שו"ת הרד"ד אבן העזר א נא

זה א"ר דשם אפשר זנתה עם שומר השבוי' אבל שתבא לבית האסורים לבעלה לא אכן כיון שבאמת במאדלין מניחים אותם חפשי לילך כי חומת עיר סגורה לא ייראו שמא יברחו והם הולכין לבקש מאורחים ממון וגם עושים מלאכתם ומוכרים א"כ ודאי דיוכל להחבא להזדדק לה וגם יוכלו לשחד בממון בזה גם הרמב"ם מודה דהולד כשר וגם כיון דהבעל שב לביתו ודר אתה ומחזיק בבן כשלו י"ל דאפילו להרמב"ם האב נאמן להתירו דרחמנא הימני' לאב ע"כ נ"ל דהולד כשר ושמואל ע"כ התירו לפי דבא לביתו והודיע שבא ע"י שם דאל"כ הו"ל לירושלמי לפרש דאייתי סהדי דנהי דהוי ממזר ודאי דאזלינן ב"ר שלא באים לביתם מ"מ כשם שהאמינתו התורה לפסול כן נאמן להכשיר לכן נ"ל בנ"ד די"ל דאף רוב ליכא לאסור כיון דהולכים בשוק בלי שומרים דהולד כשר הנלענ"ד כתבתי: סימן כד להרב המאוה"ג מ' דוב בער נ"י אבד"ק שאדיק

תשובה מכתבו קראתי בדבר העלובה מעירו אשר בעלה של"ח בלי זש"ק ויבמה זה כי"ד שנה מזב מקומו ונשמע שהוא באמעריקא ובא אגרת למדינת פרייסען אנה מקומו ורוצית לנוד למקומו למען תקח חליצה מאתו והיא לא תכיר היבם גם היבם אינו מכירה והנה ספקת כ"ת על ענין הכרה דידה שהיא היבמה ועל הגב"ע יש לחוש דפן תמסור לאשה אחרת למען לא תטרח על הדרך לא אצטרך לישא וליתן כי שאלתי האשה אם אין לה סימן בגופה ואמרה שיש לה כמין צלקת על היד א"כ נוכל לצמצם מקום הצלקת דאף שצלקת ל"ה סימן מובהק מ"מ הא כתב הב"ש סי"ז סקע"ד דבמקום מצומצם הוי סימן מובהק ודי בזה להכרה דידה לכתוב תוך הגב"ע שיש לה צלקת במקום מסוים דאז יצאנו מידי חשש. אולם בענין הכרה דידי' יען בודאי לא הוחזק שם כ"א בשמו ושם אביו בעלי' לס"ת אכן לא שם עירו ושם המדינה ל"מ כמבואר בב"י סי"ז לכן כ"ת נסתפק הואיל ובמיתה ל"ח בלא הוחזקו שני יוסף ב"ש הקילו הרי"ף והרא"ש דאל"כ תשאר עגונה א"כ גם כאן דהמקום רחוק מאד נסמוך להקל דמאין נמצא מכירין עכ"ד זה ודאי אין לדמות כלל רק לגט דחיישינן דאף דאולי לא ירצה לבוא או לשלוח גט אחר ול"ד למיתה דאין תקנה אחרת אבל כאן אם הי' רוצה היבם לבא לעירו הי' לו מכירין ובגט חיישינן לתרי שוירי ועב"ש סי' קל"ב

אמנם מה שיש לדון כיון דהיבם בעצמו מכיר שהוא אחי המת כפי אשר יהי' נרשם בגב"ע א"כ לידמי לה דיבמות דקכ"ב דאמרינן בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין ופרש"י שם דתשאר עגונה וכן הט"ז בסי' ק"כ העלה מדברי רש"י ז"ל וז"ל וה"ה בכל גווני שא"א להכירם אנו מאמינין אותם ומשו"ה מביאין גטין שנכתבו בארצות אחרות אף שודאי אין שם היכר להאשה אלא במקום דלא אפשר ל"ח לקנוניא עכ"ל וא"כ אפשר לסמוך גם בנ"ד מידי דהוי בגט. ורק מה שיש לחוש לסברת התו"ג דהיכי דאין מכירין זא"ז דבעי הכרה מדאוריתא בשני עדים כשרים ול"מ קרוב דדוקא במידי דרבנן סמכינן אקרוב כגון ששניהם מכירין זא"ז דאיכא חזקה דאא"ח ולא לו ואפילו להרשב"א שכ' ביבמות דק"ו דל"ד חליצה לקדשתי את בתי מ"מ אינו רק חששא מדרבנן אבל היכי דאין מכירין זא"ז דאיכא חששא דאורייתא לא מהימן קרוב כמו שאין אחין יורדין לנחלה עפ"י קרוב ובהכי יישב דברי הרמ"א שפסק בשליח שאינו מכיר האשה דבעי שני עדים כשרים דשם הוא דאורייתא ואילו באחר ל"ש חזקה דאא"ח ולא לו כמבואר בקדושין דאם אחר אומר אותו שמת קידשה דא"נ עכ"ד אבל כאן ליכא הך חששא דאורייתא דהיבם יכירנה ע"י גב"ע וסימן מובהק א"כ ידע שזאת יבמתו ול"ב הכרה דאורייתא ובדרבנן במקום עגון כשעת הסכנה דמי

