שו"ת הרד"ד אבן העזר א נב

אבל שמעתי מחמותה שיש להיבם כוי' על ידו ורושם וגם נכווצו לללללללללגידיו במקום ההוא ומצמצת דהוי סימן מובהק והוי שפיר הכרה ואין לחוש הואיל וחמותה אומרת הסימן דלמא רוצית לקלקלה ואומרת סימן שהוא שקר ואף דבשעת הדחק ל"ח לצרה היינו לספק דלמא צרה אבל ודאי צרה או חמותה שהן מן ה' נשים חיישינן ולא מהימנא אף במקום עגון מ"מ כיון שכ' המ"ל בפ"ב מגרושין הט"ו במשאל"ס דהוא רק דרבנן חמותה ושאר ה' נשים מהימני א"כ ה"נ כיון דהכרה דרבנן ומדאורייתא היבם בעצמו נאמן שהוא אחי המת וגם שיארע איש ששמו ושם אביו מוחזק בעיר דזה ודאי אינו אלא מדרבנן מדהקילו הרי"ף והרא"ש במיתה א"כ בכה"ג ודאי קיל ממשאל"ס וא"כ ראוי שתהי' חמותה ג"כ נאמנת שזהו סימן ואין לך מלתא דל"ש שיבא איש ששמו ושם אביו שוה ויתכוין שיהי' לו כוי' כמו שאומרת והאיש יכחיש ויאמר שהוא מאותה עיר והוא אחי המת ויחליצנה בכל כי האי דלא שכיח ודאי גם חמותה נאמנת ע"כ נ"ל שיכתוב בגב"ע סימן יבמה ויבם ואז נוכל להתירה רק יזהירנה שתביא המעשה ב"ד מקוים מהרב מלונדין ואח"כ מהרבנים עד שנכיר במדינתינו הקיום כנ"ל. דברי ידידו ד"ש: סימן כה

שאלה ממאקווי נשאלה לפני כבוד מו' הגאון קדוש ישראל מגור נ"י וצוה עלי לעיין בדבר תשובתו

ע"ד שבא מכתב מאיש מאנשי חיל מרוסיא איך שאיש מת וממעות שהי' לו בהארטעל צוה לתת לאחיו עשרה רו"כ ושלח ורצוף ראפארט מאפיציר מה שנלקח מהארטעל למאקאווי וז"ל תשובתו הרמה יום א' שופטים תרכ"א לפ"ק ע"ד העגונה הגם בענין קיום בשא"י מת"י אדם לש"ך ז"ל שמ"ו ל"ש לא חציף לזיופי בעי קיום ד"ת. גם הח"מ הקיל רק במקום עגון שא"א לקיים וכאן אפשר לכתוב לשם שיעיד בפ"ג ועכ"פ הרבה פוסקים דקיום ב"ד א"צ קיום ועוד הח"מ אינו מקיל רק כשלא נמצא שם פסולי עדות אז תולין ברוב ישראל הכשרים לעדות ובאנ"ח ידוע שיש הרבה פ"ע מה"ת ואפשר רוב ואפילו הוא מיעוט הוי קבוע כשדנין על שעה שחתם ולהפוסקים דע"ח כנחקרה כו' הוא שבא לפנינו י"ל דהוי כנמצא דהלך אחה"ר ואינו מוכרח ואם ידעינן מי המעיד י"ל דמוקמינן לזה אחזקת כשרות כמו בב' כתי עדים כו' דקיי"ל כר"ה דזו באה בפ"ע ומעידה אף דאחד כשר ואחד פסול וא"י מי אבל בנ"ד שא"י מי המעיד הגם דאפשר שעל השם שייך ג"כ חזקת כשרות שזה ששמו כן כשר מ"מ כיון דהחשש אי כתבו פסול מה"ת י"ל שזייף וכתב שם אחר כדי שלא יהי' עביד לגלויי א"כ ל"ש כלל לאוקמי אחזקה כיון שיש פ"ע שמא פ"ע כתבו שם אחר ואין מי להעמיד אחזקת כשרות כלל גם באומר דרך ספור מעשה לא בתורת עדות י"ל דל"ש כלל ע"ח כמי שנחקרה כמ"ש הפוסקים א"כ עיקר לסמוך בנ"ד הוא בתורת מסל"ת ובזה נחלקו הח"מ כ' סקכ"א דהב"י דחה דברי הה"מ שאם כותב בדרך מסל"ת למה יגרע ומפרש דברי הרמב"ם שאינו כתוב דרך מסל"ת ובב"ש סק"ל כ' פשוט דלהרמב"ם ל"מ מסל"ת בכתב ואינו מפרש להקל בעגון נגד הה"מ במסל"ת בכתב. ואותה אומדנא ששלח המעות הא פונדקית דהוציאה מקלו ותרמילו וס"ת ומ"מ אי לאו דבכיא וכה"ג ל"ה מהני למשוי מסיח לפ"ת והי' נראה דהא הב"י תמה דלמה לא יועיל מסל"ת בכתב וי"ל דע"כ לא אמר הה"מ רק כלשון הרמב"ם פ' מת ולא קשור דברים דלהר"ן ז"ל מראה שאינו מסל"ת ולדידן תולין שמסל"ת גם בלא ק"ד אבל כשהוא בכתב תולין יותר שמכוין וגם דלמ"ל לעשות מעשה ולכתוב מסתמא לאיזה כונה נתכוין אבל בנ"ד שנראה הכונה למה כ' ואעפ"כ הוי מסל"ת י"ל דמודה הה"מ דמהני וכמ"ש הח"מ והבו דלא להוסיף אעפ"כ קשה לסמוך על סברתינו וצריך חפוש בפוסקים אי, מקילין מסל"ת בכתב במקום עגון גם הראפארט של אפיציר לא כ' רו"מ למה כתבו ולמה כתב זה האיש למאקווי ואין לי פנאי להרחיב הדבור והי' זה שלום יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל

תשובה אחר שענוותו תרבני והרשה אותי לישא וליתן בדבריו ע"כ פקודתו שמרה רוחי וכבודו יבחן דברי וזה החלי בס"ד וראשית אפתח במה שכ' כקת"ה שמא פסולים הם דהוי קבוע. נ"ל לדעתי דנהי דאילו ידעינן דפסול ל"מ להה"מ מסל"ת בכתב אבל בספק פסול י"ל דמודה דמהני בכתב דהוי כס"ס דלמא כשר ואת"ל פסול דלמא רק מסל"ת ומהני בשלמא ודאי פסול חיישינן שמא לא לפי תומו אבל בס' פסול הוי ס"ס דא"ל דה"ה כודאי מתכוין הוא להה"מ דלמה נשוה פלוגתא רחוקה כ"כ בין הה"מ ובין הב"י דיו דנימא דספק מתכוין הוא וא"כ הוי ס"ס ונהי דאיכא חזקת א"א הא כיון דדייקא ומנסבא מרע לחזקת א"א כמ"ש תוס' כתובות דכ"ב א"כ יש להתיר בס"ס ונהי דאפ"ל כיון דאין אנו דנין על האדם דאינו מקוים שמא אחר כ' א"כ רק אי מת הבעל אין ספק אחד מתיר יותר מחבירו דבין כשר או מסל"ת נאמן אבל ז"א דאם אחרי' מסל"ת פסולי' יכחישוהו אז אי כשר הוא העד א"כ הוא נאמן דעד כשר יותר מהימן ואילו מסל"ת ואח"כ יכחישוהו שנים הלך אח"ר דיעות וא"כ כל שיש נ"מ הוי ס"ס ואף אם נפקפק בזה מ"מ ודאי הוי אומדנא מדשלח המעות דלא שדי אחר זוזי בכדי לקלקל אשה א"כ ודאי קושטא הוא ונהי דמר הביא ראי' מפונדקית דאי לאו דבכיא לא הוית מסל"ת אף דהוציאה מקלו ותרמילו כאן דבל"ז אינו רק ספק מסל"ת מועיל אומדנא דהוי מסל"ת גמור או דקושטא קאמר וכ"כ הב"ש ס"ק מ"ט בשם הט"ז דאם יש אומדנות מוכיחות בהדי ספק מסל"ת יש לנו לילך לקולא דהוא מסל"ת משא"כ התם אי לאו דבכי' היתה ודאי לאו מסל"ת דהא שאלו אי' חברינו לכן משני דבכיא קודם א"כ מקרי מל"ת

