שו"ת הרד"ד אבן העזר א מו

עמה א"י. ולכן י"ל דתשב"ץ לא הקיל במעשה ב"ד בשליח להולכה בסי' ט"ז בח"ג רק לפי שכ' בשאלה שנשתקע בין העכו"ם ולכן הקשה הט"ז על הרמ"א והרמ"א לא ס"ל לחלק בהכי מיהת כדין זה נ"ל ברור דמותר אפילו לסדר לכתחילה דהא כדיעבד דמי כיון דהי' זכוי למ"ש המחברים עיקר היתר במומר ע"י זכוי וא"כ הוא כבר כנתגרשה

וע"ד שליחות הגט ע"י פאסט אשר המחבר סי' קמ"א סל"ה פסק כהמקילין לשלוח ע"י עכו"ם וממנה בכתבו לישראל מפני שהכותי א"ע אלא מעשה קוף והרמ"א כ' בלשון יש חולקין דאין למנות שליח להולכה ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כן עכ"ל והנה בד"מ הביא בשם המרדכי דאפילו להמחמיר דאין ממנה שליח בכתב מ"מ אם נתן לישראל ואמר בפ"נ ובפ"נ הב"ד שולחין ע"י עכו"ם וממנין שליח ב"ד עפ"י כתב א"כ פשוט בנ"ד דרק הב"ד שלחו ע"י פאסט והשני שליח ב"ד דשרי. הן אמת דהביא כן בד"מ בשם המרדכי פ"ג דגיטין אבל במרדכי לא נמצא שם כלל דבזה כ"ע מודים רק הביא מעשה דראב"י ור' יואל שהכשירו גט נשלח ע"י עכו"ם לישראל ואח"כ הביא דמצא כתוב דהב"ד יכולין לעשות שליח ב"ד וא"כ י"ל דהחולקים גם במסר לישראל ואח"כ ע"י הב"ד ממנה שליח אחר חלקו ומנין להד"מ דכ"ע מודים בהא. ומה שנ"ל דר"ח גאון שהחמיר בעכו"ם מנין לו נ"ל דהי' קשה לו מתניתין דחרש ונתפקח פסול להביא הגט ואילו פקח ונתחרש ונתפקח כשר וק"ל קו' המגי' במ"ל פ"ו מה"ג הט"ו דהא כיון שהשליח נתבטל כשנתחרש היאך חוזר ונעשה שליח בלי מנוי אחר ע"ש רק לכאורה כיון דמבואר באה"ע סל"ה דאף אם גילה בדעתו שחפץ לקדש יוכל אחד לעשות שליח עבורו ונהי שיש לחלק בין קדושין דהוה זכות יותר לגרושין מ"מ היכי דעושה שליח מידי דלאו בר שליחות כשיהי' ראוי להעשות שליח יהי' שליח ואי דלא מצי עבד השתא בעיא הוא בנזיר די"ג ותו דהחסרון הוא במשלח ל"מ עבד אבל כאן החסרון בשליח מנלן דעיקר שליחות תלוי במשלח לכן קשה אפילו חרש ונתפקח יועיל ג"כ דכשנתפקח חל שליחותו דלדעתכם מקרי ועיין ר"נ נדרים דל"ו ע"ב ויש בזה להאריך לכן סובר ר"ח גאון דבעינן ונתן ליד שלוחו הגט א"כ אפילו אם מינהו כשנתפקח ל"מ דצריך לחזור וליטלו ולתת מחדש כי היכי דליקרי ונתן ליד השליח כמ"ש הב"י בשם בה"ג דבעינן ונתן ליד השליח וא"כ ל"ק קו' המגי' במ"ל דתחילתו בדעת א"כ קרינן בי' ונתן ליד שליח ואם נתבטל השליחות כשנתחרש כשיתפקח אמרינן דהבעל עושה וממנהו מחדש כיון דעשאו שליח מעיקרא אנן אמרינן דרוצה להיות שליח ואי דבנתים הי' ביד אינו שליח לא איכפת לן מידי דהוי בשליח ב"ד אף דנשלח ע"י עכו"ם ואפסקי' עכו"ם דמהני כמ"ש הד"מ דבזה כ"ע מודים דמ"מ נתינה ראשונה ליד בר שליחות כנ"ל להסביר קצת מקור דברי ר"ח גאון וא"כ מיהת כ"ע מודים בנ"ד דשרי

ועוד נ"ל דהר"ן פ"ב השמיט בדברי ר"ח גאון הסברא דונתן ליד שלוחו דודאי בידה כתיב או ביד שליח לקבלה ול"מ טלי גיטך מעג"ק אבל שליח להולכה מ"ל ע"י עכו"ם שמעשה קוף או מעג"ק כיון דשלוחו כמותו א"כ ונתן קאי אשלוחו ג"כ ליד האשה אבל לא מיד הבעל לשליח מנ"ל הך ובאמת נראה דעיקר חומרתו היא דסובר דאין ממנין שליח שלא בפניו בגט ועיין בר"ן בסוגי' דאומר אמרו ובב"ש סי' ק"כ דדעת רבים דממנה שלא בפניו רק בכתיבת גט ל"מ דהוי שלא לשמה ולכן גם בכתב אינו ממנה שליח כמו בכתיבה בפקח דנחלקו בסי' ק"כ והר"ח גאון סובר דבשאר שליחות הגט אינו ממנה שלא בפניו ואפשר דמהיקשא דוכתב ונתן דריש לה וז"פ ליד שלוחו ובזה אפשר מודה אם ממנהו בפניו ושולח הגט ע"י עכו"ם וכן מורה לשון הרא"ש שכתב שם והטור ומחבר וכלם בלשון כתבו דקדקו וכ"נ מדברי הרמב"ן שכתב דאין הסופר עומד במקומו אא"כ מצוהו משמע דשליחות גמור ל"ה שלא בפניו א"כ נהי דהתם בכתיבה סובר הגאון דה"ה בנתינה והוא שכ' ב"ד וע"ל סי' זה אי רשאי ע"פ כתב ולא דיבר כלום מזה בזה הסימן ונראה דטעות הדפוס וצ"ל ע"ל סי' ק"כ אם בכתיבת גט מטעם שליחות מועיל כתיבה. ועוד אפילו למ"ד אומר אמרו כשר וממנה שלא בפניו מ"מ נראה דע"י כתיבה אינו ממנה שליח לכתיבה להאוסרין בסי' ק"כ וכתבו דגרע מהרכנה ובזה הביא הרמ"א חולקין בכתב דקאי אדברי מחבר דמינה עפ"י כתבו אבל היכי שנתמנה עפ"י ב"ד וגם נכתב איך שאמר שממנהו שליח א"כ י"ל דכתב ב"ד אלים דהכי חזינן דמעשה ב"ד יש לו קול וכמה דברים שכח ב"ד יפה ונכונים דברי הר"מ דבזה כ"ע מודים דמהני וכאן בל"ז עיקר היתר ע"י זכוי

עוד נ"ל דהנה הרא"ש יפה הקשה דהא אינו אלא מעשה קוף וצ"ל דטעם ר"ח גאון דכיון דלאו כ"ע דיני גמירי שמא הבעל נתכוין שיהי' עכו"ם שליח ראשון וישראל שליח שני וא"כ כיון דקפיד הבעל שיהי' שליח ולא מהני א"כ פסול הגט דכיון דלא מצי למהוי שליח העכו"ם א"כ הא לא נעשה רצונו. ובזה יתישב מה דדחו רבנן דהשתא שהביא בה"ג מהא דערכאות ותמה הר"ן בפ"ב דגיטין דמאי שייטי דר"א להא ולפ"ז ניחא דהנה הרשב"א גטין ד"ד דלמה בחתמו שלא לשמה פסול לר"א משום מזויף מתוכו וערכאות כשר אף דנכרי לדעתי' דנפשי' קעביד ותי' דבשלמא כשישראל חתמו דהוי חתימתן כמו תורף פסול שלא לשמה אבל עכו"ם שחתמו הוי כטיוטא בעלמא עכ"ד ולפ"ז אי ניחוש דאין אדם יודע הדין דלמא לא ידע בעל דערכאות פסילי משום דלאו בני כריתות לחתימתו וסבר דכשרין כמו בשטרי ממון וקפיד שיחתמו וא"כ הוי כמו תורף ופסול דהוי שלא לשמה דהא חזינן דתלוי בגט בקפידת בעל דאי אמר כלכם חתימו דלמ"ד משום עדים פסול בנמצא אחד מהן קא"פ משא"כ למ"ד משום תנאי כדאיתא בגטין די"ח ע"ב וכן אי לא חתם אחד אי משום עדים ג"כ פסול אלמא דתלוי בקפידת בעל א"כ כשקפיד שיחתמו עכו"ם משום עדים הוי כמו תורף ויפסל בערכאות. אע"כ אדם יודע דלא מכשיר אינו בן ברית לגט ולא הוי רק טיוטא וכשר א"כ ה"נ יודע דלא מכשיר לשליחות ורק מוסרו כמוסרו לקוף ושפיר כתבו דמזה ראי' דכשר וא"כ לפי"ז נכונים דברי הד"מ דאם הב"ד שלחו ע"י עכו"ם מודה הגאון דל"ש דטעו למשוי' שליח דב"ד טועין ל"ח ומי שא"י בטיב גטין לא יהא לו עסק א"כ רק מעשה קוף בעלמא וכשר וא"כ לפי"ז שפיר בנ"ד לכ"ע כשר

יצא לן בנ"ד להכשיר לסדר הגט אפילו לכתחילה דכדיעבד דמי כיון דאיכא עגון ויצרף אחד מהגדולים כי היכי דנמטי שיבא מכשורא. דברי ידידו ד"ש: סימן כא מכתב הגאון מקוטנא לכבוד חביבי הרב הגאון המפורסם החריף ובקי מופת הדור ערוגת הבושם כו' כש"ת מו"ה דודוב מייזלש נר"ו אב"ד ור"מ דק' לאסק יצ"ו

אמרתי לכתוב מה שאני מתקשה כעת בהא דסוטה ד"י ע"ב בתוס' ד"ה כי שהקשו מהא דנזירה שהפר לה בעלה וה"ר וסתור דהא מבואר שם דאם שלה הי' הבהמה תמות אף אם שלו הי' תצא ותרעה בעדר היינו כשהפרישה שלא מדעתו אבל אם הפריש בעלה עבורה אסור וכיון דמנחת סוטה צריך הבעל להפריש עיין ירושלמי ר"פ הי' נוטל הו"ל כאילו הפרישה היא. גם מה שהקשו מהא דנגנבה הבהמה תימא דגם שם צריך שאלה לחכם כמש"כ התוס' בעצמם עוד שם בד"ה קרב הקומץ שה"ר מחטאת עוף ודברים תמוהים הם דמהתם אין ראי' דכשם שמביא על הספק מביא על הודאי משא"כ כאן בפרט לפי מה דמסיק יש לה עדים אין המים בודקין א"כ ודאי ל"ד כלל להא דחטאת עוף אלא לאשם תלוי כדאמרינן התם בכריתות דא"ת לכפר קאתי משא"כ כאן לברר ואין זה מברר ואפשר כוונתם לס"ד דהמים בודקין מ"מ ראי' זו מחטאת עוף אינו מובן ואפשר כוונתם על א"ת. ובדברי הר"מ ז"ל פ"ד מה' סוטה ראיתי חזות קשה שכתב במת הוא או היא אחר שקרב הקומץ אין השיריים נאכלין וזה נגד סתם ברייתא דש"ס דילן וצע"ג שוב ראיתי שבעל פני משה עמד בזה. ידידו דושת"ה באהבה בלונ"ח ישראל יהושע חופ"ק קוטנא: