שו"ת הרד"ד אבן העזר א ג

סימן א להרב המאוה"ג מו' מאיר שמעון נ"י מ"צ בק"ק זדינסקאוואלע

בדבר שאלתו בעסק ביש בכלה אשר מאסה בהשדוך ורצתה אחר מי שנתנה עיני' בו ולא הי' מפורסם הדבר וניתק התקשרות בעבור שהי' מדובר בין העם כי הי' לה מכתבים מהחשוק אשר ישב במאסר אז לבגוד בהשדוך ואח"כ נשתדכה משיעראדז ונשאת לאיש וגם שם ראו פריצות כי רקדה עם נערים אכן בצאת החשוק ממאסר באו אנשים והגידו כי אהבתם עזה ואם תראה בחנות את החשוק הרחק מאוד תעזוב מלאכתה בחנות ותטייל אתו בפרהסיא ולא ידעה הכלה גם יעצו אבי' ואמה לשלחה עם סחורתם וכאשר ישבה על העגלה ונסעה בעיר ובבואה נוכח בית אבי החשוק קפצה מעגלה ונכנסה שם בחצי היום וע"י מעשים האלו פירש בעלה ממנה ונסע לביתו ובערב בשעה תשיעית הייתי בחצר אחורי בית אבי האשה ושם שדה אילנות שמעתי קול איש ואשה מטיילים בגן ומדברים זע"ז בקול רם ולא נבהלו בהרגישם קול צעדי וכ"ז באישון אופל לילה וקראתי לאנשים ועכ"ז לא חרדו לנפשם וכאשר קרבו אליהם הסתתרה תחתיו לבל. יראו אותה וכאשר שאלוהו מה לך פה העיז פניו מה לכם בכך ועוד אמרו אנשים כי לבד הטיול ברחובות ושווקים עוד יתוועדו במקומות מיוחדים אצל אנשים וע"ז יש כמה עדים והפריצות קול גדול בעיר אך אין קול של זנות ולא עדי כיעור וכיון שנתגרשה מבעלה אם מותרת להחשוק ואם לא נתיר להם יברחו למקום לא נודע הדבר או יקלקלו בחירתם

גרסינן ביבמות דכ"ד הנטען על השפחה ונשתחררה על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס א"מ הנטען על הא"א והוציאוה מבעלה ה"ז לא תנשא לנטען ואם כנס מוציאין ובנטען על שפחה פרש"י שטוענין עליו דברי לעז ובא"א איתא בסי"א המחבר הביא דעת הרמב"ם דא"מ כ"א ע"י קדל"פ שזנתה ועדי כיעור והרמ"א סובר דמוציאין מנטען בחד בקדל"פ או עדי כיעור מיהת י"ל דוקא קדל"פ שזנתה אבל לא מפריצות בשוק אמנם להנשא לכתחילה כתב הב"ש סק"ז דאפילו משום לעז בעלמא לא כמ"ש רש"י בנטען על השפחה וכ"כ הרשב"א סי' תקצ"ו דלא גרע מנטען על השפחה ונהי דהרשב"א איירי בקדל"פ דזנות דקאי שם להסוברים כהרמב"ם מ"מ המעשה הי' כן ואפשר אף בקד"פ כן וכן מצאתי בא"ז ה' יבום דגם בקלא דפסק לא יכנוס מעתה יש לי לספק ביחוד לבד אם לא יכנוס ומצאתי בשו"ת תפארת צבי ח"ב בדיני מינקת כתב להסתפק ביחוד אם לא יכנוס וכיון דהאשה הזאת היתה בלילה בגן הוי יחוד דבעיר בלילה הוי יחוד וכן מבואר בסוטה פ"ק בירושלמי פלטיא בלילה הוי סתירה אף שהוא רה"ר מכ"ש בגן ודא צריכא רבה ונ"ל לדייק מהא דכתובות די"ג פריך לזעירי דאמר נסתרה מדרב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כר"י ומשני דמעלה עשו ביוחסין ופר"ת דמלקין בפנוי' כדאיתא קדושין דפ"א ואין אוסרין בא"א דבפנוי' לכהונה עשו מעלה והקשה בת"י דבא"א פשיטא הא אין אשה נאסרת לבעלה אלא בקנוי וסתירה ונ"ל ליישב דר"ת מפרש לבועל א"א ביחוד דזה לא שמעינן מאין אשה נאסרת לבעלה כמו שמחלק ר"ת ביבמות שם לענין קדל"פ בין בעל לבועל מכח הא דא"נ לבעלה כ"א ע"י קנוי וסתירה

