שו"ת הרד"ד אבן העזר א מט

שאינו יורה כחץ אינו מזרעת ומשני במקומו מיהת יורה כחץ וזה שייך באמבטי אבל בהעראה שהמקום צר ודחוק וא"א לו במקומו לירות כחץ שפיר אינה מתעברת אבל באמבטי דיורה כחץ במקומו מזרעת זה ברור ואף אם נניח סברתינו אטו בגמ' קדושין אמרו דהוא נמנע רק דרוב איכא דאינה מתעברת א"כ לא לקי אלא יחלל זרעו כיון שעפ"י הרוב לא תתעבר וכן לא דחי עשה דפו"ר שכיון שעל הרוב לא תתעבר לא מקיים עשה ועבר אלאו ואין להקשות דכיון שרוב אין מתעברין באמבטי א"כ אמאי מתירין לכה"ג דז"א דכבר אמרנו דגם זנות ל"ש שתתעבר מצד חזקה דמתהפכת ומזנה לכן כיון דיש לה חזקת היתר טוב לומר שבאמבטי הי' משא"כ הא דשמואל דל"ש בדרך היתר מבעלה שתתעבר וגם לא שכיח דלא תתהפך ותגור פן לא יטה וגם בהטי' אפשר לה שתתעבר ממנו לכן לא חיישינן כלל להא דשמואל

ואפשר לישב קושיית המל"מ פט"ו מהא"ב אשיטת הרא"ש דגם בלא נשרו בתולי' אסורה לכ"ג דא"כ מאי קאמרי בגמ' בתולה שעיברה חיישינן לדשמואל או לא הא אף אי חיישינן לדשמואל אסורה דנבעלה מיהת אף שלא השיר בתולים ונ"ל די"ל דהרא"ש מפרש כפי' שני ברש"י בחגיגה כגון שמצא לה בתולים ובעי בגמ' אי חיישינן לדשמואל ואסורה לכ"ג או באמבטי ומותרת דל"ח לדשמואל דאי הוי חיישינן לדשמואל מספיקא הוי אסרינן אבל בזנות גמור א"א לחוש כיון דנמצאו לה בתולים ומסיק דשמואל ל"ש ונהי דבאמבטי נמי לא שכיחא מוקמינן אחזקת כשרות ובזה יתישב קו' המל"מ דא"כ האומר זה בני ממזר הוי ממזר ודאי נימא באמבטי עיברה ולפי"ז ניחא דלמה נתלה במידי דל"ש דנתעברה באמבטי לכן הוי ודאי ממזר משא"כ הא דחגיגה דכריסה בין שיניה והמפה לפנינו בבתולים א"כ א"א לתלות רק במידי דל"ש או דשמואל או דאמבטי ואי דשמואל שכיח לא הוי תלינן באמבטי דל"ש אבל אי דשמואל ל"ש ג"כ אז בשביל חזקת כשרות תלינן באמבטי והשיב בן זומא דשמואל ל"ש ותלינן באמבטי בשביל חזקת כשרות אבל היכי שאין כאן ראי' מבתולים תולין שזנות ממש דשכיחא טפי ולא תלינן באמבטי ול"מ חזקת כשרות למיתלי במידי דל"ש היכי דאיכא מידי דשכיח לכן האומר זה בני ממזר הוי ממזר ודאי דלא תלינן במידי דל"ש כיון דאיכא למיתלי דזנתה ממש. ואפילו לפרש"י בל"ק דלא בא עלי' עדיין ל"ק מ"ש מאומר זה בני ממזר דרש"י דקדק בלשונו דהיא טוענת שימצאו לה בתולים י"ל דנאמנת דהוי מלתא דעבידא לגלויי שאם יבעול ימצא בתולים לכן מהימנינן דע"כ באמבטי עיברה משא"כ באומר בני למה נתלה באמבטי דל"ש כיון דא"ל שזנתה ממש ובזה ל"ק קו' תוס' מר"י דאמר א"נ בראוה מדברת דשם לא עביד לגלויי והארכתי במ"א

