שו"ת הרד"ד אבן העזר א מג

הרחיק נדוד אבל כשהניחה ודאי כל טצדקי עושית להפטר וזכות הוא לה אבל מדהביא הרמ"א דהר"ן חולק את"ה יהת"ה איירי בהלך למרחקים א"כ הניחה עגונה משמע דג"ז יש חולקים

אבל בנ"ד שיש לחוש על מה שביטל שליח שליחותו והוא מקום עגון גדול כבר כתב הט"ז בסי' ק"מ אפילו מת שליח בדרך דסומכין על הזכוי לבד ונהי שאחרונים חששו לדעת הרי"ף דלא הוי גיטא עד דמטא לידה מ"מ הא מודה הרי"ף שא"י לחזור האדון א"כ ה"ה שאין השליח יוכל לחזור וא"כ גם לדעת הרי"ף ל"מ מה שהשליח חזר ואם יתן עתה מתגרשת א"כ ודאי יש לסמוך בשעת הדחק דזכוי מועיל כדברי הט"ז

ובל"ז דין הט"ז דאם חזר השליח דנתבטל השליחות עד שיעשוהו מחדש ומדמי לקדושין דנ"ט למקדש לאחר ל' דתוכל האשה לחזור דאתי דבור ומבטל דבור והביא ראי' מדברי ריב"ש צל"ע דבשלמא בעל ואשה בקדושין דהוא קונה ואשה מקנה ואין הקדושין בלי רצון שניהם לכן אם חזר אתי דבור ומבטל דבור אבל הממנה שליח ושליח צווח שא"ר להיות שליח מ"מ מאן יימר דלא נעשה שליח דהא חזינן דיוכל למנות שליח שלא בפניו וכמבואר בא"ע סי' ק"מ סל"ה וכ"כ הר"ן גיטין בסוגי' דאומר אמרו דס"ז דרק לסופר משום לשמה בעינן בפניו אבל שאר שליחות מהני שלא בפניו וא"כ כיון דאז לא ידע ונתרצה אימת יהי' נמנה שליח לכשידע א"כ אז כלתה דבורו וער"ן נדרים שכ' דל' דאפילו בהקדש לאחר ל' אי לא דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט לא הוי מהני דהא כלתה דבורו א"כ ה"נ כשמינהו שלא בפניו ולא הי' בדבורו ממש דלא ידע ואין כאן זכוי לשליח כלל אפילו לכשידע הא כבר כלתה דבורו אע"כ דיכול להמנות שליח שיהי' כמותו לכל דבר בלתי רצונו ומיד נעשה שליח אף שלא ידע וא"כ אינו דומה כלל לאיש ואשה לחזרה

ואדרבה יש ראי' מסדר הגט של מ"פ והמ"ל פ"ו מגרושין הי"ו הביאו בשליח עושה שליח דמשביעין שליח ראשון שלא יבטל שליחות השני ואמאי לא חיישינן בכל שליח להשביעו שמא ביטל השליחות בנתים כמו שמשביעין הבעל אם יצא בין כתיבה לנתינה דא"ל דהשליח לא חשוד לקלקלה כמו הבעל א"כ גם לשליח ראשון אמאי משביעין שלא יבטל שליחות השני הא לא חשוד לקלקלה וע"כ דכל טצדקי דאפשר למעבד להוציא מחשש עבדינן א"כ נשביע לשליח שמא חזר בנתים אע"כ דאין בחזרתו ממש ואם אח"כ עושה שליחות מהני. וכן משמע קצת בבעה"ת שער נ' וכ"כ הטור חו"מ סי' קכ"א ועיין ב"י מ"ש על בעל העיטור דאין למלוה על הלוה כלום אפילו ביטל השליחות קודם שנתן המלוה דאת הוא דאפסוד אנפשך וכ' שם דהא דהוצרך להקנות אג"ק רק שמא ימות המשלח ומשמע דל"ח שמא ביטל השליחות השליח ואח"כ ניחם ורוצה ליקח המעות דג"כ באחריות הלוה קאי משמע דאף אם השליח יוכל לחזור מעצמו אח"כ ולהמנות שליח ואף שיש לדחות קצת ראי' מאחר ששתקו ולא גילה שם בדין ביטל השליח משמע דחוזר מאליו ונמנה לשליח בלי מנוי חדש

ובזה מצאנו לישב קושיית המגיה במ"ל פ"ב מגרושין הט"ו דכתב הרמב"ם דאם כתבו ונתנו קודם שיבריא ה"ז פסול דהקשה הכ"מ דבגמ' משמע דבטל ובג"פ הוכיח דע"כ לא פסול אלא מדרבנן דאל"כ פסק שליחות הבעל וכיון שכן לכשישתפה אמאי א"צ לאמלוכי וצריך לדעת מה בין זה להא דתנן כל שתחילתו וסופו בדעת כשר והתם נמי כשנשתטה השליח ופסק כחו של בעל ואם נתנו לה בעודו שוטה א"מ ולכשישתפה נותן וא"צ לחדש השליחות עכ"ל ולפ"ז י"ל דהג"פ סובר בשלמא אי הי' נתבטל מחמת הבעל ודמי לחזר הבעל צריך לחדש השליחות אבל כשנשתטה השליח אז לא גרע מחזר השליח וביטל שליחות דחוזר ומגרש בלי מינוי חדש א"כ גם הג"פ נראה דחולק אט"ז

ומה דדייק הט"ז מדברי הריב"ש הוא מובא בב"י סי' ק"מ שכתב דבשביל רצון השליח אין לחוש מה שרצה להיות להולכה דחזר מקבלה דאדרבה ניחא לי' טפי בקבלה מזה מוכח דאם חוזר קודם לקיחת הגט משליחות לקבלה אף שהבעל נותן והוא אומר התקבל א מהני יש לדחות די"ל כיון דבפני הבעל חזר משליחות לקבלה א"כ נהי דאמר התקבל כוונתו התקבל והולך דהוא סבר מסתמא אינו רוצה השליח להיות להולכה וכוונת הבעל ג"כ להולכה לכן אמר דהבעל לא יטעה בכך אמנם קשה להקיל נגד הט"ז אשר לבו כלב הארי

מ"מ בנ"ד נ"ל להמציא עוד קולא דכאן לא אמר רק בזה"ל איך וויל קיין שליח נישט זיין וואס וויל מען פון מיר האבען דמי למ"ש חז"ל ברכות דל"ב על ועתה הניחה לי וכי אוחז בגלימא הי' אלא שפתח פתח שיתפלל כן כוונת השליח שיפצירו בו שיהי' שליח לכן אמר וואס וויל מען פון מיר האבען כדי שיפצירו בו ויפייסוהו בממון א"כ לא ביטל השליחות וא"כ כיון דבל"ז רבו המקילים לסמוך בשעת הדחק אזכוי מומר לחוד וכאן בדברי הט"ז יש לפקפק כמש"ל בפרט די"ל דכאן הט"ז מודה דאינו ביטל שליחות ממש כמש"ל והבית מאיר שמחמיר לסמוך אזכוי לבד הוא דפסק דאינו חוזר השליח והט"ז דמחמיר מיקל לסמוך אזכוי לכן יש לסמוך להקל וגם מצאתי אח"כ בס' גט מקושר בראי' נכונה דאל"כ חמש נשים אמאי מביאין הגט שמא ביטל השליח שליחותה לקלקלה לכן כדאי הני אשלי רברבי לסמוך עליהם במקום עגון. דברי ידידו: סימן כ יום ט"ו אדר ראשון תרכ"ז לאסק. להרב הגדול וכו' מ' אברהם משה נ"י אב"ד מסטערצוב

מכתבו קבלתי ואם כי קשה עלי להכניס בדבר ערוה החמורה לסמוך ע"ד להקל ולהחמיר אין רוח חכמים נוחה כי הרבה שקדו חז"ל על תקנות עגונות עכ"ז יען כתב כי כבוד אמ"ו הגאון וקדוש זצ"ל צוה עליו בהיותו בחייו בגור לשאול מאתי ואם כי אחר כבודו עד עתה למלאות רצון צדיק נזדקקתי לעיין וזה החלי בס"ד

המעשה שבא אליו מהממשלה מרוסיא אשר יכתוב שם איש מאנ"ח שהמיר דתו והניח אשה במחנתו ויבאר השמות ושלח כבודו שמה שם האיש ואביו וגם שם האשה ואביה ואח"כ נשלח לידו גט ומעשה ב"ד כתוב בו שזיכה גט לאשתו פעסא בת יצחק ומסר למרדכי בן יוסף וא"ל הרי אשתך מותרת לכ"א ולרוחא דמילתא תקח הגט ותחזיר כו' (כדין המבואר בש"ע אה"ע) וחתומים ב"ד של שלשה ומקוים מב"ד של ג' וכבר אמר השליח בפ"נ ובפ"נ ומינה כל אחד מאנשי סטערצוב להיות שליח במקומו ככתוב בשטר הנ"ל ועתה יפרד השאלה לשתים אחד אם ע"י הפאסט ממנין שליח השני כי הן הגט ומעשה ב"ד וקיום לא ניכר חתימתן והוא ממקום רחוק מאד כי בא מרוסיא מקום אמנאשטירשציזנא ויען הכתב והגט עוד מתשרי תרי"ד קשה להשתדל עבור קיום וכבודו כי מצא בביאורי הגר"א סי' קמ"ב שנראה כמסכים לדברי רמ"א להקל בשעת הדחק ועגון במעשה ב"ד בלי קיום

תשובה ואפתח במה דסיים כ"ת הנה הרמ"א ס"ס קמ"ב י"א דאם הביא השליח גט מקוים בחותמיו אע"פ שאין מכירין חתימות דייני הקיום מ"מ במקום דחק ועגון יש לסמוך להקל אע"פ שלא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ הואיל וא"א להחזיר ולומר יש לסמוך על החתימות דמה"ת עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ב"י בשם הרשב"ץ ולכאורה ה"ה בנ"ד ואדרבה הא דנ"ד עדיפא מהתם כיון דדעת הרמב"ם פי"ב מה"ג ה"ג ובה' י"ג דלקבלה א"צ קיום ותנשא בו ואפילו אין אשה יודעת א"כ כיון דהט"ז בסי' ק"מ סק"ו מתיר בנאבד גט מומר דסמכינן אזכוי א"כ ממילא הוי כשליח לקבלה דא"צ כלל קיום להרמב"ם ואת"ל דלא קיי"ל כרמב"ם רק כראב"ד החולק דבעי קיום לקבלה ג"כ מ"מ שמא כהרי"ף שסובר דמעשה ב"ד א"צ קיום וא"כ הוי ס"ס בפלוגתא דרבוותא להקל משא"כ הרמ"א איירי בהולכה דליכא רק לשיטת הרי"ף סעד להקל דמעשה ב"ד א"צ קיום ומה שהשיג הט"ז על הרמ"א דהא בלא אמר בפ"נ אם נשאת תצא ומ"ל אם לא נתקיים ח"י עדים או ח"י דיינים הוא באמת תמוה דקושיא זו גם על הרי"ף