שו"ת הרד"ד אבן העזר א מ

דדשיל"מ הוא דיוסיף עליו מע"ש וא"כ הוי דאורייתא ומצטרף די"ל דרש"י סובר דחוזר וניער מה"ת ואי דאסור לטמאות כיון די"א דיבש ביבש ל"ד חד בתרי רק אפילו בהיתר מרובה בטל ועי' פרמ"ג בפתיחה לתערובות א"כ אי הוי ח"ש והיתר מעט יותר א"כ בין הכל אינו כביצה דמחזיק שני זיתים א"כ לא תטמא אחרים א"כ ע"כ הא דבטלה ברוב מיירי בשיעור שלם א"כ כל המשנה בחדא מחתא אוקמה רש"י בשיעור לכן לא פי' בח"ש כהירושלמי רק דאגב מעשר תנן משא"כ משנה דחלה מודה רש"י לירושלמי דמיירי בח"ש והירושלמי דמוקי בח"ש י"ל דמפרש מתניתין לפי המסקנא בנפל מחיצות דהכי מסקינן בגמרא אבל רש"י דרכו לפרש לפי הס"ד דגמרא לכן פי' מתניתין דבכורים משום מעשר נקטי' ובחדושי לב"מ הארכתי בפנים שונים לישב דברי רש"י מיהת מדברי תוס' יש ראי' דמדאורייתא חוזר וניער ודלא כמ"ש לישב תשו' הרשב"א

אמנם כאשר עיינתי ברשב"א ראיתי כי בל"ז דבריו לכאורה תמוהים דאיך מדמה אכילה לטומאה דהא טומאה נושא בב"א אבל באכילה אוסר הרשב"א לאכלם כאחד ואיך דימה למשא ועוד דהרשב"א תשו' רפ"ד סיים דלרבנן אינו לא במגע ולא באכילה ושבק משא לכן נ"ל דודאי לא עלה ע"ד הרשב"א דלרבנן דר"י א"מ במשא רק אפי' במבשא"מ מטמא במשא כדמוכח בסוגי' דבכורות רק השיב לשואל ששאל דבר חכמה כיון דריב"ח דאמר טהור מטומאת מגע קאי אר' חייא דאמר נבילות ושחוטות כדאמרי' בכורות אנן בדר"ח מתנינן לה ולא קאי אר' חסדא ורב חנינא דפליגי אי בתר בטל או בתר מבטל דריב"ח קשיש טובא מר' חסדא דהי' בימי רבא וריב"ח הי' בימי ר"ל רק אם יפרש ריב"ח ברייתא דר"ח כר' חסדא דבתר מבטל אזלינן ופי' נבילה בשחוטה ופי' ריב"ח לענין טומאת מגע וזה ודאי יותר הוי סברא למחשב מב"מ לענין אכילה מטומאת מגע דלאכילה כיון דאידי ואידי בשר והוי מיני בטעמא ובשמא יותר ראוי שלא יתבטל משא"כ לטומאת מגע דמה נ"מ אי מין בשר כל הדברים אפילו עצים יש להם טומאה רק תלוי לרב חסדא במבטל אי אפשר להיות כמוהו או לא ולזה מודה להשואל גם הרשב"א אשר לגבי אכילה כיון דאידי ואידי בשר לא אזלינן בתר בטל ומבטל ולכן הקשה השואל כיון דברייתא דר' חייא לא הזכיר טומאה א"כ למה פי' ריב"ח דקאי אטומאת מגע דלא הוי רבותא כ"כ הו"ל למנקט ריב"ח דנבילה בטלה לענין אכילה דהוה רבותא יותר הואיל ואידי ואידי בשר אע"כ דבאמת ל"ב כלל א"כ מוכח דיבש ביבש לא בטל זה נ"ל בכוונת השואל והשיב הרשב"א דודאי ריב"ח דלא מפרש ברייתא דר"ח דנבלה בטלה לאכילה רק למגע דברי השואל דנהי לענין טומאת מגע הוי כמבשא"מ לפי שא"א למבטל להיות כמוהו אבל לענין אכילה כיון דר' חייא סבר כר"י דמב"מ ל"ב ודאי לגבי אכילה דאידי ואידי בשר הוי מב"מ ול"ב ולכן נקט ריב"ח טהור במגע אבל אילו ר"ח סבר כרבנן ודאי דהוה נקט לענין אכילה ולדידן דקיי"ל כרבנן שפיר יבש ביבש בטל ואין קו' מריב"ח דקים לי' דרב חייא סובר כר"י לא נקט אכילה ודקדק היטב בתשו' הרשב"א שפירושו מוכרח אבל לטומאת, משא כיון דא"א למבטל להיות כמוהו ולענין טומאה אף דאידי ואידי בשר לא מעלה ומוריד כמו במגע רק בתר מבטל וא"כ הוי נבילה בשחוטה מבשא"מ דא"א למבטל כו' א"כ דגם מבשא"מ טמא במשא שפיר פריך מחררת דם וזה ברור בס"ד

ובעי בהא ראיתי לתוס' שהקשו באכילה אם אוכל בב"א לידמי למשא ותי' דאינו אוכל כזית בב"א וכוונתם דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ושלשה ודאי לא כמ"ש המג"א ה' פסח סי' תע"ה ולכאורה בח"ש שנתערב איך יתבטל ואף ע"י תערובות ח"ש אסור מה"ת כדאיתא בחולין דצ"ח לא תזלול שיעורא דרבנן ועוד ח"ש אסור מה"ת ושם ע"י תערובות איירי ועכצ"ל דכיון שכ' תוס' דטומאת משא אינו אלא מדרבנן א"כ לפמ"ש המל"מ בה' יו"ט דכמה פעמים גזרו חכמים על דבר שיש בו מלקות, ולא על דבר שאין בו מלקות א"כ גם אח"ש ל"ק אבל עדיין קשה לר"ש דאמר כ"ש למכות לכן אפשר לישב כ' רבינו יקיר בתוס' ע"ז דס"ח דמייתי ראי' דח"ש ע"י תערובות מודה ר"ש מהא דערלה וכלאים מצטרפין והק' תוס' דהא לענין ביטול איירי ולפ"ז י"ל דראיתו דאל"כ לא יתבטל כמו טומאת משא מדרבנן ושא מדרבנן איירי דערלה במאתים רק מדרבנן. ויתר דברי פלפולו א"ר להאריך כ"א במה שהניח כ"ת לא מנעתי מלהודיעהו מה שראתה עיני בס"ד. דברי ידידו דוש"ת

ראיתי בש"ק הזה בבעה"ט וחם השמש ונמס בשם אביו הרא"ש ז"ל על מסורה דוחם השמש וחם לאדוני שהוא קדישין כמו שדרשו בסנהדרין ותמיהני דאיך מצינו הדרש הזה והרי מבואר פ' כה"ג דאבישג מותרת לשלמה אלמא דלאו קדושין דאל"כ הוי אשת אב וכן התירו ליחד ולא התירו לגרש מוכח דלאו קדושין ולא מצינו לשום מ"ד שסובר כן ויש לישב בדוחק וצע"ג

אחר כתבי המכתב עלה בלבי לישב הקו' דפטור בנפל ונתקע דשפיר פטרה הגמ' מטעם מתעסק ונהי דמתעסק בעריות חייב שכן נהנה זה ל"ק לפמ"ש הנ"י פ' כיצד הרגל בסוגי' דאשו משום חציו הקשה דאיך מדליקין ע"ש עם חשיכה והא דולק בשבת ותי' שהרי חיובו משום חציו כשזרק החץ שבשעה שזרק החץ ויצא מת"י באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן לי' מעשה דמכאן ולהבא דא"כ אנוס הוא שאין בידו להחזירה וליפטר וה"נ אילו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם ניזק מאחריות נכסיו והא מת לאו בר חיובא כו' וא"כ י"ל כיון דנפל ברוח מצוי' מטעם חציו ואין לחייבו רק אשעה שהניח עצמו ליפול דאשעת ביאה אנוס הוא א"כ לחייבו רק אשעה שראוי ליפול ולבעול ואז לא נהנה א"כ מתעסק פטור כיון דבשעת הנאה אנוס ובשעת פשיעה הא לא נהנה. ועפ"ז י"ל קו' תוס' שבת דע"ג דאמאי לא מוקי בשאר מצות דאינו חייב אלא אחת כגון שבא על הזכר והביא עליו וכן שגג בלא מתכוין חייב לפי שנהנה ולפ"ז ניחא אדמפליג בין שבת לערוה ליפלוג בערוה גופי' דזימנין דפטור בנפל ונתקע לפי שלא נהנה בעת נפילה לכן מפרשי דמיירי בחלב דשם ל"ש דנפל ברוח מצוי' בגרונו דכה"ג ל"מ אכילה דבטלה דעתו אצל כ"א דהכי אמרינן במנחות ד"ע כה"ג אי גחין ואכיל בטלה ול"ש למיפלג דז"א כאוכל כלל

אבל דברי הנמ"י צל"ע שכתב דמת בנתיים חייב דאפילו אי אנוס הוא חייב מהא דשבת ד"ק דאם ידע בעת הנחה כשזרק דפטור מחטאת דתחלתו וסופו בשגגה בעינן דלמה אם אנוס בסוף חייב וכשמזיד בסוף פטור דאי נחשב כאילו נעשה המעשה בעת הזריקה א"כ לא מקרי מזיד דאז הי' שוגג וצריך ביאור רחב הדבר: סימן יט יום ג' ר"ח סיון במדבר תרלפ"ק פיעטרקוב. להרב הגדול כו' מ' שמעון ראבד"ק השנטשין נ"י מכתבו היקר קבלתי ואשר בעובדא בשליח מגט מומר כפי המבואר, בש"ע אה"ע סי' קמ"א רק טרם נתן השליח לידה אמר השליח בזה"ל "איך וויל קיין שליח נישט זיין וואס וויל מען פון מיר האבען" ונסתפק כ"ת דהשליח ביטל השליחות ולדעת הט"ז סי' קמ"א אם ביטל השליח שליחותו א"י עוד ליתן הגט והבית מאיר חלק וכאן שהוא מקום עגון וכבר הגאון מו"ה זלמן אבד"ק ברעסלא כתב לו להתיר ורוצה אשר אנכי אחוה דעי בזה ואם כי קשה בעיני להכניס בדבר ערוה החמורה אכן למען חפץ כבודו הנני להגיד כאשר יורוני משמים

הנה בענין זכוי גט מומר רבו הדיעות דמועיל דאף דביבמות דקי"ח בעיא בגמ' מזכה גט לאשתו במקום קטטה ואיפשטא דאזלינן לחומרא מדר"ל דטב למיתב טן דו מ"מ במומר זכות הוא לה דל"ש טן דו דא"א דר עמו בכפיפה ואסור לה לשבת תחתיו והנה הקשה התה"ד דמדוע מומר זוקק לחליצה דהא פריך בגמ' ב"ק דקי"א אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכ"ש נימא אדעתא דהכי לא קדשה ומשני משום טן דו וא"כ מדמומר זוקק לחליצה מוכח דגם במומר שייך טן דו ואילו לענין זכוי גט נקטינן דמהני במומר דל"ש ט"ד והט"ז בסי' קמ"א הביא קו' התה"ד הנ"ל. ומה שנ"ל בישוב