אכן יקשה קו' המ"ל דלמה תולין שבא ע"י שם דל"ש מ"ש מאמבטי דלא תלינן באומר זה בני ממזר והרי ע"י שם ודאי ל"ש כדמוכח בע"מ שתעלי לרקיע ובמכות ד"ה דל"ח לגמלא פרחא ומ"מ תולין להכשיר ולד ורצה לדחות דברי הגמ' דאין מציאות שתתעבר באמבטי. אבל אין זה כדאי כלל נהי דקו' גדולה היא די"ל דבה"ג אין כוונתו רק דבצנעא בא ולא ע"י שם ואי דא"כ אמאי חלקו הראשונים נראה דתליא בהנך לישני דגמ' גטין פ' מ"ש דע"ו אהא דאם לא באתי מכאן ועד יב"ח ופריך וניחוש שמא בא ומשני באומר נאמנת עלי שלא באתי ואידך לישנא ניחוש שמא פייס אבל לשמא בא ל"ח ופסק הרמב"ם דלשמא בא בסתר ל"ח א"כ כיון דל"ח בגט להחמיר דבא בסתר דאי איתא דבא לא הי' מצניע עצמו א"כ שפיר סבר הרמב"ם דלקולא אין תולין להכשיר ולד שבא בצנעא וכאן עדיפא דבגט יותר יש לחוש שבא בצינעא ורוצה לקלקלה אבל למאי יסתיר עצמו ויוציא לעז על בניו לכן סברי הטור ורמב"ם דאין תולין שבא בצנעה ולכן הוי הולד ממזר לשטתם אבל בה"ג י"ל דסובר כהך לישנא בגטין דחיישינן שמא בא בסתר וסובר דה"נ תולין להקל ולא מייתי ראי' מדשמואל דתולין שע"י שם בא דמאן חכים כאבו' דשמואל לבא ע"י שם רק דמביא ראי' דלא אמרינן א"א דבא לא הי' מסתיר עצמו דהא חזינן דבא ע"י שם ומיד חלף הלך לו ולא ראהו איש מדהביאוה לאשתו לב"ד להלקותה מוכח דלא הי' שום אדם יודע אלמא שכיח לבא בסתר לכן תלינן שבא בצנעא ואפשר אפילו ללישנא בגטין דל"ח שמא בא דהתם אינו רק חשש לעז כמ"ש הר"ן שם ועתו"ס גטין די"ח דתנאי אם לא באתי מחמת חבה מתנה התנאי א"כ ודאי לא בסתר בא לקלקלה לכן תלינן להכשיר הולד ולפ"ז היכי שאין מציאות לבוא כגון שהי' במקום רחוק גם לבה"ג לא תלינן שבא ע"י שם ובזה י"ל קו' הרא"ש ותוס' די"ל דהנך סוגיות מיירי שהבעל במקום רחוק הי' והא דלא תירצו כן אפשר דהי' דחוק להם לומר דהנך שמועות שהי' במקום רחוק וגם אי נימא דתוס' ורא"ש לא פי' כן מ"מ נ"ל דסברא נכונה

וראי' לדברינו דאיך יפרנס הבה"ג הא דאתי' לאמי' דשמואל והלקוה אמאי הא אמרו מלקין על היחוד ה"מ בפנוי' אבל בא"א לא דא"כ אתה מוציא לעז על בני' וא"כ ה"נ אם איתא דאתה מכשיר הולד איך הלקוה הא יוציא לעז על בני' אע"כ דאבוה דשמואל הי' במקום רחוק שלא יכול בצנעא לבוא וע"י שם לא תלינן אף לבה"ג לכן הלקוה והא דהכשירו לשמואל י"ל דבאו עדים או שאבוה דשמואל שב לביתו והראה להם כי יכול לפעול ע"י שם אבל כ"ז דלא ידעו לא תלינן דבשם בא ושפיר הלקוה וראיתי להריטב"א מכות ד"ה בשם הרמב"ן דהא דאמרינן ביבמות דחיישינן לגמלא פרחא א"נ בקפיצה לא סמך אהא רק אמילי מסר ודלא כמ"ש תוס' יבמות דקט"ז דבעדים זוממין דהי' להן לטעון לא חיישינן דז"א דכיון דכתיב והצילו העדה הי' לן לטעון עבורו אלא דבשום מקום ל"ח להכי וכ"כ הרמב"ן עכ"ד. ואם להציל ממיתה לא תלינן בשם מכ"ש להכשיר הולד דלא תלינן

וגדולה מזה נ"ל דאף הבה"ג לא הכשיר רק משום ממזרות אבל לכהונה פוסל דבה"ג לא כתב רק אהא דממזרת אין חוששין וכתב דהו"ל ברתא ולא כ' דהו"ל זרעא משמע דבא להורות דוקא משום ממזרות לפסול בקהל הוא דא"ח אבל לכהונה מיפסלה ולכן נקט ברתא דבזכר ל"ש פסול כהונה וטעמו דבה"ג לא סמך אסברא דבצנעא בא לחוד רק דבל"ז כ' הרמב"ם דהוי ספק ממזר שמא מכותי ועבד נתעברה א"כ מצרפין הך סברא דבצנעא בא למשוי לס"ס דלמא מכותי ושמא לא זנתה כלל ולכן מיהת פגום לכהונה אבל בזכר אין כאן נ"מ לכהונה כמ"ש הרשב"א פ' החולץ דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום אינו אלא בנקבה ולא בזכר וכ"פ היש"ש דלא כהרמב"ן שאומר דולד זכר נמי פגום ולכן נקט ברתא דאז דוקא רק משום ממזרות א"ח הא לכהן אסורה ובזה מיושב מה דהלקוה לאימי' דשמואל ולא חששו דאתה מוציא לעז דכאן כיון דסוף סוף אתה פוסלו לכהונה טוב לפרסם להבדילם מקהל כהונה וממילא ל"ק קושיית הרא"ש מהא דרבה תוספאה דבשביל אשתהי כשרה לכהונה ג"כ משא"כ בשביל סברת בצנעא בא אבל הרמב"ם סובר כיון דבצנעא בא לא שכיח אף לס"ס לא מצרפינן וכה"ג מצינו לתוס' כתובות ד"ט באונס אי הוי מיעוט דאורייתא לא הוי מצרפינן לס"ס והבה"ג סבר כדעת הריב"ש הובא בשמ"ק שם דאפילו מיעוטא מצטרף לס"ס או דאפשר דפליגי בס"ס שא"י להתהפך. ובזה מיושב קו' הרא"ש מהא דמיעוט שהלך בעליהן למדינת הים לבה"ג דהא שם ע"כ ליכא עכו"ם איירי דאל"כ אמאי לא אמר בגמ' דאיכא ספק עכו"ם ומה"ת לקולא א"כ כיון דאיירי באתרא דליכא א"כ בשביל בצנעא בא לחוד י"ל דלא התיר בה"ג והא דהרא"ש הקשה י"ל דהרא"ש רצה להשוות דעת בה"ג לדעתו דהטור פסק באומר אינו בני הוי ודאי ממזר ולא מספקינן שמא מכותי ועבד דלא כהרמב"ם לכן לא פירשו כדברינו דמטעם ס"ס התיר אבל לשיטת הרמב"ם ה"ה די"ל דבה"ג סובר כן ול"ק עליו כלל

וגם מדברי רש"י נראה דסובר דשמא מכותי ועבד הוי ספק כהרמב"ם דפירש בכתובות די"ד בהא דארוס וארוסתו חדא דקא מודה ועוד כי לא מודה מכשיר ר"ג ופריך עלה דהא את, לא תעביד ומשני דכדיעבד דמי וז"ל אם אתה בא לפסול העובר אתה מוציאה מבעלה וקשיא דלמה לא כ' כפשוטו דכיון דיהי' ס' ממזר דשמא מארוס ואסור בב"י וכן בממזרת הוי דיעבד ובאמת פי' הר"ן כן לכן י"ל דרש"י סובר דלמשוי ס' ממזר ודאי לא דהוי כדיעבד ואי דא"כ יהיו סתרי אהדדי דלענין כהונה לאו מארוס ולענין ממזרות מארוס ז"א דהא אי מעכו"ם אסורה לכהונה ולקהל