שו"ת הרד"ד אבן העזר א נד

או יצא עמו ולא מהני בלא קברתיו ולפ"ז אי נכתב מיתה וקבורה מהני מסל"ת בכתב רק להה"מ דסובר דבאיש פ' מת ל"ב קברתיו כיון שמכירו הצריך לדחוק לחלק דבכתב ל"מ א"כ שאר פוסקים שלא הביאו חילוק בין בע"פ לכתב דל"ק להם דברי הרמב"ם א"כ י"ל דסברי כהב"י א"כ הוי פלוגתא דרבוואתא וספק שמא כשר והוי ס"ס ואף דאיתחזק באיסור א"א ל"מ ס"ס מ"מ כאן דאיכא עוד ספק דאומדנא איכא אפשר דהוי כג' ספקות דמתירין באתחזק ג"כ ועוד דדייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א י"ל בס"ס. ומדברי הרשב"א נראה דסובר דמל"ת בכתב מהני דהוא כ' דמצריך הרמב"ם קיום והה"מ הביאו ותמה דהי' להרמב"ם למנקט והוא שנתקיים ובאמת ע"כ הרשב"א מפרש ונודע שישראל כתבו ע"י קיום ומנין לפרש כן אע"כ דלא פי' כהה"מ דסובר מסל"ת בכתב מהני וא"כ ע"כ הרמב"ם איירי בנודע שאינו מל"ת כמ"ש הב"י וא"כ קשה לי דמה השמיענו פשיטא דבלא נודע אסור דלמא עכו"ם הוא לכן פי' דאתא לאשמעינן אף דחתים שם מובהק שהוא ישראל בעינן נודע ע"י קיום דאי הוי סבור כהה"מ דלמא במל"ת איירי והשמיענו דל"מ בכתב ונודע ע"י שם מובהק אבל קיום לא בעי' וראי' להב"י ונהי דאין בכחי להכריע מ"מ בצירוף אומדנת המעות עכ"פ ראוי להקל

הן אמת שיש לי להקשות על הרשב"א מגטין דכ"ח דשמע מב"ד של ישראל אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומנטרסין של עכו"ם אל ישיאו כו' ופריך דהא מל"ת מהימן ואמאי לוקי באינו מסל"ת דהא דומיא דהכי לשון הרמב"ם מפרש באינו לפ"ת בשלמא להה"מ ל"ק דלא מצי לאוקמי בכתב דהא תניא אומרים אבל להרשב"א קשה ואפשר ליישב דאי באינו לפ"ת מה השמיענו דב"ד של ישראל ישיאו פשיטא דאפילו ע"א מהימן לעדות אשה כ"ש ב"ד אבל במסל"ת ה"א דגרע ודוקא ע"א מהימן בישראל כשמכוין לעדות דלא יעיד שקר אבל בדרך שיחה ה"א דלא מהני וקמ"ל דישיאו ולכן פריך דאדרבה במסל"ת אפילו קומנטרסין להימני ועוד דבל"ז קשה להרי"ן מיגש דכותי שהי' בעת מיתה בעינן קברתיו מה פריך בגמ' הא שם לא אמר קברתיו ועכצ"ל דבגמ' דייק מדנקט ב"ד של ישראל ע"כ לאורויי דקומנטרסין לא מהימני ומה רבותא בקומנטרסין משאר עכו"ם ע"כ במסל"ת דאף דשאר עכו"ם מהימני קומנטרסין לא וע"כ איירי בגוונא דמהימן שאר עכו"ם ולכן אמאי לא מהימני פריך ומה נשתנו ומסיק שם דלא מהימני ויש להאריך ואכ"מ. מקצת דברים אל נו"נ לפני הדר גאונו בפה וכתבתיו להתלמד במקום אחר: סימן כו

שאלה נער בשאדיק שמו זאב בר"מ כהן לקח אשה ליבא הענא מלוביטש ואחר צאתם מן החופה שהעמידו בכפר בא אחד והגיד שבעלה יושב במאסר ואז רץ הנער לזאלאשין וקראו אותה וטענה שנתגרשה מבעלה ושקר הי' בפי' כי נתגרשה לכמה שנים אח"כ בעיר לוביטש כפי גב"ע מה משפט האשה כי הי' חופת נדה ולא נתיחדו ומיד כשנודע לו פי' כ"א לדרכו ולא נתיחד אם צריכה גט ממנו וכבר מענין הנער הוא בשאלה ב'

תשובה ראיתי בס' נחלת אבות להרב בעל שער משפט שהביא תשו' רשב"א הובא בב"י סי"ז רחל אמרה פנוי' אני ונתקדשה לשמעון בשם פלגש בלא כתובה ונתיחדה עמו כמה ימים תשובה אשה זו צריכה גט בין מראשון בין משני ומה שאמרו התלמידים דא"צ גט משני טעות הוא בידם ומשנה שלימה שנינו יבמות דפ"ז האשה שהלך בעלה למדה"י כו' וצריכה גט מזה ומזה ואם מפני שלא נכנסה לחופה ושמא רוצים לומר דאין זו אלא כמי שא"ל מת בעלך ונתקדשה כו' ז"א כיון שנתיחדה אצלו אחר הקדושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה עכ"ל הרשב"א אמנם נ"ל כדברי התלמידים דדוקא כשהיא שוגגת גזרו וקנסו אבל לא כשהיא מזידה לא קנסו וכה"ג כ' התו' יבמות דמ"ט ע"ב לדחות דברי הר"ח שכ' דמסוטה, הולד ממזר דרבנן דהתם קנסוה כי היכי דתידוק אבל הכא א"צ לקונסה כדי שלא תזנה תחת בעלה והביא ראי' דלענין גט משני נמי כן דבמזידה א"צ גט משני מהא דפריך יבמות דצ"א עפ"י ב"ד לר"ש מי בעי גט והתניא ר"ש אומר עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה עפ"י עדים כשגגת איש באשה ולא בעי גט ופרש"י כזדון איש הבא על א"א ונאסרה על בעלה ולישני דכזדון איש באשה היינו שנתקדשה ונשאת במזיד דבעי גט ואסורה לבעל אע"כ דבמזידה לא קנסו להצריך גט. עוד ראי' מהא דיבמות דק"ט קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת דרב אמר דא"צ גט משני ואמאי אע"כ במזידה א"צ גט ובפסקי הרא"ש משמע דאף מדרבנן ל"ב גט וא"ל דמיירי בנשאת עפ"י עדים דרב סבר כר"ש דל"ב גט דלשון ועמדה ונשאת לא משמע כן א"כ מוכח דלא כהרשב"א רק הטור בסי' קנ"ו לא הביא רק נתקדשה לכן מסתפינא להקל עכ"ד

אבל כל דבריו אינם נראים דנהי דחילקו תוס' בסוטה דבא עלי' דרך זנות לא דרך קדושין דלמה יקנסוה הא לא ישמע לה הבועל משא"כ כשהוא ע"ד קדושין והבעל סמך שמותרת היא שפיר קנסוה וגם הולד ממזר ואטו אמרה מת בעלי אם בא בעל ברגליו אף שאמרה בשעת מיתה הייתי וקברתיו הולד אינו ממזר מזה ומזה זה ודאי אינו ותוס' מודים וה"ה נשאת בחזקת פנוי' ונמצא שהיתה מקודשת לא חילקו חז"ל בקנס ואידי ואידי ממזר מזה ומזה וצריכה גט משני ודוקא בסוטה שהיתה דרך איסור לא קנסו אבל כל שנשאת לעיני העולם בהיתר אף דידעה שאסורה היא מ"מ כיון דהיתה מערמת וע"י קדושין בדרך היתר עשתה לעיני השמש קנסוה שתצא וצריכה גט מזה ומזה. ומ"ש ראי' מהא דלא פי' בגמ' כזדון איש באשה ע"י קדושין דבעי גט זה אינו ראי' כלל דכיון דעיקר קנס הי' בשביל דתידוק ולא תאמר בדדמי או תחקור אחר עד המעיד לה א"כ עיקר קנס הי' בשביל שוגג שמן הדין כאנוסה רק כיון שכבר תקנו בשגגת אשה לא חילקו גם במזידה כל שהוא דרך קדושין ונשואין להצריכה גט א"כ מזידה רק אטו שוגגת תיקנו א"כ היכי שייך לומר דב"ד כזדון איש באשה לגט היאך יאמר ההיפך הא יותר מסתבר להצריך גט כשנשאת בהוראת ב"ד דאז שייך קנס כי היכי דתידוק משנקנוס במזידה הא מסתמא תהי' נשמרת מאיסור א"א וא"כ רק משום שוגג קנסו מזיד ולא פלוג בתקנתן א"כ ל"ש לומר עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש ולמתלי העיקר בטפל אדרבה הי' לומר עשו זדון איש כב"ד בהוראתן להצריך גט לכן מדייק בגמ' דגט לא בעי ואדרבה מדרש"י פי' הבא על א"א ולא פי' דא"א שנשאת אלמא דאם הי' דרך קדושין צריכה גט משני בנשאת וכדברי הרשב"א וא"כ צריכה גט משני בנ"ד

עוד נראה דלשון כזדון איש באשה משמע דשניהם מזידים ואם הבעל ג"כ ידע שהיא א"א י"ל דגם הרשב"א מודה דכיון דרק משום לא פלוג מזיד' אטו שוגגת לא קנסו רק כשהבעל מיהת לא ידע והי' סבור שמותרת לו אבל אם שניהם ידעו שהיא א"א ואז שניהן לד"ע נתכוונו אז ודאי לא שכיחא ולא קנסו ובזה יפול גם בניינו מהא דקטנה שהגדילה ועמדה ונשאת די"ל דגם הוא ידע שבעל ראשון כיון דהגדילה אצלו א"כ בכה"ג ל"ב גט משני וממילא מיושב בפשיטות הא דסוטה שכתבו תוס' דשם דרך זנות ששניהם יזנו ויעשו איסור לא קנסו אבל גם זה אינו ברור לענ"ד עדיין

ומ"ש מהא דקטנה דעמדה ונישאת נ"ל דהתם לא הצריכו גט משני דשמא לא ידעו העולם שבעל ויסברו שלא בעל משגדלה או דיטעו בדשמואל דאדעת קדושי ראשונים בועל מדצריכה גט משני ויאמרו דלשני אין קדושין תופסין באחותה ובאמת מן הדין קדושין תופסין דגט שני אינו רק מדרבנן ודמי להא דקדושין דמ"ה משא"כ במת בעלך ונמצא שבעלה חי או בנודע שנתקדשה ממש לראשון כהא דרשב"א ואף דאיכא חששא דגירש זה ונשא זה יאמרו כיון דקדושי ראשונים ודאי קדושין וא"כ ודאי מה דהצריכו גט הוא רק שמא גירש זה ומ"מ היאך יקילו באיסור אחותה דיחושו שמא לא גירש זה ורק ספיקא הוא והצריכוה חז"ל גט אבל בהא דקטנה שהגדילה שלא בעל סובר רב דלית בה ספיקא לשני ובודאי קדושין גמורים הם א"כ קדושי אחותה אין תופסין ואתי לקלקולא ולמה יסברו דגירש ראשון והוי ס' גרושין הא יותר מצוי שיטעו בדשמואל דאדעת הראשונה בעל וקדושי שני גמורים הם וקדושי ראשון דרבנן דאין