שו"ת הרד"ד אבן העזר א מה

בראיות ברורות דמ"ש רמ"א בשם הר"מ במומר דאין כופין אין כוונתו רק מומר לעבירה אחת אבל מומר לעכו"ם פשיטא דכופין דכיון דנודר ואינו מקיים פסק דכופין לפי שהבנים נענשים א"כ מקרא מלא אני אומר ושמתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו וכרת זרעו נכרתים וישראל גם בשתוף מוזהר ואף כי הרמ"א לא נתכוין לזה מ"מ הרביתי ראיות דאין כוונת מהר"ם רק מומר לעבירה א' וא"כ ליכא פלוגתא במומר גמור דכיפין. מיהת לענין כתובה ודאי כופין ובודאי דהדין דאין נפקותא בגט לענין ממון א"כ י"ל דהראב"ד במומר מודה להרמב"ם דלא בעי קיום

אבל יש לעיין דהרמב"ם כתב בקיצור אכן הר"ן פ"ק ביאר הטעם דא"צ קיום דאין האשה ממונו של בעל ועוד מתוך חומר כמו שהאמינוה לומר מת בעלי וכיון דבא"ע סי"ז סמ"ח דאם הוא מומר והניחה עגונה א"נ דלא דייקא והשתא דמלתא דעל"ג לא דייקא כ"ש כאן א"כ י"ל דבמומר מודה הרמב"ם דבעי קיום אפילו לקבלה דסניא לי' ולא דייקא. ונהי דהג"ה אלפסי חולק שם. ויש להביא ראי' דגם הרא"מ חולק דגם במומר שייך דייקא והוא ממ"ש בתשו' המובא בק"ע סי' פ"ו דבאמרה גרשתני בפני פו"פ ואשתכח שיקרא ואח"כ זנתה ונאסרה עליו דנאמנת לומר מת בעלי משום דלמה תשקר אי שתרצה להנשא ותיאסר עליו הא בל"ז אסורה עליו ואי שתנשא לאחר הרי היא ככל הנשים שנאמנות ע"ש אלמא דמפרש דקטטה בינו לבינה מיתסרא דתרצה להנשא שתאסר עליו ובאסורה מכבר נאמנת א"כ במומר דאסורה ידור עמו כמ"ש התה"ד לענין זכוי גט א"כ למה לא תהא נאמנת דאפילו בקטטה כשהיא אסורה נאמנת וא"כ שייך דייקא דלא תנשא לאחר שלא תצא מבעל שני דלמה תשקר הא המומר ידע דלא תדור עמו ולא יעגנה בכדי ודוחק לחלק דהתם אסורה על הבעל וא"כ לא יעגנה אבל כאן משקרת שמא המומר יכופה ע"י עגון שתדור באיסור עמו דמ"מ מאין להם לדמות לקטטה כיון דשם תוכל לדור בהיתר א"כ לשיטתם מותר בנ"ד אבל הרמ"א דהחמיר שם במומר מי יבא לשנות דבריו והדא מילתא צריכה רבא

אמנם נ"ל דיש לצדד להקל בנ"ד דודאי אין כוונת הר"נ שמא הבעל זייף או שליח והיא תידוק אם אמת כיון דאין עדים מצויין לקיימו ממאן תידוק ועוד הם א"ח כלל לקלקלה כמ"ש התשב"ץ רק הר"נ חשש שמא היא זייפה או שכרה לזיף וכהא דכתב הרמב"ם בטעם ע"א בקטטה וה"נ שכרה האשה שליח לקבלה שיביא גט מזויף לכן כתב דל"ח כמו במת בעלי דיריאה דבעל יערער ותצא אבל בנ"ד דגט בא מארץ מרחק דומיא דגט הנשלח מנוא אמון שהביא התשב"ץ וכתב דהיא ודאי לא זייפתי' ועוד שבא מקודם מהממשלה לחקור אחר השמות מסתמא בעלה השתדל בזה דרצה להתירה מעגון ואנו מכירין עפ"י שכל דאיהי לא זייפה א"כ י"ל דהר"ן לא מצריך כלל בכה"ג לטעמא דמתוך חומר שהחמרת ול"ח כלל אפילו במומר להצריך קיום ואפשר דאפילו הראב"ד דחולק על הרמב"ם מודה בכה"ג דאשה לא ידעה דל"ב קיום ול"ש דניחוש לזיוף כלל. ונהי דהתשב"ץ לא כ' דהרמב"ם וראב"ד לא פליגי בגט הנשלח מנוא אמון י"ל דספוקי מספקא לי' אם הראב"ד מודה מיהת לדעת הרמב"ם י"ל דל"ב גם במומר קיום היכי דאנו מבינין דאשה לא ידעה שנשלח ממרחק