ומלבד זה נפלאו דבריו בעיני מ"ש דבקדושין אחר א"נ לומר שזה שמת קדשה זה לא נמצא בגמ' כלל ואם כי דינו אמת אפשר לא מטעמי' דהר"ן שם כ' דלא מקרי דבר שבערוה דאינו אלא לברר וכ"ז כשאינו עוקר עדיין חזקת איסורא דא"א רק מברר שזה קדשה ועדיין שם א"א עלי' נהי דאח"כ כשיגרשנה זה נתירה מ"מ בשעת עדותו לא העיד על דבר שבערוה ולעקור החזקה אבל אמר שאותו אדם שמת קדשה בא בדבורו לעקור חזקת א"א ואומר פנוי' היא א"נ ובזה אף שהוא מברר א"נ אבל היכי שבא לברר קודם גט או חליצה שזה הוא ולא עקר חזקתו הראשונה דעדיין זקוקה היא אפילו אחר נאמן דחזקה דאא"ח מ"ל בעל או אחר וגדולה מזה כ' הרי"ף בהחולץ בהא דאשתמודענא והריב"ש רצה לחדש שם דבשעת מעשה א"נ קרוב ודחה הב"י בסי' קנ"ז דבריו דכל שלא חלץ עדיין הוי רק מברר ונאמן אבל אחר המעשה כגון שאומר שאותו שמת קדשה ודאי צדקו דבריו דא"נ משא"כ בשליח דהוא קודם נתינת הגט למה נצריך כשרים אבל באמת התה"ד בסי' רל"ח עמד בזה וכ' דבשליח אפשר שיטעוהו ובמקום חשדא ל"מ גלוי מלתא

והב"ש יישב דעת הרמ"א דשנים קרובים ולא כשרים ותמה מוח"ז הגאון ז"ל בתו"ג דקרוב מ"ל חד או תרי נ"ל דאפילו בנתקדשתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני קדשתי' אם יש לו מסייע נאמן לכנוס כמבואר באה"ע סל"ז וה"ט כמ"ש תוס' כתובות דכ"ב דתרי לא חשידי א"כ שפיר היכי דמכירין זא"ז נאמן אחר אפילו קרוב כיון דאחד מהם או הבעל או האחר לא ישאנה איכא חזקה דאא"ח משא"כ היכי שאין מכיר א"נ קרוב דחשדינן שרוצה לישאנה לכן יאבה להתירה בגט לכן תרי קרובים שרי דלא חשידי

מיהת צל"ע אחר דלא מצינו דבשעת הסכנה כותבין רק ביבמות דקכ"ב וכן בגטין פ' האומר א"כ כיון דהרשב"א כתב הטעם דבחליצה א"ח אא"כ מכירין דל"ד לאומר אני קדשתי' דנאמן ליתן גט דשמא ילך החולץ למקום אחר ויקח אותה ואם יבא היבם יאמר אתה חלצת לה ולא אני משא"כ בקדושין אם נותן גט ונכתב שם הבעל אם ישאנה במ"א ויבא המקדש האמיתי לא יוכל לומר אתה נתת הגט דהרי שמו נכתב בגט והא דבגט בעי הכרה שמא עשה קנוניא להפסידה כתובתה א"כ במושלך בבור או מסוכן למות י"ל דשייך אא"ח דל"ש לומר שאז יעשה קנוניא או שיצפה שיחי' וע"ז א"א עושה קנוני' על ההקדש דאמרינן ג"כ כיוצא בזה בשבועות דמ"ב ה"מ שכ"מ דאא"ח ולא לו אלמא דלא אסיק אדעתי' שיקום מחליו וכן בשמעו קול פלוני מת דליכא למיחוש רק לצרה דאל"כ אפילו עד מפ"ע נאמן משום דייקא לכן לחשש רחוק דצרה היא לא חיישינן במקום עגון אבל בשאר גטין באים ממדה"י וכן בחליצה דאיכא חשש גמור מנין לסמוך במקום עגון ומאין יצא להט"ז להקל ואדרבה י"ל ראי' ממ"ש הרשב"א בנתקדשתי וא"י למי אחליצה דבעינן הכרה נימא בחליצה הוי כלכתחילה דאפשר בהכרה אבל בנתקדשתי וא"י למי דתאסר אכל עולם הוי עגון וא"כ מדהקשה הרשב"א אהדדי משמע דאפילו במקום עגון לא סמכינן אהנך בלי הכרה לחלוץ תו י"ל ראי' דאי ס"ד במקום עגון ל"ב הכרה א"כ ודאי אם נשאת לא תצא ואמאי אמרו א"ח אא"כ מכירין דחיישינן לב"ד טועין למה ניחוש כולי האי כיון דבדיעבד ל"ב הכרה או במקום עגון וכה"ג כ' הט"ז ביו"ד סי' א' ובכמה דוכתי כל דבדיעבד שרי לא גזרינן בשביל זה לכתחלה

ואפשר אפילו הט"ז דוקא הקיל בגט הואיל דאיתמר בה דכותבין בשעת הסכנה אע"פ שאין מכירין וגם בשביל הכתובה ליכא חששא כולי האי אבל חליצה דאפשר לילך למקום אחר לישא אותה י"ל דיצרו תקפו ול"מ עגון ובאמת לא נמצא בגמ' בחליצה דבשעת הסכנה ל"ב הכרה וכן לא נמצא בש"ע שיזכירו לענין חליצה וראי' מדברי הא"ז הובא בב"ש בפי' סדר חליצה סקל"ה וז"ל ובשעת הדחק ועגון כגון שהיבם רוצה לילך למדה"י ואין כאן עדים המכירים אותו יחלוצו אע"פ שאין מכירין ואח"כ תחזור אחר עדים המכירין אותו עכ"ל אלמא רק במקום עגון ל"ח לב"ד טועין ומותר לחלוץ אבל להתירה בעי עידי הכרה ול"מ עגון ונהי די"ל דמיירי דעתה הוא חשש עגון לכן חולצין אמנם אח"כ י"ל דטרם תנשא תמצא עדים ואין זה עיגון הא במקום עגון שרי להנשא בלי הכרה וצל"ע הדבר כעת: