נאמנת לפסול עצמה לכהן