עוד נ"ל דנהי דבמת בעלי בקטטה ומומר לא האמינוה דכיון דמדאורייתא אסורה והקילו משום דייקא לא הקילו בקטטה אבל בקיום דאינו אלא מדרבנן סמכו אסברת דייקא גם בקטטה דאל"כ הי' לרמב"ם לחלק דבקטטה צריך קיום אף שקבלה אשה וראי' לזה להמחמירים במומר שלא לסמוך אזכוי למה הועיל בהולכה בגט מומר ע"י אמירת בפ"נ ובפ"נ הא קולא דהימנוהו רבנן לשליח לומר בפ"נ ובפ"נ מנא להו להקל במומר דלמא לא מהני בפ"נ דהמנוהו לשליח רק משום דאשה דייקא ובמומר אפילו כשאומר בפ"נ לא הימנוהו אע"כ או כמש"ל דבח"ל ל"ש דייקא לפי שאין מצוין לקיימו והר"ן לא כ' רק משום דצריך הך סברא דלא נימא היא זייפתי' וא"כ בנ"ד שרי מטעם הנ"ל אך גם בזה יש לפקפק ולפמ"ש ייראה דבקיום דרבנן במומר נמי מועיל דייקא דרק בדאורייתא לא סמכינן במומר: דממילא יש ראי' דפסקו כהרמב"ם דשליח לקבלה א"צ קיום דאל"כ אמאי מועיל בפ"נ שיאמר השליח במומר דלמא זכוי מועיל וכבר נתגרשה כשקבל וא"כ מה שיאמר בב"ד אחר בפ"נ מה יועיל דלמא הזכוי הועיל וא"כ לא מהני בפ"נ דבעינן שיאמר בשעה שנתגרשה כמ"ש הריב"ש סי' שפ"ה לישב להראב"ד הא דלכי מטי גטה לידה אגרשה דא"כ אינו מועיל בפ"נ וא"כ איך הוי התקנה במומר שמזכה והשליח מוליך בעצמו ואומר בעת נתינת גט לידה בפ"נ דלמא זכוי מועיל ולא קיי"ל כהרי"ף דבעינן דמטא לידה דרבים חלקו עליו והט"ז העלה בסי' ק"מ דהרי"ף מודה במומר דהוי זכות גמור א"כ נתגרשה מיד ומאי מועיל בפ"נ הא כבר איגרשה אע"כ סמכו אדעת הרמב"ם א"כ ממילא נפשוט דגם במומר לקבלה ל"צ קיום מדלא הזכירו כלל בסדר גט שלישי לחלק בין מומר כלל

ותו מאן מחמיר הרמ"א במומר דהוי כקטטה הוא המקיל בשליח להולכה דלא אמר בפ"נ א"כ אף בגוונא דלא הקיל הרמב"ם בלא קיום הקיל לסמוך בעגון אדעת הרי"ף דמעשה ב"ד א"צ קיום וה"נ יש הרשאה וקיום ב"ד דיש להקל ובמעשה ב"ד אין כלל לחלק במומר דל"ש דייקא דהא לדעת הרי"ף אף בד"מ ל"ש דייקא א"צ קיום במעשה ב"ד