והרוחני בזה ליישב קושית הראב"ד דמה פריך ליחוד לכהן לזעירי מיחוד דא"א הא נימא דיחוד כמו קול ולבעל הוי קלא דבתר נשואין דל"ח ולכהן הוי מקמי נשואין דחיישינן בקול פ' המגרש עיין שמ"ק שהביאו ולפ"ז ניחא דגם לבועל הוי מקמי נשואין וכ"כ התוס' יבמות דלבעלה הוי קול דבתר נשואין רק לנטען הוי מקמי נשואין ודמי לכהן וע"כ לבועל איירי רב דאי לבעל פשיטא כקו' התו' הנ"ל. ובהכי יתיישב דברי התוס' שם הקשו מהא דנדרים דנואף עייל לביתי' ובא בעלה ואמר לא תיכול דטעמינהו חויא א"ר איתתא שריא א"א דעבד איסורא ניחא לי' דלימות הא לא"ה הוי אסורה ביחוד ותי' דנואף שאני וקשה דסתמא אמרינן אין אשה נאסרת לבעלה ולא מצינו לחלק בין נואף לאינש ב אחרינא תו למה לא הקשו תוס' ממעשה הקדומה דהוי מהרזק ואמר רבא א"א דעבד איסורא ארכוסי הוי מירכס ושם ליתא כלל דנואף הי' רק ההוא גברא ולא יכון תי' התוס' ולפמ"ש ניחא דודאי הא דאמר רבא איתתא שריא י"ל לבועל וכ"כ תוס' פ' אע"פ דס"ג א"כ הקשו אר"ת דמפרש א"א על הבועל מדמדמי בגמ' לכהן דהוי מקמי נשואין ועוד דלבעל פשיטא א"כ קשיא הא דנדרים ותי' דנואף חשוד בכך אסרינן לבועל אבל לבעל אין לחלק ולכן ל"ק מההוא גברא דהוי מהרזק דהרא"ש פי' שם שסגר במנעול והגפת דלת במנעול הוי כיעור כמ"ש באה"ע סי' י"א א"כ אסרינן ביחוד ועדי כיעור כמ"ש הרמ"א שם רק מכח דארכוסי הוי מרכס משא"כ ביחוד לבד בלא כיעור מותר לבועל לכן הקשו ממעשה השני' דעל לביתי' ולא הגוף במנעול דהוי יחוד לבד שפיר הקשו אר"ת ותי' דנואף אסור כמו כיעור באינש אחרינא והכל לבועל לבד אבל לבעל בלא קנוי לעולם משתריא

והשתא אי נימא דביחוד לכתחילה לא יכנוס מה הקשו תוס' דלמא רב דאמר אין אוסרין שלא תצא מהמייחד אבל לכתחילה לא ורבא אמר איתתא שריא לבועל לכתחילה דהוי ניחא לי' דלימות אלא ע"כ התוס' משמע להו אין אוסרין לכתחילה ג"כ וא"כ שפיר הקשו דלמ"ל טעמא דא"א דעבד איסור א"כ מוכח ביחוד בלא קול או כיעור תנשא לכתחילה לנטען. הן ק"ל דלפ"ד ר"ת ע"כ א"א לכתחילה א"כ למה דחק ר"ת לאוקמי מלקין בפנוי' וא"א על היחוד בא"א לוקי הכל בפנוי' וא"א לכתחלה בפנוי' כמו נטען על השפחה ונהי דזה ל"ק דר"ת ור"י סוברים דנטען על פנוי' מצוה לכונסה אבל יקשה לדעת הרא"ש ביבמות דנטען על פנוי' לא יכנוס וכמו שכתב בתשובות מהרי"ק לדעתו ודוקא בבא שריא ואם כן דלמא א"א בפנוי' לנטען כיון דאינה אסורה רק משום לזות שפתים מקילינן ומה פריך בגמ' לזעירי דלמא בכהן דאיסור גמור איכא ביחוד נמי משא"כ רב דלמא בפנוי' דאיכא לזות שפתים ולא ספק איסור תורה הוא דמיקל אכן י"ל דלהרא"ש משמע לי' לישנא דא"א על היחוד אסור דיעבד ולא לכתחלה ולכן מפרש הרא"ש הובא בשמ"ק דבפנוי' לכהן איירי ומחלק דבאמרה לא נבעלתי לא עשו מעלה רק במודית ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא וכ"כ התו"י ולהר"ת דמפרש א"א לכתחלה מדהקשו תוס' מנדרים לטעמי' דבנטען על פנוי' אף לכתחלה יכנוס ע"כ בא"א מיירי דאיכא איסור גמור לבועל ושפיר פריך לזעירי ומכאן קשה על היש"ש פ"ב דיבמות שכתב דכ"ע מודי האידנא דסתם פנויות נדות דלא יכנוס דלא גרע משפחה א"כ יקשה על ר"ת דלמ"ל למפסק בסכינא חריפא מלקין בפנוי' וא"א באשת איש לוקי הכל בפנוי' נדה א"א על היחוד לכתחילה וגם מה פריך בגמ' לזעירי דלמא משום לזות שפתים דאינו איסור גמור מיקל רב ביחוד ורב בפנוי' נדה איירי משא"כ כהן דהוי איסור תורה אלא ע"כ דלא כיש"ש וגם בפנוי' נדה שרי לכתחלה ולכן הב"ש סי' קע"ח לא הביא דברי היש"ש כלל אלמא דלא סבר כותי' מיהת מדברי ר"ת מוכח דמותר לכתחילה ביחוד בא"א לנטען

אמנם מדברי הרא"ש ותו"י ומהר"ם בש"מ שהקשו מאין אשה נאסרה לבעלה רק ע"י קנוי וסתירה ולא ניחא להו דלבועל קאי יש לדייק איפכא דסברי דנהי דחשש ליכא ביחוד מ"מ לזות שפתים איכא כיון דרואין שנושא אותה אלים ליחוד וכהך סברא מחלקינן ביבמות דכ"ה בהוציאה משום ש"ר בין בעל דלא אלים לקלא בין נטען א"כ סוברים דלנטען ודאי אסור לכתחילה ביחוד ומדא"ר א"א משמע דלא איירי לנטען לכן מפרש הרא"ש והני אשלי רברבי דע"כ לכהן או מגרש ולנה עמו בפונדק אבל לבועל ודאי אוסרין מיהת לכתחילה לכן לא ניחא להו לפרש לבועל ואי לבעל הא אין אשה נאסרת וכו' ופשיטא וא"כ יחוד אי לכתחילה יכנוס תלוי באשלי רברבי לר"ת שרי לכתחלה ולהני רבוותא אסור

ולכאורה יש להביא ראי'לסברתינו מהא דפ' המגרש דפ"ט יצא עלי' שם מזנה בעיר א"ח מ"ט פריצותא בעלמא דחזאי מוכח דע"י קול אין אוסרין לכהן ואילו לנטען על א"א אף דיעבד תצא להרמ"א בקדל"פ ולהרשב"א עכ"פ לכתחילה ואמאי הא שם לכהן איירי ומצינו בכתובות דמעלה עשו ביחוד לכהן יותר ואמאי