שו"ת הרד"ד אבן העזר א לו

אקרא לאלהים נמלכו ב"ד לעבר השנה בתולי' חוזרין אלמא דחודש עיבור בכלל הרי דדוקא בשנה אחת י"ל דאין עיבור בכלל דרוב שנים אינן מעוברות אבל לא בשנים רבות וה"ה בשתי שנים דברובן יקרה עיבור ביניהם ודאי חז"ל לחודש עיבור ג"כ נתכוונו שהוא ג"כ נכלל בתוכם וה"ט דבשני אחוזה לא נסתפקו בגמ' לענין חודש עיבור דכל דשיעורו שתי שנים ודאי הרוב עם העיבור ואף בימי המשנה שהי' עפ"י הראי' מקדשים החודש מ"מ היו מכוונים שיהיו מתאימות חדשי לבנה עם החמה כדאמרינן בסנהדרין פ' כה"ג ורבנן אחושבנייהו סמיך והיו חושבין מפני האביב ואף שלפעמים שלשה שנים רצופין זאח"ז כמבואר פ"ק דסנהדרין מ"מ לא שייך בשתי שנים לומר שרובן אינן מעוברות א"כ ממילא הרשב"א והר"ן מודים דבמינקת העיבור בכלל שתי שנים ולחנם הקשה הגאון נו"ב כי לדידי' בן שתים מתחזי לי' כבן שנה וזה אינו

וראיתי להב"י באה"ע סי"ג הביא בשם הגהות מרדכי דקדושין וז"ל דלאותם דמפקי מלא תבשל הם כד"ח י' ימים כ"א שעות כ"ד חלקים (פי' שתי שנים ימות החמה) ולמאן דמפיק משמואל הנביא דב' שנים ינק מאמו א"כ שתי שנים הם כמו שהם אם מעוברות אם שלימות אמנם לפי המסקנא פ' בתרא דערכין דל"א ע"ב נראה שאין מחשבין כד"ח אלא של לבנה עכ"ל. וקשי' לי דבשטמ"ק כתובות ד"ס הביא בשם רש"י מהדורא קמא להני תרווייהו מהא דלא תבשל דעולה תש"ל לבד ב' ימים יום שנולד ויום שנתארסה ומהא דשמואל דחיה נ"ב שנה וכתוב וישב עד עולם אלמא דנגמל בן ב' שנה א"כ מוכח דרש"י ז"ל סובר לתרוויהו והם סותרי' זא"ז וצע"ג

ואפשר לומר דהמדרש דרש תבשל גדי כי גדי ע"ד שפי' רש"י בחומש על בא גד נולד מהול כמו גידו אילנא ה"נ גדי נקרא מעת המילה והנה עם העיבור הם כ"ה חדשים צא מהם י"ב חסרים בשני שנים עולה תשל"ח ימים ויום שנתארסה ויום שנולד הרי תש"מ ולאשר המדרש מעת שנמול שאז נקרא גדי ומאז והלאה אינו אלא תבשל ימים שהם תשל"ב לכן שני המדרשים מתבשל ומשמואל עולים בקנה אחד כדברי מהר"ם

ואפילו נימא דספיקא דדינא ראוי להחמיר ביש לו מתירין לאמר המתן עוד חדש זה ומ"ש הנו"ב להתיר בנתנה למינקת דרך פשר כ"כ לפי שכבר השיג על מהר"ם אבל אחר שבעניי העלינו דדברי מהר"ם נכונים ולית בי' קושיא קשה לסמוך להתיר כ"א ביש עוד צירופים כהא דנ"ד דבחיי הבעל נתנה ואיכא שיטת הב"ח ופרישה להקל יש לסמוך להקל בחדש העיבור עכ"פ הנלענ"ד כתבתי: סימן יז יום ג' קרח תרי"ח לאסק. שאלה בענין עד מפי עד אי ראשון נאמן. להגאון ש"ב מ' חנניא ליפא נ"י בעהמ"ח ס' פני יוסף אשר הי' אח"כ הגאון אבד"ק פרעמישלא והגליל

תשובה אל יאשימני כ"ת כי נקלה בעיני לכן השבתי אחור ימיני מלכתוב לו ולטייל אתו ארוכות וקצרות. כי לולא שלח לי סנסן אחד לא מנעתי מחוות דעי באשר הוא שארי וצור לבבי אכן לשפוט על חבורים גדולים מה איפוא אעשה אם להללם במו פי הלא כבר כתבו גדולי מדינתו עידיהן עליהן ומה אתן עליהן נוספות ואם לסתור המלאכה מרובה כי הגם שלפני דרך אחר כבושה ידעתי רוחב לבו בפלפול אנכי אהרוס והוא יחדש להקים ולהעתיר בראיות לקבוע מסמרות ימעטו הגליונים ויזערו היריעות אין קץ לדבר זה וטרדותי במילי דמתא ולימוד ישיבה עצמה ומה בצע להתגדר במלאכתי אולם אחרי רואי כי פג לבך אשר לא יחשוב בעיני דבריך המתוקים בטלתי רצוני מפני רצונך בפרט אחד לבקר ולשעשע

כ"ת כתב ליישב שיטת רמב"ן ורא"ש בעמפ"ע דהראשון נאמן מסוגי' דשבועת העדות דל"א דאמר לדידי' ולא אמר לב"ד דאמאי פטור מקרבן שבועה הא אפסדה דראשון נאמן והוא עפ"י מ"ש האחרונים ג"כ להקשות דלמה יפטר מק"ש למ"ד ע"א מהימן במת בעלה ונאמן על תוספת דא"צ למדרש כתובה א"כ טובא אפסדה דהיא בדברי' לא תגבה תוספת משא"כ ע"י העד. וע"כ דרך לפרש פי' אחר דהואיל ושמעה מפיו ויכולה להשיג היתר נשואין בלעדו א"כ ע"כ כוונתה להשביע עד בעבור התוספת א"כ דינא כתובעת כתובתה וגם להנשא אין מתירין אפילו בע"א כמ"ש ברמ"א בשם הריטב"א ואפי' העיד לא הי' מהני ואסורה להנשא וא"ג כתובה עכ"ד ועפ"ז גם דברי הרמב"ם שהשמיט הא דאמר לדידה דהוא פסק בתובעת ג"כ מגבין הכתובה לכן דחה דברי ר"פ מהלכה

יפלא בעיני על רוחב שכלך איך ערבבת הדברים והיו לאחדים בעינך ההפכיים האומר מדאורייתא ע"א מהימן משום מלתא דעבידא לגלוי' ולא משום דייקא דכל הדברים שמפסדת האשה ושאסורה לחזור לבעלה הראשון אינו כ"א מדרבנן דמן התורה אנוסה היא וא"כ איך נאמר דתובעת כתובתה אין ע"א מהימן ז"ה רק להריטב"א שסובר דמדרבנן הוא דמהימן בשביל דייקא לכן בתובעת דלא דייקא אין ע"א מהימן אבל אי ע"א מהימן משום עבידא לגלוי' אף בתובעת נאמן דבגמ' לא איתמר רק באשה עצמה שא"נ בתובעת ואף בזה חלקו על הריטב"א דע"א בתובעת מהימן כמ"ש הב"י מכ"ש למ"ד ד"ת ע"א נאמן דלא איכפת לן אי תבעה דלאו מטעם דייקא מהימן מה"ת דהא עקרה וזקנה שלא יהי' לה בנים ולא תחוש לממזרות למאי תחוש הא כולהו י"ג דברים קנסא הוא והרמב"ם דפסק מה"ת מהימן ל"ל דייקא וסוגיית המורים דבעינן דייקא י"ל שהוא חומרא דרבנן מ"מ למה תפסיד התוספת בתובעת ואף אי נימא דמדרבנן נימא דלא התירו רק במקום דשייך דייקא ממילא לא גביא תוספת אף דאין ענין דבר ערוה לממון כלל מ"מ לא הועיל כ"ת דהא ר"פ סובר דכל דמדאורייתא תועלת בעדותו אף דמדרבנן ליתא מחייב ק"ש דלהכי אמר ר"פ התם למעוטי מלך אבל משחק בקובי' לא וא"כ עדיין קשים הקו' הנ"ל

גם מה שיישב דברי הרמב"ם אין לו הבנה דיפסוק כאת"ל ולא יפסוק כמימרא דר"פ הפסוקה דתובעת א"ל כתובה לדידהו אפי' בע"א וכ"ש באשה. תו כיון דלדידי' עיקר כוונתה רק למען התוספת א"כ כל תחבולתה לממון ודמי לתנו כתובתי והתירוני דהרמב"ם מודה דא"ל כתובה דדוקא התירוני ותנו פסק כאת"ל הואיל ועיקר אהיתר באתה דאמרה התירוני קודם

וכשאני לעצמי הי' נ"ל באופן אחר דהנה מקשים העולם דבעד מיתה אמאי יתחייב ק"ש הא הוי גורם לממון דמי יימר דמשתבעת שבועת אלמנה הנפרעת מיתומים. ונראה עפמ"ש תוס' ב"ב ד"ק דבמיתה פתאומית ל"צ שבועה א"כ ניחא דבהכי איירי ר"פ ומעתה יהי' מיושב קו' הגנו"ב דאמאי לא תנן שבועת העדות דנוהגת בנשים לגבי עד מיתה דאשה נאמנת שמת ולפ"ז ניחא דאין כאן כפירת ממון דמי יימר דמשתבעת אלמנה וא"ל דמת פתאום דהא היאך נאמנת אשה שמת פתאום הבעל נהי דמאמינין שאינו חי דעל"ג וג"כ דייקא אבל אי מת פתאום דליכא למיחוש לצררי או לא מת פתאום ויש לחוש לצררי זה אינו על"ג ול"ש דייקא הא לא נפטרה כלל משבועה וא"כ לא הוי רק גל"מ ופטורה מק"ש ולכן לא תנן נשים משא"כ עד כשר שמעיד שמת פתאום דודאי אגוף המיתה מהימן משום דייקא ועל"ג ומגיע לה כתובה ונהי שע"ז ל"ש דייקא אי פתאום או לא מ"מ כיון דאין נ"מ כלל בפתאום לענין כתובה רק לענין שבועה ולענין זה אף אי לא דייקא עד מסייע פוטרה משבועה אבל באשה דאינה מועיל לפוטרה לאלמנה משבועה מדין עד המסייע א"כ לא מהמנינן לה שמת פתאום וחייבת האלמנה שבועה וא"כ הוי גל"מ ולכן לא תנן דנוהגת באשה. מעתה יתישב קו' לרמב"ן דכיון דל"ל להשביע להעד היא עצמה תבוא לב"ד ותהא נאמנת וע"כ היא תובעת עד ומשביעתו כדי שתנצל מחיוב שבועה שיעיד שמת פתאום א"כ באת רק בשביל כתובה ובתובעת כתובה להריטב"א אין ע"א מהימן א"כ פי' דברי גמ' דלא הפסידה במה שלא הגיד שאין תועלת בעדותו אפילו יעיד כיון דכאן הוי