שוב מצאתי לתשב"ץ תשו' אחרת שהביא שם ח"ג סט"ז שהביא דין הרמ"א ממש ושם הביא דנשתקע בין העכו"ם ממש ומשמע דהמיר דתו והתיר בשליח להולכה שנשתלח לו הגט ומקויים שטר שליחות בב"ד א"כ גרוע מנ"ד והגם דהט"ז חולק עליו מ"מ כתבתי דתמוהים דבריו דצדקו דברי התשב"ץ דכדאי הרי"ף לסמוך עליו בשעת הדחק וכתבתי לעיל קצת ישוב

ועוד נ"ל דהרי"ף דוקא בקיום ב"ד ל"ב קיום כמ"ש (בתשובה י"א) כבר דסובר דהא דלא חציף חזקה מעליא ומ"ט דרבנן לא סמכו ע"ז היינו משום דמלוה יש לו התנצלות דלוה זייפו ומסר לו ונהי דאיך לקח שטר כזה הא אין כותבין ללוה אא"כ מלוה עמו כ"א בשטר הקנאה והי' לו להרגיש שמזויף יוכל לומר סברתי דאקרי וכתוב דלהכי חיישינן בנפל ומצא שטר חוב ונהי שאומר המלוה אני הייתי בעת כתיבה לא יהי' מוחזק כ"כ כשיודע דוף שהמלוה זיוף דשמא המלוה הלוה ולוה הטעהו בשטר מזויף ונהי דמה"ת אמרינן דלא חציף דרוב העולם יסמכו אחזקה דמלוה מידק דייק ומחתים ובודאי לא הלוה אשטר מזויף א"כ מסתמא הוא זייף ולא חציף ורבנן חששו לפי שיוכלו להצדיקו יש איש שיצפה שיצדיקוהו ויחצוף אבל בקיום דאמרי לוה לא מקיים שטרא ואפילו בנפל דאיתרע ל"ח בכתב בו הנפק א"כ עינינו רואות דאפילו ע"צ הרחוק לוה לא מקיים א"כ יהי' ניכר שזייף לכן מעשה ב"ד א"צ קיום וזה שייך בשאר דוכתי אבל בגט הנשלח ממרחקים ושליחות והשטר הרשאה בקיום ב"ד דאורחא בהכי וכן נוסחו דאל"כ ל"מ א"כ הדר בעי מעשה ב"ד נמי קיום דהא בכה"ג דרכו של בעל לקיימו א"כ אין נ"מ בין גט למעשה ב"ד כנ"ל לישב דברי הט"ז אבל באמת הרי"ף הוציא כן מברייתא שהביאו תוס' כתובות דכ"א משמע כל מעשה ב"ד ועכצ"ל דטעמא דמעשה ב"ד יש לו קול ולא חציף לזייף ואין קושיא כלל על הרמ"א

מעתה לא מבעיא לדעת הט"ז דזכוי מועיל איכא הא דקבלה להרמב"ם ל"ב קיום והרי"ף משום מעשה ב"ד ואפילו אין זכוי מועיל כתבנו לעיל דכשם דכתבו דביטול ל"ח במומר דלא יבטל כיון שסובר דזכוי מהני ה"נ לא יערער כיון דסובר דזכוי מהני ובקבלה דגמר ומגרש ל"ח שיערער. ואפילו אם נפקפק מ"מ אפילו בשליח להולכה הקיל הרמ"א והט"ז שחלק הוא עצמו סובר בנאבד הגט סמכינן אזכוי לחוד א"כ גם הוא בנ"ד ויותר נ"ל להקל במומר דהא הג"פ הקשה בסי' קכ"ט דלהאומרים מומר שקידש אין קדושיו קדושין א"כ היאך מצאנו ידינו בישראל שקידש והמיר איך מועיל גטו כיון דעתה כעכו"ם ותי' דאפקעינהו ע"י גט זה והמהרי"ק כתב בתשו' לתרץ איך מועיל כפי' במומר ותי' דאפקעינהו א"כ השתא דאורייתא הפקיעו הגם דאפשר להשתדל להשיג גט ברצון ממנו מכ"ש מידי דאורייתא ל"ב קיום איך נימא דרבנן החמירו שיקיים ואם לא תשאר עגונה דלא ירצה לגרשה עוד ולדור