ובל"ז אפשר לסתור ראי' מפונדקית דשם לא תנן רק דהוציאה להם מקלו ותרמילו ולא תנן דנתנה להם א"כ לא הפסידה כלום במה שהוציאה דאולי טענה דמגיע לה והחפצים הם משכון ונאמנת שמגיע לה כדי דמיו או דלא מחייבת ליתן להם דמסתמא יש לו יורשים ואינה מחויבת למסור החפצים לאחרים ועד שיבואו היורשים תכפור ותאמר החזרתי ולא מפסדא מידי אבל כאן הא שלח עשרה רו"כ למה יפסיד לעצמו וישקר והא אפילו באיסורין שאין ע"א נאמן אמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ס"ת והט"ז יו"ד סי' קכ"ז הקשה מהא דקדשתיך ומחלק בין איכא חזקת היתר והשתא התם דאפשר דתמות נפשו עם פלשתים קאמר א"כ מכ"ש כאן למה יפסיד לעצמו כדי להכשילה. תו י"ל דכיון דמספקינן דלמא הוא חי והניח מקלו אצלה בפקדון מה מפסדת אם הוציאה להם הא בל"ז יבא ויתבע מאתה הפקדון וא"כ אי נתנה להם אם רגיל הי' להפקיד אצלם לא תתחייב לשלם או דלא נתנה להם רק הראה וסברה אדהכי יבא בעל החפצים ויקח מאתה אבל בנ"ד דשלח ליורש שלקח מהארטעל ודאי לא יתנו לאחר מהארטעל ולחוש שמשקר ושולח מכיסו לא מצאנו לחוש כלל. תדע דאל"כ ק' מנלי' להרי"ף ללמוד מהא דפונדקית דהיכי דעכו"ם התחיל לפ"ת אע"פ ששאלו אח"כ לא נפיק מדין מסל"ת והובא בש"ע סט"ו וכל הפוסקים נמשכים אחריהם מאי ראי' דלמא מה דבכתה תחלה ל"ה רק ספק מל"ת ובהדי אומדנא דמקלו ותרמילו מהני להתיר ספק מסל"ת אע"כ דלא הוי אומדנא כלל ואמאי לא יהי' עכ"פ ספק אע"כ כמ"ש דאינה מפסדת במה שהוציאה מקלו א"כ שפיר למד הרי"ף לכל מקום דמהני אבל אי תימא דהיתה מפסדת מנ"ל להרי"ף להוכיח בשאר דוכתי דליכא כגון זו דמהני אם התחיל ואח"כ שאל ישראל דגם סוף דבריו הוי מל"ת ודלמא הוי עכ"פ אומדנא דהיכי שמפסיד נפשה ודאי אומדנא מיהת איכא דהני חזינן באיסורין מתוך שנאמן להפסיד שכרך דנאמן אע"כ דהתם לא מפסדת כלום כמש"ל

וראיתי לירושלמי סוף יבמות הפונדקית הוציאה להן מקלו כו' ר"א בשם ר"ח עשו אותה כחי' שהיא נאמנת על אתר אמר רשב"ס עשו אותה כמסל"ת ופי' הפ"מ דלפי שהיתה מראה פנים לדברי' דהוציאה מקלו ותרמילו ורשב"ס אמר דעשו אותה כמסל"ת ולא מסל"ת ממש וזהו ג"כ לפי שהוציאה מקלו ותרמילו ולפי פירושו לתרווייהו לא היתה מסל"ת ממש וחולק אש"ס דילן