שו"ת הרד"ד אבן העזר א ד

מקילין בקול לכהן יותר מנטען אלא ע"כ לנטען הואיל וע"י כניסה אלים לקלא יותר מיתסר מלכהן דלא אלים לקלא א"כ ה"נ לדעת הרא"ש ותו"י דביחוד מותר לכהן לכתחילה באומרת לא נבעלתי להמייחר עמה אסור לכן לא מפרשי הא דרב להמייחד דאסור לכתחילה הגם דאיכא לדחויי לפמ"ש הב"ח הובא בב"ש סי' ד' לחלק דבפנוי' תולין בפריצות משא"כ בא"א לא יוציאו על פריצות לבד שם מזנה וא"כ שפיר ניחא הא דקדל"פ דאסרינן לנטען בא"א דלא תלינן קלא בפריצות משא"כ בהמגרש דלפנוי' איירי אבל הב"ש דחה דברי הב"ח מהא דאמר התם לימא כתנאי דבא"א איירי אלמא דאין לחלק בין פנוי' לא"א

הגם דדברי הב"ש תמוהים דתוס' פירשו דהא דלא הנחת בת לא"א היינו שיצא קול קודם נשואין דלקלא דבתר נשואין ל"ח רק שיחוש הבעל שיצא קודם נשואין וא"כ בפנוי' איירי ועמד ע"ז בישועות יעקב ונ"ל דרש"י פי' שם מזנה לכותי ותוס' פי' דאף בסתמא הואיל ואינה טוענת ורש"י ע"כ צ"ל דסובר דהא דבעינן טוענת בנבעלה אבל בקול בעלמא דאיכא ס"ס שמא אינו אמת ועוד שמא לכשר לא הוי מיתסרא ולמ"ל טעמא דפריצותא חזאי ע"כ שהקול עם כותי' וא"כ הא דלא הנחת בת לא"א דע"כ אינו קול דאחר נשואין וצ"ל כמ"ש תוס' דיצא קול קודם נשואין יחוש הבעל ולמה יחוש שיצא קול עם כותי ועבד כיון דמסתמא בודקת ומזנה ודאי לא יצא קול עם כותי ועבד ולמה להבעל לחוש לזה לכן י"ל דרש"י מפרש אלמנה היאך תנשא לכהן דיחוש שמא יצא קול תחת בעלה הראשון א"כ שפיר הקשה הב"ש על הב"ח כנ"ל לישב דברי' אמנם גם לסברת הב"ש שמחלק בין הכל מרננים י"ל דהא דביבמות בהכל מרננים אחרי'. והט"ז מחלק דשם יצא קול על פריצות לבד ולא על זנות ותמוהין דבריו דמה יפרנס הא דאמרו שם בעולה א"ח משום פריצותא א"כ לפ"ז דקול בעולה משמע זנות. וראי' לזה מהא שהקשו תוס' יבמות דכ"ד דתצא מבעל דהא הוי קלא דבתר נשואין ולא הקשו דעדיפא מיני' דאפילו מקמי נשואין ל"ח ביצא עלי' שם מזנה אלא ע"כ לחלק או כהב"ח או כהט"ז או כהב"ש דודאי לבעל ליתא לטעמא דאלמי' לקלא

אבל לכאורה י"ל ראי' לסברתי מדברי אה"ע סי' ו' סט"ז אפילו הוציאה בעלה בעדי כיעור ומת קודם שנתן לה גט ה"ז מותרת לכהן והרמ"א שתק ולא חלק וכיון דהרמ"א בסי"א דבעדי כיעור תצא מנטען אמאי לכהן מותרת הא אדרבה ראוי לעשות מעלה יותר לכהונה אלא ע"כ דלכהן כיון דלא אלים לכיעור ע"י נשואין מותרת לו משא"כ לנטען דאלים לקלא ע"י נשואין א"כ ה"נ י"ל אף בנתיחדה דמותרת לכהונה כמ"ש הרא"ש וש"ג פ"ק דכתובות לנטען דאלים אסור עכ"פ לכתחילה [הגם דקשה כיון דבבעל בכיעור מצוה לגרשה מכ"ש איך לכהן תנשא לכתחילה ועיין ברמב"ם פכ"ד מה"א ולמה כתב סתם מותרת וצ"ל דהרמב"ם רק משנת חסידים הוא לגרש בכיעור אבל מי שאין לבו נוקפו שרי] אמנם יש לדחות ראיתינו דבסי"א מיירי בע"כ בהדי יחוד דאפשר שנבעלה לו אז דבכה"ג איירי המחבר ואז פסק הרמ"א דתצא משא"כ בס"ו מיירי בע"כ בלא יחוד דלפ"א שמא זנתה כ' הח"מ וב"ש סי"א דל"ח ומותרת לכהן אבל בכיעור בהדי יחוד לכהן י"ל דנמי אסור ואין ראי' לסברתינו וי"ל בנתיחדה לבד מותרת לכהן וה"ה להמייחד אתה גם לכתחילה

אכן מדברי הב"ח שסובר דפנוי' ל"ח לקלא דפריצות בעלמא חזאי ואין מחלק בין הכל מרננים וגם על זנות מותרת לכהן לכתחלה דקאמר בגטין א"ח משמע לכתחלה ואיך נטען על השפחה לא יכנוס בדברי לעז הא כשם דלכהן מתירין לכתחילה דתולין בפריצות ואמאי אסור לנטען אלא ע"כ דלנטען יותר חיישינן לפי דאלים לקלא מלכהן כסברתינו בשלמא להט"ז וב"ש י"ל דנטען על השפחה בהכל מרננים על זנות ול"ד להא דגיטין אבל מהב"ח ראי' יש ועדיין יש לדחות די"ל דוקא בת ישראל שיצא קול כיון דגדורים בעריות כדחזאי פריצות יאמרו שזינתה אבל שפחה ועכו"ם דאינן גדורים בעריות ומרבה שפחות מרבה זמה תנן ושכיחי פריצות דעבדי אי לאו דחזי זנות ממש לא הו"ל להוציא קול כלל דבל"ז מוחזקים לפרוצים לכן חיישינן לקלא ובזה יתישב קושית הדו"פ סימן י"א להרא"ש דנטען על פנוי' אסור למה לא תנן נטען על הפנוי' ולפ"ז ניחא דשפחה אסור אף בקול אבל בפנוי' ל"ח לקול דתולין בפריצות והרא"ש אינו אוסר בפנוי' רק בכיעור אבל בקול לא ונקט מתני' שפחה למיסר לכנוס אף בקול משא"כ ב"י פנוי'

עוד דלכן יגזמו לומר מפריצות על זנות כיון שלדעתם ודאי קרובה לזנות יגזמו כדי שכהן לא ישאנה משא"כ בא"א כיון שחמור בעיניהם להוציא אשה מבעלה לכן לא יגזמו אם לא ראו זנות א"כ לפ"ז בשפחה דלא שייך שתאסר לכהן לכן למה יגזמו ודאי כן הי' שזנתה ה"ז לא יכנוס ובזה ניחא דרש"י פי' שם מזנה לכותי ועבד ולא פי' כפי' התוס' דבאינה טוענת הוי אסורה ולפ"ז ניחא כיון דאי טענה שריא למה יגזמו הא בידה לטעון לכשר הי' ועפ"ז מצאתי ישוב לדברי הרמב"ם וש"ע שהביא דנטען על השפחה ה"ז לא יכנוס וכו' וכן עכו"ם ועבד הבא על ב"י ולמה לא נקט נטען ולפ"ז ניחא דאין נפקותא לכהן בשפחה א"כ למה יגזמו שזנתה אלא ע"כ כן הוא ולכן לא יכנוס אבל בב"י דאם בא עלי' עכו"ם מיפסלא לכהונה אמרינן דפריצות בעלמא חזי ויכנוס ולא מיתסר רק בבא עלי' ומזה י"ל ראי' לסברת הב"ח דלהט"ז וב"ש מ"ש דנקט בכותי ועבד דוקא בבא עלי' ובאמת לא מצאתי למי שהרגיש בזה

וא"כ אין ראי' למיסר לכתחילה ביחוד ומדברי התוס' שהקשו אהא דנדרים דאיתתא שריא דלמא לכתחילה אמר רבא דשריא מטעם דהוי ניחא לי' דלימות מוכח דמפרשי א"א על היחוד אף לכתחילה ומדברי הרא"ש ות"י אין ראי' ממש מדלא מפרשי לבועל די"ל דהם עדיפא משני דיהי' כל דברי רב בפנוי' ולא למפסק בסכינא חריפא מלקין בפנוי' וא"א בא"א או די"ל אין אוסרין ולא משמע להו לכתחילה דהו"ל על היחוד מותר לכנוס ומדנקט אין אוסרין משמע דאסורה הוי ס"ד וזה שמעינן כבר מדרב ביבמות דכ"ד ובעידים ואף בקדל"פ מותר לרב בדיעבד ותרתי דרב למ"ל א"כ בשביל ספק שיש לנו בשיטת הרא"ש אין לזוז ממה דפסיקא לן בדברי ר"ת ותוס' כתובות דהוכחנו דשרי לכתחילה להמייחד. ועיין תה"ד בפסקיו סי' רכ"ב דמפרש דר"ת קאי לבועל כמ"ש תוס' דס"ג ועיין בב"י לחותני הגאון זצ"ל

ויש להביא ראי' דביחוד מתירין לכתחילה מהא דכתובות ד"ט מפני מה לא אסרוה וכתבו תוס' דלא הי' עדים רק שלקחה לביתו והוי יחוד ופר"י דדוד עצמו ידע שאסורה עליו ומשני התם אונס הוי וקשיא להרא"ש דנטען אסור בפנוי' לכתחלה משום שיחזיקו הקול ואם באיסור קול של פנוי' כ"ש בא"א דלכתחילה לא יכנוס משום לזות שפתים ואיך עבר הצדיק על לזות שפתים וביותר תימה למ"ש הרש"ל דפנוי' נדה כ"ע מודים מכ"ש בא"א באונס נהי דמותרת דאין כאן איסור אבל לזות שפתים איכא אלא ע"כ כיון דרק עדי יחוד הי' מותר לכונסה. אבל בל"ז כיון דליצני הדור שאלו הבא על א"א מיתתו במה משמע דהי' קול וא"כ ודאי אסורה להרא"ש לכתחילה [ומה"ט י"ל דרש"י פי' דהרבה עדים יש בדבר דבקדל"פ סובר רש"י דתצא מבעל מקרי עדים] לכן נראה דהנה היתה הרה הי' ניכר ע"י יחוד שבא עלי' ואין לומר דלמה לא פי' תוס' מפני מה אסרוה דכריסה בין שיני' דזה אינו דשמא מאחר הוא שזינתה וכ"ז לפי הס"ד דרצון הוית א"ל דזינתה עם אחר משא"כ למה דמסקינן דאונס הוי וא"כ באונס ודאי מוקמינן אחזקת כשרות דלא נבעלה ואי שנבעלה מאחר הא י"ל קול כמ"ש תוס' כתובות ד"ט דהי' לה לצעוק משא"כ אצל מלך דלא הי' שייך הי' לה לצעוק כמ"ש תוס' כתובות דנ"ג אהא דסופה ברצון מאסתר ואין לומר דניקום הוא בחזקת כשרות שלא בא עלי' כיון דהי' יחוד כבר איתרע חזקתו א"כ הוי כבא עלי' ודאי דסובר הרא"ש דליכא לזות שפתים ומכאן תשובה למ"ש רש"ל בבא על הנדה ג"כ דלא יכנוס רק בבא שרי ועדיין יש לפקפק דמ"מ לא הוי כבא עלי' ממש וצ"ע

ויש עוד להביא ראי' דבבא עלי' בנדה מותר לכנוס מכתובות ד"ל א"ב בעולה לכה"ג שכתבו תוס' דאף דאם נשא נשוי כיון דמדאורייתא אסור לא קרינן ול"ת לאשה וא"כ לדעת הרמב"ם דאף בשניות לא קרינן ולו תהי' א"כ אי מדרבנן אין ראוי' לכתחילה